בפני ביה"ד תביעת הבעל לחייב את אשתו שתתגרש ממנו. הבעל טוען שאשתו חלתה במחלת נפש קשה, ומחמת כן אין הוא יכול לחיות עמה. ביה"ד קיים דיונים ושמע את טענות הצדדים. הצדדים נחקרו בפני ביה"ד והגישו מסמכים להוכחת טענותיהם. וכך הבעל כותב בסיכומיו:

"במהלך חודש 2009 האישה לקתה במחלת נפש בעקבותיה אושפזה ל־7 ימים מ־23/10/09 ועד 30/10/09.

במהלך חודש נובמבר – אושפזה האשה בשנית לשבוע, בתחילה אושפזה ל־4 ימים בבי"מ קימבל ולאחר מכן הועברה לבי"ח פסיכיאטרי.

לאחר שני האשפוזים בארה"ב שבו ארצה.

גם לאחר חזרתם ארצה האשה אושפזה פעמיים.

פעם ראשונה ב־20/10/10 – לחודש.

פעם שנייה ב־3/11/11 – לשבוע.

לסיכום:
א. הוכח כאלף עדים, שמחלת האשה בסיסה גנטי. אחד מהסימפטומים של המחלה הזיות ומחשבות שווא.

ב. במסגרת המחלה האשה טפלה על בעלה האשמות חמורות מאד, שייתכן והיה נעצר בגינן בארה"ב.

ג. האשה לא התמידה בנטילת התרופות ולכן חזרה מחלתה לפקוד אותה שלוש פעמים.

ד. האשה לא אמרה לבעלה לפני נישואיה עמו – כי במשפחתה יש בסיס גנטי למחלת הנפש מניה־דיפרסיה.

ה. גם כיום, לאחר שהאשה נמצאת ברמיסיה (אם בכלל), עדיין מאמינה במעשיו של בעלה, וממשיכה לטפול עליו אשמות שווא.

ומי יתקע לנו כף כי היא תתמיד בנטילת התרופות. כיום נמצאת תחת השגחה, ודיונים משפטיים. ברם, בגמר הדיונים מה יהיה? גם דר' כ' במכתבו נספח א' טוען שאין כל ערבות לכך ראה סעיף ז' למכתב."

האשה השיבה לטענות הבעל שהיא אשה בריאה, אולם מחמת שהבעל עשה בה ובילדיה מעשים מגונים קשים מבחינה מינית – אחזו בה דמיונות, בעלה אשפז אותה בארה"ב כדי להסתיר את מעשיו, וכדי שהיא לא תגלה לאחרים על מעשיו הוא האכיל אותה בכדורים המיועדים לחולי נפש, ובעקבות כך היא התנהגה בצורה משונה כחולת נפש. וכך היא כותבת בסיכומיה:

"8. וכל זאת, כשהמדובר הוא באשה, אשר בטרם נישואיה ובתחילתם הייתה בעלת עוצמות וכישרונות להפליא, כשעולמה חרב עליה נוכח התעללותו הנפשית, הגופנית והמינית הקשה של הבעל בה ובילדיה, כפי שתיארה האשה בהרחבה בעדותה בפני כב' ביה"ד.

9. האב אשר חשש שחולשותיו המיניות ייוודעו בציבור, גמר אומר בלבו להכין "מעטפת" לעטוף את מעשיו הקשים כאשר הוציא את האם מדעתה בעת שחוותה התקף חרדה ממה שראו עיניה לנוכח הטראומה המינית שביצע כלפי ביתם הקטינה.

10. במצב דברים זה ולצורך סתימת פיה של האם, הבעל אשפז אותה תוך שהציג בפני הצוות הרפואי מצגי שווא. משנמצא, כי האשה אינה לוקה במחלת נפש שוחררה לביתה.

11. בפעם נוספת הלעיט האב בכוח את האם בכדורים כשאינה יודעת טיבם ובמינון גבוה מאד, כדי לשנות תפקוד המוח של האם ומשטלפנה האשה למשטרה נוכח אלימות האב כלפיה והכפייה שביצע בה, מיהר להזמין אמבולנס לקחתה לאשפוז.

