הופיעו בפנינו ב"כ המערערת - הנמצאת כיום בשוויץ יחד עם בנה, והבעל - המשיב וב"כ, בערעורה של האשה על החלטת ביה"ד האזורי שהורה לאשה לשוב לארץ עם בנה ונמנע מלפסוק מזונות לאשה ולילד.

עם התחלת שמיעת הערעור התברר כי ענין מזונות הילד הועבר לערכאה אזרחית, ולפיכך נתייתרה שמיעת הטענות בנוגע לכך. נותרה לפנינו בקשת ב"כ האשה לשורה נוספת של סעדים, ובראשם מתן פס"ד בנוגע למזונות האשה, ובקשה לפסילת הרכב ביה"ד האזורי מלהמשיך ולדון בתיק.

לאחר שמיעת טענות הצדדים נתחוור לנו כי ההחלטות ברוב השאלות שהונחו לפתחנו תלויות וכרוכות בבירור התביעה היסודית שבעטיין באו, דהיינו: תביעת שלו"ב מצד הבעל ותביעתה של האשה - שעד עתה לא הוגשה באופן פורמאלי ע"י פתיחת התיק מתאים - לגירושין.

אין מחלוקת בין הצדדים כי לא נעשה כל בירור בסוגיה עיקרית זו, ובמצב הנתון מן הנמנע שבירור כזה אכן יערך וזאת בשל סירובה של האשה להגיע לארץ לדיונים בביה"ד מחשש שתעוכב ע"י הבעל, ומאידך, חוסר אפשרותו של הבעל לצאת את הארץ עקב צו עכוב יציאה שהוצע כנגדו מחשש עגון, דבר המונע ממנו להתראות עם בנו.

ביה"ד ניסה להביא את המשיב להסכמה כי יתחייב שלא יעכב את האשה בבואה לארץ דבר שיסלול את הדרך לבירור התביעות, אולם הבעל וב"כ סירבו לכך. לאחר ששקלנו את הענין הגענו למסקנה כי לא ניתן להשאיר את המצב הנתון, וטובת הצדדים כי תוכשר הקרקע לדיון בעתיד יחסיהם של בני הזוג, שאמנם הבעל רואה סיכוי כי ישובו ויעלו על מסלול ראוי - וזאת במידה והאשה תשוב אליו לארץ, אולם האשה מצידה מעלה טענות קשות ביותר כנגד הבעל, והודיעה במכתבה לביה"ד על החלטתה שלא להמשיך בקשר הנישואין עמו והבירור וההכרעה בין עמדות קוטביות אלו מצויה בתחום אחריותו של ביה"ד האזורי.

לענ"ד מכיון שבני הזוג יצאו במודע לשהות ממושכת בשוויץ, ומהחומר שבתיק עולה כי קיבלו החלטה להמשיך ולשהות שם גם אחר לידת הילד (כנראה כדי לשפר את יחסיהם הזוגיים) והבעל אף העיד בפנינו כי נעשה נסיון למצוא לו עבודה בשוויץ, אולם בשלב מסוים קיבל הבעל החלטה עצמאית לחרוג מן המוסכם ולחזור לארץ בגפו. נוסף לכך, לא ניתן להתעלם מן הטענות הקשות שמעלה האשה כנגד הבעל, טענות החריגות בחומרתן בכל קנה מידה, והגם שהללו טרם נידונו וטרם הוכחו. נוסף לכך, במצב הנתון אין לבני הזוג דירה למגוריהם בארץ. צירוף הנסיבות יוצר קושי לחייב את האשה לעזוב את משפחתה - הדואגת והתומכת, ולשוב לארץ - בה אין לה כמעט גואל ואף לא קורת גג, להיות נתונה לחסדיו של מי שלדבריה פגע בה בצורה כל כך חמורה. הנני מסייג את דברי ואומר כי על האשה לדעת שעליה לשתף פעולה עם ביה"ד האזורי ולהיות נכונה לבירור מהיר ויסודי של טענותיה, מאחר ולא יתכן להתחשב לאורך זמן בטענות - קשות ככל שיהיו, מבלי שתיראה מצד המעלה אותם כנות ונכונות להעמידם לבדיקה, ולסייע בכך ככל שידרש.

