לפני בית הדין הערעור על החלטת בית הדין האזורי פתח תקווה מיום ו' טבת תשע"ג בה נקבע:

"האשה שלחה את תגובתה בנוגע לשכ"ד ראוי ביום 4/12/12.

הבעל לשעבר השיב על טענות האשה וב"כ ביום 5/12/12.

יש לציין שמר [פלוני] רצה לקנות את הדירה לפי הסכם הגירושין במחיר שנקבע תחילה, אולם לאחר הערעור והשמאות החדשה הסכים הבעל (לשעבר) שהאשה תקנה את חלקו בדירה. יש עוד לציין שבדיון שהתקיים ביום י"ג סיון תשע"ב 3/6/12 מר [פלוני] ביקש לקנות את הדירה במחיר עכשווי.

מ"מ, גם אם היה מקום לקבל את טענות האשה וב"כ, הרי שמדובר בשכר דירה ראוי לתקופה שהאשה גרה בדירה לבד עם הילדים, ואין לזה קשר מי היה אשם בכל העניינים או מי הרוויח יותר מהעסקה.

מר [פלוני] התחייב בהסכם הגירושין לשלם סך 3500 ₪ עבור מזונות ומדור הילדים, נמצא שעבור מדור הילדים האב חייב כבר מאז הגירושין.

למעשה, במקום שהאשה הייתה צריכה לשכור דירה אחרת, היא נשארה בדירה המשותפת. נמצא שהיא גרה ונהנית מחלקו של הבעל לשעבר לפיכך היא צריכה לשלם לו עבור השימוש בחלקו.

גם מתוך הסכם הגירושין של הצדדים, שבו נכתב: כל זמן שהבעל לא משלם את חלקה של האשה בדירה זכותה של האשה לגור בדירה ללא התחייבות שכירות לבעל, עולה כי האשה צריכה לשלם שכ"ד אולם תהיה פטורה לשלם רק אם הבעל לא משלם לה את חלקה.

הואיל והעניין השתנה ובסופו של דבר האשה היא שקנתה את הדירה, נמצא שהאשה חייבת לשלם השכירות.

מה שכתבה ב"כ האשה בתגובתה: כן קבע ביה"ד הנכבד בסעיף ב' בהחלטתו כי האשה תתגורר בדירה ללא תשלום שכ"ד ראוי עד לפינוי הנכס בהתאם למוסכם בסעיף 6 להסכם הגירושין – דברים אלו יסודם בהחלטת ביה"ד מיום כ"ז אייר תש"ע 11/5/10, ושם נכתבו קצת בנוסח אחר.

יש לציין שהחלטה זו ניתנה כפי הכתוב בה, בהתאם למוסכם ע"י הצדדים בהסכם הגירושין סעיף 6, כאשר בשלב זה היה מדובר שהבעל לשעבר אמור היה לקנות את הדירה. ועל פי מה שנא' בהסכם הגירושין כל זמן שהבעל לא משלם את חלקה של האשה בדירה, זכותה של האשה לגור בדירה ללא התחייבות שכירות לבעל.

אולם כיוון שלבסוף האשה היא זו שקנתה את הדירה, נמצא שאין לפטור את האשה משכ"ד.

לאור האמור ביה"ד פוסק:

האשה חייבת לשלם שכ"ד ראוי לבעל לשעבר על חלקו בגובה מחצית מעלות שכ"ד לפי הערכת שמאי, החל מתאריך סידור הגט ביום 18/12/08 ועד למועד הסכם המכר בו האשה קנתה את הדירה ביום 13/9/11.

השמאי מר רוזנר קבע את דמי השכירות ראויים עבור הדירה ב[...] בסך 4500–4700 ₪ לחודש.

ע"כ האשה חייבת לשלם עבור חלקו של הבעל לשעבר דמי שכר דירה סך 2,250 ₪ על כל חודש מהתקופה האמורה כאן לעיל.

יש לציין שמר [פלוני] צירף לבקשות הצעות סוכנויות תיווך בסכומים יותר גבוהים.

