וכן ניתנו עוד הוראות במסגרת ההחלטה הנ"לתחילת פסק הדין

הוראות אופרטיביות
בשלב זה, וכל עוד לא מוצתה הבדיקה עד תומה באשר לטובתן של הבנות, בית הדין לא יגרום לבנות זעזוע בשינוי מקום מגורים ושינוי מערכת חינוכית.

אם האם תשוב להתגורר בצפון באזור מגורי הבנות, בית הדין ישקול חלוקת זמנים שווה בין ההורים או חלוקת זמנים שונה, בהתאם לטובת הבנות.

בנוסף, לאור העובדה כי הילדים עדיין גרים עם האב ומתחנכים באזור מגוריו, לאור העובדה כי בית הדין לא מוצא סיכון בשהיית הילדות בחברת אמן ולאור הדין הבסיסי כי בת אצל האם בדרך כלל (משום שזו טובתה של הבת, כפי המבואר בהלכה וע"פ המובא לעיל), בית הדין קובע כי יש להרחיב את הסדרי הראייה של האם עם בנותיה, אם תחפוץ האם בכך.

האם רשאית להגיש בקשה מסודרת ומפורטת בעניין הרחבת הסדרי ראיה, ובית הדין יעבירה לתגובת הצד השני, ולאור שתי העמדות ישקול החלטתו.

באשר לדרישת האם שעלתה בדיון כי האב יבוא במוצ"ש לאסוף את הבנות מ[מ' צ'], בגין עייפותן בחזרתן בקו [...] לכיוון תחנת הרכבת בת"א, בית הדין מחליט להיענות חלקית אף לבקשה זו, וקובע כי בחודשי הקיץ, עת השבת יוצאת בשעה מאוחרת, האב והאם יחלקו בהסעת הבנות לכוון ת"א (באותן שבתות בהן הבנות אצל האם), כך שבשבת אחת האב יאספם מבית האם ב[מ' צ'] במוצ"ש, ובשבת לאחריה האם תסיעם לתחנת הרכבת בת"א במוצ"ש, וכן הלאה לסירוגין. מצופה כי הוראה זו תקוים בדייקנות ע"י שני הצדדים ללא חריגות וסטיות. באשר לחודשי החורף, תינתן הוראה נוספת, שונה או זהה, לאור דרישה מתאימה.

יש לציין דבר נוסף. בעבר עמדה לפני בית הדין אינדיקציה לכך שהאם אינה בשלה דיה לקבלת המשמורת, ולכן הוחלט כמי שהוחלט ע"י ההרכב הקודם שישב לפנינו באשר למשמורת הבנות. ברם, כיום, האינדיקציה היחידה שלפנינו היא שמצבה של האם הולך ומשתפר. אף מבלי להיכנס לגופן של חוות הדעת המקצועיות שהונחו לפנינו ואלו שטרם הוגשו. עצם העובדה שהאם רואה צורך לטפל בעצמה, כולל טיפול פסיכולוגי וטיפול ע"י מאמנת אישית, מוכיח כי אכן האם מבינה שישנם דברים שעליה לשפר כדי לקדם את יכולותיה ההוריות, ודבר זה כשלעצמו ראוי להערכה.

בתיק זה נתקדם בזהירות ובמתינות, עקב בצד אגודל. מעבר הבנות לחזקת האם, כרוך בהעתקת מקום מגורי הבנות לאזור אחר בארץ, צעד שלא ננקוט טרם שנהיה בטוחים כי אכן בשקלול הנסיבות הכללי הדבר ישרת את טובת הילדות. ברם, כבר ציינו לעיל כי אם האם תבחר לשוב ולגור באזורן של הבנות, הרי שנשקול בחיוב משמורת משותפת הכוללת אף חלוקת זמנים שווה בין שני ההורים או חלוקה שונה ע"פ טובת הבנות.

נוסיף ונאמר. ברמה העקרונית, אין ספק כי טובתן של בנות בכלל ובנות בפתח שנות התבגרותן בפרט, לחיות עם אמן. כן נאמר אף בהחלטות קודמות של בית הדין ע"י המותב הקודם. אך כל זה כמובן בהנחה שהאם מסוגלת להעניק לבנותיה את כל צרכן בעת ההיא. בנסיבות תיק זה, כל עוד לצערנו לא זכינו לקבל את חוות הדעת המקצועית מהגורמים המטפלים אם, ובייחוד מעו״ס שרותי הרווחה ב[מ' צ'] שהיא הקרובה לאם ביותר מבין הגורמים המטפלים והבוחנים, לא נוכל לקבוע בוודאות כי אכן האם כבר עשתה את כברת הדרך הנדרשת, ולכן לא נוכל עדיין לקבוע כי יש להעתיק את הילדות ממקומן הטבעי, על כל הקושי המשתמע מכת, ולהעבירן לחזקת האם.

לאור הנתונים שכן מצויים לפנינו, קשה לקבוע בוודאות היכן טובתן המוחלטת של בנות, כאשר מחד גיסא עדיין חסרה אינדיקציה מדויקת על אודות מצבה של האם, ומאידך, נראה כי אף אצל האב אין מדובר במצב אידיאלי של הבנות, בין השאר משום הסיבה שהאב נוטה להותירן שעות מרובות בחברת חברות ושמרטפיות, ולעתים תכופות רק בשעות הערב מתאחדת המשפחה, קרי – הבנות עם אביהן. בנוסף, בית הדין עדיין לא השתכנע כי האב מעודד הקשר של הבנות עם אמן, ממריץ את הבנות ליצור עמה קשר או מסייע לאם לשוחח מידי יום עם בנותיה בשעות קבועות.

בעניין זה, כבר נתנה הוראה מתאימה המובאת לעיל, כי על האב לדאוג כי בכל יום בשעות הערב, בשעה 6.30, הבנות ישוחחו עם אמן, כפי המפורט לעיל.

באשר לחומרים שעדיין לא הומצאו ע"י גורמי הרווחה, נאמר, כי אי קבלת החומרים אמנם מעכבת מתן החלטה סופית, אך אין בכך כדי לעכב החלטה זמנית, כאשר החיים נמשכים והמצב בו האם כמהה לבנותיה דורש מענה עכשווי.

החלטה זו על אודות משמורת משותפת על המשתמע מכך היא זמנית, עד לקבלת החומרים המקצועיים המבוקשים או עד לקבל אינדיקציה נוספת שתונח לפני בית הדין או שתגרום לבית הדין להתרשם באופן מסוים.

לאחר קבלת החומרים שהתבקשו, בית הדין ישוב ויבחן את המצב לאשורו וישקול את צעדיו, כאשר בין השאר נשקול מתן החלטה מידית, קיום דיון נוסף או הפניית הצדדים לבדיקה נוספת, אם נסבור שיש צורך בכך.

כאמור, אם תתעכב חוות הדעת שהתבקשה מאת שירותי הרווחה ולאור ההתפתחויות, בית הדין ישקול אף ביצוע בדיקה נוספת ע"י גורם חוץ.

עד לבדיקת הגורם החיצוני או עד לתסקיר שירותי הרווחה [ט'], תהיה בתוקפה החלטה זו על משמורת משותפת, כולל בדיקת אפשרות להסדרי ראיה נרחבים.

בעוד 90 יום, בית הדין ישוב וישקול את העניין לגופו.

הרי שבית הדין בדק הסוגיה באופן יסודי ועקבי, ובהחלטת ביניים החליט על משמורת משותפת, כאשר הבנות ישהו עם אביהן עד לסיום בחינת מצבה של האם.

שינוי המגמה – שיפור מצבה של האם
ברם, לאחר מכן החלו להתקבל נתונים חיוביים על אודות מצבה של האם. וראה האמור בהחלטת בית הדין מיום 10.2.13, שנפתחה כך:

לפנינו תביעת אב (כרוכה) למשמורת הבנות.

בהחלטת בית הדין המפורטת מיום 25.7.12, נקבעה משמורת משותפת בשלב זה, כפי המבואר שם באשר לתפיסת העולם של בית דין זה בשאלת משמורת ילדים.

לצדדים שתי בנות; [א'] (ילידת 2003, בגיל 9) ו[מ'] (ילידת 2007, בגיל 6).

הדיון כיום נקבע לאור תסקיר שירותי הרווחה מיום 2.9.12, לשם קביעת המשמורת של הבנות, קרי – מקום הימצאן.

לדיון היום הוזמנו שלוש עדות; הגב' [מ' ל'], פק"ס שרותי הרווחה [ט'], הגב' [ח' מ'], עו"ס שירותי הרווחה [מ' צ'], והגב' [א' ל'], הפסיכולוגית של הבת [א'].

למעשה הופיעו בבית הדין רק השתיים הראשונות.

בפתח הדיון בית הדין מעדכן את הצדדים בשינוי במותב בית הדין, והצדדים מסכימים להמשיך ולדון מאותה נקודה בה הופסקו הדיונים ע"י המותב הקודם.

וזו עדותה של הגב' [ח' מ'], עו"ס שירותי הרווחה [מ' צ'], שהושמעה בדיון הנ"ל (ציטוט מתוך ההחלטה הנ"ל):

בהסכמת הצדדים, בית הדין שמע בתחילה את עדותה של הגב' [ח' מ'], עו"ס שירותי הרווחה [מ' צ']. ואלו הצהרותיה לשאלות בית הדין: אני לא מכירה את האב ולא יכולה לחוות דעה באשר למשמורת, רק אוכל לספר על התהליך של האם בעת האחרונה. האם הגיעה אלי במצב קשה בתחילה, הייתה בוכה ומבולבלת, ולא היה מה לדבר אז על משמורת. ראיתי אותה בבית עם הילדות, ואז היא נרגעה. ערכתי עוד ביקורים, האחרון היה לפני שבועיים. הקשר של האם עם הבנות טוב, אף עם הגדולה, אף שהקטנה הרבה יותר קשורה לאם. האם משתפת פעולה עם תכנית של העצמה תעסוקתית, עובדת אצל קוסמטיקאית ב[מ' צ']. לא היה לי קשר שוטף בין המפגשים אצלה בבית, אך היה קשר מידי פעם. כיום האשה התחזקה וקשובה לצרכי הבנות.

בית הדין הקריא לגב' [ח' מ'] את הגדרת מצבה של האם בתסקיר שירותי הרווחה [ט'], והיא ציינה כי האם משקיעה כוחות להתחזק ולא לחזור ל[ט'], אך ציינה כי אינה מכירה מספיק את התמונה הכוללת.

ב"כ האב חוקר את הגב' [ח' מ'], ואלו תשובותיה: ראיתי את התסקיר מיום 2.9.13. קבלתי רק את הנוסח הסופי. לא התבקשתי לחוות דעת על המשמורת, רק על התהליך שהאם עברה. אני לא מסכימה עם כל האמור בדו"ח זה. אני מתנגדת לביקורים במרכז הקשר לדוגמא.