לכן אנו מורים כי על הבעל לחתום על התחייבות בלתי חוזרת בפני ביה"ד האזורי כי הוא או מי מטעמו לא יעכבו את האשה בבואה לארץ, ולהבטחת קיום התחייבותו זו יפקיד הבעל ערבות משמעותית בשיעור שיקבע ביה"ד האזורי, ושלשם כך ניתן יהיה להשתמש גם בכספי הדירה המגיעים לבעל שעוקלו ע"י בית הדין.

עם חתימתם והסדרת הערבות, יקבע מועד לדיון בגוף התביעה והאשה מחויבת להופיע לדיון במועד זה, כשגם את הופעתה יבטיח ביה"ד ע"י המשך העיקול על יתרת כספי הדירה שעודם נזקפים לזכותה.

כמו כן, יוכל הבעל להשליש הרשאת כתבו ותנו, וכן ערבות מתאימה, ובכך תתאפשר הסרת צו עיכוב היציאה שהוצא כנגדו.

לאחר שיתבררו בביה"ד האזורי טענותיהם היסודיות של הצדדים וביה"ד יתן את החלטתו, יכול המערער לפנות לביה"ד הגדול שיתן את החלטתו בנוגע למזונות האשה ובנוגע לחיובה של האשה לשוב לארץ עם בנה באם שביה"ד האזורי לא יקדים ויעשה זאת.

בנוגע לבקשה לפסול את ההרכב לא מצאנו בטענות המערערת כל עילה הלכתית או אחרת המחייבת את החלפת ההרכב, ורגישותו של ב"כ המערערת להערות ביה"ד - בלי להכנס למדת הצדקתם, אינם עילה לפסילה, ולפיכך בנקודה זו אנו דוחים את בקשתו.

התיק יוחזר לביה"ד האזורי לקביעת מועד מוקדם בו יחתמו המשיבים על התחייבות כאמור, ומיד לאחר מכן יקבע מועד לדיון כאמור לעיל.

(-) יונה מצגר

לפנינו ערעור על פסה"ד של ביה"ד האזורי מיום י"ב בסיון תשס"ד.

הערעור נחלק לכמה פרטים.

א. אין לביה"ד סמכות חוקית לדון במשמורת הילד ובמקום מגוריו.
ב. האם אינה חייבת לחזור לארץ וממילא אין לנתק הילד ממנה.
ג. האם זכאית להחזר הוצאות עבור הילד.
ד. יש לבטל עקול על נכסי האם בגין הבטחת מזונות לילד.
ה. האשה זכאית למזונות החסרים לה.

בסיכום הדיון ביקש למחוק התביעה בענין מזונות הילד היות והוגשה תביעה לבימ"ש למשפחה. ב"כ הבעל השיב כי הסמכות לדון במשמורת הילד ובמקום המצאו נתונה לביה"ד משום שבמשך שנה וחצי נתקיימו דיונים בראיית הילד ולא נטענה טענה של חוסר סמכות. תשובה זו הוא משיב ג"כ ביחס למזונות הקטין. עד כאן דברי הצדדים.

א. מזונות האשה והילד
לפנינו תצהיר של האשה על הכנסותיה. בתצהיר מצוין שהיא מקבלת 2,000 פרנק שוויצרי לחודש עד שהילד יגיע לגיל שנתיים ובנוסף 1,000 פרנק נוספים כל עוד שאינה עובדת.

האשה תובעת למזונות הילד 3,000 שקל וכן דמי טפול 2,000 שקל, וכן הוצאות חד פעמיות למטת תינוק, עגלה וכו'. ומזונות עבור עצמה 5,000 שקל. לפי הצהרתה בפני הרב ברייש הרי 3,000 פרנק שמקבלת מהרשויות בשוויץ הם למעלה מהסכום של המזונות שהיא תובעת. אלא שהיא יכולה לטעון שהכספים שהיא מקבלת מהרשויות בשוויץ נותנים לה ולא לילד ואינם בדומה לקצבת ילדים. אולם גם במקרה כזה אין יותר הצדקה לתביעת המזונות, כיון שכספים אלו יש לבעל זכות או משום שהם תחליף למעשי ידים שלה או זכויות פירות, ולכן יכול הוא לומר לאשה שתנכה אותם מחוב המזונות שלו כלפיה הן מחובתו כלפיה והן מחובתו כלפי הילד.

לענין תביעת מזונות הילד חזר בו ב"כ המערערת והפך אותם לתביעה להחזר הוצאות וביקש למחוק התביעה למזונות הילד.

