א. לפנינו תביעת כתובה של האישה.

הצדדים נישאו זה לזה כדמו"י בשנת 1995 ולהם שלושה ילדים. לאחר הנישואין התגוררו הצדדים בארץ ובה נולד בנם הבכור. הצדדים אף רכשו בית מגורים משותף.

בשנת 2002 נסעו הצדדים לקנדה ולאחר מספר שנים גבה טורא ביניהם.

הצדדים התגרשו אזרחית בקנדה בשנת 2011 והבעל נתן גט פיטורין לאשתו בבית הדין שלנו ביום ט"ו חשוון תשע"ג (31/10/2012).

ב. בשנים האחרונות הצדדים הינם "לקוחות" מוכרים וידועים של מערכת המשפט הקנדית כמו גם של מערכת המשפט הישראלית, ובסיוע טובי הפרקליטים בתחום המעמד האישי ניהלו "מלחמת עולם" בעניין משמורת הילדים המשותפים.

ג. ביום כ"ב חשוון תשע"ג (7/11/2012) קיים בית הדין דיון ראשון בתביעת כתובה.

בסופו של הדיון, לנוכח העובדה שסודר גט, ולאור התחייבות הבעל והתחייבות אישית של ב"כ, הסכים בית הדין לבטל את צו עיכוב היציאה שניתן כנגד הבעל ולהמירו בערבויות כספיות.

לצערנו, הבעל פעל בערמה ובמרמה, ניצל את האמון שנתן בית הדין בבאת כוחו המכובדת ונמלט מן הארץ ומן הדין ללא הפקדת הערבויות.

ד. ביום כ"ו חשוון תשע"ג (11/11/2012) התייצבה ב"כ הבעל בבית הדין והודיעה כי נודע לה כי הבעל נמלט מן הארץ מבלי להפקיד את הערבויות כספיות.

בית הדין הבהיר שהוא רואה בחומרה את התנהלות הבעל, שכן הייתה בפניו תשתית הלכתית ועובדתית מספקת למתן פס"ד ורק בשל בקשת ב"כ הבעל נקבע דיון נוסף בכפוף להמצאת ערבות של הבעל.

לפנים משורת הדין, בית הדין קבע דיון מהותי נוסף ליום י"א כסלו תשע"ג (25/11/2012).

ה. נוכח העובדה שהבעל הנמלט לא התייצב לדיון שהתקיים ביום י"א כסליו תשע"ג (25/11/2012) לא הייתה בו תועלת רבה. במסגרת הדיון הציע בית הדין הצעת פשרה, ולפיה יופחת סכום הכתובה ויועמד בגובה הוצאות המשפט שנפסקו לטובת הבעל במסגרת ההליכים המשפטיים.

ב"כ האישה הסכים באופן עקרוני להצעה. ב"כ הבעל ביקשה בשם מרשה שהות נוספת לשקול את העניין – אך עד כתיבת פסק דין זה לא הגיעה לשולחנו של ביה"ד תגובה של הבעל להצעה.

ו. האישה אוחזת בידה שטר כתובה בסך 139,000 דולר שהגיע מועד פירעונו.

בית הדין היה נכון לשמוע את טענות וטיעוני הבעל להפסיד את האישה מכתובתה ואף קבע הסדר דיוני בעניין, אך הבעל הונה את בית הדין בצורה הבוטה ביותר ונמלט מן הארץ ומן הדין.

בנסיבות אלו, חוטא אינו יכול לצאת נשכר, והאישה זכאית לקבלת מלוא כתובתה בסך 139,000 דולר.

ב"כ הבעל הגישה סיכומים ארוכים ומלומדים המכילים טענות עובדתיות וטיעונים הלכתיים ומשפטיים.

עם כל הכבוד שאנו רוחשים לב"כ הבעל, דבר פשוט וברור, שלא ניתן להמיר הליך הוכחות בהגשת סיכומים.

ז. סוף דבר, האישה זכאית לקבל את מלוא כתובתה בסך 139,000 דולר.

