לפנינו בקשה לקביעת סמכות בעניין הסדרי ראייה של הסבא והסבתא עם הנכדים.

המקרה שלפנינו הוא מקרה טרגי ומצער ביותר. המשפחה היא זוג הורים ושתי קטינות. האם (להלן: האישה), אדריכלית במקצועה, עברה אירוע מוחי בשנת 2009, וכתוצאה מכך אושפזה בבית חולים [ל'] לשיקום, וזאת לאחר מספר ניתוחי ראש שעברה.

כיום נמצאת האישה ב[ב' ק'], מעון לנכים ב[...]. היא מתניידת במעון למרחקים קצרים בעזרת כיסא גלגלים ידני, סובלת מלקויות קוגניטיביות, בעיות זיכרון, קשיי ריכוז וקשיי התמצאות בזמן ובמקום.

האב (להלן: האיש) איש הייטק, מטפל בבנותיו ומתגורר בנתניה.

בתסקיר שרותי הרווחה של עיריית נתניה, מיום כ"ד כסלו תשע"ד (27.11.2013), מובא שהאיש דיווח לעו"ס כי אשתו בעלת נכות קשה, וכי היא זו שעודדה אותו ליצור קשר זוגי חדש, מתוך רצון שלבנותיה תהיה אם מתפקדת. לדברי האיש, זה כשנתיים יש לו בת זוג המתגוררת בהרצליה, גרושה עם ילד. עוד טען האיש כי בינו לבין אשתו ישנה חברת טובה, אך אחר שהבין כי היא לא תחזור להיות כשהייתה, וכי מאז האירוע המוחי שעברה היא אינה מתפקדת הוא בחר 'להמשיך בחיים', כדבריו. לדברי האיש, מאחר שהאישה היא סיעודית, הגיעו שניהם להבנה, האישה והאיש, כי בנסיבות שנוצרו הפתרון של מגורים מחוץ לבית, במעון [ק'] הוא הטוב והמתאים לה ביותר, אף שלעתים רחוקות האישה מבקרת בביתם. לדברי האיש, מדי שבת הוא מבקר את האישה במעון [ק'] יחד עם הקטינות, וזאת מתוך רגשות חיבה וחברות, ומתוך רצון לשמר ולטפח את הקשר בינה לבין הקטינות.

בדיון בבית הדין הכחישה האישה את דברי האיש, וטענה כי היא רוצה לחזור לביתה ולהיות שם עם בנותיה, וכי האיש אינו מוכן לכך ומונע ממנה לחזור. לשאלת בית הדין, מדוע היא לא מגישה בקשה אל ביה"ד לחזור אל ביתה, השייך גם לה, השיבה 'לא ידעתי'. עוד טענה האישה כי האיש אינו נותן לה כסף ומונע ממנה לקנות אפילו דברים קטנים, וכי את כל הקצבה שהיא מקבלת הוא לוקח לעצמו. כמו כן הוא לא מביא תמיד את הבנות, ומונע מהן כל קשר עם הסב והסבתא שבמשך שנים הם טיפלו בהן.

דברי האישה מקבלים תימוכין וסימוכין מהתסקיר שהוגש אל בית הדין:

"מדיווח עו"ס מעון [ק'], מתאריך 5.11.2013 עולה כי בחודשים האחרונים חל שינוי בקשר בין הבעל לאשתו, תלונותיה כלפי הבעל הלכו וגברו עם הזמן. מביעה כעסים רבים כלפיו ורצון לסיים את נישואיהם. באחת הפעמים סיפרה כי הבעל איים כי ייקח את הבנות ויעזוב את הארץ. האב הכחיש את הדברים מול צוות המעון.

