|
ב"ה
בית הדין האזורי נתניה
| ||||
| בפני כבוד הדיינים: | ||||
|
הרב שלמה שפירא הרב אברהם מייזלס הרב רפאל י. בן שמעון |
אב בית דין דיין דיין |
תיק מספר: | 896122-1 | |
| תאריך: |
ד בתשרי התשע"ד
08/09/2013 | |||
| תובע |
פלוני
בא כוח התובע עו"ד אביטל חורף | |||
| נתבעת |
פלונית
בא כוח הנתבעת עו"ד שרון בכר ועו"ד אסנת אלון לאופר | |||
| הנדון: | גירושין | |||
| נושא הדיון: | גירושין - טענת איסור גרושה לכוהן, נישואין רפורמיים ואזרחיים | |||
פסק דין
הצדדים נישאו זה לזו בנישואין אזרחיים בטורונטו, קנדה בתאריך 23/08/01.
בין הצדדים נערך טקס נישואין "יהודי", טקס שמהותו לא ברורה לנו מפני שלא הוצגה הכתובה, אך שני הצדדים מודים שהיה טקס שכזה ואף הוצגו בפנינו תמונות מטקס זה.
המועד בו נערך הטקס לא ידוע לנו, אך על פי דברי הצדדים בכתבי טענותיהם גם טקס זה נערך ביום 23/08/01.
בעת נישואיהם מצבו של הבעל היה רווק ושל האישה גרושה לאחר שהתגרשה כדמו"י בבית הדין הרבני בת"א בשנת 95.
לצדדים בן ובת – תאומים קטינים.
ביום כ"ט באייר תשע"ב (21.5.2012) הגיש הבעל לבית הדין תביעת גירושין שכותרתה "תביעת גירושין ובכרוך לה חלוקת רכוש, מזונות אישה וילדים, משמורת וכל הקשור והנובע מהגירושין."
להלן חלקים מכתב תביעתו:
בכתב ההגנה התבקש בית הדין למחוק את כל התביעות שנכרכו בתביעת הגירושין מחמת חוסר סמכות עניינית. עיקרו של כתב ההגנה הוא טיעונים לשלילת סמכות בית הדין בעניינים שנכרכו בתביעת הגירושין ורק בשוליו התייחסות לעצם תביעת הגירושין.
בכתב ההגנה שהגישה האישה ובמסמכים שצורפו לו נכתב:
הבעל אמר:
במסגרת הדיון אמרה ב"כ האישה:
במסגרת הסכמת הצדדים ביקשו הצדדים שהבעל יפקיד גט בבית הדין כדי שאם האישה תהיה מעוניינת תוכל לקבלו בבית הדין.
יש לציין שגם בסיכומי האישה לעניין הסמכות ואחרי שהזכירה דברי בית הדין בדיון, שהגשת בקשה לצו הגנה אינה סותרת בהכרח טענת האישה לשלום־בית, חזרה האישה על דברי השופט טישלר שהוצגו בכתב תביעתה ולפיו בקשה לישוב סכסוך אינה מהווה בהכרח בקשה להחזיר הצדדים ליחסים תקינים, אלא להביא בני זוג להסכמות ללא צורך בניהול הליכים משפטיים.
ה) בפני בית הדין הוצג תסקיר לשכת הרווחה חוף השרון, המתאר את המשבר שבין הצדדים שהחל עוד בתחילת הנישואין והעמיק אחרי לידת התאומים בשנת 2004. משבר שלא נפתר למרות הייעוץ הזוגי.
אין ספק שהעובדה שהבעל עובד בקנדה ונעדר רבות מן הארץ (לפעמים חודשים מספר), יש בה בכדי להעמיק השסע בין הצדדים.
בתסקיר לשכת הרווחה מודגש שבין הצדדים קיים סכסוך רכושי המשפיע ומעיק על היחסים של הילדים עם ההורים ושבו משמשים הילדים כדוורים לדרישות הכספיות של הורה אחד כלפי משנהו. התסקיר מתאר באריכות את הפגיעה שנפגעים הילדים מהסכסוך הבלתי פתור, בעיקר הסכסוך הכספי בין ההורים ומהעובדה שמרכז חייו של האב הוא בקנדה. מלבד זאת, בתסקיר ישנן המלצות קבועות בנושא המשמורת והסדרי ראייה המקבעים את הפירוד בין הצדדים, ויוצרים מצב של גירושין בפועל.
בית הדין בהחלטתו מיום כ"א חשון תשע"ג (06/11/12), אימץ המלצות התסקיר ונתן להם תוקף של פסק דין. החלטת בית הדין ניתנה לפני הודעת הצדדים לבית הדין על רצונם שבית המשפט ידון בכל העניינים שביניהם.
מלבד טענותיו של הבעל לגבי התנהגות האישה כלפיו, העלה הבעל טענות נוספות,
1) נישואי הצדדים הם נישואים רפורמיים, ולפיכך אין להם תוקף הלכתי.
2) מכיוון שהוא כהן והאישה גרושה, נישואיהם נישואי איסור ויש לחייב את האישה להתגרש.
בית הדין קבע מועד להוכחות הבעל. ועוד לפני הדיון הוצגו לתיק בית הדין מסמכים שונים על ידי הבעל שלדעתו מורים על נכונות טענותיו.
ו) בדיון שנערך ביום י"ז שבט תשע"ג (28/01/13) אמר הבעל:
כמו כן, בשלב מאוחר יותר הוצגה בפני בית הדין תמונת קברו של סבו של הבעל – [ש' ב"ר א' הכהן ב'], דבר המוכיח גם כן שהלה כהן.
לעומתו הציגה האישה תמונה מטקס חתונתם בו נראים הצדדים והרב חותמים על הכתובה. וכן טקס החופה ובו נצפים הבעל והאישה מחזיקים כתובה.
ז) ועתה נבוא לבאר הדברים. אין ספק שמערכת היחסים שבין הצדדים רעועה שנים רבות. הבעל מאשים את האישה בשתלטנות ובעצבנות יתר והאישה מאשימה את הבעל באלימות כלפיה. מערכת היחסים העכורה זה שנים רבות בהן הלכו הצדדים לייעוץ נישואין הגיעה להסלמה באירוע שנערך ביום 05/05/12. לכל אחד מהצדדים גרסה שונה לגבי פרטי האירוע. אך אין ספק שבעקבותיו פנתה האישה לבית המשפט להוציא צו הרחקה כנגד הבעל.
הבעל הסכים להרחקה והצדדים הסכימו על פירוד מוחלט של ששה חודשים, הסדרי ראייה בין האב לילדיו ואיסור על הבעל ליצור קשר עם האישה. ההסכמה שהייתה למשך ששה חודשים נמשכה בהסכמות בין הצדדים להעביר הדיונים בעניינים שנכרכו לבית המשפט שבו ניתנה הסכמה להמשך ההפרדה. גם הדו"ח הקשה של לשכת הרווחה מעיד על המאבק הממוני שבין הצדדים שבו שניהם לא נמנעים מלפגוע בילדיהם לצורך השגת מטרותיהם האישיות, אך ברור שמצב זה אינו מצב שיכול להביא לשלום־בית.
יחסה האמתי של האישה לתביעת הבעל מסתכם בסעיף 97 לכתב ההגנה האומר שככל שהבעל רוצה להתגרש מהאישה ישלם לה פיצויים בתמורה להסכמתה. גם הצירוף של פסק דינו של השופט טישלר והחזרה עליו מורה שכוונת האישה אינה לשלום־בית, אלא לפירוד על ידי מו"מ. עיון בכתב ההגנה של האישה מורה שעיקר עניינה של האישה הוא בחלוקת הרכוש ולא החזרה לשלום־בית. זוהי התרשמותנו גם ממה שנאמר לפנינו בדיונים.
אין ספק שהאמירה שהאישה רוצה שלום־בית היא מהשפה ולחוץ, אך מה שמבטא יותר את דעתה ואת מהלכיה היא האמירה בהמשך הדיון "אי אפשר להכריח משהו לחיות איתך בכוח", דבר המחזק טענת הבעל שהאישה לא מעוניינת באיש אלא בכספו.