בביה"ד האזורי הוגשה התביעה במפורש למזונות הילד ונערכו דיונים ולא נטענה טענת חוסר סמכות וזאת כאשר המייצג של האשה היה טו"ר הרב ברגמן ורק משהגיע העו"ד הנוכחי באה בקשה לבטול התביעה והעברתה לבית משפט למשפחה. ביה"ד לא יתן ידו לזלזול ולהעברה בלתי חוקית גם כשמדובר מזונות הילד.

כאשר הוגשה תביעה ע"י האפוטרופוס הטבעי של הילד דהיינו אמו, נערכו דיונים בהסכמת שני הצדדים ונדונו בהם צרכי הילד לגופם ולא אגב צרכי ההורים - הן משום שהתביעה העיקרית היתה תביעת מזונות הילד והן משום שענייני ההורים עצמם גרושין ושלו"ב עדיין לא נדונו באופן יסודי בהרכב זה. לפיכך הגם שאין כאן תביעת גירושין לכרוך עמה מזונות הילד מ"מ יש כאן סמכות שהוענקה ע"י שני ההורים לפי סעיף 9 לחוק שפוט בתי הדין. וגם נערך דיון לגופו בצרכי הילד ובכספים שעומדים לרשות האם לצרכו. בענין מזונות האשה הרי כיון שהאשה מסרבת לחזור לא"י שהיא מקום מגוריהם שנבחר ע"י שניהם בזמן הנשואין ומפרידה עי"כ את עצמה מבעלה אין היא זכאית למזונות כל עוד לא התקיים דיון בתביעה לגרושין ויקבע שהבעל חייב לגרשה.

ב. פסיקת ביה"ד בענין החזרת הילד ארצה
כתבנו לעיל טענת ב"כ המשיב שביה"ד האזורי קיים דיונים במשך שנה וחצי בענין ראית הילד ובקוריו אצל אביו וב"כ האם דאז טו"ר ברגמן לא העלה כלל שאלת הסמכות. בדקנו ומצאנו שאכן כך היו פני הדברים. וא"כ נראה ברור ששאלת בקורי הילד ומקום המצאותו הם ענין אחד. מאחר שביה"ד אסר על האב את היציאה לחו"ל (כתביעת האשה) נשארה דרך אחת לבקורי הילד רק בהגעתו לארץ. ביה"ד סבר שאין דרך לאפשר לאב בקורים אא"כ תגור האשה בארץ כפי שסוכם ביניהם בתחילת נשואיהם. הסמכות בנושא הבקורים ניתנה כאמור בהסכמת הצדדים בזה שלא עוררו את שאלת הסמכות בדיונים הראשונים. ביה"ד לא פסק שהמשמורת תהיה אצל האב או אצל האם אלא רק קבע שמקום מגורי הילד לצורך הבטחת הבקורים יהיה בארץ ולזה ניתנה לו הסמכות. יתכן אמנם שהסמכות לדון בבקורי הילד מקנה גם סמכות לדון במשמורת אולם בנקודה זו אין כנראה מחלוקת בין הצדדים.

בנוסף יש לזכור שהבעל תבע שלום בית וביה"ד מוסמך במסגרת תביעה זו לפסוק ולחייב את האשה לחזור לארץ אם לדעת ביה"ד דבר זה נחוץ לשלו"ב. התוספת שגם על הילד לחזור ארצה היא תוצאה הכרחית משובה של האם ארצה ולא בהכרח מכח פסיקה ישירה ביחס לילד.

ג. בענין אופן ניהול הדיון
בתביעות של שלום בית וגרושין (תביעת גרושין עדיין לא הוגשה) אין ביה"ד יכול לדון מבלי לשמוע את הצדדים באופן ישיר ולפעמים יש צורך הכרחי להביא את שניהם לעימות זה מול זו. משום כך יש להבין את דרכו של בית הדין האזורי שדחה את ההצעות לקיום דיון ע"י שיחות ועידה בוידיאו וכן ע"י גבית עדויות בדרך זו או בכתב והערעור בנדון זה נדחה. המערער הסכים שאם ינתנו ערבויות שהאשה לא תעוכב בארץ אזי תבוא האשה ארצה לדיונים אבל ב"כ המשיב לא הסכים בטענה שלא תתכן אפליה שהמשיב יהיה מנוע מלצאת מהארץ והאשה תוכל להיכנס ולצאת כחפצה.