באשר לדוד [ס'], האם מצהירה בפני בית הדין כי הוא התחתן והוא גר ב[מ']. הוא לא מגיע כל שבת הביתה, אולי הוא מגיע פעם בחודש, כהצהרתה.

ב"כ האב טוען כי העניין עדיין חשוב, כדי לבדוק את יכולות האם ע"פ נתוני העבר.

הגב' [ח' מ'] מוסיפה: דברתי עם החוקרת בתחנת [...] ב[מ' צ'], והיא אמרה שזה מריח לא טוב, שהאב מגיש תלונה לאחר שנה על אירועים שעלו, ולדעתה ההצפה זו הפגיעה בבנות. לא מסכימה שקיימת פגיעה בבנות, רק אם ההתנהגות קיימת, אני הייתי מצפה שהאם תגן. הגענו למסקנות כי ההתנהגות במסז' לא מקובלת וכן שיש להפסיק לחקור את הבנות. התקבלה מסקנה שהמשמורת תהיה אצל האב, אך לא נתבקשה דעתי. אין לי הכלים להביע דעה בשאלת המשמורת. לאם קשה להגיע ל[ט'], כי זה גורם לה לתגובה פוסט־טראומטית, לפי דברי הפסיכולוגית. לא אומר שאני מצדיקה זאת, אך אם הייתה נוסעת, זה היה טוב לקטינות. האם מדווחת שהאב לא משתף אותה בעיני חינוך והיא ממודרת ע"י האב. הסדרי הראייה מתקדמים. האם מדווחה שהטלפון קבוע ולא אלחוטי ולכן קשה לה לדבר אִתם ויש טלוויזיה שם. לאם אין אמון בגורמי הרווחה ולכן אין לה קשר עמם. האם מדברת עם הגורמים החינוכיים. האם מדווחה כי פעם בשבועיים או בשלוש היא בקשר עם גורמי החינוך. לא יודעת על מיילים שהאב שולח לאם. שירותי הרווחה של [ט'] התנתקו ממנה לפני שנתיים, והם לא חווים את תהליך ההתחזקות של האם. לא מקובל עלי שהאב לא מגיע ל[מ' צ'] אלא לת"א. לפני שנה וחצי כתבתי כי האב מנסה למחוק את האם מהבנות, כי זו הייתה התחושה שלי אז. היום לא יכולה לומר על אודות כך. לא רלוונטי משמורת משותפת. לא יכולה לחוות דעה האם המצב כיום הוא הפחות גרוע.

הגב' [ח' מ'] מגיבה לחקירת ב"כ האשה, ואלו תשובותיה: בתחילה האם נסעה ל[ט'], עוד היו לה שם קשרים חברתיים, אך הקשרים התרופפו ואז לא היה לה היכן ללון שם. האם גרה בקומה עליונה, יש לבנות פינה חמה עם משחקים, יש פעילות גדולה עם המשפחה המורחבת. הרבה בני דודים, לבנות היה נוח שם. זה מתאים אף למגורים קבועים. האם נתמכת ע"י משפחתה. היא זקוקה לכך. אף האב זקוק לתמיכה ממקום מגוריו. לא נראה לי שהאם צריכה לקחת את הבנות לת"א להעברתם לאב. ברווחה ב[ט'] רואים פחות את מצב האב באשר לילדות. מקומה של האם בחיי הבנות הוא נמוך. קשה לאם שהבנות לא במסגרת מסודרת אחר הצהרים. מבחינתי, סוגיית הדוד [ס'] אינה בעיה, וכבר נכתב במחלקה שלנו כי אין חשש לפגיעה מינית. כתבתי חוו"ד, וחלקים ממנה מובאים בתסקיר של הרווחה מיום 2.9.12. בתסקיר [ט'] הפריע לי שכתוב שקיימת פגיעה אם, אך לדעתנו לא ניתן ללכת רחוק בגלל חשדות, עד לקביעת מפגשים במרכז הקשר. כן חשבנו שאין להכליל כותרת פגיעה מינית. כן הפריע לי בעמוד 4 שהשמיטו שהם היו ערומים בפלג גופן העליון בלבד. הנושא של ועדת התסקירים היה לדון בדוד [ס'] והמשמורת. האם ראויה להיות הורה משמורן ראוי לבנות.

ב"כ האם קיבלה במהלך הדיון תסקיר מהגב' [ח' מ'], תסקיר מיום 24.6.12 שהגישה לגב' [מ' ל']. על ב"כ האם להמציא העתק תסקיר זה לב"כ האב בתוך 48 שעות.

מתוך עדותה של עו"ס שרותי הרווחה [מ' צ'], נמצאנו למדים על התחזקותה של האם, אשר לטענתה בסוף הדיווח ראויה להיות הורן משמורן ראוי לבנות.

לעומתה, התקבלה אף עדותה של הגב' [מ' ל'], פק"ס בשירותי הרווחה [ט'], ונצטט עדותה בבית הדין מתוך האמור בהחלטה הנ"ל:

לאחר מכן הוכנסה לדיון הגב' [מ' ל'] פק"ס שירותי הרווחה [ט'], ואלו תשובותיה לבית הדין: במובן של ההורות, לא רואים שהאם מספיק מעורבת וטובה בגידול וחינוך של הבנות, ולכן היא לא מתאימה להיות הורה משמורן. אין לאם את הכוחות והמסוגלות לתת לבנות מה שהם מקבלות היום. עדיף פחות שבתות של הבנות אצל האם. אני ממליצה שהאם תגיע ל[ט'], ביום ששי, ותיקח את הבנות אתה ל[מ' צ'].

ב"כ האב חוקר את הגב' [מ' ל'], ואלו תשובותיה: התסקיר מיום 2.9.12 הוא סיכום של ועדת התסקירים. המסקנות הסופיות היו על דעת כולם, כולל הגב' [ח' מ'], המנהלת שלה והעו"ס לחוק נוער. לפני הגשת הדו"ח הגשתי עותק לשירותי הרווחה ב[מ' צ'], זו הייתה טיוטה סופית. לא מקובל לקבל על כך השגות. המסקנות היו על דעת כולם. יש גם פרוטוקול על כך.

הגב' [מ' ל'] מציגה מסמך, פרוטוקול ועדה זו שנכתב על ידה. מוכנה שהמסמך יוצג. ב"כ האם מתנגדת להגשת הפרוטוקול. טוענת כי שירותי הרווחה ב[ט'] מוטים לטובת האב.

בית הדין החליט בדיון לקבל את שני המסמכים, מסמך זה והמסמך המצוין לעיל. על ב"כ האב להמציא העתק מסמך זה לב"כ אם בתוך 48 שעות.

וממשיכה הגב' [מ' ל'] תשובותיה: זו הייתה ועדה מקצועית ללא נוכחות הצדדים. באשר לדוד [ס'], אז הבנות לא היו מוגנות ע"י האם, אף שהמשטרה לא מצאה מקום לעשות עם כך כלום. זה מזיק לבנות. כיום אין בעיה עם הדוד, הבעיה שהייתה בעבר הייתה אחד הפרמטרים לאי יכולת להיות אם משמורנית. כשהאם עזבה את [ט'] ל[מ' צ'], יצרנו קשר עם הרווחה ב[מ' צ'] ובקשנו שתקבל טיפול שם. האם הופיעה בוועדות אצלנו. האם לא הסכימה שהבנות יקבלו טיפולים. האם לא מקבלת החלטות בתקופה האחרונה. האב נותן מקום לקשר עם האם, בהתכתבות במייל, והאם עונה בכעס וביקורת. האב מערב את האם בענייני הבנות. אם הבנות יהיו אצל האם, אני מקווה שהיא תשמור על מקום האב, לא יודעת. האב לא מקבל מספיק מקום אצל האם. יש התפתחות חיובית אצל הבנות בשנתיים האחרונות. בעיקר אצל הבת [א']. יודעת לעמוד על דעתה. אף [מ'] במצב טוב עם דיווחים חיוביים. טובת הבנות להישאר ב[ט'], זה העוגן שלהן. הבנות לא מוכנות למעבר, הגדולה אמרה שלא יכולה להיפרד מהחברות ואבא, הקטנה בקשה שאבא יעבור אתנו. היא רצתה שיגורו בסמיכות. אין מקום למסקנה של הגב' [ח' מ'] כי האב ינסה למחוק את האם מחיי הילדים. זה לא נכון ולא אחראי לומר כך על סמך מפגש אחד טעון. זה לא נכון עובדתית, האב ממלא תפקיד לעילא ולעילא, וכך סוברים אף גורמי החינוך. מדהימה המעורבות של האב. כל חיו סביב הבנות. יש שאמרו שהוא מגזים.

ב"כ האם חוקרת את הגב' [מ' ל'] ואלו תשובותיה: הקשר שלי עם האם לא אינטנסיבי. האם נהגה לכתוב ולהתקשר אלי, אך הכול היה רווי תלונות והאשמות, לא ענייני אלא תוקפני, ולכן לא השבתי להכול. למכתבים כן השבתי. הייתה טענה שהאב מתקלח עם הבנות, אך זה היה מזמן, האב הוזמן לשיחה, הבנות היו קטנות יותר, הגדולה הייתה בת 5, זה פסק כאשר הנושא עלה. בהגדרה ניתן לקרוא לזה פגיעה מינית. אני לא עשיתי ביקורי בית. לפני כמה שבועות פגשתי את הילדות. כל הזמן אני רואה עבודות יצירה של הבנות עם אמא. לא מכירה את הפריטים שהוצגו שכביכול הוחזרו לאם. [א'] הולכת לבד לבית הספר, מגיל 9 מותר. לפני שנה האב לקח אותה או אם אחרת. שתי הבנות בצהרון. יש השנה בייבי סיטר קבועה אחת והבנות קשורות אליה, היא בכיתה י"א בגיל 17. שנה שעברה היו שתי שמרטפיות. האב חוזר בשש בערב כל יום. בד"כ הבנות אצל חברות או בבית עם הביבי סיטר. הבנות ספרו לי זאת. הבת מכינה שיעורים בצהרון, או עם אבא כשהוא חוזר.

והמשך עדותה הושמעה במועד אחר, ונצטט המשך עדותה מתוך החלטת בית הדין מיום 17.3.13:

לאור האמור בהחלטת בית הדין מיום 11.2.13, בית הדין ממשיך לשמוע את עדותה של פק"ס הגב' [מ' ל'], שממשיכה להשיב לשאלות ב"כ האם, ואלו תשובותיה: אכן, לפי הידוע לי ולפי דיווחי המורה, האם הגיעה רק פעם אחת לבקר את הבנות ל[ט']. כן דיווחתי בוועדת תסקירים. לא דיווחתי על שאר הפעמים והמסיבות שהיא הגיעה בשנת 2012, כי הדיון התנהל באשר למעורבות האם בחיי הבנות. זו לא מעורבות מספקת. זו מעורבות מינימלית. הדיון בוועדת התסקירים היה חופשי עם סבב אמירות, ואז אני ציינתי כי האם הגיעה פעם אחת.