מאז הגעתה למעון לא יצאה האם כלל לבקר בבית המשותף, בנוסף האם הלינה על כך שהבעל לא מביא לה כסף ולא מאפשר לה לקנות דבר ללא אישורו, עד היום כספיה של האישה כולל כספי הקצבאות נוהלו ע"י הבעל. לאחרונה ביום 3.10.2013 סוכם עם הבעל שיעביר כסף בגובה הקצבאות של האישה שיישמר בכספת של המעון, נכון להעברת הדו"ח אלינו, הסכום הנ"ל טרם הועבר. בנוסף האישה מביעה כעס רב כלפי הבעל בכל הקשור בקשר בינו לבין משפחתה. לדבריה הבעל מונע את הקשר בין הוריה לבין בנותיה, והאשים את אביה כי פגע מינית באחת מבנותיהם. בעקבות המצב המורכב הומלץ ע"י עו"ס המעון לבחון האם לאור השינוי בקשר בינו לבינה, לאור מצבה התפקודי קוגניטיבי ונוכח תלונותיה כי זכויותיה מקופחות, יש מקום לבדוק אפשרות למינוי אפוטרופסות על גופה ורכושה של האישה."

לטענת ב"כ האישה, האיש וב"כ מונעים בכל דרך אפשרית את קיום הסדרי הראייה של הסב והסבתא עם הקטינות, ומגישים בקשות לבתי משפט לקבלת צווי הגנה, ומערערים בעניין לכל ערכאה אפשרית. עוד נטען כי האיש הגדיל לעשות, והוציא דיבה רעה על אבי האישה, בכך שהגיש כנגדו תלונה במשטרה בתואנה שפגע מינית באחת מהבנות, תלונה אשר הביאה למעצרו של הסב.

הורי האישה, הם בני זוג בני 66, ילידי רומניה, הסב מהנדס במקצועו והסבתא בעלת תואר שני בספרות צרפתית. לדברי הסבא והסבתא, תלונתו של האיש הייתה בסמוך לכך שנודע לאב על עיקול חשבונו, וזאת אחר שהתגלה שיש ברשותו סכום גדול של כ־500,000 ש''ח.

ביום י' שבט תשע"ג (21.1.2013) הועבר דיווח מעו"ס לחוק הנוער ועו"ס המשפחה לעו"ס לעניין סדרי דין, הדו"ח מתאר את השתלשלות העניינים במשפחה. על פי הדיווח, ממצאי חקירת הילדים אינם מצביעים על פגיעה בעלת גוון מיני.

ביום ט"ז כסלו תשע"ד (19.11.13) זימן בית הדין את הבנות אל בית הדין ושוחח עם הבת הגדולה. להלן נביא את הפרוטוקול הדיון בבית הדין. אף שבמקרים מעין אלה מסמכים אלו אמורים להיות חסויים, במקרה דנן בית הדין ראה להתיר את חשיפת הפרוטוקול, מאחר שלדעת בית הדין הדבר יוסיף אור על התנהגות האיש וב"כ, אשר אינם בוחלים בשום דרך להכפיש את כל הנוגעים בדבר – שרותי הרווחה, בית הדין, הסב וסבתא ועוד.

בית הדין, האב"ד והדיין הרב איל יוסף שליט"א, שוחחו עם הבת בנושאים שונים: מקום לימודיה, בת כמה היא וכו',

בית הדין: אתם מבקרים את אימא?

הבת: כן, הייתי רוצה יותר אבל אחרי כמה זמן שאנו אצל אימא היא כבר לא מתייחסת אלינו היא חולה היא מתעסקת בעגלה...

בית הדין: האם אתם רוצות לבקר את הסבא וסבתא מצד האימא?

הבת: כן, אבל לא יותר מדי. פעם או פעמיים בשבוע ושבת אחת בחודש.

בית הדין: אולי פעם בשלושה שבועות?

הבת: אני חושבת שזה יותר מדי, ואני מעדיפה שבת בחודש.

בית הדין: האם אתם פוחדות להיות אצלם?

הבת: לא. הם טובים...

בית הדין: מה אבא אמר לכם להגיד לבית הדין?

הבת: שנגיד שסבא וסבתא לא טובים, אבל אני לא חושבת. זה לא שהם לא טובים – הם לפעמים מכריחים אותנו לאכול ועוד דברים.

בית הדין: הם מרביצים לכם?

הבת: לא.

בית הדין: את רוצה שנאמר לאבא שייקח אתכם לסבא וסבתא או שייקח אתכם יותר פעמים לבקר את אימא בבית חולים?

הבת: כן, אבל הוא לוקח אותנו.

בית הדין: מה אתם עושים בבית, אתם הולכים לטייל?