סוף דבר. לדעתנו הוצאת צו ההרחקה מורה על רצונה האמתי של האישה שברור שהוא גם רצון הבעל להפריד הקשר בינה ובין הבעל ולהתגרש, אלא שלעת עתה נוח לה בעיכוב הגירושין כדי ללחוץ על הבעל שייענה לדרישותיה הכספיות. לוּ היה הדבר בסמכותנו היינו מכריעים בתביעות אלו. אך מכיוון שהצדדים מסרו ההכרעה בכל הנושאים שנכרכו על ידי הבעל בתביעתו לבית המשפט, אין מקום לעכב הגירושין לצורך לחץ להשגת הישגים ממוניים.
ח) והנה במקרים ששני הצדדים מעוניינים להתגרש, כבר הזכרנו במספר רב של פסקי דין דברי הגר"ח פאלאג'י שבמקרים בהם שני בני הזוג אינם רוצים זה בזו אלא מעכבים הגירושין מחמת דבר אחר, כופים אותם להתגרש. וביארנו שיש לומר שה"דברי מלכיאל" יודה להך סברה (וכתבנו שיש לפרש שאף רבינו גרשום לא גזר בהאי עובדא), וסברה זו כבר הובאה בראשונים.
וזה לשון רבינו ירוחם בספר מישרים (נתיב כ"ג חלק שמיני):
ועיין עוד בפד"ר ח"ו עמ' 13 ח"ז עמ' 111 וח"ח עמ' 323–325.
וכבר כתבנו במספר רב של פסקי דין שהיכא שאחד מהצדדים רוצה להתגרש, אלא שדוחה סידור הגט כדי להשיג הישגים רכושיים שאינם מגיעים לו, אין שומעין לו, ומחייבים אותו ואף כופין אותו לתת גט פיטורין. ולכן יש לחייב את האשה להתגרש מידית.
ט) הדברים שכתבנו לעיל נכונים אף אם הצדדים היו נשואים נישואי היתר כדמו"י. אמנם בנידון דידן אין ספק שהאישה גרושה. כמו כן, תעודת הנישואין של הורי הבעל וצילום קברו של סבו מוכיחים שהמבקש הוא ממשפחת כהונה. והנה אף שהצדדים אינם שומרי מצוות ומסתבר שאינם מקפידים על איסורי תורה, חילול שבת, נדה וכו', וברור לבית הדין שהבעל אינו נוהג מנהגי כהונה שהרי אינו הולך לבית הכנסת, אינו נושא כפיו ומסתבר שאינו עולה לתורה. עם זאת, אין דבר זה מפקיע כהונתו שהרי כהונה נובעת מיחוסו של אדם ולא מהנהגותיו.
לא ידוע לבית הדין אם הבעל ידע בעת נישואיו שהוא כהן אף שמסתבר שידע ויכול להיות שגם האישה ידעה, דבר זה לא מנע מהם להינשא. שהרי כפי שכתבנו אין הם מקפידים על שמירת מצוות ועוברים על איסורי חמורים יותר. כמו כן, אין ספק לבית הדין שלא רוח טהרה עברה על הבעל בהעלותו את נושא כהונתו כעילה לגירושין. עם זאת, מכיוון שבפועל הצדדים הם כהן וגרושה ונישואיהם אסורים מהתורה, חובת הצדדים להתגרש וכופין את שניהם להתגרש וכדאיתא באבהע"ז (סימן ו' ס"א):
אמנם אחרי העיון יש לומר, שבפועל לא הובאו עדים שיעידו שהבעל הוחזק כהן והראיה על כהונתו נובעת מתעודת הנישואין של האב והכתובת על קברו של הסב. דברים אלו שנעשו על ידי אבי המבקש מורים על אמירתו, ואף שברור שבאותה שעה, שעת נישואין ופטירת אביו, הדברים נאמרו לפי תומם ואין לו עניין לומר דבר שאינו אמת, ויכול להיות שזו מחשבת האב שהוא כהן. אך ודאי על כל פנים, בנידון שבפנינו שבו הבעל אינו שומר מצוות, לא נטען שנושא כפיו, לא עולה לתורה ראשון ולא הוכח שנמנע מלהיטמא למתים. ואם כן אין הוא עושה מעשים המחזיקים אותו לכהן. ולגבי אביו וסבו גם כן לא התקבלה עדות או ראיה כלשהי שנהגו במנהגי כהונה. ולפיכך אין לנו אלא אמירתו ואמירת אביו שהוא כהן.
והנה במי שאינו שומר מצוות ואינו נוהג בדיני כהונה, נחלקו הפוסקים אם נאמן באמירתו. חדא, דמאן לימא לן שהוא יודע שהוא באמת כהן, ושמא כך אמרו לו. והרבה פעמים כשאומרים לו ששם משפחתו הוא שם משפחה של כהנים הוא מחזיק עצמו לכהן, אף שאינו יודע מה שאומר. ועובדה הייתה בפנינו לפני מספר חודשים בעולה מברית המועצות ששם משפחתו רפפורט ואמרו לאביו בעת נישואיו שהוא כהן ובאמת הוא לא ידע מאומה ומסיבה זו כתבו בכתובה שהוא כהן. ורק בעת שבא להתגרש בבית הדין בתל־אביב, השמיט ביה"ד הזכרת הכהונה בגט, מפני שידע שקביעת הכהונה אין לה על מה שתסמוך. והתרנו לבן לשאת אישה אסורה לכהונה. והדברים תדירים בכל יום בבית הדין. ועיין מה שהארכתי בהאי מילתא בפסק דין [ק'] ואכ"מ. ומלבד זאת, במי שלא שומרים מצוות מספר דורות, יש חשש שמא התחללה אמו ואינו כהן אלא חלל עיי"ש מש"כ. והאריכו בזה האחרונים ואכ"מ.
וראיתי בספר "מסורת משה" הוראות והנהגות של הגר"מ פיינשטיין זצ"ל (עמוד שצ"ו) מה שהורה שבמקרים כה"ג אין לחוש לאמירתו "אני כהן". ועיי"ש שכתב שבמקרים שנמצאים ד' דורות באמריקה ואינם שומרי מצוות אין לחוש לכהונה כלל. ובאמת בנידון דידן לא התבררו הדברים כל צרכם. ובפרט שבנידון דידן יש עניין לבעל לומר על עצמו שהוא כהן כדי שבית הדין יקבל תביעתו.
ויכול להיות שבכהאי גוונא אם היו רוצים להישאר נשואים זה לזו, היה מקום לפתוח להם שערי היתר אחרי חקירה ודרישה אודות אורחות חייהם של אבי המבקש וסבו. אמנם למש"כ שאין ספק שהצדדים לא מבקשים היתר להישאר נשואים, וכפי שכתבנו שניהם רוצים בגירושין, שוב יש לומר שעל כל פנים, אף שלא נערך בירור ממצה לא גרע מספק כהן.
והנה בשו"ע שם איתא: "אפילו אינה אלא ספק גרושה, צריך להוציא."
וביאר שם הב"ש (סק"ב): "שכיוון שהוי ספק איסור דאורייתא, ספיקא דאורייתא לחומרא."
והוא הדין בנידון דידן אף אי נימא שהוי ספק שמא אינו כהן הלא האישה גרושה ודאית, והוי ספיקא דאורייתא ואזלינן לחומרא. ולפיכך יש לחייב את האישה להתגרש גם מטעם זה שגרושה אסורה למי שהוא כהן או ספק כהן.
י) הן אמת במה דברים אמורים, כשהצדדים נשואים כדמו"י, ומשכך על פי דין תורה יש לכפותם להתגרש. אך אם נקבל לטענתו הנוספת של הבעל שהצדדים אינם נשואים כדמו"י, אין מקום לכפות גירושין על מי שאינו נשוי. אמנם אם נקבע שאינם נשואים כדמו"י וכל נישואיהם הם על פי חוק, יש לקבוע שלאור הקרע בין הצדדים ורצון שניהם בגירושין כפי שכתבנו לעיל, יש להתיר הנישואין.