פק"ס הגב' [מ' ל'] ממשיכה להשיב: היו לי מפגשים עם צוות בית הספר, ולפי הדיווחים שלי האם בקשר טלפוני אך לא מופיעה פיזית. לדעתי לפי האינפורמציה שקבלתי, האם הופיעה רק פעם אחת. למרות בקשות ביה"ד לחוו"ד [ח' מ'], החוו"ד לא התקבלה על ידה, משום שהתסקירים לא יוצאים מבלי שפק"ס מחוזית וארצית לא עוברים עליהם. ארצית, מאז הדיון האחרון. כן היו מעורבות פק"ס לחוק הנוער. פק"ס בקשה שכל החומר יעבור דרכי. כל לשכה חשבה אחרת, ובייחוד לגבי התפקוד ההורי של האם וכן לגבי הסיכון של הילדות. זו סיבה אחת. בנוסף, המדיניות היא שפק"ס אחת מוסרת דו"ח.

ב"כ האם מציגה שתי חוו"ד דעת בהן נאמר כי נוהלה התנהלות מוטעית בשל העובדה כי שתי לשכות טיפלו בתיק זה; מכתב מהגב' סימונה שטיינמץ, פקס"ד ראשית. מכתב שמיועד לב"כ האשה. מוסיפה כי גם הגב' קורן וברגמן כתבו כי המצב שפנו לשני פק"ס אינו טוב ולכן יש לתקן המצב שנוצר. אז לטענתה כל המערכת מודה שהייתה התנהלות מוטעית.

הגב' [מ' ל'] מגיבה: גם כשיש שתי רשויות, יש פק"ס אחת. יש עו"ס רחוקה שבקשר עם הצד הרחוק. [ח' י'] הייתה בקשר עם האם, אך הליקוי שהיא הייתה גם פק"ס. מה שאמרה הפק"ס הראשית הגב' סימונה שיש לתת לאם עו"ס ולא [ח' י'], זאת משום שהייתה מעורבות יתר. הייתה הזדהות יתר של [ח' י'] עם האם. היא לא עשתה את ההפרדה. זו הייתה בקשה של הפק"ס הראשית.

הגב' [מ' ל'] נשאלת על אודות העובדה כי הייתה הסכמה על חלוקת הימים במהלך חופשת הקיץ בין ההורים, אך למרות זאת פק"ס הגב' [מ' ל'] ביטלה הסכמות אלו. והגב' [מ' ל'] מגיבה: פק"ס לחוק הנוער הטילה וטו על כך בגלל הדוד. כמו כן הבנות היו רשומות לקייטנה. הן היו אמורות להיות בקייטנה. לא יודעת אם היו רשומות. לבנות יש חיים חברתיים ב[ט']. הכול נעצר.

הגב' [מ' ל'] נשאלת האם עדיף קייטנות על פני להיות עם האם, ומגיבה: יכלו להיות חמשה שבועות עם האם ושלשה שבועות בקייטנה. הנוסח בהודעה במייל הוא של האב.

כן נשאלת על אודות החזרה מהחתונה, שהאב הסכים שהילדות יחזרו למחרת ויישארו אצל האם, אך פק"ס הגב' [מ' ל'] התנגדה במכתב מפורש ובקשה שיחזרו באותו יום הביתה. הגב' [מ' ל'] מגיבה: האב פנה אלי ואמר שהילדה לא רוצה להפסיד בית ספר.

ב"כ האם מקשה על חוסר תגובת הגב' [מ' ל'] לבית הדין שהתבקשה לפני כשנה באשר להסדרי ראיה וסוגיית הנסיעות של הבנות, והיא מגיבה שהיא כן התייחסה. טוענת כי הועברו תשעה תסקירים ובכולם היה התייחסות לקושי של הנסיעות של הבנות. ומגיבה: אם האמא הייתה מגיעה ל[ט'], נפגשת עם הצוות החינוכי, זה ייטיב עם הבנות. זו מעורבות בחיי הבנות. לאשה יש רכב, היא משתמשת ברכב. היא נוהגת. וכן שבחזור, האב יקח אותם מ[מ' צ']. לקחתי בחשבון אף שהאם יכולה לבוא ברכב. נמסר לי מ[מ' צ'] האם כבר לא עובדת בגן ביום ששי.

הגב' [מ' ל'] מגיבה: בתסקיר האחרון לא התייחסנו להחלטת בית הדין באשר למשמורת משותפת, משום שסברנו שהצדדים גרים רחוק מדי. אף הורה לא מוותר על נושא המשמורת. הדברים שנכתבו על האב הינם בשל תפקוד שלו. אני עומדת מאחורי מה שכתבתי על האב. האב מתייעץ. כן מקבל תמיכה ע"י עו"ס שלו. לבנות קשה, אך גם לבת הגדולה קשה. הבנות חיות בפיצול. אכן אם המשמורת תהיה לאב זה לא ישפר את המצב הזה. האמה יכלה להגיב לבנות והיא לא הגיעה. לכן התפקוד שלה לא בא לידי ביטוי. באשר לטלפונים שבין האב לבנות, האב התבקש להתקין קו בזק וזה נעשה. האם תמיד יכולה להתקשר.

הרי שלטענתה של פק"ס שרותי הרווחה [ט'], הגב' [מ' ל'], האם אינה ראויה להיות הורה משמורן ראוי לבנות.

כן נשמעה במועד הנ"ל אף עדותה של הגב' [א' ב'], הפסיכולוגית של האם, ונצטט מתוך ההחלטה הנ"ל:

לאחר מכן הוכנסה לאולם הדיונים לשם מתן עדות הגב' [א' ב'], הפסיכולוגית של האם מינואר 2011. ואלו תשובותיה לשאלות ב"כ האב: אני מטפלת טיפול פסיכולוגי באם. עד מאי שנה שעברה. מאז משוחחים בטלפון, אחת לשלשה שבועות. האם הגיעה במצב שאמרה שהחיים במצב של כאוס, שפופה ורצתה להקים את עצמה מהשבר הגדול. לא עלתה שאלת האשמה, היא תיארה בעיות בזוגיות, ביקשה מהבעל ללכת לטיפול. שמעתי את הביטוי שהאב מוחק אותה מחיי הבנות בשלב מאוחר יותר. [פלונית] הייתה מאוד מתוסכלת מהיחס שקבלה מהרווחה ב[ט']. היא ספרה שעזבה את [ט'], משום שהיה ביניהם הסכם שהיא תחזור אח"כ ל[ט'], וראתה בעזיבה שלה את החטא הגדול שלה. טיפלתי ב[פלונית] כאדם וכהורה. עלו נושאים כמו ההצפה והבלבול, האבל על אמה ואחותה, דימוי עצמי שלה. עבודה. תמיד דיברנו על ההורות. כיום יש לאם הבחנה טובה ביחס לבנותיה, היא מאוד מכוונת לתקשר עם הבנות. היא תמיד הגיעה מוכנה לטיפול. כתבה במחברת אירועים שקרו עם הבנות. עלתה שאלת מעורבות שלה בחיי הבנות ב[ט']. קראתי את חוו"ד של המומחה אופיר. זה היה מוטה לטובת האב. היה שם משוא פנים. כשהגיעה אלי לטיפול, חשתי כבר אז שזה היה יכול לקרות לכל אחד. היא אדם נורמטיבי, וכך התרשמתי כבר אז, אלא שהייתה במצוקה. הייתי ממליצה כבר אז שהבנות יהיו עמה. האם הייתה מעורבת בחיי הבנות ב[ט']. היה ראוי כי אף האם תיסע ל[ט'] באמצע השבוע, אך האם גם השתלבה בעבודה, ולכן לא הייתה יכולה לעזוב יום אחד בעבודה ולנסוע ל[ט']. אני לא מאבחנת, אני מטפלת. אני מזהה השגת מטרות בטיפול. אני לא מכירה את האב. האשה הפנימה את העובדה לשמר את דמות האב בעיני הבנות. היא רשמה ע"פ בקשתי דברים חיוביים שאמר לבנות באשר לטובת האב. כגון: אלבומי תמונות, היא הראתה לבנות אלבומים מהעבר, עם האב. האם הציעה לומר לבנות ביוזמה האם הן רוצות להתקשר לאבא. כן פנתה את החדר כדי שידברו בפרטיות. כתבו שהילדה בסיכון לשם הליך פורמלי.

האב מגיב: האם היא שפנתה לרווחה כדי לעשות קומבינה לשירותי הרווחה.

הגב' [א' ב'] מגיבה: האם אמרה לי ש[פלוני] הוא אבא טוב. היא התרגלה שלא להשחיר את האב בעיני הבנות. האם מתוסכלת מטיפול הרווחה ב[ט']. היחסים טובים עם הגב' [ח' י']. האם מגיבה טובה יותר לאישיות רגועה, אך במשך הזמן [ח' י'] רכשה את אמונה. לא פגשתי את הבנות. הורה שאינו משמורן צריך להתאמץ לפגוש בילדיו. לא הייתי ממליצה לאם לעבור לאזור מגורי הבנות. המקום שם עושה לה רע. האם מעורבת בחיי הבנות, היא קונה להם בגדים, ספרים, ציוד. אני מסכימה שזה "פחות מאידיאלי" שהאם לא מגיעה הרבה ל[ט'], אך יש לה עבודה ועוד דברים. האם תמיד בוכה על ריחוק הילדות. אין לאם טראומה מ[ט'], אין קריטריונים שלמים לפוסט־טראומה. האם עברה ב[ט'] תקופה קשה. יש לה מצוקה נפשית שמתקשרת עם כך, אך מגיעה לשם למרות הקושי, היא עושה הכנות נפשיות טרם הגעתה לשם. מבחינת העוצמה של האם, אין סיבה שהיא לא תוכל לגדל את הילדים. אך באשר לשאלת המשמורת, עדיף שהאם תהיה בעלת משמורת בלעדית, למרות כל הקושי שבכך.