עכ"פ אם לאשה וב"כ השגות על מה שקבע השמאי מר רוזנר, עליהם להגיש את השגותיהם תוך 10 ימים.

יש לציין שהבעל לשעבר חויב לשלם חלקו במשכנתא עד ליום מכירת הדירה לאשה, אע"פ שהאשה היא זו שגרה בה לבד מיום הגט ואילך.

ביחס לטענת האשה שהבעל מעכב את העברת הדירה על שמה, ביה"ד מבהיר לאשה, כי לאחר גמר התחשבנות ואיזון המשאבים ביניהם, הבעל לשעבר לא יוכל לעכב הרישום על שמה, ובידו של ביה"ד לתת צו המורה לכל הרשויות להעביר את הדירה ע"ש האשה, ולא יהא צורך בהסכמתו של מר [פלוני]."

יצוין כי המערער בסיכומיו כתב שהתמקד בטיעוניו לערעור על סעיפי ההסכם דלהלן המאששים לדבריו טענותיו:

"סעיף 2: האב ישלם מזונות עבור שני הילדים ירדן ומעיין בסך 3500 ₪ (שלשת אלפים וחמש מאות שקל) לחודש. כמו כן מתחייב להשתתף בהוצאות חנוך, טרפיה טיפולית, סל תרבות, הוצאות רפואיות חריגות שלא משולמים ע"י קופ"ח בסך 50% וכן לשלם שיעורי עזר וחוג אחד עבור כל ילד בסך 50% מכלל ההוצאות.

מזונות הנ"ל בסך 3500 ₪ כוללים מדור, החזקת הבית וכל צורכי הילדים.

סעיף 6: דירת הצדדים ברח' התמר 19 שוהם תמכר ותחולק בשוה ביניהם. כל צד ימנה שמאי מטעמו ולאחר קבלת חו"ד של שני השמאים אז ביה"ד ימנה שמאי. זכותו של האב לקנות הדירה קדימה, וזאת לפי הערכת שמאי והחלטת ביה"ד והוא מתחייב לרכוש הדירה בסכום שיקבע ע"י ביה"ד. הבעל חייב לשלם לאשה חלקה בדירה תוך 5 חודשים מהיום. כל זמן שהבעל לא משלם את חלקה של האשה בדירה, זכותה של האשה לגור בדירה ללא התחייבות שכירות לבעל. "

ב"כ המערערת טען בפנינו בין היתר:

הערעור כעת על חיוב האשה לשאת בתשלומי שכר דירה, החל מיום הגירושין למשך כשלשה חודשים.

הצדדים התגרשו ביום 18.12.2008. סעיף 6 בהסכם הגירושין שבכתב ידו של בית הדין האזורי, מדבר על דירת הצדדים שהבעל לוקח את הדירה. בשנת 2011 החליט הבעל שלא רוצה את הדירה. עפ"י הסכם הגירושין, האשה המשיכה להתגורר בדירה. הוגש ערעור בפני בית הדין הגדול על כך שהיות שהבעל משך את הזמן ובינתיים מחיר הדירות עלו, ומדוע האשה תקבל את שווי הדירה לפי המחיר בשעת עריכת ההסכם. בית הדין הגדול קיבל את הערעור, וקבע לבצע שמאות חדשה למכירת הדירה. בית הדין האזורי מינה שמאי חדש על שווי הדירה. רק ב-15.11.2011 החליט הבעל, שאינו רוצה לרכוש את הדירה. ב-13.9.2011 נחתם חוזה מכר בין האשה לבעל.

סעיף 6 להסכם הגירושין מתייחס למכירת הדירה. תוך מינוי שמאי מכל צד, ומינוי שמאי מטעם בית הדין האזורי. בסעיף זה גם כתוב שאין חיוב על האשה לשאת בדמי שימוש ראויים.

לשאלת בית הדין הגיב המערער: היה מדובר שבעת שהבעל משלם עבור רכישת חלקו בדירה, האשה הייתה אמורה לפנות את הדירה מיד.