והנה באשר לטענתו הנוספת של הבעל שהצדדים נישאו נישואין רפורמים ולא כדמו"י, ולכן על פי דין תורה אין תוקף לנישואיהם. האישה בכתב הגנתה כותבת שנדהמה לפני כשנה לגלות בהסכם שלום־הבית ולחילופין גירושין שהגיש הבעל שהנישואין היו נישואין רפורמיים ולכן כתבה שהטענה מוכחשת מחוסר ידיעה. בדיונים טענה האישה שנכתבה כתובה ולכן לטענתה היו נישואין כדמו"י. האישה הציגה לבית הדין צילומים מטקס החתונה והחתימה על הכתובה המוכיחים לדבריה שהנישואין היו כדמו"י.
והנה למה שכתבנו לעיל שמכיוון שאבי הבעל החזיק עצמו לכהן, ומסתבר שהדבר היה ידוע במקום מגורי משפחת הבעל בקנדה. ואם נאמר שהבעל כהן והאישה גרושה. טענה זו מחזקת גם את טענתו שהנישואין היו נישואין רפורמיים, שהרי רב אורתודוכסי מקפיד על שמירת מצוות, ומשכך יש לסמוך שבנישואין שעורך לא ישיא כהן וגרושה שנישואיהם אסורים מדאורייתא. רב המקפיד על שמירת מצוות לא ישיא בני זוג בלי שיבדוק האם הם יכולים להינשא זה לזו על פי דין (דבר הנעשה במדינת ישראל על ידי הרבנות). ולפיכך מסתבר שמי שערך להם את הטקס אינו מקפיד על שמירת מצוות, ולפיכך לא בדק. ואם בדק ולא אכפת לו מהעובדה שמשפחת הבעל היא משפחה שעל כל פנים, יצא עליהם שם כהונה ולא נמנע מלהשיאו גרושה. אין מקום לומר שערך הנישואין על פי דין תורה.
נוסיף ונאמר, גם התמונות שהציגה האישה מורים שאכן הנישואין היו נישואין רפורמיים שהרי מהתמונות עולה שבין הבעל ובין האישה חתמו על הכתובה. והנה כתובה על פי דין הגמ' והשו"ע הוא מסמך התחייבות שמתחייב הבעל לאשתו עם הנישואין הכולל התחייבותו בעת הנישואין והתחייבותו בפקיעת הנישואין. ולכן הבעל הוא זה חותם על הכתובה ושני עדים מאשרים את התחייבותו. משא"כ בתמונה שלפנינו שהחתימה על הכתובה הייתה של שני הצדדים ומי שערך להם הטקס, וזה מורה על פניו שהכתובה היא כתובה רפורמית שזו דרכם, דבר המעיד על מהות הטקס שנערך להם.
אך כמו שכתבנו לעיל, לעניין טענת הבעל שהוא כהן, הוא הדין לגבי טענתו שהיו נישואין רפורמיים, שאעפ"י שיש רגלים לדבר שהאמת כטענתו. ולדעתנו גם האישה מודעת שהנישואין היו נישואין רפורמיים. לא הובאה בפנינו הוכחה מוצקה שאכן כך הם פני הדברים. הצגת הכתובה היה בכוחה לברר טענה זו, אך לטענת האישה הכתובה אצל הבעל מפני שנשארה בביתם בקנדה והבעל לא הציג בפנינו הכתובה, ומשכך לא ניתן לברר הדבר באופן יותר מוחלט. עם זאת, לאור הדברים שכתבנו נראה שבנסיבות העניין האמת כטענתו.
והנה לדעת גדולי הפוסקים בדורנו, ובפרט לדעת הגר"מ פיינשטיין זצ"ל שהוא היה מרא דאתרא לבני צפון אמריקה והכיר אורחות הרפורמים והקונסרבטיביים, ולדעתו בכמה תשובות אין לחוש לקידושיהם כלל. ויש להתיר האישה לעלמא ללא גט פיטורין. בנידון דידן שהוי למעלה מספק הסביר שהאמת כטענת הבעל, יש לקבוע שנישואיהם נעשו שלא כדמו"י ומעיקר הדין אפשר להתירם ללא גט פיטורין. מיהא לרווחא דמילתא וכדי להציל האישה מיד ספק עיגון, בית הדין לא יתיר הנישואין אלא בגט פיטורין.
יא) והנה לאור המסמכים שהוצגו בפנינו, אין ספק שהצדדים נישאו אזרחית, ולפיכך יש תוקף חוקי לנישואיהם. מכיוון שלא הובאה בפנינו ראיה כלשהי שהטקס שנערך על ידי רב היה נישואין כדמו"י, ולטענת הבעל, הנישואין היו רפורמיים. והדברים שהוצגו בפנינו מורים כדבריו. לפיכך יש לקבוע שהצדדים לא נשואים כדמו"י. דחזקת פנויה של האשה לא פקעה בנסיבות המקרה שלפנינו. עם זאת, מנהג בתי דין לסדר גט לחומרא גם בנישואין אזרחיים וגם בנישואין רפורמיים, מחמת החשש הרחוק שמא יש ספק נישואין דאורייתא בנישואין אלו. ולכן יקבע בית הדין מועד לסידור גט פיטורין לחומרא.
יש לציין שהבעל בסיכומיו צירף פסקי דין המאפשרים התרת נישואין אזרחיים ללא הצרכת ג"פ. בית הדין קובע שבנידון דידן לא הגענו לידי מידה זו ולעת עתה נראה שיש לקבוע מועד לסידור גט פיטורין. באם תסרב האישה להתגרש יש לכפותה להתגרש. ובאם יתבקש, ישקול בית הדין להתיר הנישואין ללא גט. אך לעת עתה לא הגענו למידה זו.
בסיום דברינו יש לנו להוסיף. לא הובאה בפנינו ראיה שנישואי הצדדים היו כדמו"י. לדברי הבעל הנישואין היו נישואין אזרחיים ורפורמיים ומעולם לא קידש את האישה כדת משה וישראל, ולעומתו האישה אומרת שנישואיהם היו כדמו"י, ולפי זה דמי האי מילתא למה ששנינו בקידושין (סה, א):
לאור האמור לעיל, בית הדין קובע:
א] שני הצדדים מעוניינים בגירושין.
האישה מעכבת הגירושין כדי ללחוץ על הבעל להגיע להישגים בתביעות שמתנהלות בפני בית המשפט. לפיכך האישה חייבת לקבל גטה.
ב] מכיוון שהצדדים כהן וגרושה, או על כל פנים, ספק כהן וגרושה, יש לחייב האישה לקבל גט פיטורין.
ג] נישואי הצדדים קרוב לוודאי שהיו נישואין רפורמיים ולא כדת משה וישראל, ולפיכך בנסיבות העניין שהאישה נשואה על פי חוק ולא על פי דין תורה, האישה חייבת להתגרש.
ד]קובעים מועד לסידור גט ל־י"ח חשוון תשע"ד 22/10/13 שעה 10:00.
ניתן ביום ד' בתשרי התשע"ד (08/09/2013)
בין הצדדים נערך טקס נישואין "יהודי", טקס שמהותו לא ברורה לנו מפני שלא הוצגה הכתובה, אך שני הצדדים מודים שהיה טקס שכזה ואף הוצגו בפנינו תמונות מטקס זה.
המועד בו נערך הטקס לא ידוע לנו, אך על פי דברי הצדדים בכתבי טענותיהם גם טקס זה נערך ביום 23/08/01.
בעת נישואיהם מצבו של הבעל היה רווק ושל האישה גרושה לאחר שהתגרשה כדמו"י בבית הדין הרבני בת"א בשנת 95.
לצדדים בן ובת – תאומים קטינים.
ביום כ"ט באייר תשע"ב (21.5.2012) הגיש הבעל לבית הדין תביעת גירושין שכותרתה "תביעת גירושין ובכרוך לה חלוקת רכוש, מזונות אישה וילדים, משמורת וכל הקשור והנובע מהגירושין."