הגב' [א' ב'] מגיבה לשאלות ב"כ האם: עלתה בעיה קשר טלפוני בין האם לבנות. הייתה הרגשה שהאם עומדת כעני בפתח כדי לדבר עם הבנות. גם ב[ט'] אין לאם להיכן להיכנס, זו אחת הסיבות שהיא לא נסעה ל[ט'], גם אין לה רכב. אם האב היה מציע לאם להיכנס אליו הביתה עם הבנות, זה היה נראה אחרת. לפעמים היא קבעה עם חברה. שמרנו על דמות האב בחיי הבנות. בדו"ח שרשמתי על פגישה ב 8.5 בוועדת תסקירים. הפגישה התחילה בכך ששמעו בסבלנות את [פלוני] עם סדר יומו, וכשהגיעה זמנה של האם היא נדחקה לומר הדברים ואצה להם הדרך. הרווחה זרמו עם הבעל. במפגש בוועדת התסקירים קבלתי רושם כי הרווחה מוטים לטובת האב. בוועדה זו האם הציעה לשלם חלק מהוצאות ההסעות של האב, אך זה לא התקיים.

נשאלת הגב' [א' ב'] ע"י ב"כ האם: איך התרשמת מהאב בוועדה? ומגיבה שלא זוכרת סערת רגשות שהייתה לאב, מאוד הלכו אתו. ב"כ האם מפנה לסעיף 6 בדו"ח של הגב' [א' ב'], ומקריאה הגב' [א' ב'] משם כי האב נכנס לדברי האם וביטל את דבריה. ומוסיפה: אז חשבתי שאם שם הוא מבטל את האם, איך הוא מסוגל לשמר את כבוד האם בחיי הבנות. האם תמיד העלתה כי לא התייעצו עמה לגבי קייטנות או צהרונים. במקרה זה התאים לה. היא הייתה בחרדה ולא ידעה היכן הבנות יהיו לאחר הבית ספר, היא רצתה להשפיע בעניין. האם שיתפה אותי בעניין מתנות שהאם שלחה והאב לא מסר. היה קונפליקט לבנות שהסתירו דברים מהאם, כגון שקנה האב לילדות נעלים חדשות.

ב"כ האב שואל את הגב' [א' ב'] האם שמעה על הסוד הגדול של הדוד [ס'], ומגיבה הגב' [א' ב']: אני מכירה את הסיפור על הדוד [ס'], אך לא שמעתי פה כל סוד.

הרי שלדבריה, האם התחזקה באופן ניכר בעת האחרונה ועדיף שהיא תהיה בעלת המשמורת.

עת ההכרעה
עתה, לאחר שמיעת הבנות, הגיעה עת ההכרעה.

נציין כי לאור האמור בפתח ההחלטה על אודות חיסיון הפרוטוקול, אין צורך בקבלת תגובת הצדדים באשר לעדותן של הבנות מעבר לסיכומים שכבר הוגשו, כך שניתן להוציא החלטה כבר עתה בשאלת מקום הימצאות הבנות.

בית הדין התאמץ לסיום ההחלטה בהקדם האפשרי, שהרי שנת הלימודים הבאה כבר בפתח, וקרוב לוודאי ששני ההורים מעוניינים להתארגן בהתאם.

ובכן, כאשר באים אנו לבחון את סוגיית משמורת שתי הבנות, נתבונן תחילה במקורות ההלכתיים באשר למשמורת בנות בכלל, כולל ההשלכות באשר לנידון שלפנינו, וכן נבחן באופן ספציפי את טובת הבנות בנסיבות הקיימות, שהרי אף בהתאם לגדרי ההלכה, זוהי הנקודה המשמעותית העיקרית.

נימוקים הלכתיים
להלן נציג נימוקים הלכתיים להתנהלות תיק זה, כולל המפורט בהחלטה זו, אף נוכח הנימוקים הלכתיים שכבר פורטו לעיל ע"י הרכב בית דין זה וכן ע"י הרכב בית דין הקודם וזה שקדם לו.

טובת ההורים או טובת הילדים?
כאמור, הדיון בדבר החזקת ילדים אינו נסוב סביב זכות האב או זכות האם, אלא סביב טובת הילדים.

וכן כתב המהרשד"ם (חלק אה"ע, סימן קכג): "כללא דמילתא, כי כל זכות שאמרו 'הבת אצל האם לעולם', בזכותה דברו ולא בזכות האם, וכן בבן עד שש, בזכות הבן דברו ולא בזכות האם, דבן עד שש בצוותא דאימיה ניחא ליה. א"כ כל שיראה לאב או לאפוטרופוס שהוא חוב לבן או לבת, הרשות בידם, שיכולם לומר לאם 'מה שאמרו שהבת אצלך לא אמרו אלא בזכות הבת, והנה אנו רואים שחוב הוא לה שתעמוד אצלך'". הרי שהסיק באופן ברור כי מה שעומד לנגד עינינו היא טובת הילד בלבד, ולא טובת הוריו של הילד.

ועוד הוסיף שם המהרשד"ם: "אלא ע"כ יש לך לומר שחכמים דברו על הסתם. אמנם אם יראה בעין שתקנת הבת אינה להניחה אצל אמה, ודאי ואין ספק שיש כח לביה"ד לראות על תקנתה."

וכן כתב המבי"ט (בשו"ת, ח"ב סימן סב): "למדנו מכאן שתגדל הבת אצל אמה שתלמד לה אומנות נשים וצניעות דרך נשים, וא"כ אפי' נתרצית האם לתתן לאב חייב להחזירן כשתרצה היא להחזירן לביתה, כי מה שאמרו הבת אצל אמה, לא בשביל קירוב ואהבת האם לבת יותר מן האב נגעו בה, אלא לתיקון הבת שתלמוד דרך נשים עם אמה כדאמר, וא"כ מה לי שנתרצית לתתה לו אז וחזרה ונתרצית לקחתה אצלה, או שהייתה אצלה מקודם". משמורת הילדים אינה נקבעת ע"פ הקשר שבין הילד להורה, אלא טובת הילד גרידא היא המנחה בקבלת ההחלטה.

כן מצוין להלכה גם בפסקי דין רבניים (חלק א עמוד 66), שם הדגישו: "החזקת הילדים איננה שאלה של זכות האב או זכות האם, כי אם טובת הילדים והיא הקובעת, ולכן אם ביה"ד רואה שטובת הבן הוא שיהיה אצל האם גם לאחר גיל שש, משאירים אותו ברשות האם והאב חייב במזונותיו."

ועוד ראיתי בפד"ר אחר (חלק א עמודים 177–176), שם עסקו בעניין אב, בעל המשמורת על הילד, המעוניין לצאת לחו"ל לתקופה מוגבלת והאם מסרבת לכך בטענה שזה מרחיק ממנה את הילד למשך אותה תקופה, והזכירו בין השאר את טובת הילד מול טובת ההורה, וכך כתבו: "ועוד, בשעה שעומדת לפנינו השאלה מה להעדיף, את זכויות האם או טובת הילד, ודאי שטובת הילד קודמת. ובעובדה שלפנינו יש מקום לחשוש שהעברת הילד מטפול האב לטפול האם ואח"כ שוב לטפול האב, ישפיע לרעה על יציבותו הנפשית של הילד, דבר זה משמש איפוא נמוק נוסף לא להוציא את הילד מידי האב למשך חדשי העדרו מן הארץ."

ועי' גם בפד"ר ג (עמוד 358) שם כתבו כך: "אולם לפי האמת אין כאן כלל מקום לטענת אונס על הסכמתה וכו', דכל הנדון הוא אך ורק מה שהוא לטובת הבת, ואם בנדון דידן טובת הבת היא שתהיה זמן של ששת החדשים הנזכרים לעיל אצל האב, כפי שקבע ביה"ד בפסה"ד המעורער, לא צריכים כלל להסכמת האם, ויכול ביה"ד הדן בדבר לקבוע כך אף נגד הסכמתה. ולהיפך, אם טובת הבת הייתה דורשת שתהא אצל האם אף בששת החדשים האלה, לא היה משנה הדבר אף אם הייתה מודה שנתנה הסכמתה מרצון שתהא אצל האב אם אח"כ מסכימה לקבלה לרשותה, שכל דין מקום החזקת הילדים איננה שאלה של זכות האם או זכות האב אלא טובת הילד קובעת."

ועוד, עי' בפסקים וכתבים לגרי"א הרצוג זצ"ל, שו"ת אבהע"ז (עמוד תקכב), שכתב כך: "צדק הטוען מצד הבעל שלא מצינו בפוסקים שבעניינים הללו מתחשבים ברחמנות על ההורים וכו'."

ועי' עוד בפד"ר יא (עמוד 368) שם סכמו את הדברים, וכתבו בין השאר:

"כעת נחזי אנן אם יש ממש בנימוקים אלו של המערערת. כלל גדול הוא בהלכה היהודית מדור דור, ויסוד מוסד הוא בבתי הדין בארץ ישראל כי כל שיקול והחלטה בנוגע לקביעת מקום החזקת הילדים חייב להתבסס על מה שהוא טוב יותר לילדים, כמו שהביא הרמ"א באבן העזר סי' פ"ב סעיף ז' בשם מהר"ם פאדוואה: דווקא שנראה לבי"ד שטוב לבת להיות עם אמה. אבל אם נראה להם שטוב לה יותר לישב עם בית אביה, אין האם יכולה לכוף שתהי' עמה."

"כל זה מתבסס על שו"ת הרשב"א המיוחסות לרמב"ן שכתב בסוף סי' ל"ח: ולעולם צריך לדקדק בכלל הדברים אלו אחר מה שיראה בעיני בי"ד בכל מקום ומקום שיש בו יותר תקון ליתומים, שבי"ד אביהם של יתומים לחזור אחר תקונן."

"וכן הוא דעת הרא"ש בתשובות כלל פ"ב סי' ג' כשיטת הרמב"ן. והוא כלל גדול בהלכה ובפוסקים שונים כגון הרדב"ז בח"א סי' קנ"ו שכתב: כללא דמלתא הכל תלוי בראות בי"ד באיזה מקום יש תקנה לילד יותר, וכמו שהביא דבריו בפתחי תשובה באבן העזר סי' פ"ב ס"ק ז' וכו'"

"וכלל גדול זה כבר קבע המהר"מ פאדוואה כנ"ל, וכן כתב בשו"ת משפטי שמואל סי' צ' בה סומך על דבריו המיוחסות להרמב"ן, שיש כח ביד בי"ד להוציא ולתת היתום למי שימצאו שזה לטובת הילד, וזהו מה שאמרו מה כח בי"ד יפה וכו'."

וסכמו ביחס לנידון שלפניהם:

"ברור איפוא שגם ביה"ד האזורי בת"א כל שיקוליו והחלטותיו בקביעת מקום ההחזקה של הילדים מבוססים על מה שנראה בעיניהם שזהו טובתם של הילדים, ללא כל שיקול אחר, באשר זוהי ההלכה של תורת ישראל, וכן נהגו בתי הדין ומורי הוראה בכל דור ודור, לשקוד על תקנת הילדים וטובתם בלבד, וזהו שעומד תמיד לנגד עיני בתיה"ד בישראל."