מכל מקום, נוכח העובדה שהאישה עצמה הסכימה להתפשר ולהסתפק בכתובה בסך גובה ההוצאות המשפטיות שנפסקו לטובת הבעל, הייתי פוסק – אם יסכימו חבריי לדבריי – שעל הבעל לשלם לאישה לסילוק תביעת הכתובה שלה 300,000 ₪.

ח. אנו מוצאים לנכון לציין, כי ככל שהבעל נכון לשוב לארץ ולהתייצב בפני בית הדין שמורה לו הזכות להגיש בקשה לסתירת הדין ולדיון מחודש בכפוף לתנאי תקנה קכ"ט לתקנות הדיון.

הרב שלמה שטסמן – דיין

מצטרף לפסק הדין.
הרב מרדכי מזרחי בר אור – דיין

הנתבע טוען כי הוא פטור מכתובת אשתו. עיקרי טענותיו הן:

א. הליך הגירושין – הן זה האזרחי והן זה הדתי – נפתח ע"י האישה.

ב. תביעת הכתובה לא הוגשה עם תביעת הגירושין, אלא רק לאחר כשנה, משהפסידה בתביעתה בעניין הילדים.

ג. לא מגיעה לאישה כתובה, מאחר והיא "נקשרה" רגשית לגבר זר אשר עסק בעיסוי גופה.

ד. האישה לא קיימה יחסי אישות עם בעלה מאז 7/2006.

ה. האישה היא זו שעזבה את הבית.

ו. הכתובה הינה בגדר "כתובה מוגזמת".

האישה טוענת מנגד כי הבעל חייב במלוא כתובתה. עיקרי טענותיה הן:

א. נטל ההוכחה לפטור מכתובה מוטל על כתפי הבעל.

ב. הבעל ברח מהארץ בניגוד להחלטת ביה"ד, ובכך מנע את חקירתו ע"י ב"כ האישה.

ג. הסכסוך החל בגלל רצונה של האישה לחזור לישראל – זו זכותה הן על פי דין והן על פי ההסכם שהיה ביניהם, והבעל סירב לכך.

ד. תביעת הגירושין הוגשה רק כדי שביהמ"ש בקנדה יוכל לדון בעניין הילדים. הוגשה חו"ד משפטית המאששת את הטענה כי ע"פ החוק בקנדה הדיון בעניין הילדים מתקיים רק במצב בו הוגשה תביעת גירושין.

הכלל הוא כי בעניין פטור מכתובה נטל ההוכחה הוא על הבעל.

אין דין התיישנות בכתובה (אם כי יש נידון לגבי תביעת כתובה ע"י אלמנה לאחר עשרים וחמש שנות אלמנות – אך אין הדבר נוגע לענייננו).

סכום הכתובה האמור אינו בגדר "כתובה מוגזמת" ועיין בעניין זה גם בספרי "עיונים במשפט" אבן העזר סי' כד.

אכן, עדיין עומדת בעינה שאלת אי-קיום היחסים כבר מיולי 2006.

אמנם, על אף שהבעל מנע את בירור כל האמת, הוא לא הפסיד משום כך את כל זכויותיו, אך מאידך גיסא האישה הינה המוחזקת בכתובה (ועיין בספרי "עיונים במשפט" סי' מג).

מכל המצטבר, סבור ביה"ד כי הדברים נשארים בגדר ספק שיש לפסוק בו לפי הכלל "המוציא מחברו עליו הראיה".

בנסיבות אלו, מאחר והבעל נושה באישה סכום נכבד מכוחם של חיובים בגין הוצאות משפט, ומאחר שבסכום זה האשה היא ה"מוחזקת", יש לראות אותה כזכאית (מספק) לכתובה בסכום זה ואת הבעל כ"מוציא מחברו".

הרב חיים שלמה שאנן – אב"ד

סוף דבר, אנו פוסקים שעל הבעל לשלם לאישה, לסילוק תביעת הכתובה שלה 300,000 ש"ח.

ניתן ביום ד' בסיון התשע"ג (13/05/2013).