להלן חלקים מכתב תביעתו:
"3.5 הצדדים נישאו בנישואין רפורמיים ביום 23.08.2001 בקנדה.ב) ביום ה' באלול תשע"ב (23.8.2012) התקבל בבית הדין כתב הגנתה של האישה בתביעת הגירושין.
...
3.8 ייאמר מיד כי הנתבעת בכל פעם הייתה מחרחרת מריבה ותגובותיה היו אגרסיביות עד לכדי הרמת יד על התובע.
...
3.9 כל טיפול זוגי בין הצדדים הן בקנדה והן בישראל, במשך שנים, לא עלה יפה וכל ניסיונותיו של התובע עלו בתוהו. ככל הנראה ידעה הנתבעת להסתיר מהתובע את עצם היותה סובלת מתפקוד לקוי בבלוטת הלימפה שגורמת לה לחוסר איזון המתבטא במצבי רוח משתנים, מצב נפשי ירוד והתפרצויות זעם עד כדי הכאת התובע.
3.10 ביום 05.05.12 הכתה הנתבעת את התובע לאחר שכפתה על התובע להעביר לחשבונה סך של 10,000$ לאלתר וללא כל דיחוי נוסף. משסירב התובע לעשות כן הכתה הנתבעת את התובע ובעזות מצח אף הזמינה משטרה כדי לאסור את התובע בתואנה כי הוא זה שהיכה את הנתבעת. אלא מה, שריטות שהיו על ידו של התובע, הם אלו שהסגירו את הנתבעת כדי מעשיה.
...
31. ביום 07.05.12 פנתה הנתבעת לבית משפט השלום בכפר־סבא והגישה בקשה לצו הגנה כאשר היא מנסה להלאות את בית המשפט הנכבד בטענות ובשקרי כזב נגד התובע, טענות הנוגדות את המציאות בה חי התובע עם הנתבעת. המציאות היא שהנתבעת היא זו שתקפה את התובע והכול במטרה אחת סחיטת – כסף.
...
35. הבעל הוא אדם פשוט, נעים הליכות ונוח לבריות, אולם למרות האמור החלו להיות מריבות בין הצדדים כאשר האשה צועקת, מקללת, מאיימת ומכה את התובע בכל ויכוח ו/או עימות שנוצר ביניהם אף בפני ילדיהם המשותפים.
...
37. התובע נאלץ לעזוב את הבית ביום 05.05.12 ומיום זה ואילך חיים בני הזוג בנפרד כאשר אף התובע הוציא מביתם המשותף את בגדיו וחפציו האישיים.
...
40. הנתבעת מרבה לצעוק בבית, לנקוט בהתבטאויות שלוחות רסן, לקלל את התובע, היא קצרת סבלנות ונוטה להתפרצויות זעם לעיתים קרובות. לפעמים הקללות נאמרות אף בנוכחות הקטינים ואף האלימות שהיא נוקטת כלפי התובע נעשית בנוכחות הקטינים. כל אלו העיבו על האווירה בבית, והפכו ללחם חוקו של הבעל. ברי כי לאור התנהגותה זו של האשה, דינה כעוברת על דת.
...
51. מהתקשרות הנתבעת עם התובע עולה כי עסקינן בעסק כלכלי ורווחי, כשם עושה זאת הנתבעת באופן סיסטמתי ועל כך יפורט בהרחבה.
51.1. הנתבעת היא גרושה מנישואין קודמים ממר [א' ב'], איש עסקים מצליח ובעל ממון רב. מצ"ב העתק תעודת הגירושין ומעשה בית דין ומסומן כנספח ב'.
51.2. ביום 23.10.95 התגרשו הצדדים בגט פיטורין זה מזו.
...
21.4 התובע והנתבעת נישאו בנישואין רפורמיים כאשר התובע הוא כהן והנתבעת היא גרושה, והם על פי הדת היהודית אסורי חיתון."
בכתב ההגנה התבקש בית הדין למחוק את כל התביעות שנכרכו בתביעת הגירושין מחמת חוסר סמכות עניינית. עיקרו של כתב ההגנה הוא טיעונים לשלילת סמכות בית הדין בעניינים שנכרכו בתביעת הגירושין ורק בשוליו התייחסות לעצם תביעת הגירושין.
בכתב ההגנה שהגישה האישה ובמסמכים שצורפו לו נכתב:
"40) לסעיף 1 לתביעה: הצדדים חיו יחד בעיר טורונטו בקנדה, ונישאו בחופה וקידושין. יצוין, שהנתבעת נדהמה לגלות בטיוטת הסכם "שלום־בית ולחילופין גירושין" שמסר לה התובע בחודש 02/12 כי הוא טוען שהם נישאו בנישואין אזרחיים רפורמיים. בתביעת הגירושין שהגיש התובע לבית הדין הרבני בתאריך 21.05.12 גילתה הנתבעת שהתובע טוען שהוא כהן ומאחר שהיא גרושה נישואיהם אסורים !!!ג) לכתב הגנתה צירפה האישה את פרוטוקול בית המשפט בכפר־סבא מיום 09/05/12 שבו הוסכם על הרחקת הבעל והפרדה הדדית. להלן חלק מההסכמות:
41) למיטב ידיעת והבנת הנתבעת, הם נישאו בקנדה בנישואין כדמו"י. הבעל חתם על כתובה שנמצאת בקנדה בשליטתו הבלעדית. לא נאמר לנתבעת כי התובע הוא כהן, ולפיכך מוכחש הנטען מחוסר ידיעה.
42) מוכחשות כל הטענות לגבי אלימות ואגרסיביות של הנתבעת.
...
50) התובע, סבר, ככל הנראה, שרמת חיים גבוהה ושפע כלכלי כספי, מפצים על אי קיום חיי משפחה תקינים, מחויבות ומסירות, כמו גם נטילת אחריות הורית לגידול שני ילדים רכים ולא שעה למצוקת התובעת ולכמיהת הילדים לקיום חיי משפחה תקינים, ללא היעדרויות.
...
52) תוך כדי שהנתבעת נאבקת לשמור על אחדות המשפחה, מסר התובע לידיה בחודש 02/12, ביום המשפחה, טיוטת הסכם שלום־בית ולחילופין גירושין.
53) הצדדים החלו לפעול על פי הסכם שהכתיב התובע ועשו לשלום־בית, אלא שהתובע המשיך בנוהגו, לא הועילו דיבורים על ליבו וגם לא גורמי טיפול אליהם פנו הצדדים. לא רק זאת, אלא שהתובע נקט אלימות פיזית ואיומים בעטיים נאלצה הנתבעת לפנות בחודש 05/2012 בבקשה לצו הגנה בבית המשפט ה"ט 10301־05־12. במועד שנקבע לדיון במעמד הצדדים הגיעו הצדדים להסכמות, שצורפו לעיל.
54) כמו כן, ביום 13.05.12 הוגשה מטעם הנתבעת תובענה ליישוב סכסוך י"ס 22204־05־12. צורפה לעיל.
...
67) לעניין סעיף 21.4, לתביעה (המספור בתביעה משובש), כאמור מוכחש ולא ידוע לנתבעת כי התובע הוא כהן.
68) לעניין סעיף 52, תטען הנתבעת כי בשל ההסתרה, המרמה וההטעיה, אם אכן התובע כהן ודורש לגרשה בשל כך, עליו לשלם לה פיצויים בגובה דמי המזונות לכל ימי חייה או בסכום שווה ערך חד פעמי.
...
97) ככל שמבקש התובע לגרש את אשתו, יש לחייבו בפיצויים גבוהים וראויים בשיעור מזונות לכל החיים, כפי שייקבעו על ידי בית המשפט ובפיצוי חד פעמי של לא פחות מחמישה מיליון ש"ח."
"א. תהיה הרחקה הדדית בין הצדדים למשך 6 חודשים.כמו כן, צירפה האישה לכתב הגנתה בבית הדין ולכתבי טענותיה בבית המשפט את פסק דינו של השופט ישעיהו טישלר, ולפיו אין בעובדה שאשה מגישה בקשה לצו הגנה ומתנגדת לחזרתו של הבעל לבית, ראיה שהבקשה לישוב סכסוך שהגישה הוגשה בחוסר תום לב. וז"ל ההחלטה:
...
