לפנינו מונחת להכרעה שאלת מקום לימודיה של [א'], כבת שש, בתם של הצדדים, העולה לכתה א'.

החלטה זו היא המשך של החלטת בית הדין המפורטת והמנומקת מיום כ"ג בתמוז התשע"ג (01/07/2013), ובה נתבקשו ההורים לפעול מתוך אחריותם ההורית ולהגיע להסכמה ביניהם בשאלה זו.

מצער כי ההורים לא השכילו להפנים את גודל אחריותם ומבקשים את הכרעת בית הדין בשאלה גורלית וחשובה זו למרות שבית הדין הבהיר בהחלטתו הנ"ל באופן חד־משמעי שכל עוד לא יגיעו ההורים לתובנה ברורה שעל כתפיהם מוטלת האחריות שלא לערב את בתם [א'] במאבקים שביניהם כל החלטה שתינתן ע"י בית הדין עשויה להיות חסרת ערך.

עמדות הצדדים וב"כ הובאו באריכות בהחלטת בית הדין כמו גם עמדת שירותי הרווחה [מ"ה] ולמותר לחזור על טיעוניהם ועמדותיהם.

לאור בקשת הצדדים וב"כ למתן הכרעה של בית הדין, בחן בית הדין את החומר המונח לפניו והעמיד את טובת הבת הקטינה בלבד לנגד עיניו.

לאחר העיון בחומר שבתיקים הכולל עמדות הצדדים ושירותי הרווחה ובהתחשב במכלול הנתונים סבור בית הדין, שהמקום המועדף לחינוך הבת הוא בית הספר "[פ' א']".

לדעת בית הדין אורח החיים המסורתי אותה פוגשת [א'] אצל אביה אינו זר לה והוא תואם את רוח בית הספר "[פ' א']" שם מתחנכים בנות ממגזרים שונים בחברה הישראלית.

העובדה שהקטינה שהתה בגן דתי בהסכמת הוריה כמו גם הסכמת האם לפנות לרישום הבת בבית הספר "[פ' א']" מהווה אינדיקציה לכך שלימודי הקטינה בבית הספר "[פ' א']" אין בהם צעד קיצוני וחריג ביחס להתנהלות ההורים בעבר. משמעות הדבר שהאם עשויה להשלים עם רישום הקטינה בבית הספר "[פ' א']" יותר מאשר האב בבית הספר האחר.

בית הדין התרשם מכנות דברי האב, ואכן הוא החל בהליך של התקרבות לדת ורישום הבת לבית ספר חילוני עשוי לפגוע בחינוך אותו הוא מעוניין להעניק לבתו הקטינה והדבר בנפשו.

נימוק נוסף עומד לנגד עינינו והוא שהמדובר בבית ספר שבו לומדים גם בנות להורים חילוניים ומסורתיים כך שהקטינה תימצא בחברה שאינה שונה מהרקע שממנו היא באה, והכרעה זו מהווה פשרה ראויה לחינוכה.

בית הדין סבור שהחשש לחוויית הפיצול וחוסר היציבות שעליה הצביעו שירותי הרווחה תעמיק בכל סוג של החלטה שאינה מוסכמת.

בית הדין לוקח בחשבון את המשמעות של חוויית הפיצול אולם יוצא מנקודת הנחה שהפגיעה עשויה להיות מכל החלטה שתינתן כל עוד לא יפנימו הצדדים כי עליהם להוציא את הקטינה ממאבקי הכוח ביניהם. אשר על כן, בית הדין סבור שיש לבחון את נסיבות המקרה והנפשות הפועלות במקרה זה כדי למזער למינימום את הנזקים העשויים לצאת כתוצאה מהחלטה הרת גורל זו.

מהעיון בחומר שבתיקים ושמיעת הצדדים באופן בלתי אמצעי במהלך הדיונים התרשם בית הדין מרצונם להיטיב לבתם מחד גיסא, ומיכולת ההכלה של ההורים את התהליך העתידי מאידך גיסא. בהתחשב בכלל הנסיבות תר בית הדין למצוא את הדרך הנאותה והממוצעת בבחירת מקום לימודי הקטינה.

בית הדין למד ממכתבה של המנהלת כי הנהלת המוסד ערה להתמודדויות עם ההבדלים בין אורח החיים של הבנות בביתם לבין החינוך המוענק בבית הספר, והצוות החינוכי משתדל שלא להיכנס לקונפליקטים או למתחים בנושא.

המנהלת ציינה במכתבה כי החינוך בבית הספר הוליסטי דתי ספוג בערכים ובידע של המסורת, ואין כפייה בנושאים דתיים כלל. משתדלים לחנך לכיבוד הורים מקסימלי גם במקרים שההורים לא שומרים תורה ומצוות.

בית הדין נוטה לקבל את האמור במכתבה של המנהלת מאחר והמדובר בבית ספר עם ותק של שנים רבות העוסק בחינוך בנות ממגזר זה של החברה הישראלית. העובדה שהאם בתחילת הדרך התכוונה לרשום את הקטינה שם מצביעה על כך שהיה לה אמון בסיסי בדרך חינוך זו.

בית הדין סבור, שהחינוך המוקנה בבית ספר "[פ' א']" לערכים יהודיים מקוריים אין בו כדי לפגוע בקטינה. אדרבה, חינוך זה – שאינה יכולה לקבל במסגרת בית ספר חילוני – עשוי להוסיף לרמת הידע שלה ביהדות ולשפר את המסוגלות שלה לחשיבה רחבה יותר על הזרמים שיש ביהדות ויסייע בידה לקבל החלטה נבונה ונכונה באשר לעתידה.