12. כך הביא הבעל למצב, בו הייתה האשה כעיסת בצק בידיו כשהוא לש אותה בהתאם למאווייו ורצונותיו. הבעל התייחס לאשה כאל שפחה כשזו פחדה ממנו משך השנים וחששה שמא יממש איומו ויתגרש ממנה, ומשכך, נכנעה לכל דרישותיו.

13. כאמור, לאחר שהאשה ראתה לנגד עיניה סיטואציות ההתעללות המינית של הבעל בקטינים שהינן קשות מאד מנשוא, עשה הבעל כל שבידו להביאה למצב של חולי למען "סתימת פיה" ותוך חשש שהדבר ייוודע בציבור."

למרות שהאשה טוענת דברים קשים נגד בעלה, והיא גם תיארה בביה"ד את המעשים הקשים שהבעל עשה בה ובבנותיה, האשה מבקשת שבעלה יחזור לחיות עמה בשלום־בית, ודורשת שלא יחייבוה להתגרש.

לאחר העיון בטענות הצדדים ובמסמכים הרפואיים שבתיק, ביה"ד מגיע למסקנה שהאשה חלתה במחלת נפש קשה, ומחמת מחלת הנפש שחלתה הזתה שבעלה עשה בה ובבנותיה מעשים מגונים קשים.

אין חולק שהאשה חלתה במחלת נפש קשה ועברה מספר אשפוזים, שאחד מהם ארך כחודש ימים. וברור שכל טענותיה נגד בעלה שעשה בה ובבנותיה מעשים מגונים נבעו מדמיונות והזיות שהיו בה מחמת מחלתה. בפני ביה"ד מכתב השחרור שביה"ח הוציא כשהשתחררה מאשפוז מבית החולים "שיבא", וביה"ד אינו רוצה לצטט מכתב זה כיוון שמכתב זה הוא חסוי אולם נביא ציטוט קצר כדי שיהיה בפסק הדין אסמכתא למה שכתבנו לעיל. וכן נאמר בהקדמה במכתב השחרור:

"הנדון: [פלונית] ת"ז [...]
[פלונית] מטופלת במסגרת מרפאתנו מזה מספר חודשים.
מאובחנת כלוקה בהסתמנות סכיזו־אפקטיבית.
מטופלת תרופתית בתכשיר נוגד פסיכוזה ובתכשיר מייצב מצב הרוח.
תחת הטיפול ניכרת התייצבות במצבה הנפשי ובכלל זה שיפור ברמת התפקוד."

האשה טוענת שכיום היא מטופלת והיא מתפקדת כראוי ואין להגדיר אותה כחולת נפש. היא רוצה לחזור לחיות עם בעלה ועם ילדיה, ובוודאי שאי אפשר לחייב אותה שתתגרש.

לאחר העיון בטענות הצדדים נראה שצודק הבעל שזכותו לחייב את אשתו בגט מחמת הטעמים דלהלן:

א. אף שהאשה שהאשה נמצאת היום ברמיסיה והיא מתפקדת, מ"מ אין ביטחון שהמחלה לא תחזור ותופיע אצלה, האשה עברה כבר ארבעה אשפוזים, וטבע מחלות אלו שהן חוזרות ומופיעות.

ב. גם כיום האשה אינה בריאה. היא עדיין מאמינה שבעלה עשה בה ובבנותיה מעשים מגונים.

והנה צ"ע אם מותר לגרש אשה זו. ועיין שו"ע סי' קי"ט סעי' ו' ובנושאי הכלים, דחז"ל גזרו שלא לגרש אשה שוטה שלא ינהגו בה מנהג הפקר.