ה. במקרים בהם קיים צורך ממשי הקשור לילדים והם בלבד, יוכלו הצדדים לדבר ביניהם, אם במישרין ובין בעקיפין, בין אם בהודעות טקסט או בשיחת טלפון של ממש. שום צד לא ימנע מהצד השני לדבר עם הילדים בטלפון שעה שהם אצלו.
ו. למשיב נותרו מספר פריטים בבית המשותף שהיו גרים בו. עובר לסוף השבוע האחרון. המשיב יוכל להיכנס לביתם המשותף יחד עם צד ג' כדי לאסוף את חפציו כאשר מוסכם, שבאותה העת בבית תהא המבקשת וצד ג' מטעמה."
"כשלעצמי, אני מפרש את הביטוי "פתרון המחלוקת בדרכי שלום" – לא דווקא בניסיון להחזיר את הצדדים לחיי משפחה תקינים, אלא כמכניזם שיכול להביא את בני הזוג המסוכסכים להסכמות בדבר חלוקת רכוש, מזונות הילדים ואחזקתם וכו' – הכול ללא צורך בניהול הליכים משפטיים מלאים בקשר לכל תג ותג.וז"ל האישה בסעיף 10 לכתב הגנתה:
במסגרת הבנה זו, התנגדותה של האישה לחזרתו של הבעל הביתה, אינה מתפרשת על ידי בהכרח כביטוי של העדר תום לב."
"כמו כן, ביום 13.05.12 הוגשה מטעם הנתבעת לבית המשפט לענייני משפחה בכפר־סבא תובענה ליישוב סכסוך י"ס 22204־05־12. ראה נספח ב'. התביעה הוגשה משום רצונה הכן והאמיתי של הנתבעת להסדיר את כל המחלוקות שבין הצדדים בענייני משמורת, מזונות אשה וילדים ורכוש בהסכם, בצורה מכובדת. אם לא יסתייע, לברר את כל העניינים בבית המשפט לענייני משפחה."ד) בדיון הראשון שנערך בתביעת הבעל ביום י"ז אלול תשע"ב (04/09/12), הופיעו הצדדים. הבעל חזר על טענתו שהנישואין ביניהם היו נישואין רפורמיים. האישה טענה שנישאה כדמו"י. בדיון זה תיארו הצדדים מערכת היחסים ביניהם.
הבעל אמר:
"ישבתי במחשב, [פלונית] באה מאחורי ודחפה אותי והיא בקשה שאני אתן לה 10,000$ ואם לא היא תקרא למשטרה ואז היא שרטה אותי על הזרוע והיא התקשרה למשטרה והלכתי לתחנת הדלק ויצאתי מהבית כדי שהילדים לא יראו שהמשטרה לוקחת אותי ומאז עזבתי את הבית.לעומתו אמרה האישה:
...
לא היה לי נוח בבית. הלכתי בבית כאילו אני הולך על ביצים.
...
הרבה זמן נשארתי בגלל הילדים."
"המשבר התחיל בשנת 2005 כשילדי התאומים היו פחות משנה.הבעל עמד על תביעתו להתגרש. בתחילה אמרה האישה שאינה רוצה להתגרש, אך בהמשך אמרה:
...
והוא בא מאחורי והוא רצה לשחק גולף והוא ניגש אלי וחנק אותי, היו מקרים נוספים של אלימות. הלכנו אל רב בטורונטו, אני מחלתי לו ובאתי לישראל לשלושה חודשים, זה היה בשנת 2005. בעלי הוא איש רגוע וטוב לב עד שהוא מקבל משהו שנכנס בו ואז הוא מסוכן.
ביום 12 במאי השנה לקראת חגיגת יום הולדת של הילדים, הוא היה בברית במושב וחזר בשעה 3:00 הביתה, ביקשתי שיעזור לפרוק דברים מהאוטו הוא התרגז עזב את הבית וחזר רק בשעה 12:30 בלילה, יש לנו ילדים שישנו בשעה זו, הוא בא מאחורי והחל לצעוק הוא אמר אני כהן ואת אסורה עלי, אני אהבתי אותו ושאלתי אותו מה זה אומר ואמר הנישואין שלנו פסולים.
...
ועליתי למעלה לראות מה קורה עם הארנק ועם כל הדברים שלי. הוא התנפל עלי כמו בעבר ואני נבהלתי ואני ברחתי למטה והייתי חסרת אונים והתקשרתי למשטרה.
...
אמרו לי את חייבת צו הגנה במשטרה, הייתי מבוהלת וחרדה, הוא אמר לי אני כהן וכל מיני שטויות נגשתי לביה"ס לדבר עם היועצת ושאלתי מה אני אמורה לעשות, נגשתי לעשות צו הגנה וסגרתי את התיק אני לא מעוניינת בחיכוכים.
...
הוא סטר לי הוא איים עלי להכות את מקל הגולף בראשי תמיד סלחתי לו ותמיד חששתי מפניו."
"אי אפשר להכריח מישהו לחיות איתי בכוח, חברים מספרים לי שהוא נוטש אותי והולך למקומות אחרים."בהמשך הדיון העלו הצדדים טענותיהם לעניין סמכות בית הדין לדון בעניינים שנכרכו בתביעת הגירושין.
במסגרת הדיון אמרה ב"כ האישה:
"תביעות האישה רצתה לפתור את הסכסוך ופנתה ליחידת הסיוע למצות את האפשרות להגיע להבנות."לעומתה אמרה ב"כ הבעל:
"גם בעניין חוסר תום הלב איך הגישו בקשה לישוב סכסוך ומצד שני היא מגישה צו הגנה."בית הדין הגיב על טענה זו:
"מה זה סותר, אם היא צריכה הגנה, היא רוצה שלום־בית, אך רוצה למנוע סיכון?"הצדדים הגישו סיכומיהם בעניין הסמכות לדון בעניינים הכרוכים בגירושין. אך עוד לפני שניתנה החלטת בית הדין בנושא זה הודיעו הצדדים על הסכמתם שכל העניינים שנכרכו בתביעת הגירושין של הבעל יידונו בבית המשפט, ולפיכך בפני בית הדין מונחת תביעת הגירושין בלבד.
במסגרת הסכמת הצדדים ביקשו הצדדים שהבעל יפקיד גט בבית הדין כדי שאם האישה תהיה מעוניינת תוכל לקבלו בבית הדין.
יש לציין שגם בסיכומי האישה לעניין הסמכות ואחרי שהזכירה דברי בית הדין בדיון, שהגשת בקשה לצו הגנה אינה סותרת בהכרח טענת האישה לשלום־בית, חזרה האישה על דברי השופט טישלר שהוצגו בכתב תביעתה ולפיו בקשה לישוב סכסוך אינה מהווה בהכרח בקשה להחזיר הצדדים ליחסים תקינים, אלא להביא בני זוג להסכמות ללא צורך בניהול הליכים משפטיים.
ה) בפני בית הדין הוצג תסקיר לשכת הרווחה חוף השרון, המתאר את המשבר שבין הצדדים שהחל עוד בתחילת הנישואין והעמיק אחרי לידת התאומים בשנת 2004. משבר שלא נפתר למרות הייעוץ הזוגי.
אין ספק שהעובדה שהבעל עובד בקנדה ונעדר רבות מן הארץ (לפעמים חודשים מספר), יש בה בכדי להעמיק השסע בין הצדדים.
בתסקיר לשכת הרווחה מודגש שבין הצדדים קיים סכסוך רכושי המשפיע ומעיק על היחסים של הילדים עם ההורים ושבו משמשים הילדים כדוורים לדרישות הכספיות של הורה אחד כלפי משנהו. התסקיר מתאר באריכות את הפגיעה שנפגעים הילדים מהסכסוך הבלתי פתור, בעיקר הסכסוך הכספי בין ההורים ומהעובדה שמרכז חייו של האב הוא בקנדה. מלבד זאת, בתסקיר ישנן המלצות קבועות בנושא המשמורת והסדרי ראייה המקבעים את הפירוד בין הצדדים, ויוצרים מצב של גירושין בפועל.