הבת: אנחנו משחקים ואבא לוקח אותנו לחברה שלו ואנחנו משחקים עם שני הילדים שלה. הם חמודים. לפעמים אנחנו ישנים אצלה ולפעמים היא באה אלינו הביתה וישנים אצלנו.

בית הדין: את רוצה לומר לנו עוד משהו?

הבת: לא, אין לי.

לאור האמור, בית הדין משאיר את ההחלטה בעניין הביקורים של הבנות אצל הורי האם על כנה. דברי הבת מדברים בעד עצמם.

הגדיל לעשות ב"כ האיש, ובמסגרת תגובתו להודעה מטעם האישה (אשר הוגשה לבית המשפט העליון בעתירה שהגיש האיש, לאחר שנדחה ע"י בית הדין הגדול) הוא השתלח בשרותי הרווחה ובפקידת הסעד, בסבים, בב"כ האישה ובבית דין זה. השתלחות פרועה ומשוללת כל רסן, ובה הובאו האשמות שווא, רצופות שקרים ורחוקות מהאמת כרחוק מזרח ממערב, וזאת בלשון המעטה. ודי לחכימא ברמיזא.

האיש וב"כ הגישו אין-ספור של בקשות ו'הציפו' את התיק, כאשר רוב הבקשות עיקרן טענות למסוכנות לכאורה של הסבים, טענות אשר התבררו כי אין בהן ממש, כמובא לעיל.

האיש וב"כ ממשיכים בדרכם ללא מעצורים, וממשיכים בהגשת בקשות, על אף העתירה בבית המשפט העליון, אשר לא ניתן בעניין אפילו לא צו־ביניים. האיש וב"כ פנו אל בית המשפט לענייני משפחה בחיפה, ובהחלטה אשר ניתנה במעמד צד אחד, הורתה השופטת על הפסקת הביקורים אצל הסבים, נגד החלטת בית הדין.

לדעת בית הדין החלטת בית המשפט תמוהה, וזאת לאור האמור בתסקיר שרותי הרווחה בו הובא כי "ביום י' שבט תשע"ג 21.1.2013 הועבר דיווח מעו"ס לחוק הנוער ועו"ס המשפחה לעו"ס לעניין סדרי דין, הדו"ח מתאר את השתלשלות העניינים במשפחה. על פי הדיווח ממצאי חקירת הילדים אינם מצביעים על פגיעה בעלת גוון מיני", וכן לאור ההמלצות בעניין הסדרי הראייה של הקטינות עם הסבים שהמליצו שירותי הרווחה נתניה.

אין בית הדין מעוניין לצאת כנגד החלטת בית המשפט. בית הדין מכבד את החלטות בית המשפט, ומקיים את עקרון "כיבוד ערכאות" כלשונו ורוחו.

אך זאת נאמר כי טוב היה עושה בית המשפט אילו היה מבקש הבהרה בעניין זה מבית הדין, מה עוד שתלויה ועומדת עתירה בבג"ץ בעניין, ואף לא ניתן צו־ביניים בנדון, על אף ההכפשות והשקרים, בלשון המעטה, אשר נכתבו ע"י ב"כ האיש.

בית הדין חושש כי החלטה זו של בית המשפט עלולה לפגוע בקטינות, אשר מעוניינות וזקוקות לקשר רציף עם הורי האישה, הסב והסבתא, ודווקא בבית הסבים ללא נוכחות האיש, אביהם.

אמנם טוב עשתה כבוד השופטת שלא ביטלה את הסדרי הראייה לחלוטין, וקבעה רק כי בשלב זה לא יתקיימו הסדרי הקשר בין הקטינות לסבים בביתם של הסבים.

כמו כן מאחר שהחלטת בית המשפט היא זמנית עד קבלת תסקיר שרותי הרווחה בעניין המסוכנות אף בית הדין ימתין לתסקיר, וטוב יעשה בית המשפט לאור האמור לקמן בעניין הסמכות וישאיר את ההחלטה לבית הדין, מה עוד הערעור לעניין זה נמצא בפתחו של בית המשפט העליון.