נראה לנו להציע לביה"ד האזורי להחליט כי באם תעוכב האשה בארץ ע"י הבעל והיא תאבד ע"י כך את קצבותיה מהרשויות בשוויץ יחוייב האב במזונות הילד ובדמי טפולו באופן מלא, ובאם האשה לא תסכים גם אז לבוא להתדיין בארץ יחליט ביה"ד האזורי על המשך דרך הטפול כהבנתו.

לאחר שקול דעת נוסף הוחלט שכדי להסדיר את הזכות של הבעל לראיית הילדים ואת זכות האשה לקיים דיון מלא בתביעת הגרושין שעומדת להגיש ובתביעת שלום הבית שהוגשה כבר ע"י הבעל - ששני הצדדים יתנו ערבויות מתאימות. הבעל יתן ערבויות (לפי דעת ביה"ד) לכך שאם האשה תבוא לדיונים ארצה הוא לא יוציא נגדה עכוב יציאה והאשה תתן ערבויות להנחת דעת ביה"ד שלצורך בקורי האב אצל הילד היא מתחייבת לבטל את כל עכובי היציאה הקיימים נגד הבעל. לאחר מתן הערבויות יקבע ביה"ד מועדים לדיונים במכלול עניני בני הזוג והצדדים יוזמנו לשם כך.

(-) אברהם שרמן          (-) חגי איזירר

בהתאם לחוו"ד של הרב הראשי ולהערותיו אנו מוסיפים להחלטתנו ומבהירים:

א. ענין חובתה של האם לחזור ארצה יתברר במהלך הדיונים שיתקיימו בנוכחות שני הצדדים. החלטת ביה"ד האזורי בענין חיובה של האם לחזור ארצה משמעותה כעת היא לענין החובה באופן עקרוני וכן כבסיס לשלילת מזונותיה. אמנם לענין שלילת המזונות ישנו נמוק נוסף שיש לאם הכנסות מהקצבות הרשויות וכפי שפרטנו לעיל.

אמנם יש לאשה טענות חמורות נגד הבעל שאם הן נכונות הרי יש הצדקה לפוטרה מלחזור אל הבעל. גם המכתבים של הרבנים שבתיק הם חמורים באותה מידה. אולם כל עוד לא נתברר הדברים בביה"ד הבעל הוא בחזקה שהוא זכאי שהאשה תמלא כל חובותיה כלפיו וכמו"כ הוא זכאי להפטר מחובותיו כשהיא אינה ממלאת את חובותיה. על כן תישאר פסיקת ביה"ד האזורי בנדון זה בתוקפה והצדדים יפעלו בדרך שביה"ד החליט לתת ערבויות הדדיות לקיום דיון בנוכחות שני הצדדים.

ב. בענין הערעור על עקול כספי התמורה של הדירה. לכאורה מאד לא מסתבר שביה"ד יעקל כספי התמורה שהאשה זכאית להם ע"מ להבטיח את מזונות הילד כאשר האם לא חוייבה לזונו. בהעדר חיוב לא יתכן עקול. אנו מבקשים מביה"ד האזורי את נמוקיו לאי הסרת העקול תוך שבועיים - שלושה, ואח"כ יתן ביה"ד החלטתו.

(-) אברהם שרמן          (-) חגי איזירר

לאור הנ"ל ביה"ד מחליט:

א. הערעור בענין מזונות האשה נדחה.

ב. הערעור בענין מזונות הילד והסכמות לדון בה נדחה.

ג. הערעור בענין מקום מגורי האם וחיוביה בשלום בית נדחה.

ד. הערעור בענין מקום מגורי הילד והסמכות לדון בה נדחה.

ה. הערעור בענין פסילת ההרכב נדחה.

ו. הערעור בדבר סדרי הדיון והדרישה שביה"ד האזורי יקיים דיונים בוידיאו או בגבית עדויות בחו"ל נדחה.

ז. התשובה לערעור בענין העקול נכתבה בהחלטה המורחבת לעיל.

ח. ניתנה החלטה מפורטת בענין קיום סדרי דיון בנוכחות שני הצדדים תוך מתן ערבויות לעיל בהחלטה המנומקת.

ט. בקשתו של ב"כ האשה בדבר מינוי מגשר מטעם בי"ד מקומה בביה"ד האזורי.

ניתן, ביום ד' טבת תשס"ה 16.12.04.

(-) יונה מצגר - יו"ר          (-) אברהם שרמן - דיין          (-) חגי איזירר -דיין