בית הדין בהחלטתו מיום כ"א חשון תשע"ג (06/11/12), אימץ המלצות התסקיר ונתן להם תוקף של פסק דין. החלטת בית הדין ניתנה לפני הודעת הצדדים לבית הדין על רצונם שבית המשפט ידון בכל העניינים שביניהם.
מלבד טענותיו של הבעל לגבי התנהגות האישה כלפיו, העלה הבעל טענות נוספות,
1) נישואי הצדדים הם נישואים רפורמיים, ולפיכך אין להם תוקף הלכתי.
2) מכיוון שהוא כהן והאישה גרושה, נישואיהם נישואי איסור ויש לחייב את האישה להתגרש.
בית הדין קבע מועד להוכחות הבעל. ועוד לפני הדיון הוצגו לתיק בית הדין מסמכים שונים על ידי הבעל שלדעתו מורים על נכונות טענותיו.
ו) בדיון שנערך ביום י"ז שבט תשע"ג (28/01/13) אמר הבעל:
"נישאו בנישואים אזרחיים בטורונטו, קנדה ביום 2001.בתגובה אמרה האישה:
התקיים טקס נוסף רפורמי באוג' 2001.
...
הבעל: זאת הייתה חתונה רפורמית, אני הזמנתי, וגם לא הייתה כתובה.
...
התקיימו נישואי איסור של כהן עם גרושה.
...
הם כבר 8 חודשים בנפרד, הבעל הועזב ל־3 חודשים ע"י תלונה שקרית במשטרת ישראל.
...
נכון להיום אין אפשרות לאחות את הקרע, היא המאיסה את עצמה על הבעל, היא אלימה כלפיו, היה אירוע אלימות כזה לפני יומיים.
...
האישה לא מקיימת חובותיה כאשת איש, הם הלכו הרבה פעמים לייעוץ, אינם יכולים להישאר ביחד ולו בשל נישואי האיסור.
...
כל המופיע בכתב התביעה, מלמד שחיים אלה לא יכולים להימשך.
...
הבעל מפחד מהאישה ומהמניפולציות שעשתה ו/או שתעשה.
...
אני לא רוצה להיות עם האישה הזאת, היא אלימה, מניפולטיבית ומגעילה אותי. אני שלחתי לה מיליון שקל.
...
חיי בני הזוג הסתיימו, הקרע לאחרונה. אין טענה יותר טובה מזה שהוא לא יכול לחיות אתה, היא מגעילה אותו, היא מניפולטיבית. הוא לא יכול להמשיך ולחיות עם נחש. האדון רוצה להמשיך בחייו. האישה עומדת כאן ועושה לכם הצגות."
"אני מקווה שיתעשת, תמיד הייתי בשבילו ביום 4 שנים הללו.הבעל צירף לתיק כהוכחה את תעודת הנישואין של הוריו שמספרה 142109. תעודה המעידה על נישואיהם בת"א ביום י"ב תשרי תש"כ. תעודה עליה חתום הרב א' י' אינטרמן, רבה של ת"א (כתוארו אז) ובה נכתב שהאב – [ה' בן ש'] – הוא כהן.
...
אחרי 12 שנה הוא נזכר שהוא כהן?
אני מוכנה לחיות אתו.
יש לנו ראיות ומסמכים המעידים הפוך ממה שחברי טוען.
נישואי איסור־ לא היו, אין ראיות שהוא כהן הוא ידע גם ידע שהיא גרושה, ולראיה, בכתב בתביעה (סעיף 51) הוא טוען שעזר לה לסיים את פרשת הגירושין שלה ואף מימן אותם.
הבעל ארגן טכס רב רושם עם רב, חופה ו־250 מוזמנים, היה גם מקווה.
הבעל לא אמר לאישה מילה אחת על היותו כהן. אז עכשיו הוא מעלה טענת נישואי איסור אחרי 12 שנה?
שיוכיח אם הוא כהן, ואילו מנהגים של כהן הוא נוהג.
ילדים – יש לשקול את ההשלכות לגבי הילדים, במידה ויוכיח כי הוא כהן.
המצב היום שהוא רוצה לגרש את האישה בעל כורחה.
אלימות – מצד האישה, לא היה ולא נברא. שיביא הוכחות על אלימות מצד האישה.
הבעל הגיש תלונה במשטרה כנגד האישה ביום 5/5/12, התלונה נסגרה בעילת "לא נמצאו ראיות".
...
היא מצפה שהוא יחזור."
כמו כן, בשלב מאוחר יותר הוצגה בפני בית הדין תמונת קברו של סבו של הבעל – [ש' ב"ר א' הכהן ב'], דבר המוכיח גם כן שהלה כהן.
לעומתו הציגה האישה תמונה מטקס חתונתם בו נראים הצדדים והרב חותמים על הכתובה. וכן טקס החופה ובו נצפים הבעל והאישה מחזיקים כתובה.
ז) ועתה נבוא לבאר הדברים. אין ספק שמערכת היחסים שבין הצדדים רעועה שנים רבות. הבעל מאשים את האישה בשתלטנות ובעצבנות יתר והאישה מאשימה את הבעל באלימות כלפיה. מערכת היחסים העכורה זה שנים רבות בהן הלכו הצדדים לייעוץ נישואין הגיעה להסלמה באירוע שנערך ביום 05/05/12. לכל אחד מהצדדים גרסה שונה לגבי פרטי האירוע. אך אין ספק שבעקבותיו פנתה האישה לבית המשפט להוציא צו הרחקה כנגד הבעל.
הבעל הסכים להרחקה והצדדים הסכימו על פירוד מוחלט של ששה חודשים, הסדרי ראייה בין האב לילדיו ואיסור על הבעל ליצור קשר עם האישה. ההסכמה שהייתה למשך ששה חודשים נמשכה בהסכמות בין הצדדים להעביר הדיונים בעניינים שנכרכו לבית המשפט שבו ניתנה הסכמה להמשך ההפרדה. גם הדו"ח הקשה של לשכת הרווחה מעיד על המאבק הממוני שבין הצדדים שבו שניהם לא נמנעים מלפגוע בילדיהם לצורך השגת מטרותיהם האישיות, אך ברור שמצב זה אינו מצב שיכול להביא לשלום־בית.
יחסה האמתי של האישה לתביעת הבעל מסתכם בסעיף 97 לכתב ההגנה האומר שככל שהבעל רוצה להתגרש מהאישה ישלם לה פיצויים בתמורה להסכמתה. גם הצירוף של פסק דינו של השופט טישלר והחזרה עליו מורה שכוונת האישה אינה לשלום־בית, אלא לפירוד על ידי מו"מ. עיון בכתב ההגנה של האישה מורה שעיקר עניינה של האישה הוא בחלוקת הרכוש ולא החזרה לשלום־בית. זוהי התרשמותנו גם ממה שנאמר לפנינו בדיונים.
אין ספק שהאמירה שהאישה רוצה שלום־בית היא מהשפה ולחוץ, אך מה שמבטא יותר את דעתה ואת מהלכיה היא האמירה בהמשך הדיון "אי אפשר להכריח משהו לחיות איתך בכוח", דבר המחזק טענת הבעל שהאישה לא מעוניינת באיש אלא בכספו.
סוף דבר. לדעתנו הוצאת צו ההרחקה מורה על רצונה האמתי של האישה שברור שהוא גם רצון הבעל להפריד הקשר בינה ובין הבעל ולהתגרש, אלא שלעת עתה נוח לה בעיכוב הגירושין כדי ללחוץ על הבעל שייענה לדרישותיה הכספיות. לוּ היה הדבר בסמכותנו היינו מכריעים בתביעות אלו. אך מכיוון שהצדדים מסרו ההכרעה בכל הנושאים שנכרכו על ידי הבעל בתביעתו לבית המשפט, אין מקום לעכב הגירושין לצורך לחץ להשגת הישגים ממוניים.