בית הדין קובע מהי טובת הילד
בעניין השאלה מהי אכן טובת הילד, אין כללים קבועים, ומתפקידו של בית הדין לתת מענה לכל מקרה לגופו.

עיקרון זה של טובת הילד ותפקיד ביה"ד בקביעת טובתו זו, מובא מפורשות גם ברמ"א באבה"ע סימן פב סעיף ז (בשם המהר"ם פדוואה סימן צג, על אודות דין בת אצל האם):

"ודוקא שנראה לב"ד שטוב לבת להיות עם אמה, אבל אם נראה להם שטוב לה יותר לישב עם בית אביה, אין האם יכולה לכוף שתהיה עמה."

כן מובא מפורשות גם בפתחי תשובה (שם ס"ק ז) בשם הרדב"ז, שהכלל בזה הוא שהכל תלוי בראות בי"ד באיזה מקום טוב יותר לילד.
עניין טובת הילד מובא גם ברמב"ן (תשובות המיוחסות, סימן לח), שם כתב בנידון מקומם של הילדים (בן ובת אצל מי): "לעולם צריך לדקדק בדברים אלו אחר מה שיראה בעיני בית דין בכל מקום ומקום שיש בו יותר תיקון וכו' לחזור אחר תיקונן."

וכך ביאורו את הדברים בפד"ר (חלק א עמוד 157):

"והסבר הדברים הוא, כי ההלכות בדבר החזקת ילדים אינן הלכות בטובת ההורים, אלא הלכות בטובת הילדים, אין הבן או הבת חפץ לזכויות אב או אם. אין כאן זכויות לאב או לאם, רק חובות עליהם ישנן כאן, שמחויבים הם לגדל ולחנך את ילדיהם. ובבוא ביה"ד לקבוע בדבר מקומו של הילד, בדבר המגע בינו ובין הוריו, רק שיקול אחד נגד עיניו והוא, טובתו של הילד אצל מי תהיה ובאיזו אופן תהיה, אבל זכויות אב ואם, זכויות כאלו לא קיימות כלל."

ביאור בדברי הרמב"ן הנ"ל מובא גם בתשובות דרכי נועם (שאלה כו), וכך כתב:

"כי חכמי התלמוד אמרו על הסתם, דסתם דמילתא הבת אצל האם והבן גם כן בקטנותו ואחר כך עם האב וכו' שכל זה תיקון הולד על הסתם, אבל אם ראו ב"ד שאין בזה תיקון אלא אדרבא קלקול, מחזירין אחר תקנתן כפי ראות עיני הדיינים. וכל הפוסקים הסכימו לזה שהכל תלוי כפי ראות עיני ב"ד מה שהוא תיקון לולד."

הרי שאין כלל קבוע בדבר מקום הילדים, אלא ישנו רק כלל סתמי (זה המובא בגמרא ובשו"ע, ויצוין להלן) התקף רק בהעדר הכרעה אחרת ע"י בית הדין.

עולה א"כ מכל האמור שזהו אכן תפקידו של בית הדין לקבוע היכן היא טובת הילד בעניין משמורתו וחזקתו.

ועי' בפד"ר ג (עמוד 359, ערעור בבית דין הגדול) שם סיכמו השיטות בזה הלכה למעשה, וכתבו כך:

"אולם לאחר העיון במה שלפנינו אין לבוא גם מטעם זה לשנות הפס"ד המעורער, כיוון שכל הדין בנוי על מה שהוא לטובת הבת ואין זה כלל מזכותה של האם, וממילא גם אין מזכותה לקבוע מה שהוא לטובה הבת, ואין לבוא בטענה שאם פעם קבע ביה"ד שטובת הילדה אצל האם, וכפי שנקבע בגמ' על סתם, אי אפשר שמחמת השתלשלות עניינים שונים במשך הזמן ישתנה המצב וראות עיני בה"ד בזה מה שהוא לטובת הבת, והלכה פסוקה היא שהסמכות לקבוע בזה תלוי בראות עיני ביה"ד שמטפל בדבר, ככתוב ברמ"א אה"ע סי' פ"ב סעי' ז' מדברי מהר"מ פאדוואה: ודוקא שנראה לביה"ד שטוב לבת להיות עם אמה אבל אם נראה להם שטוב לה יותר לישב עם בית אביה אין האם יכולה לכוף שתהי' עמה, וראה בשו"ת המיוחסות לרמב"ן סי' ל"ח שכותב: ולעולם צריך לדקדק בכלל לדברים אלו אחר מה שנראה בעיני ביה"ד בכל מקום ומקום שיש בו יותר תקון. וברדב"ז ח"א סי' ס"ד כותב כללא דמילתא הכל תלוי בראות ביה"ד באיזה מקום יש תקנה לולד יותר, ובמבי"ט שם בסוף דבריו מסיק וסומך על דברי התשובות המיוחסות לרמב"ן, וכותב:... כי בזה יש תקון יותר לבנות לפי ראות עיני ביה"ד וכמ"ש בתשובות הרשב"א. ובמהרשד"ם שם כותב: אלא ע"כ יש לך לומר שחכמים דברו על הסתם. אמנם אם יראה בעין שתקנת הבת אינה להניחה אצל אמה, ודאי ואין ספק שיש כח לביה"ד לראות על תקנתה."

והסיקו ביחס לנידון שלפניהם:

"ויוצא א"כ אחר שביה"ד בפסה"ד המעורער כותב שאחר ששמע את טענות הצדדים ועיין היטב בנדון מצא שמטובת הילדה היא שתמצא אצל האב ב' בהתאם להסכם מתחילת חופש הלמודים וכו', למשך ששה חדשים, היינו עד טבת תש"ך, ואז על האב להחזירה לאמה ואח"כ יתקיים הדיון על מקום המצאה של הילדה, אין לנו לפי הנ"ל שום יסוד לשנות את הפס"ד, כיוון שביה"ד אחר שטפל שנים בנדון וברור לו מצב העניינים לאשורו, קבע כך אחרי שעיין היטב בדבר."

ביחס לנידון דידן, כאמור לעיל, ההתרשמות היא שהבנות יחושו בנוח אצל האב וכן יחושו בנוח אצל האם, ברם, בשקלול החשיבה על אודות התפתחות הבנות והענקת הפן האישי לו הן זקוקות כבנות גדלות ומתבגרות, האם תוכל להעניק זאת לבנות באופן טוב יותר מהאב. כן העובדה שהאם זמינה לבנות יותר מהאב, תרמה אף היא לגיבוש החלטה זו.

טובת הילד – התייחסות לרצונותיו
במסגרת תיק זה, בית הדין החליט לשמוע באופן ישיר ובלתי אמצעי את עמדת הבנות עצמן. בית הדין סבור כי מעבר לפן האנושי ולפן המהותי הקיים בהתנהלות זו בנידון שלפנינו, הרי שאף בהחלטות אחרות של בתי הדין מצינו שהתייחסו ברצינות הראויה לשמיעת עמדת הבנות. ונפרט.

כאמור לעיל, השו"ע פסק (אהב"ע, פב, ז) כי הבת אצל האם לעולם, ואולם ישנו מקרה יוצא דופן בזה.

הב"ש (שם, ס"ק ט) כתב כך:

"רש"י פירש 'בת אצל אמה' היינו אין כופין אותה להיות עם האב או אצל קרובים. מזה מדייק מהר"ם פדווא"ה אם רצונה להיות אצל אביה, אין אמה יכולה לכופה להיות אצלה."

בשאלת החזקת ילדים יש לתת משקל גם לרצונו של הילד, שהרי זו טובתו של הילד להיות היכן שלבו חפץ (כמובן שאין זה כולל מקרים בהם ביה"ד בטוח שאין זו טובתו של הילד, ברוחניות או בגשמיות, כמובא ברדב"ז המוזכר בפת"ש שם ס"ק ו).

הנחה זו עמדה לפני בית הדין שכתבו (פסקי דין רבניים חלק א עמוד 158):

"זאת ועוד, מכיוון שהשיקול הוא טובת הילדה, אין ביה"ד רואה שזה יהיה לטובתה אם יכריחו אותה, נגד רצונה, להיפגש עם התובע. אין אנו מתכוונים להגיד בזה, שכאילו רצונה של הילדה כאן הוא רצון טבעי חפשי, אין צורך להתאמץ כדי לראות כי רצון זה הוא פרי הסתת האם, שבמרירותה באה לידי התחסדות לדמות כי בדרך העועים (=התעתועים) בה הלכו שנייהם כאילו רק התובע הוא האשם. אולם אין הבדל בדבר, הילדה היא, לפי הרושם, מפותחת, ואם אינה רוצה להיפגש עם התובע, שום טובה לא תצמח לה מכפיה לפגישות."

ועוד, עי' בפסקים וכתבים לגרי"א הרצוג זצ"ל, שו"ת אבהע"ז (עמוד תקכא), שכתב כך על אודות מקומה של הבת:

"ואפי' כשהבית דין מכירים ששנייהם, האב והאם, שוים בעניין טובת הבת, כשבי"ד מבררים שהבת מעדיפה לשבת אצל האב, אין מוציאים אותה בכח ומחייבים את האב לזונה שתהיה אצל האם, שמכיוון שהיא רוצה בכך, הרי זו טובתה, שעלינו לירד לנפש הבת, ואם נוציא אותה בכח לרשות האם, עכ"פ הרי זמן רב יהיו לה געגועים לאביה, וגעגועי ילד קטן הם דבר שיש בו משום סכנה ח"ו, ועי' שבת ריש פרק נוטל (קמא ע"ב) ".

בית הדין סבור כי בנסיבות דידן, אין לחוש לתופעה זו האמורה לעיל בפסקה הקודמת, ובכל אופן הדבר ייבדק אף בעתיד, כפי שיובא להלן.

ונמשיך ונפרט בעניין שמיעת הילדים בסוגית מקום הימצאותם הפיזי, אף שלא בפני ההורים וב"כ ואף שלא באולם הדיונים, כפי שהוחלט על ידינו בתיק דנן.

שמיעת הילדים כחלק מתהליך קבלת ההחלטה
בתיקי משמורת והסדרי ראיה (ולעתים גם בתיקי גירושין), נוהגים בתי הדין לשמוע גם את הילדים עצמם, כדי להתרשם באופן בלתי אמצעי ממה שיאמרו, ולעתים ממה שלא יאמרו. שיחה זו מתנהלת ברגישות, ובדרך כלל באופן בלתי פורמלי. שיחה זו מתנהלת בדרך כלל שלא בנוכחות ההורים, וכן לא באולם הדיונים עצמו (לעתים בלשכת הדיינים או במקום אחר).