תחילה נאמר שהאשה במצב העכשווי שלה יכולה לשמור את עצמה שלא ינהגו בה מנהג הפקר. ברם, דבר זה שהאשה כיום יכולה לשמור את עצמה כשלעצמו אינו אומר שיש לנו היתר שמותר לבעל לגרשה, דיש לחשוש שהמחלה תחזור ותופיע בה, והיא תהיה שוב במצב שלא תוכל לשמור את עצמה שלא ינהגו בה מנהג הפקר. ברם, נ"ל שבזמן הזה סמכו על הט"ז שם ס"ק י"ב שכתב שאם אין וסת קבוע שחוזרת ותשתטה, אין לה דין של שוטה שאסור לגרשה בעת חלימתה. ועוד נ"ל להוסיף טעם גדול להתיר בזמן הזה לגרש שוטה בעת חלימתה, דהיום שהרפואה התקדמה הרבה בטיפול במחלות אלו, ומצויות תרופות המחזירות את חולי הנפש לדעתם ולתפקודם, ואם הם מקפידים בטיפול הרי שלא יחזרו לשטותם באופן קשה, לכן י"ל שעל שוטות כאלו לא גזרו חז"ל שיהיה אסור לגרשן.

והנה אף שכתבתי שיש כיום תרופות למחלות אלו, מ"מ אין לומר שיש לדון נשים אלו כשפויות לעניין שיהיה אסור לגרשן בעל־כורחן, שבמציאות אף שעל ידי התרופות חולות נפש יכולות לשמור את עצמן, מ"מ יש להן תופעות של המחלה – הזיות ומחשבות שווא – שאין הבריאים יכולים לסבול את התנהגותן בעת שמחשבות השווא חוזרות אליהם. ועוד שמאחר שבעת מחלתן הן עשו מעשי שטות, מעשים משונים שאין הבריאים יכולים לסבול מעשים כאלו, הרי שבאותה תקופה נכנס אצל בעליהן מאיסות בת זוגן, כך שאי אפשר לחייב בעל או אשה, שיחיו עם בן זוג שיש לו או הייתה לו מחלת נפש.

לאור האמור לעיל ביה"ד מחייב את האשה שתקבל את גיטה מיד בעלה במועד הראשון שביה"ד יקבע לסידור גט.

נותר לביה"ד לפסוק אם זכאית האשה לכתובתה. האשה לא הכניסה לתיק את כתובתה, והצדדים לא התייחסו בסיכומיהם באופן מספק לנושא זה ואין הצדקה לעכב הליכי סידור הגט בגין הכתובה. לכן ביה"ד ידון בתביעה זו לאחר סידור הגט.

לכאורה, היה מקום לומר שביה"ד אינו יכול לחייב את האשה להתגרש עד שנקבע אם האשה זכאית לכתובתה, ואם מגיעה לה כתובה הבעל לא יוכל לגרשה עד שיפרע לה את כתובתה, ואף שהרמ"א בסי' קי"ט סעי' ו' פסק וז"ל:

יכול לגרשה בלא דעתה הגה ואפי' אין לו לשלם לה הכתובה והנדוניא אינה יכולה לעכב משום זה הגרושין אלא תתגרש ותתבע אותו מה שחייב לה.

מ"מ הפרי חדש שם ס"ק ח' פסק שהעיקר להלכה כדעת הרי"ף והרשב"א ועוד ראשונים דאם הבעל אינו פורע לאשה כתובתה אין הוא יכול לגרשה, ולכאורה נראה שגם החלקת מחוקק שם נוטה לכך.

מ"מ נראה לי שבמקרה שלנו הכול מודים שהבעל יכול לגרש את אשתו גם לפני שפרע לה את כתובתה. דכבר כתב שם הח"מ ס"ק ה' דבמקום שהאשה חייבת להתגרש מן הדין משום שיש בה מום גדול שמחמת כן בעלה אינו יכול לחיות עמה י"ל שלכולי עלמא האשה חייבת לקבל את גיטה תחילה ואחרי הגרושין היא תתבע את כתובתה. ועיין שם שסמך את דבריו על תשובת הרא"ש בכלל מ"ב סי' א' וכן הסכים הפר"ח שם.

לאור האמור לעיל פוסק ביה"ד:
א. האשה [פלונית] חייבת להתגרש מבעלה [פלוני].
ב. תביעת האשה לכתובה תידון לאחר סדור הגט.
ניתן לפרסם פסק דין זה לאחר השמטת השמות.

ניתן ביום כ"ה בכסלו התשע"ד (28/11/2013).