ח) והנה במקרים ששני הצדדים מעוניינים להתגרש, כבר הזכרנו במספר רב של פסקי דין דברי הגר"ח פאלאג'י שבמקרים בהם שני בני הזוג אינם רוצים זה בזו אלא מעכבים הגירושין מחמת דבר אחר, כופים אותם להתגרש. וביארנו שיש לומר שה"דברי מלכיאל" יודה להך סברה (וכתבנו שיש לפרש שאף רבינו גרשום לא גזר בהאי עובדא), וסברה זו כבר הובאה בראשונים.
וזה לשון רבינו ירוחם בספר מישרים (נתיב כ"ג חלק שמיני):
"וכתב מורי הר' אברהם בן אשמעאל כי נראה לו באשה שאמרה לא בעינא ליה ייתן לי גט וכתובה והוא אומר אנא נמי לא בעינא לך אבל איני רוצה ליתן גט, מסתברא דאין דנין אותה במורדת להפסידה כלום מעיקר כתובה ונדוניא אלא מיהו משהן לה תריסר ירחי אגיטא דילמא הדרי בהו, לאחר שנה כופין אותו לגרש וכו'."ומבואר מדבריו דהיכא דהאשה תובעת גט, והבעל אומר שאינו רוצה באשה אך מסרב ליתן גט כופין אותו שיגרשנה. ועל כרחך כיוון ששניהם אינם רוצים בקשר האישות, כופים את הבעל שיגרש האשה.
ועיין עוד בפד"ר ח"ו עמ' 13 ח"ז עמ' 111 וח"ח עמ' 323–325.
וכבר כתבנו במספר רב של פסקי דין שהיכא שאחד מהצדדים רוצה להתגרש, אלא שדוחה סידור הגט כדי להשיג הישגים רכושיים שאינם מגיעים לו, אין שומעין לו, ומחייבים אותו ואף כופין אותו לתת גט פיטורין. ולכן יש לחייב את האשה להתגרש מידית.
ט) הדברים שכתבנו לעיל נכונים אף אם הצדדים היו נשואים נישואי היתר כדמו"י. אמנם בנידון דידן אין ספק שהאישה גרושה. כמו כן, תעודת הנישואין של הורי הבעל וצילום קברו של סבו מוכיחים שהמבקש הוא ממשפחת כהונה. והנה אף שהצדדים אינם שומרי מצוות ומסתבר שאינם מקפידים על איסורי תורה, חילול שבת, נדה וכו', וברור לבית הדין שהבעל אינו נוהג מנהגי כהונה שהרי אינו הולך לבית הכנסת, אינו נושא כפיו ומסתבר שאינו עולה לתורה. עם זאת, אין דבר זה מפקיע כהונתו שהרי כהונה נובעת מיחוסו של אדם ולא מהנהגותיו.
לא ידוע לבית הדין אם הבעל ידע בעת נישואיו שהוא כהן אף שמסתבר שידע ויכול להיות שגם האישה ידעה, דבר זה לא מנע מהם להינשא. שהרי כפי שכתבנו אין הם מקפידים על שמירת מצוות ועוברים על איסורי חמורים יותר. כמו כן, אין ספק לבית הדין שלא רוח טהרה עברה על הבעל בהעלותו את נושא כהונתו כעילה לגירושין. עם זאת, מכיוון שבפועל הצדדים הם כהן וגרושה ונישואיהם אסורים מהתורה, חובת הצדדים להתגרש וכופין את שניהם להתגרש וכדאיתא באבהע"ז (סימן ו' ס"א):
"כהן אסור מן התורה בגרושה.. וכופין אותו להוציא."לפיכך טעם זה מהוה עילה לחייב ואף לכפות האישה להתגרש.
אמנם אחרי העיון יש לומר, שבפועל לא הובאו עדים שיעידו שהבעל הוחזק כהן והראיה על כהונתו נובעת מתעודת הנישואין של האב והכתובת על קברו של הסב. דברים אלו שנעשו על ידי אבי המבקש מורים על אמירתו, ואף שברור שבאותה שעה, שעת נישואין ופטירת אביו, הדברים נאמרו לפי תומם ואין לו עניין לומר דבר שאינו אמת, ויכול להיות שזו מחשבת האב שהוא כהן. אך ודאי על כל פנים, בנידון שבפנינו שבו הבעל אינו שומר מצוות, לא נטען שנושא כפיו, לא עולה לתורה ראשון ולא הוכח שנמנע מלהיטמא למתים. ואם כן אין הוא עושה מעשים המחזיקים אותו לכהן. ולגבי אביו וסבו גם כן לא התקבלה עדות או ראיה כלשהי שנהגו במנהגי כהונה. ולפיכך אין לנו אלא אמירתו ואמירת אביו שהוא כהן.
והנה במי שאינו שומר מצוות ואינו נוהג בדיני כהונה, נחלקו הפוסקים אם נאמן באמירתו. חדא, דמאן לימא לן שהוא יודע שהוא באמת כהן, ושמא כך אמרו לו. והרבה פעמים כשאומרים לו ששם משפחתו הוא שם משפחה של כהנים הוא מחזיק עצמו לכהן, אף שאינו יודע מה שאומר. ועובדה הייתה בפנינו לפני מספר חודשים בעולה מברית המועצות ששם משפחתו רפפורט ואמרו לאביו בעת נישואיו שהוא כהן ובאמת הוא לא ידע מאומה ומסיבה זו כתבו בכתובה שהוא כהן. ורק בעת שבא להתגרש בבית הדין בתל־אביב, השמיט ביה"ד הזכרת הכהונה בגט, מפני שידע שקביעת הכהונה אין לה על מה שתסמוך. והתרנו לבן לשאת אישה אסורה לכהונה. והדברים תדירים בכל יום בבית הדין. ועיין מה שהארכתי בהאי מילתא בפסק דין [ק'] ואכ"מ. ומלבד זאת, במי שלא שומרים מצוות מספר דורות, יש חשש שמא התחללה אמו ואינו כהן אלא חלל עיי"ש מש"כ. והאריכו בזה האחרונים ואכ"מ.
וראיתי בספר "מסורת משה" הוראות והנהגות של הגר"מ פיינשטיין זצ"ל (עמוד שצ"ו) מה שהורה שבמקרים כה"ג אין לחוש לאמירתו "אני כהן". ועיי"ש שכתב שבמקרים שנמצאים ד' דורות באמריקה ואינם שומרי מצוות אין לחוש לכהונה כלל. ובאמת בנידון דידן לא התבררו הדברים כל צרכם. ובפרט שבנידון דידן יש עניין לבעל לומר על עצמו שהוא כהן כדי שבית הדין יקבל תביעתו.
ויכול להיות שבכהאי גוונא אם היו רוצים להישאר נשואים זה לזו, היה מקום לפתוח להם שערי היתר אחרי חקירה ודרישה אודות אורחות חייהם של אבי המבקש וסבו. אמנם למש"כ שאין ספק שהצדדים לא מבקשים היתר להישאר נשואים, וכפי שכתבנו שניהם רוצים בגירושין, שוב יש לומר שעל כל פנים, אף שלא נערך בירור ממצה לא גרע מספק כהן.
והנה בשו"ע שם איתא: "אפילו אינה אלא ספק גרושה, צריך להוציא."
וביאר שם הב"ש (סק"ב): "שכיוון שהוי ספק איסור דאורייתא, ספיקא דאורייתא לחומרא."
והוא הדין בנידון דידן אף אי נימא שהוי ספק שמא אינו כהן הלא האישה גרושה ודאית, והוי ספיקא דאורייתא ואזלינן לחומרא. ולפיכך יש לחייב את האישה להתגרש גם מטעם זה שגרושה אסורה למי שהוא כהן או ספק כהן.
י) הן אמת במה דברים אמורים, כשהצדדים נשואים כדמו"י, ומשכך על פי דין תורה יש לכפותם להתגרש. אך אם נקבל לטענתו הנוספת של הבעל שהצדדים אינם נשואים כדמו"י, אין מקום לכפות גירושין על מי שאינו נשוי. אמנם אם נקבע שאינם נשואים כדמו"י וכל נישואיהם הם על פי חוק, יש לקבוע שלאור הקרע בין הצדדים ורצון שניהם בגירושין כפי שכתבנו לעיל, יש להתיר הנישואין.