בפסקי דין רבניים (חלק ט עמוד 170, ערעור בבית דין הגדול) מובא ששוחחו חברי בית הדין (האזורי) באופן אישי עם הילדים (השיחה התבצעה בהקשר לעניינים הנוגעים לתיק הגירושין שבין ההורים), וכך כתבו שם בסוף פסק הדין: "אף אותה טענה שביה"ד שמע את ילדי הזוג בנסיבות בלתי ידועות אין לה אחיזה. שמיעת ילדי הזוג נעשתה ע"י כב' ביה"ד שלא בנוכחות שני הצדדים, כפי שמצוין בפרוטוקול שנערך באותו מעמד. ואין לראות פגם שנשמע בביתו הפרטי של מזכיר ביה"ד באותה שעה, שכן ברור שזה נעשה בצורה זו כדי שלא להטיל אימה יתירה על הילדים בשמיעת דבריהם באולם ביה"ד, ולאפשר להם התבטאות חפשית כפי שאפשר."

כיצד נקבעת טובת הילד?
על מה מסתמכים בשאלת טובתו של הילד?

שיקולים רבים עומדים מול עיני בית הדין בבואו לקבוע מהי טובתו של הילד (טובתו הגשמית וטובתו הרוחנית) בעניין החזקת הילד ומשמורתו. בין מכלול השיקולים מסתמך בית הדין על חוות דעת מקצועית הניתנת ע"פ בקשת בית הדין.

בהקשר זה אזכיר ציטוט נוסף מפד"ר יא (עמוד 161):

"בדרך כלל, ההחלטה על טובת הבן צריכה בירור מקיף בתסקירים מעובדת סוציאלית של לשכת הסעד, ובמקרים מיוחדים שהניגודים על החזקת ילד בין בני הזוג חריפים, בית הדין נעזר גם בעזרת חוות דעת רופא פסיכולוג שעורך פגישות בין ההורים והילד בנפרד ובצוותא, שרק אז יוכל למסור לבית הדין את הדו"ח המבוקש ממנו על גורל הבן וטובתו אם אצל אחד ההורים, או מחוץ לבית הוריו במוסד. וזו אינה צריכה לפנים, כי בית הדין אף על פי שהוא הפוסק האחרון בזה, מכל מקום צריך להודות כי אין הוא מומחה להחליט על טובת הילד בעצמו בלי בירורים קודמים ע"י מומחים לדבר כמו באותה מידה שאין בית הדין מומחה להחליט איזה חולה מותר לחלל עליו את השבת ואיזה מותר להאכילו ביום הכיפורים מפני פיקוח נפש בלי עצת רופא או מומחה לדבר, כן גם בטובת הבן."

וממילא כן גם על אודות סעיף החזקת הילדים המובא בהסכם הגירושין:

"אשר על כן, מטעם זה לא יתכן שבית הדין יחליט על טובת הבן אם אצל אביו, או אצל אמו או במוסד בו הוא שוהה היום רק על סמך הסכם גירושין שניתן לו תוקף של פסק דין, שבו החליטו ההורים ביניהם על החזקתו, מבלי שיוועץ במומחים לדבר תחילה, כי הדבר עשוי להשתנות תמיד, ומה שהיה לפני שנה ויותר, בעת הסכם הגירושין, כדבר מוחלט לטובת הבן, יכול להיות היום לאחר י"ג חודש כדבר מוחלט שאין עליו חולק לרעתו. אשר על כן הכריכה בזה, כריכת טובת הבן והחזקתו בהסכם הגירושין, היא כריכת מרור רועץ לבן."

אף בנידון דידן, עניין המומחים נדון במסגרת החלטה זו, כאמור לעיל וכפי שיובא להלן.

עתה נדון בשאלת הריחוק; האם עצם העובדה שהאם היא זו שעקרה דירתה מאזור האב, אינה גורם מכריע בקבלת החלטה על מקום מגורי הבנות אצל האם? ונפרט בכך קצת להלן.

ריחוק הילד מאביו בעקבות מעבר דירה של האם למקום מרוחק יותר
פעמים רבות נתקל בית הדין בדילמה הנ"ל. האם (גרושה, בעלת המשמורת) מצאה בן זוג לחיים ומעוניינת לעבור ולהתגורר במקומו של בעלה החדש. המקום ההוא מרוחק יותר ממקום מגוריו של בעלה הקודם (אבי הילד) ויקשה עליו את הביקורים אצל בנו. מצד אחד זכותה של האשה לגור היכן שרוצה, ומאידך אין אנו רשאים לפגוע בזכויותיו של האב לפגוש את בנו, זכויות אשר אם יפגעו, אינם לטובת הילד, אשר יהיה הראשון להיפגע מריחוק הקשר עם אביו.

בשאלה זו דנו בפסקי דין רבניים (כרך ד, מעמוד 94, בבית הדין הרבני הגדול, לפני כבוד הדיינים הרבנים הגאונים, עבדיה הדאייא, יוסף שלום אלישיב, בצלאל זולטי). וכך כתבו שם:

"אמנם בשאלה זו, אם מצד ההלכה שהבת אצל אמה לעולם, רשאית אם להוציא את בתה מן העיר אשר אבי הילדה נמצא בה וללכת לעיר אחרת, פליגי בה רבוותא, דעת הריב"ל בס"א כלל י"א סי' נ"ו הוא דמלתא פסיקתא קתני, והרשות בידה לקחת אתה את בתה להוליכה למקום שתרצה, והרשד"ם בחלק אה"ע סי' קכ"ג סובר דאינה יכולה להוליכה לעיר אחרת."

והוסיפו:

"והנה תרי טעמי נקיט הרשד"ם ז"ל להוכיח דאין רשות לאם להוציא את בתה לעיר אחרת: א. וכן אני מוכיח זה היות אמת מ"ש למעלה מזה (הרמב"ם בפכ"א מה"א: שלמו חדשיו וגמלתו אם רצתה המגורשת שיהיה בנה אצלה אין מפרישין אותם עד שיהיה בן שש שנים וכו', והבת אצל אמה לעולם), דין הבן ואח"כ כתב והבת אצל אמה לעולם ואפי' אחר שש משמע בפירוש שאין הבדל בין הבן להבת אלא שהבן שש שנים ותו לא והבת לעולם אמנם כמו שהבן אינו יכול להוציא מן העיר ולהעלים אותו מעיני אבא וכו', דכי יעלה על הדעת שלא יהיה לאדם אלא אותו בן ויחיד ורך הוא אצלו ונפשו קשורה בנפשו והיה כראותו כי אין הנער ומת אביו מצרתו ותאמר שאפי"ה נתנו לו כח להוציא למקום רחוק זה אין הדעת סובל וכו', כן הבת וכו', והאמת כי דברים אלו ברורים הם בעיני כשמש אשר לדעתי אין מי שיוכל להכחישם."

"ב. ומטעם אחר וגדול הוא בעיני אני אומר שמה שאמרו הבת אצל האם לעולם אינו ר"ל, שיש לה כח להוציאה ולהוליכה למקום שתרצה האם שהרי שנינו האב זכאי בבתו... וכל אלו הזכויות הם מהתורה לבד מציאתה שהיא תקנת רבנן וכו', ואחר אשר הודיע לנו ה' את כל זאת פליאה דעת ממני מי הוא אשר יעלה על דעתו לומר שהתורה זכתה לאב בכל אלו הזכויות ואתה רוצה לבטלן וכו', ולא אבין דעת הרוצה לתקן כ"ז בקש אשר ידפנו רוח שאומרי' שכבר יוכל לזכות בכ"ז אפילו תהיה היא במדה"י, והאב במקום רחוק ממנה ואני משיב להם הנה שראובן גרש את אשתו והיה לו בת ממנה וחביבה אצלו ואתה נותן רשות לאם שיוליכנה לעבר הים, ובאותו מקום שהאם הולכת אינו מקום שתוכל הבת להרויח דבר וכו', גם הרדב"ז בתשו' סי' ש"ס פסק: הבו דלא לוסיף עלה שתוכל להוליכה למקום אחר שלא מדעת אביה זו מדה גדושה היא ואין מודדין בה."

והסיקו ביחס למקרה אשר לפניהם:

"אכן נראה, דהני טעמי שעליהם ביסס הרשד"ם ז"ל את דינו לא שייכי אלא בעובדה שנשאל עליה שהאם החליטה לחזור משאלוניקי, ששם היה מקום מגוריה עם בעלה למולדתה ולמשפחתה עיר בלארסו שלפי מ"ש הרשד"ם שם, המרחק ביניהם הוא מהלך ב' או ג' ימים וגם סכנת דרכים כרוכה בנסיעה זו, אשר לפי המצב של אותם הימים הרי מרחק כזה פירושו הפרדת הילדה מאביה לאורך ימים. ועל גופא דעובדה זו השיב הרדב"ז בתשו' הנ"ל. לא כן במקרה דנן שריחוק מקום זה לא מונע את האב מלבקר את בתו כמה פעמים בשבוע וכו'. ולכן מסתבר הדבר שבמרחק כזה אשר נסיעה של שעה שעתיים מבדילה בין מקום של האב למקום מגורי האם לא ישתנה הדין מה שקבעו חז"ל בת אצל אמה, כמו שלא תשתנה הלכה הנזכרת, כשהורי הילדה שנייהם גרים בעיר אחת, אלא שדירת האב בקצה העיר מצד אחד, ודירת האם בקצהו השני ופשוט כי תקנה זו שקבעו חז"ל בת אצל אמה לא ניתנה לשיעורין כאלה."

הרי כל עוד המרחק הגאוגרפי והפיזי הוא סביר כדי שיוכל האב לפגוש בילדיו (ובנידון דידן – בבנותיו), אין לבטל הלכת "בנות אצל האם" המבוסס אף על טובת הבנות, רק משום העובדה שהאם התרחקה עם הבנות.

בחינת טובת הבנות (ומצב האם) בנידון דידן
בית הדין מתרשם כי האם עשתה כברת דרך משמעותית מעת קבלת ההחלטה על משמורת לאב (ינואר 2011) ועד היום.

לצורך העניין, נצטט שוב מתוך החלטת בית דין דנן מיום 25.7.12, שם כתבנו בין השאר:

יש לציין דבר נוסף. בעבר עמדה לפני בית הדין אינדיקציה לכך שהאם אינה בשלה דיה לקבלת המשמורת, ולכן הוחלט כמי שהוחלט ע"י ההרכב הקודם שישב לפנינו באשר למשמורת הבנות. ברם, כיום, האינדיקציה היחידה שלפנינו היא שמצבה של האם הולך ומשתפר. אף מבלי להיכנס לגופן של חוות הדעת המקצועיות שהונחו לפנינו ואלו שטרם הוגשו. עצם העובדה שהאם רואה צורך לטפל בעצמה, כולל טיפול פסיכולוגי וטיפול ע"י מאמנת אישית, מוכיח כי אכן האם מבינה שישנם דברים שעליה לשפר כדי לקדם את יכולותיה ההוריות, ודבר זה כשלעצמו ראוי להערכה.