לענייננו, העובדות הנדרשות לנדון שלפנינו:

1. ביום כ"ה אב תשע"ג 1.8.13 הגישה האישה אל ביה"ד כתב תביעה לגירושין כנגד בעלה, בה היא כורכת את ענייני "מזונות האישה ומדורה, החזקת הקטינות וחינוכן כתובה ופיצוי". אל תביעה זו היא צירפה "בקשה בהולה ביותר לקביעת הסדרי ראייה מידיים בין הקטינות לבין אימן ולבין הוריה."

2. ביום כ"ח אב תשע"ג 4.8.13 נתן ביה"ד החלטה המפנה את העניין הסדרי הראייה לבדיקת אגף הרווחה של עריית נתניה, וכן הורה על הסדרי ראייה זמניים עם האישה ועם הוריה עד לקבלת התסקירים.

3. ביום כג' אלול תשע"ג 29.8.13 הורה ביה"ד על קיום הסדרי ראייה כמבוקש בבקשת האישה מביה"ד יום קודם לכן (ביום כב' אלול תשע"ג 28.8.13). זאת, כפי הנראה, כהסדר זמני עד לקבלת התסקיר המקיף של אגף הרווחה, וכן לאור העובדה שאיש טרם השיב עד אז לבקשת האישה להסדרי הראייה, ולאור כך שנקבע דיון בעניין בעוד כחדש במעמד הצדדים וב"כ.

4. ביום ד' תשרי תשע"ד 8.9.13 השיב אגף הרווחה כי הגשת התסקיר תתאפשר רק בעוד מספר חדשים.

5. ביום כו' תשרי תשע"ד 30.9.13 הגיש ב"כ האיש התנגדות לסמכות ביה"ד הן בעניין תביעת הגירושין אשר לטענתו הוגשה ללא רצונה של האישה והן לגבי הסדרי הראייה עם האישה ועם הסבים, משום שלטענתו ביה"ד לא שקל כראוי את כל המרכיבים וכן משום שלטענתו ההחלטה ניתנה במעמד צד אחד וללא שמיעת תגובתו.

6. בתאריכים כט' תשרי תשע"ד וט"ז חשון תשע"ד 3.10.13 ו־20.10.13, משיב ב"כ האיש ומשיג על טענות האישה בבקשתה, ומעלה טעם נוסף להתנגדותו, והוא חוסר סמכות ביה"ד בעניין הסדרי הראייה עם הסבים משום שהם מהווים צד שלישי שאינו צד להליך הגירושין, כטענתו.

7. בדיון ביום כז' חשון תשע"ד 31.10.13 נדונו ענייני הסדרי הראייה וכן הועלו טענות בעניין הסמכות. ב"כ האישה טענה כי טענת חוסר הסמכות בעניין הסבים "רק עכשיו עולה" וכנגד השיב ב"כ האיש ש"זה עלה ברגע הראשון" (שורות 62–61 לפרוטוקול). באותו יום הוציא ביה"ד החלטה בהסכמת האיש בעניין הסדרי הראייה עם האישה, ולעניין טענת הסמכות בעניין הסדרי הראייה עם הסבים הורה לצדדים להגיש לביה"ד סיכומים.

8. ביום י' כסלו תשע"ד 13.11.13 חוזר ביה"ד ומאיץ בשירותי הרווחה ומורה להם להגיש אליו את התסקיר תוך 14 יום, וכן מורה על המשך הסדרי הראייה עד אז עם האישה והסבים.

9. ביום ט' טבת תשע"ד 2.12.13 הגישו שירותי הרווחה לביה"ד תסקיר מפורט ובו הם ממליצים להשאיר את הסדרי הראייה כפי שנקבעו ע"י ביה"ד בהחלטתו מיום י' כסלו תשע"ד 13.11.13, כולל הביקורים אצל הסבים. באותו יום הוציא ביה"ד החלטה המציינת לשבח את התסקיר המקיף שהגישו שרותי הרווחה, והמקבלת את המלצותיהם ונותנת להם תוקף של פסק דין, וכן מורה לרשויות הרווחה להגיש אליו תסקיר מעקב בעוד 90 יום.

10. ביום י' כסלו תשע"ד 13.11.13 הגיש ב"כ האיש את סיכומיו לעניין הסמכות, וביום ו' טבת תשע"ד 9.12.13 הגישה ב"כ האישה את סיכומיה לעניין הסמכות.