מגיב המערער: סעיף 2 להסכם הגירושין מציין שהבעל ישלם 3,500 ₪ עבור מזונות הילדים ומדורם. לאחר מכן סעיף 6 נותן לאשה פריבילגיה לגור בדירה עד למכירת הדירה. בגלל שוויתרה על דברים אחרים. רשאית לגור בדירה כל עוד שהבעל לא משלם עבור חלקה בדירה, גם אם הוא מחויב לשלם דמי מדור הילדים. הסכם הוא הסכם, גם בלי היגיון שבו. סעיף 6 בהסכם, אף על פי שכתוב בו סעיף 2.

מנגד ב"כ המשיב טען בין היתר בפרוטוקול ביה"ד: מרשי הביא בפני בית הדין האזורי תוך חמשה חודשים, הצעת שמאי. האשה ניסתה מיד לקבל את הדירה. רק אחר חודש או חודשיים, האשה הציגה שמאות מצידה. בית הדין האזורי התקשר באמצעות טלפון למרשי, אם מסכים לשמאות אמצע. והסכים לכך. לבסוף הבעל הסכים לקיים את הסכם הגירושין, לרכוש את הדירה. רק אחר 40 יום הגישו לבעל הסכם מכר. בית הדין האזורי פנה טלפונית לבעל אם מסכים שעו"ד של צד שני יערוך את ההסכם מכר, וגם לכך הסכים מרשי וביקש להעלות תיקונים בהסכם אם יהיה צורך. העניין המשיך והתגלגל. למעשה עד היום האשה לא מקיימת את הסכם המכר, לא מעבירה תשלום 80,000 ₪. מרשי פנה להוצל"פ ושם טענה האשה שבידה רק 600 ₪ לחודש. הבעל שלח עשרות תזכורות לאשה, לקיים את הסכם המכר. עורכת דינה של האשה, לא הגיבה במשך שנה על הסכם המכר. האשה ידעה שסינדול סעיף 6 להסכם הגירושין גורר אחריו המשך שהותה בתוך הדירה. עוד בשנת 2010 מציין בית הדין האזורי, שהאשה מעכבת את מכירת הדירה. וכן ב-7.11.2011 החליט בית הדין האזורי, שעל האשה להודיע בכתב על רצונה לרכישת הדירה. למעשה הבעל ויתר על זכותו הראשונית לרכוש את הדירה, בשביל טובת ילדיו. שוב הגיעה שמאות חדשה. לא נלאה את בית הדין. למעשה לפי הסכם הגירושין, הבעל רצה למכור את הדירה מה שיותר מהר, וקבעו סעיף סנקציה בהסכם כדי שלא יוכל למשוך. האשה רצתה לגרור הליכים כדי להמשיך להתגורר בדירה, ללא כל תשלום מצידה, וממשיכה לקבל דמי מזונות.

אחר שהתברר למפרע, שהאשה משכה את הזמן, לכן חייבו אותה בדמי שכירות. לא נכונה הטענה שבגלל ויתורים של האשה, קיבלה זכות להמשיך להתגורר בדירת הצדדים. למרשי נגרמו נזקים משהותה של האשה בתוך הדירה. נאלץ לשכור דירה חילופית, וכן נמנע ממנו לקחת משכנתא. זה נזק ישיר, בעטיה של האשה. כך שבין אם נתייחס לתשלומי האשה כשכר דירה, או עבור נזקים.

לאחר העיון נראה לי שסעיף 6 שבהסכם הגירושין לא מקנה לאשה זכות להיפטר משכירות מאחר והמדובר בהסכם בנסיבות שונות שהמערער אמור לקנות הדירה וכסנקציה או תשלום נזק בגין התמשכות התשלום האשה פטורה מתשלום שכירות והסבר המערער שסעיף 6 בא על רקע תמורה לא משכנע בלשון המעטה, בשונה מנידוננו שהמדובר שהאשה רכשה הדירה ונהנתה מחלקו של הבעל בדירה זמן רב בשל התמשכות ההליכים עד חתימת הסכם מכר שיש מקום לומר שיש לחייבה בתשלום שכירות. אולם לאחר העיון נראה שעד ה-26/6/2011 בו החליט ביה"ד שהאשה תרכוש הדירה שאין לחייב האשה שכר ראוי רק מה שנהנתה בגין מרכיב מדור הילדים שבתשלום המזונות מאחר והדירה לא הייתה עומדת להשכרה בשל ההליכים למכירת הדירה למערער, ויש להעריכו בדרך פשרה בשליש מסך 3500 ₪ אולם מתאריך 26/6/2011 עד 13/9/2011 יש לחייב האשה בשכירות ראויה בהתאם להחלטת ביה"ד האזורי.