בתיק זה נתקדם בזהירות ובמתינות, עקב בצד אגודל. מעבר הבנות לחזקת האם, כרוך בהעתקת מקום מגורי הבנות לאזור אחר בארץ, צעד שלא ננקוט טרם שנהיה בטוחים כי אכן בשקלול הנסיבות הכללי הדבר ישרת את טובת הילדות.
...
נוסיף ונאמר. ברמה העקרונית, אין ספק כי טובתן של בנות בכלל ובנות בפתח שנות התבגרותן בפרט, לחיות עם אמן. כן נאמר אף בהחלטות קודמות של בית הדין ע"י המותב הקודם. אך כל זה כמובן בהנחה שהאם מסוגלת להעניק לבנותיה את כל צרכן בעת ההיא. בנסיבות תיק זה, כל עוד לצערנו לא זכינו לקבל את חוות הדעת המקצועית מהגורמים המטפלים אם, ובייחוד מעו״ס שרותי הרווחה ב[מ' צ'] שהיא הקרובה לאם ביותר מבין הגורמים המטפלים והבוחנים, לא נוכל לקבוע בוודאות כי אכן האם כבר עשתה את כברת הדרך הנדרשת, ולכן לא נוכל עדיין לקבוע כי יש להעתיק את הילדות ממקומן הטבעי, על כל הקושי המשתמע מכך, ולהעבירן לחזקת האם.

לאור הנתונים שכן מצויים לפנינו, קשה לקבוע בוודאות היכן טובתן המוחלטת של בנות, כאשר מחד גיסא עדיין חסרה אינדיקציה מדויקת על אודות מצבה של האם, ומאידך, נראה כי אף אצל האב אין מדובר במצב אידיאלי של הבנות, בין השאר משום הסיבה שהאב נוטה להותירן שעות מרובות בחברת חברות ושמרטפיות, ולעתים תכופות רק בשעות הערב מתאחדת המשפחה, קרי – הבנות עם אביהן. בנוסף, בית הדין עדיין לא השתכנע כי האב מעודד הקשר של הבנות עם אמן, ממריץ את הבנות ליצור עמה קשר או מסייע לאם לשוחח מידי יום עם בנותיה בשעות קבועות.

ברם, כיום, לאור חוו"ד עו"ס [מ' צ'] הגב' [ח' מ'], לאור חוו"ד הפסיכולוגית הגב' [א' ב'] ולאור התרשמות בית הדין באופן ברור כי אכן האם עברה כברת דרך משמעותית והשתפרה מאוד בפן האישי והאישיותי, כולל העצמה עצמית ויכולת הורות טובה, בית הדין אינו מוצא שלא לקבוע כי טובת הבנות כיום להימצא בחברת אמן. בהמשך לאמור לעיל, כיום אנו בטוחים כי בשקלול הנסיבות הכללי הדבר ישרת את טובת הילדות.

בעניין ההנחה כי האם התחזקה באופן משמעותי לאחרונה, נציין אף מתוך דו"ח עו"ס הגב' [ח' מ'] ([מ' צ']) שנשלח לגב' [מ' ל'], פק"ס [ט'] (דו"ח מתאריך 24.6.12), וכך כתבה בין השאר על אודות הקשר של האם עם הבנות:

... בנוסף, המפגש אפשר לי להתרשם מהצורך העז של הבנות בקשר משמעותי עמה. לאורך כל המפגש הבת הקטנה התרפקה על אמה ועלתה התחושה כי אינה מצליחה ל"שאוב" את כל החום לו זקוקה ממנה.

וכן שם על אודות התעצמות האם:

במהלך השנה שחלפה מאותו דיון, אני ממשיכה ללוות את [פלונית] בשינויים המשמעותיים שערכה בחייה. [פלונית] התמידה בטיפול פסיכולוגי, התחזקה והתרככה. שינויים אלו נראים בבירור והם מאפשרים לה ליצור חברויות חדשות הן דרך הפרויקט הקהילתי שהשתתפה בו והן דרך עבודתה בגן הילדים. במקביל [פלונית] עשתה צעדים משמעותיים לקראת עצמאות תעסוקתית בתחום הקוסמטיקה. [פלונית] השתתפה במסגרת פרויקט תעסוקה לרווחה "עכשיו אני" ונעזרה אף במאמנת אישית אשר נפגשה עמה שנים עשר מפגשים כדי לבנות את העסק העצמאי שלה בביתה. כיום [פלונית] עובדת הן כסייעת בגני הילדים והן כקוסמטיקאית בקליניקה שפתחה בביתה.

ועוד שם על אודות הקשר של האם עם הילדות:

... כיום, בזכות התהליך שעברה האם, יש ביכולתה ליזום קרבה וליצור קשר מכיל אף עם [א'].

ובסיכום הדברים כתבה בין השאר:

מאשה חלשה, מוצפת, מבולבלת, מאשימה, תוקפנית – הפכה לאשה עובדת, עצמאית, מאורגנת, חמה ורכה. שינויים אלו נראים בבירור לכל מי שמלווה אותה לאורך התהליך והם שאפשרו לה לראות באנשים משאב. [פלונית] הרחיבה בצורה משמעותית את מעגל האנשים עמם נפגשת ויצרה חברויות חדשות, משמעותיות ומחזקות עבורה. בנוסף, [פלונית] עשתה צעדים משמעותיים לקראת עצמאות מקצועית. כיום, עובדת כקוסמטיקאית עצמאית ובמקביל אף זוכה להערכה רבה כסייעת בגני ילדים מהגננות ומההורים. להערכתי המקצועית, [פלונית] עברה תהליך משמעותי שאפשר לה להתחזק ולקחת מוקד שליטה על חייה.

הרי שניכר בעליל מתיאורי העו"ס [מ' צ'] כי אכן האם אינה במצב בו הייתה שרויה בעת החלטת בית הדין מינואר 2011 למשמורת פיזית של הבנות אצל אביהן, וניתן לקבוע באופן מוחלט כי האם עברה כברת דרך משמעותית בלקיחת אחריות על מוקד חייה והתעצמותה האישית, עניין שלבטח משפיע לחיוב אף על דמותה ההורית ויכולותיה בתחום הנ"ל.

נדגיש – במצבה של האם כיום, אם עתה הייתה עולה לראשונה שאלת מקום הימצאותן של הבנות, קרוב לודאי שההכרעה הייתה שהבנות יהיו בחברת אימן, כפי המקובל, ואף לאור החוק הקיים. נסיבות אלו שונות רק בשל העובדה כי הבנות גדלו עד עתה בחברת אביהן ובאזור מגורים אחר, ולכך נתייחס עתה.

בהחלטה זו לא התעלמנו מהחשש כי עשוי להתעורר קושי לבנות במעברן מאזור אחד בארץ ([ט']) לאזור מרוחק אחר ([מ' צ'], ברם, לאחר בחינה והפעלת שיקול הדעת, בית הדין סבור כי החשש שיתעוררו בעיות מהותיות מכך הוא נמוך. אף השיחה עם הבנות הובילה למסקנה זו. באשר ל[מ'], החשש הוא קל יותר, שהרי יש לה גם חברות ב[מ' צ'] באזור מגורי האם וכן בכל מקרה היא מתחילה בית ספר חדש, שהרי היא עלה לכיתה א', ומה לי בית ספר חדש זה או אחר (אף שכבר הלכה לראות את בית ספרה ב[ט']). באשר ל[א'], הגדולה, החשש רב יותר, שהרי היא רגילה לחברותיה ב[ט'] וכן מעתה תיאלץ להעתיק לימודיה לבית ספר חדש ואחר, ברם, בית הדין סבור כי בהינתן תמיכה מתאימה (כפי שיומלץ בסיום החלטה זו), אף [א'] תוכל להתמודד עם הקושי הנ"ל בכבוד. אף מהשיחה האישית עמה השתקפה מסקנה דומה.

ונציין – אף אם יטען מאן דהו כי האם עדיין אינה מושלמת ויש לפניה עדיין כברת דרך לשיפור, אין בכך כדי שלא יתגוררו הבנות עמה. משמורת פיזית אינה ניתנת רק להורים מושלמים, ולא נכחד – לא רבים מאתנו עונים על ההגדרה של "הורים מושלמים", ככל שקיימת הגדרה זו, אף שאנו שואפים לכך – משמורת פיזית ניתנת להורים בעלי יכולות סבירות לגידול הילדים, והאם כיום ודאי עומדת בקריטריון זה.

אף בתסקיר (משלים) שירותי הרווחה [ט'] מיום 2.9.12 נאמר כי האם התחזקה והתעצמה והתארגנה עם חייה, אך תמהים שם האם היא "אמא טובה דיה" לשם קבלת משמורת על הבנות – ברם, סבורים אנו כי משמורת פיזית ניתנת להורים בעלי יכולות סבירות לגידול הילדים, כאמור לעיל, והאם כיום ודאי עומדת בקריטריון זה בהתאם להתרשמותנו.

בחינת המלצות שירותי הרווחה [ט']
נציין – החלטה זו ניתנה למרות מסקנות תסקיר (משלים) שירותי הרווחה [ט'] מיום 2.9.12, שם המליצו על משמורת קבועה לאב.

בית הדין התרשם לאור התקופה כי אכן יש חשש ממשי בטענות כי המלצותיהם של שירותי הרווחה [ט'] מוטות לטובת האב, כטענת האם לאורך כל הדרך. מסקנה זו נשענת בין השאר אף על ההנחות הבאות (האמורות אף בטענות ב"כ האם בהזדמנויות שונות):

א. בשירותי הרווחה [ט'] התייחסו בחומרה רבה לפרשת "הדוד [ס']" שצוינה כבר לעיל, חשש מפני פגיעה מינית בבנות (וראה אף האמור בתסקירם מיום 2.9.12), ברם לא ייחסו כמעט משמעות לטענה שעל פניה חמורה לא פחות, כי האב עצמו מתקלח עם הבנות (אין בכך כדי להביע דעה באשר לטענה זו או השלכותיה, אך היה מצופה לכל הפחות כי שתי הסוגיות הלא נורמטיביות יזכו להתייחסות זהה).

ב. אי מתן במה מספקת לחוות דעתה של הגב' [ח' מ'] עו"ס [מ' צ'], אשר בפני בית הדין (ואף בתסקיר שכתבה) הדגישה את התחזקותה של האם ואת התאמתה להיות אם משמורנית בהגדרתה המקובלת, דברים שלא קבלו ביטוי מספק בתסקיר הנ"ל.