לעניין עצם שאלת הסמכות – אכן סמכותו של ביה"ד בהקשר לחוק הכשרות המשפטית והאפוטרופסות, תשכ"ב–1962 אינה מורחבת ואינה נגרעת מעבר לסמכותו המקורית המוקנית לו, כפי שמובא בסעיף 79: "חוק זה... אינו בא להוסיף על סמכויות השיפוט של בתי־דין דתיים ולא לגרוע מהן", ולכן "מקום שבית דין דתי מוסמך על־פי דין לשפוט, יראו כל הוראה בחוק זה... שמדובר בה בבית משפט כאילו מדובר בה בבית־דין דתי". ואכן הצדדים הנידונים בתיק גירושין כרוך זה הם האיש והאישה, ומסמכותו של ביה"ד לדון בענייני הגירושין שלהם ו"בכל עניין הכרוך בתביעת הגירושין", ביניהם ענייני הסדרי הראייה של בנותיהן הקטינות.

במסגרת זאת רשאים הצדדים לבקש כי הסדרי הראייה יתקיימו בכל מקום אשר נראה להם נכון והולם את טובת הילדים בין אם המקום יהיה בביתם ובין אם במקום אחר.

לאור מצבה הרפואי הקשה של האישה, אשר לדאבון לב אינה יכול להחזיק בילדים ולתת להם את היחס הפיזי והנפשי הנדרש להם בביקורים אלה, מובנת ביותר בקשתה כי הסדרי הראייה ייערכו גם אצל הוריה. זאת כאמור, למרות שאין חולק על כך שהסבים אינם צד לתביעה בתיק. החלטה מעין זו היא בגדר סמכותו של ביה"ד ואיננה הופכת בכך את הורי האישה לצד בהליך.

עוד יש לציין כי לפי סעיף 68(א) לחוק הכשרות והאפוטרופסות, "בית המשפט (=או ביה"ד לענייננו) רשאי, בכל עת... לבקשת צד מעוניין ואף מיזמתו הוא, לנקוט אמצעים הנראים לו לשמירת ענייניו של קטין."

וכן לפי סעיף 72, "בכל עניין לפי חוק זה רשאי בית המשפט (או ביה"ד לעניינינו), גם מיוזמתו הוא, לשמוע דעתם של קרובי הקטין... ככל שבית המשפט (או ביה"ד) ימצא לרצוי לשמעם", כאשר בין קרובי הקטין מנויים בסעיף 80 הסבא והסבתא. לכן אף שהסבים אינם צד להליך, רשאי ביה"ד להזמינם ולשמוע את דעתם, ובוודאי שאין מעמדם פחות מכל עד אחר אשר ביה"ד מוסמך לתחקר ולשמוע את דבריו.

כפי שהעירה על כך ב"כ האישה, אחר תיקון תשס"ח בו הוסיף סעיף 258כא1 לחוק סדר הדין הדין האזרחי, הוכרעה בפסיקת בתיהמ"ש שאלת היקפו של סעיף 28א לחוק הכשרות המשפטית והאפוטרופסות, ונקבע כי סעיף 68 לחוק מאפשר תביעת הסדרי ראייה של הסבים והסבתות עם נכדיהם.

אולם ברור שאין בכך כדי לגרוע מסמכות ביה"ד לקבוע הסדרי ראייה של הסבים והסבתות עם נכדיהם, לבקשת אחד מהצדדים להליך תביעת גירושין הכרוכה, "ואף מיוזמתו" הוא יכול ביה"ד להחליט על כך, כל עוד הוא משוכנע כי הדבר נדרש לטובת הקטינים אשר עניינים נכרך לסמכותו.

על כן, למסקנה מוסמך ביה"ד להורות על הסדרי ראייה של הבנות הקטינות עם הורי האישה, התובעת בתיק הגירושין.

על הצדדים וב"כ להעביר לאלתר את החלטת בית המשפט לבית הדין.

מותר לפרסם החלטה זו לאחר הסרת פרטים מזהים.

ניתן ביום ה' בשבט התשע"ד (06/01/2014).