והנה באשר לטענתו הנוספת של הבעל שהצדדים נישאו נישואין רפורמים ולא כדמו"י, ולכן על פי דין תורה אין תוקף לנישואיהם. האישה בכתב הגנתה כותבת שנדהמה לפני כשנה לגלות בהסכם שלום־הבית ולחילופין גירושין שהגיש הבעל שהנישואין היו נישואין רפורמיים ולכן כתבה שהטענה מוכחשת מחוסר ידיעה. בדיונים טענה האישה שנכתבה כתובה ולכן לטענתה היו נישואין כדמו"י. האישה הציגה לבית הדין צילומים מטקס החתונה והחתימה על הכתובה המוכיחים לדבריה שהנישואין היו כדמו"י.
והנה למה שכתבנו לעיל שמכיוון שאבי הבעל החזיק עצמו לכהן, ומסתבר שהדבר היה ידוע במקום מגורי משפחת הבעל בקנדה. ואם נאמר שהבעל כהן והאישה גרושה. טענה זו מחזקת גם את טענתו שהנישואין היו נישואין רפורמיים, שהרי רב אורתודוכסי מקפיד על שמירת מצוות, ומשכך יש לסמוך שבנישואין שעורך לא ישיא כהן וגרושה שנישואיהם אסורים מדאורייתא. רב המקפיד על שמירת מצוות לא ישיא בני זוג בלי שיבדוק האם הם יכולים להינשא זה לזו על פי דין (דבר הנעשה במדינת ישראל על ידי הרבנות). ולפיכך מסתבר שמי שערך להם את הטקס אינו מקפיד על שמירת מצוות, ולפיכך לא בדק. ואם בדק ולא אכפת לו מהעובדה שמשפחת הבעל היא משפחה שעל כל פנים, יצא עליהם שם כהונה ולא נמנע מלהשיאו גרושה. אין מקום לומר שערך הנישואין על פי דין תורה.
נוסיף ונאמר, גם התמונות שהציגה האישה מורים שאכן הנישואין היו נישואין רפורמיים שהרי מהתמונות עולה שבין הבעל ובין האישה חתמו על הכתובה. והנה כתובה על פי דין הגמ' והשו"ע הוא מסמך התחייבות שמתחייב הבעל לאשתו עם הנישואין הכולל התחייבותו בעת הנישואין והתחייבותו בפקיעת הנישואין. ולכן הבעל הוא זה חותם על הכתובה ושני עדים מאשרים את התחייבותו. משא"כ בתמונה שלפנינו שהחתימה על הכתובה הייתה של שני הצדדים ומי שערך להם הטקס, וזה מורה על פניו שהכתובה היא כתובה רפורמית שזו דרכם, דבר המעיד על מהות הטקס שנערך להם.
אך כמו שכתבנו לעיל, לעניין טענת הבעל שהוא כהן, הוא הדין לגבי טענתו שהיו נישואין רפורמיים, שאעפ"י שיש רגלים לדבר שהאמת כטענתו. ולדעתנו גם האישה מודעת שהנישואין היו נישואין רפורמיים. לא הובאה בפנינו הוכחה מוצקה שאכן כך הם פני הדברים. הצגת הכתובה היה בכוחה לברר טענה זו, אך לטענת האישה הכתובה אצל הבעל מפני שנשארה בביתם בקנדה והבעל לא הציג בפנינו הכתובה, ומשכך לא ניתן לברר הדבר באופן יותר מוחלט. עם זאת, לאור הדברים שכתבנו נראה שבנסיבות העניין האמת כטענתו.
והנה לדעת גדולי הפוסקים בדורנו, ובפרט לדעת הגר"מ פיינשטיין זצ"ל שהוא היה מרא דאתרא לבני צפון אמריקה והכיר אורחות הרפורמים והקונסרבטיביים, ולדעתו בכמה תשובות אין לחוש לקידושיהם כלל. ויש להתיר האישה לעלמא ללא גט פיטורין. בנידון דידן שהוי למעלה מספק הסביר שהאמת כטענת הבעל, יש לקבוע שנישואיהם נעשו שלא כדמו"י ומעיקר הדין אפשר להתירם ללא גט פיטורין. מיהא לרווחא דמילתא וכדי להציל האישה מיד ספק עיגון, בית הדין לא יתיר הנישואין אלא בגט פיטורין.
יא) והנה לאור המסמכים שהוצגו בפנינו, אין ספק שהצדדים נישאו אזרחית, ולפיכך יש תוקף חוקי לנישואיהם. מכיוון שלא הובאה בפנינו ראיה כלשהי שהטקס שנערך על ידי רב היה נישואין כדמו"י, ולטענת הבעל, הנישואין היו רפורמיים. והדברים שהוצגו בפנינו מורים כדבריו. לפיכך יש לקבוע שהצדדים לא נשואים כדמו"י. דחזקת פנויה של האשה לא פקעה בנסיבות המקרה שלפנינו. עם זאת, מנהג בתי דין לסדר גט לחומרא גם בנישואין אזרחיים וגם בנישואין רפורמיים, מחמת החשש הרחוק שמא יש ספק נישואין דאורייתא בנישואין אלו. ולכן יקבע בית הדין מועד לסידור גט פיטורין לחומרא.
יש לציין שהבעל בסיכומיו צירף פסקי דין המאפשרים התרת נישואין אזרחיים ללא הצרכת ג"פ. בית הדין קובע שבנידון דידן לא הגענו לידי מידה זו ולעת עתה נראה שיש לקבוע מועד לסידור גט פיטורין. באם תסרב האישה להתגרש יש לכפותה להתגרש. ובאם יתבקש, ישקול בית הדין להתיר הנישואין ללא גט. אך לעת עתה לא הגענו למידה זו.
בסיום דברינו יש לנו להוסיף. לא הובאה בפנינו ראיה שנישואי הצדדים היו כדמו"י. לדברי הבעל הנישואין היו נישואין אזרחיים ורפורמיים ומעולם לא קידש את האישה כדת משה וישראל, ולעומתו האישה אומרת שנישואיהם היו כדמו"י, ולפי זה דמי האי מילתא למה ששנינו בקידושין (סה, א):
"היא אומרת קדשתני והוא אומר לא קדשתיך, הוא מותר בקרובותיה והיא אסורה בקרוביו."ואיתא בגמ' שם:
"אמר שמואל מבקשים ממנו ליתן גט."ומבואר בראשונים שכיוון שאמרה קידשתני, אף שאין לחשוש לקידושין, מכל מקום צריכה האישה גט משום דשויא אנפשיה חתיכה דאיסורא. ולפיכך אף אם יהיה מקום להתיר הנישואין ללא גט, עדיין האישה תצטרך גט להתירה להינשא. ועיין באבהע"ז (סימן מ"ח ס"ב). ועדיין צריכים אנו להביא דברים אלו בכור הבחינה.
לאור האמור לעיל, בית הדין קובע:
א] שני הצדדים מעוניינים בגירושין.
האישה מעכבת הגירושין כדי ללחוץ על הבעל להגיע להישגים בתביעות שמתנהלות בפני בית המשפט. לפיכך האישה חייבת לקבל גטה.
ב] מכיוון שהצדדים כהן וגרושה, או על כל פנים, ספק כהן וגרושה, יש לחייב האישה לקבל גט פיטורין.
ג] נישואי הצדדים קרוב לוודאי שהיו נישואין רפורמיים ולא כדת משה וישראל, ולפיכך בנסיבות העניין שהאישה נשואה על פי חוק ולא על פי דין תורה, האישה חייבת להתגרש.
ד]קובעים מועד לסידור גט ל־י"ח חשוון תשע"ד 22/10/13 שעה 10:00.
ניתן ביום ד' בתשרי התשע"ד (08/09/2013)
| הרב שלמה שפירא – אב"ד | הרב אברהם מייזלס | הרב רפאל י' בן שמעון |