ג. כן העובדה כי היה מקרה בו הייתה הסכמה בין האב לאם על אודות הסדרי ראיה אצל האם, ולאחר מכן האב חזר בו מהסכמה זו בעקבות התערבות שירותי הרווחה [ט'] (שהציעו או ביקשו שהבנות ישהו בקייטנה ב[ט']), כטענות ב"כ האם (וכפי נוסח הדואר האלקטרוני ששלח האב לאם בו כתב "ע"פ המלצת ודרישת שירותי הרווחה ב[ט'], הבנות צריכות להמשיך עם מסגרות קבועות וחברתיות וכו'", וכמפורט בסיכומי האם), מובילה למסקנה זו.

וראה עוד טענות כלפי שירותי הרווחה [ט'] בסיכומיה של האם (באמצעות ב"כ) סעיפים 87–127.

כאמור, האם טענה לאורך כל הדרך כי פק"ס [ט'] מוטה לטובת האב, ומלבד טענות ב"כ האם הנוכחית, כפי שטענה בדיונים וכפי האמור אף בסיכומיה, כאמור, נצטט אף מתוך טענות ב"כ הקודם של האם, כפי האמור במסגרת החלטת בית הדין מיום 20.7.11:

לטענתו, האם מלכתחילה טענה שלרשויות הרווחה בקריית [ט'] יש משוא פנים לטובת הבעל. פותח בהוכחת טענתו: "מנהלת שירותי הרווחה, הגב' [ג'], היא שכנה שגרה מעל הדירה של הבעל ומכירה את הבעל מילדותו, היה אסור לה להיות מעורבת בתיק. נכנסתי לוועדת התסקירים ושאלתי מי יושב בדיון. המנהלת לא הייתה שם, אך פקידת הסעד הייתה, ואמרתי לה שהמנהלת לא יכולה להיות קשורה לתיק זה, ופקידת הסעד הגב' קורין הודיעה שהמנהלת פסלה את עצמה מוועדת התסקירים. זאת אומרת שהיא יודעת מהקרבה, אך היא לא פסלה את עצמה מאז. יש פה בעייתיות. בסוף ועדת התסקירים בקשנו את הפרוטוקול ולזרז את נושא התסקיר, התסקיר הגיע רק אתמול אחה"צ, קשה להתייחס אליו ערב הדיון. ולעניין הפרוטוקול, אמרו לי שהוא נכתב בכתב יד אך לא הודפס עדיין. וזה כבר לפני שבועיים וחצי."

ועוד טוען: "מסקנת הדו"ח שלפנינו היא שהאם מתקדמת, אך לא הגיע העת לבצע שינוי. ישנו ציטוט מפקידת הסעד של [מ' צ'], הגב' [ח' מ'], עמוד 10 בתסקיר פסקה שנייה, כי האם התקדמה אך עדיין לא הגיעה העת לשינוי". אך מציג הדו"ח של פקידת הסעד של [מ' צ'], שהעבירה זאת לשירותי הרווחה [ט'], בה נאמר עוד משפט – שיש מקום לשקול בשנית את שאלת המשמורת, לאור גילן של הבנות וניסיונות האב למחוק את האם מחיי הבנות והמחיר הרגשי שיצטרכו לשלם. לטענתו, הדו"ח של [ט'] הוא מוטה, וזאת הראייה לכך, שפקידת הסעד שם ציטטה רק חלק מהדו"ח של פקידת הסעד מ[מ' צ']. טוען כי מחובתה של פה"ס מ[ט'] לציין את דעתה של פה"ס של [מ' צ']. לכן מבקש, להעביר את הבנות למשמורת האם ל[מ' צ']. לדבריו, תומכת בזאת הפסיכולוגית של האם. מבקש לחקור את הגב' [מ' ל'], שכתבה את התסקיר ב[ט'].

עוד מוסיף כי התקיימה פגישה משותפת של פקידות הסעד מ[מ' צ'] ו[ט'], בנוכחות ההורים והפסיכולוגית של האם, ובתום אותה פגישה רשמה הפסיכולוגית את רשמיה, שם כתבה שלאב ניתנה זירה רחבה להציג את דבריו אך כשהאשה התחילה לדבר לא נתנו לה לדבר (פסקה ראשונה ברשמיה הכתובים. מציג המסמך).

הרי שלאורך כל הדרך העלתה האם טענות באשר לאובייקטיביות של תסקירי הרווחה ב[ט'], האם לא שיתפה עמם פעולה באופן מלא, ויתכן שההחלטות שניתנו שלא לטובתה של האם, נבעו אף מחמת כך.

בית הדין אינו מחלק ציונים לעובדי שירותי הרווחה [ט']. הגב' [מ' ל'] הופיעה לא אחת בפני בית הדין, אשר התרשם כי בפניו אשה מקצועית ומנוסה, ברם, כאשר אנו מתבוננים על מכלול הדברים, כאמור, לא נוכל לבסס את החלטתנו בשאלת משמורת הבנות רק על האמור בתסקיר הרווחה [ט'], ואכן החלטה זו מושתתת אף על נתונים והתרשמויות נוספות, כמפורט לעיל.

נכון להיום, כאשר הבנות יעברו לגור עם האם ב[מ' צ'], בכל מקרה שירותי הרווחה ב[מ' צ'] הם אלו שימשיכו את הטיפול בתיק זה ויגישו את התסקירים, כפי המקובל בקבלת תסקיר מאת פק"ס באזור מגורי הילדים.

מסקנות ומתן הוראות נוספות
א. הילדות [מ'] ו[א'] יעברו להתגורר עם אמן.

ב. החלטה זו היא זמנית, ותיבחן בשנית בעוד שישה חודשים. ייקבע דיון בתום פרק זמן זה, ואף יוגש תסקיר שירותי הרווחה [מ' צ'] בתום תקופה זו.

ג. האם תפעל באופן מידי להתגורר בנפרד ממשפחתה, בדירה נפרדת, ולא בבית הוריה, אף לא ביחידה נפרדת. בית הדין התרשם כי לא נוח לבנות להתגורר במקום שאינו אישי שלהן עם אמן. האם תדווח לבית הדין בתוך 30 יום היכן הדברים עומדים.

ד. הבנות יימצאו כל סופ"ש שני עם האב. כן יהיה רשאי האב לפגוש בבנותיו פעם אחת או פעמיים בשבוע, ע"פ בחירתו ושיקול דעתו. הסדרי הנסיעות באשר לסופי שבוע יהיו כפי הנהוג עד היום, כאשר שני ההורים ייטלו חלק בכך. באמצע השבוע, האב יגיע לאזור מגורי הבנות, האב ייקח את הבנות מבית האם וישיבן שמה.

ה. הסדרי הראייה באמצע השבוע יכולים שיכללו לינה אחת והשבת הבנות למחרת, ביום שיבחר ע"י האב, אך בתנאי שלא יפגע הדבר באופן משמעותי בשגרת הלימודים של הבנות, פגיעה שעשויה להיות לא נוחה ולא נעימה לבנות.

ו. האב רשאי להגיש בקשותיו בעניין הסדרי ראיה, שינויים או הרחבתם, ובית הדין ישקול כל בקשה לגופה.

ז. בית הדין נאמן לתפיסתו המתוארת לעיל כי אין בשאלת המשמורת כל משמעות מהותית, והקביעה החדשה שבהחלטה זו היא באשר למקום המגורים הפיזי של הבנות. ברמה העקרונית, ההחלטה על אודות משמורת משותפת לא משתנית, ושני ההורים יהיו בעלי משמורת שווה (משותפת) על הבנות.

ח. בית הדין ממליץ לאב לבדוק ברצינות אפשרות למעבר דירה ומציאת עבודה באזור ירושלים, ואם כך ינהג, בית הדין ישקול בחיוב חלוקת זמנים שווה בין ההורים, כיאות להורים אכפתיים בעלי משמורת משותפת הגרים בסמיכות מקום.

ט. לשם כך, האב יוזמן ע"י יחידת־הסיוע בית הדין, לבדיקת האפשרויות השונות העומדות לרשותו לשם מימוש הנ"ל. מבוקש דו"ח יחידת־הסיוע בעניין זה בעוד 30 יום.

י. מומלץ כי שני ההורים יקבלו הדרכה הורית באזור מגוריהם, כדי להקל עליהם להתרגל למצב החדש שנוצר.

יא. כן מומלצת הדרכה לבנות, לפחות בתקופה הראשונה שלאחר המעבר, כדי לרכך את המעבר.

יב. בנוסף, אנשי יחידת־סיוע בית הדין המעורבים בתיק זה יפגשו בהורים בעוד 3 חודשים לשם בחינת הפנמת המצב החדש וההתמודדות עם הבעיות העלולות להתעורר. בעניין זה יוגש דו"ח יחידת־הסיוע בעוד 4 חודשים, ולא יאוחר מכך.

יג. בשורה טרם אחרונה מצאנו לציין – החלטה זו לא הייתה קלה, והייתה מלווה בהתלבטויות רבות ולא קלות, שהרי ממש בדיני נפשות עסקינן. בית הדין מביע הערכה לאב אשר גידל את הבנות בשנים האחרונות בתנאים שאינם קלים, וקרוב לוודאי שאף הבנות יעריכו זאת כראוי ברבות הימים. בית הדין אף יכול להבין לרגשותיו עתה, לאחר הקביעה כי מעתה הבנות יתגוררו עם אמן לאחר השנים שהתגוררו עמו – ברם, בשקלול כל הנסיבות ובראייה רחבה, לדעתנו זו ההחלטה הנבונה ביותר, ובית הדין מקווה כי לאחר הרגש הראשוני והטבעי, אף האב יפנים את ההחלטה באופן חיובי וישתף פעולה באופן נאות עם ההסדר החדש שנקבע ואף עם זה שהוצע.

יד. ככלל, ככל ששני ההורים ישכילו לכבד את מקומו של ההורה השני במערכת ההורית בינם לבין הבנות, כן ייטיבו עם שתי הבנות אשר בטובתן כולנו כה חפצים, הכמהות להתנהלות נורמטיבית ומאוזנת בין ההורים ככל שהדבר נוגע אליהן אישית.

הרב יצחק אושינסקי – דיין

מצטרף למה שכתב ידידי חבר בית הדין הרה"ג הרב יצחק אושינסקי שליט"א.

הרב יצחק שמואל גמזו – אב"ד

מצטרף למה שכתב הרה"ג יצחק אושינסקי שליט"א, הן בנוגע לפן ההלכתי והן בנוגע להתרשמות הכללית.

הרב ישראל דב רוזנטל – דיין

לאור האמור, מוחלט כאמור בפסק דינו ובמסקנותיו של הרב יצחק אושינסקי.

ניתן ביום ט' באלול התשע"ג (15/08/2013).