נמצא אפוא כי הקניית ערכים נוספים לקטינה חשובה להתפתחות חיובית בדרך חינוכה של הקטינה באופן שיהיה הולם את הרצונות של שני ההורים.

עוד ראוי לציון שחינוך בכיתה נפרדת לבנות בבית ספר [פ' א'] מקנה אפשרות מיטבית ללימוד פורה יותר ללא המתח המצוי בין בנים ובנות אף בגיל הצעיר, כפי העולה מחוויותיה של הבת שנצפו בהקשר זה באבחון באל"י.

בית הדין מציין כי הערך הנעלה של כיבוד הורים במקורות היהודיים נמצא בדיבר החמישי של עשרת הדברות ולא בכדי:

כידוע, עשרת הדברות מחולקים לשניים. המחצית הראשונה עוסקת במצוות שבין אדם לבוראו, והמחצית השנייה – במצוות שבין אדם לחברו. בדיוק בדיבר החמישי מוקם הציווי לכיבוד הורים, ויש בכך ללמדנו על החשיבות שנותנת התורה למצווה זו ועל הקשר הישיר שיש בין ההורים שגידלו את הבת לבורא – שהוא שותף להבאתם לעולם.

בית הדין אינו רואה שיש להעדיף את עמדת האם בעניין המוסד החינוכי של הקטינה בגין היותה הורה משמורן.

שני הצדדים מכוח היותם הורים לקטינה הינם אפוטרופוסים טבעיים ואחראים במידה שווה לגורלה ולעתידה. ההורים צריכים ללמוד לקבל הכרעות תוך כדי שיתוף פעולה מלא לטובת בתם הקטינה הנמצאת תחת אחריותם המלאה.

בחוק הכשרות המשפטית והאפוטרופסות תשכ"ו 1962 סעיף 14 נקבע, כי שני ההורים הם אפוטרופסים טבעיים של ילדיהם הקטינים.

בסעיף 15 נקבע כי במסגרת האחריות של האפוטרופסות ההורית נכללים החובה והזכות לדאוג לצרכי הקטין לרבות חינוכו ולימודיו.

נכון אמנם שיש לתת משקל מסוים לעמדתו של ההורה המשמורן בבוא בית הדין להכריע, אולם במקרה זה אין משמעות לכך, שכן ההורים מעוניינים שהקטינה תלמד במוסד חינוכי ב[מ"ה].

ההורים מציגים עמדות מנוגדות באשר לתועלת שתצמח לקטינה עם סיום לימודיה בבית הספר בקשר להסדרי ראייה.

האב טוען כי בבית הספר [פ' א'] לומדים עד לשעה מאוחרת ויש גם פעילות במסגרת בית הספר לאחר הלימודים כך שלאם ייקל למצוא עבודה עד לשעות אחר הצהריים. לדבריו בבית הספר ע"ש [ע' ב'] הלימודים מסתיימים בשעה מוקדמת יותר.

מנגד, האם טוענת כי גם בבית הספר החילוני מסתיימים הלימודים בשעה 14:15 (ולא כפי שטען האב בשעה 13:00) ויש פעילות לאחר מכן. לדבריה, יש להתחשב במיקום בית הספר שהוא בסמוך לבית הוריה, והם יכולים לסייע בידה.

אולם נראה כי הניגודים אינם מבוססים ואין להם משמעות בבואנו להכריע בשאלה איזה בית ספר עדיף מבחינה זאת.

אילו היו ההורים שוקלים הכרעה זו באופן ענייני והיו מקבלים בהסכמה הכרעה זו, טובה גדולה הייתה צומחת לבתם. קבלת הכרעה זו ללא הסכמה של שני ההורים יש בה סיכון מחושב ודורשת מהאם גילוי אחריות מרבית יותר מהאב.

בית הדין מצפה מהאם לגלות רגישות ראויה ולדאוג באמת לטובת בתה הקטינה ולרחשי ליבה ולסייע בידה לקבל את החינוך הטוב והראוי לה.

לבית הדין לא נותרה ברירה אלא להכריע בסוגיה זו לבקשת הצדדים וב"כ בהתאם לחוק הכשרות המשפטית סעיף 19, למרות שכאמור בהחלטתו המנומקת מיום כ"ג בתמוז התשע"ג (01/07/2013) היה מעדיף להותיר את ההחלטה בידי ההורים האחראים במישרין על טובת הקטינה.

מתוך תחושת אחריות לגורלה ועתידה של הקטינה יבחן בית הדין את החלטתו בשנית בעוד שישה חדשים.

במהלך תקופה זו תתבקש הנהלת בית הספר לעקוב אחר השתלבות הבת [א'] בבית הספר בסיוע היועצת החינוכית של בית הספר ולהמציא לבית הדין חוות דעת בעוד ארבעה חודשים ובה הערכתם להתנהגות הקטינה בפרק זמן זה.

לאור האמור מחליט בית הדין כדלהלן:

א. על הצדדים לדאוג לרישום בתם [א'] לבית הספר "[פ' א']" לאלתר.

ב. בית הדין קורא לצדדים לפעול במשותף מתוך תחושת אחריות הורית לבתם, לשנן היטב את תוכנה של החלטת בית הדין מיום כ"ג בתמוז התשע"ג (01/07/2013) ואת המתבקש והמצופה מהם ובכך ירוו נחת מבתם המשותפת [א'].

ג. בית הדין פונה למנהלת בת הספר [פ' א'] גב' [...] להמציא לבית הדין בעוד ארבעה חודשים חוות דעת ובה הערכתם בדבר התנהגותה והשתלבותה של [א'] בבית הספר.

ניתן לפרסם ללא פרטים מזהים.

ניתן ביום י"ב באלול התשע"ג (18/08/2013).