הרב ציון אלגרבלי – דיין

הסכם הגירושין נתן הבעל לשעבר לאשה את הזכות לגור בבית חינם עד שהוא ישלם לאשה את מחיר מחצית הדירה שלה. הבעל הסכים לוותר על הזכות לגבות שכר דירה עבור התקופה הנזכרת לעיל מחמת שהאשה נתנה לו את הזכות לקנות את מחצית דירתה, כפי שומה שיערכו שמאים.

הנה הזכות לדור בבית בחינם הייתה הטבה שהבעל נתן לאשה והאשה זכאית להטבה זו. ברם, מבחינה עקרונית האשה לא הייתה זכאית להטבה זו, כיון שבהסכם הגירושין הוא התחייב לתת לה גם עבור תקופה זו סכום כסף למדור עבור הילדים. לכן עד התאריך שהאשה לא הפרה את הסכם הגירושין היא זכאית להטבה זו. אולם החל מהתאריך שהאשה עיכבה את הבאת השומה מצידה, על דעת כן הבעל לשעבר לא נתן לה את הזכות לדור בבית חינם. כאמור הבעל נתן לאשה לגור בבית חינם אם היא תפעל לפי הסכם הגירושין ותביא מיד שומה כדי שהוא יוכל לרכוש מידית את מחצית הדירה של האשה. אולם מעת שהאשה עיכבה את הבאת השומה היא לא קיימה את הסכם הגירושין, ואין היא זכאית להטבה שניתנה לה חינם. שסברה פשוטה היא שהבעל לא נתן לאשה הטבה שהיא תוכל לעכב את הזכות שהבעל ירכוש את הדירה, ובכל זמן העיכוב היא תגור במחצית דירתו חינם.

אין לומר שהם הסכימו על סנקציה כדי שהבעל יביא מהר את מחצית ערך הדירה, כיוון שלא היה מקום לסנקציה זו, הבעל התחייב לאשה לשלם לה מחצית משווי דירתה בעת שירכוש את חלקה בדירה, והרכישה נקבעה לעת שיערכו הסכם מכר והוא ישלם לאשה עבור חלקה בדירה. נוסף על כך הבעל לא נהנה מכך שעיכב את התשלום, וגם האשה לא ניזוקה כלל מכך שהבעל קנה את מחצית דירתה מאוחר יותר.

הבעל לשעבר הגיש את השומה של השמאי שלו בתאריך 17.5.2009, האשה הגישה את השומה שלה שלושה חודשים אח"כ, דבר שלא היה לו הצדקה. לכן נ"ל שהחל מ 1.7.2009 האשה חייבת לשלם שכר דירה עבור ההשתמשות בדירה בחלקו של הבעל לשעבר.

ביה"ד האזורי קבע בחלטה וזה לשונה:

"האשה חייבת לשלם שכ"ד ראוי לבעל לשעבר על חלקו, בגובה מחצית מעלות שכ"ד לפי הערכת שמאי, החל מתאריך סידור הגט ביום 18/12/08 ועד למועד הסכם המכר בו האשה קנתה את הדירה ביום 13/9/11."

כאמור לעיל נ"ל שהאשה חייבת לשלם שכ"ד החל מיום 1.6.2009 עד 13.9.11.

הרב נחום גורטלר – דיין

אני מצטרף בזה לדעתו של הגר"צ אלגרבלי מן הטעם שבאותו זמן הדירה לא הייתה עבידא למיגר מפאת הדחק.

הרב ציון בוארון – דיין

פוסקים כדעת הרוב.

ניתן ביום י"ד בסיון התשע"ג (23/05/2013).