לפניי בקשת התובע מיום כ"ז באלול תשע"ג (2.9.2013) להסדרי ראייה בינו לבין בתו הקטינה.

ב"כ הנתבעת טען בתגובה מיום י"ב בתשרי תשע"ד (16.9.2013) כי בית הדין חסר סמכות לדון בתיק החזקת ילדים וזאת משני נימוקים: התובע לא יכול היה לכרוך את תיק החזקת ילדים על ילד שעוד לא נולד כיון שאז האישה הייתה בהריון. ובנוסף, התובע לא שלם אגרה על תיק החזקת הילדים – עובדה המוכיחה את הטענה כי הוא לא פתח תיק זה, ומה שנרשם בהזמנת בית הדין ובפרוטוקול הדיון כי ישנו תיק החזקת ילדים, הדבר נובע מטעות תמימה של בית הדין, במקביל היא פתחה בתאריך כ"ד בסיון תשע"ג (2.6.2013) תיק תביעת משמורת והסדרי ראייה בבית המשפט למשפחה, כך שהסמכות לדון בתיק החזקת ילדים ומשמורת נתונה לבית המשפט.

לאחר שעיינתי בבקשת התובע ותגובת הנתבעת, אני סבור כי הסמכות לדון בתיק החזקת ילדים והסדרי ראייה נתונה לבית הדין הרבני, ואנמק את החלטתי זאת.

1. התובע פתח בתאריך ג' בכסלו תשע"ד (6.11.2013) תיק תביעת גירושין וכרך תביעת החזקת ילדים חלקת רכוש ומזונות, נקבע מועד לדיון ליום ב' באדר תשע"ג (12.2.2013), הצדדים הופיעו לדיון ללא באי כוח, ניתנה החלטה לפיה ניתן פרק זמן לצדדים להגיע להסכם. בדיון זה לא נטענה שום טענה מהנתבעת על חוסר סמכות בית הדין לדון בהחזקת הילדים.

2. מבדיקת המסמכים בתיק עולה כי אכן התובע לא שילם על תיק החזקת הילדים. אך על פי תקנות הדיינים (אגרות) תשי"ז–1957, פרט 4 (1) (א) לתוספת הראשונה, האגרה המשולמת על תביעת גירושין חלה אף על כריכת מזונות, החזקת ילדים וכל צווי העזר הנלוים. לפיכך, אין מקום לטענה כי אי־תשלום של התובע לתיק זה מהווה הוכחה לכך שהוא לא התכוון לפתוח תיק זה, אלא תיק זה נפתח במתכוון בכרוך לתיק הגירושין כמופיע בכתב התביעה של התובע ובכתבי בית הדין, ושום טעות תמימה לא הייתה כאן.

3. באשר לטענת הנתבעת כי הייתה בהריון בעת הגשת כתב התביעה, ולא ניתן להגיש תביעת החזקת ילדים על עובר שטרם נולד, אני מפנה לפסק דין של בית הדין הרבני בנתניה מיום ט"ו בסיוון תשס"ח (18/06/2008) בתיק מספר 8341־21־1, ולפסק דין של בית המשפט למשפחה בראשון לציון מיום 04/02/2009 בתיק תמ"ש 038411/08, בהם הוכח ונפסק כי העובר נחשב כ"דבר הבא לעולם", וכמי שנמצא בעולם לגבי קניית סמכות שיפוט, בנוגע למשמורת והסדרי ראייה ככרוך מעצם טיבו וטבעו בתביעת הגירושין של התובע, קל וחומר במקום שהתובע כרך זאת במפורש.

לאור נימוקים אלו ובהתחשב בעובדה כי תיק התביעה של התובע נפתח בבית הדין הרבני בתאריך כ"א במרחשוון תשע"ג (6.11.2012), ואילו תיק התביעה של הנתבעת נפתח בבית המשפט למשפחה ביום כ"ד בסיון תשע"ג (2.6.2013), אני קובע:

1. הסמכות לדון בתביעת החזקת ילדים של התובע היא בבית הדין הרבני ואין מקום לטענת הנתבעת על חוסר סמכות בית הדין לדון בתביעה זו.

2. באשר לבקשת התובע לקביעת הסדרי ראייה, הואיל וקבוע לצדדים מועד קרוב לדיון ביום ח' כסלו תשע"ד (11/11/2013), בדיון זה תינתן החלטה בבקשת התובע בנוכחות הצדדים ובאי כוחם.

החלטה זו מותרת לפרסום לאחר השמטת פרטים מזהים.

ניתן ביום כ"ד במרחשון התשע"ד (28/10/2013).

הרב זבדיה כהן