לפנינו תביעת התובע להפחתת מזונות.

הצדדים חתמו על הסכם גירושין שקיבל תוקף של פסק דין ביום 10/08/2011, והתגרשו ביום 15/08/2011, ולהם 2 ילדים בגיל שלוש וארבע שנים.

בפתח הדיון טען ב"כ הנתבעת טענה מקדמית על חוסר סמכות בית הדין לדון בתיק זה בהסתמך על בג"ץ 6929/10 לפיו אין סמכות נמשכת לבית הדין לאחר אישור הסכם גירושין בלבד.

לעומתו, טען ב"כ התובע כי בהסכם הגירושין עליו חתמו הצדדים נאמר בסעיף י"א כי שני הצדדים נותנים סמכות לבית הדין הרבני לדון בכל הסכסוכים ביניהם לאחר סדור הגט, ולאור הסכמה זו ישנה סמכות לבית הדין.

לאחר ששמענו את טענות הצדדים וראינו את החומר עליו הסתמכו הצדדים, הננו להבהיר כי לדעתנו במקום שהצדדים אישרו הסכם בבית הדין הרבני ובחרו מרצונם הטוב לעשות כן לפניו והסכימו כי תהיה לו סמכות נמשכת ובקשו לקבל תוקף של פסק דין על אישור ההסכם, הרי שאין חולק כי לדעתם זוהי ערכאה שיפוטית ראויה ועליה הם סומכים. הצדדים כתבו במפורש בהסכם (סעיף י"א) בהאי לישנא:

"שני הצדדים נותנים בזה סמכות לבית הדין הרבני לדון בכל הסכסוכים שיתהוו ביניהם לאחר סדור הגט הן בנושא רכושם הן ביחס לילדיהם המשותפים כולל נושא המזונות משמורת הסדרי ראייה וחינוך."

סעיף זה אושר וקיבל תוקף של פסק דין, כך שלהסכמה זו של הצדדים יש תוקף ללא עוררין. לא ייתכן מצב בו הצדדים נותנים הסכמה לקבל את סמכות בית הדין גם לאחר ביצוע הגט, ולבקשתם מקבלים על זה תוקף של פסק דין, ולאחריו כשלא נוח לאחד הצדדים, הוא חוזר בו, ומבקש ערכאה אחרת. זוהי התנהלות לא ראויה הפוגעת בכבודם של בתי הדין ושל ערכאות השיפוט השונות.

התנהלות זו פוגעת למעשה גם בצדדים עצמם הנזקקים לשירותי הערכאות השיפוטיות וצריכים לרוץ כל פעם לערכאה אחרת, ולרקוד לפי חלילו של הצד השני, וזאת לאחר שניתן תוקף של פסק דין להסכמה של שניהם לדון בפני ערכאה אחת בה אושר ההסכם.

גישה זאת נפסקה גם בבג"ץ 4111/07 בסעיף 12:

"רק מקום בו הסכימו הצדדים לכבול עצמם גם בעתיד לסמכות הערכאה שבפניה באו בראשונה יקום לזו הכוח לשוב ולהידרש לעניין."

בג"ץ 6929/10 שהסתמך עליו ב"כ הנתבעת אינו קשור לנידון זה. שם מדובר באישור הסכם רגיל שנעשה בפני בית הדין, אך לא נאמר בו במפורש כי הצדדים מקבלים עליהם את סמכות בית הדין לדון בכל העניינים הכרוכים גם לאחר בצוע הגט, ואכן במקום בו לא נאמר סעיף זהה במפורש יש להחיל עליו את הבג"ץ הנ"ל.

אך בנידון זה כתבו הצדדים במפורש בהסכם הגירושין בסעיף י"א כי הם מקבלים על עצמם את סמכות בית הדין לדון בכל הסכסוכים ביניהם גם לאחר ביצוע הגט, ועל כן יש להחיל את בג"ץ 4111/07 לפיו במקום בו הסכימו הצדדים לכבול עצמם גם בעתיד לסמכות הערכאה שבפניה באו בראשונה, יקום לזו הכוח לשוב ולהידרש לעניין.

סוף דבר:

1. הסמכות לדון בתביעה זו של הפחתת מזונות נתונה לבית הדין הרבני.

2. קובעים מועד לדיון ליום [...] בשעה 10:30.

הרב זבדיה כהן – דיין

ניתן לפרסם החלטה זו לאחר השמטת פרטים מזהים.

ניתן ביום ג' בתמוז התשע"ג (11/06/2013).