א. הגדרת המושג

פוריות היא היכולת של האיש והאישה להביא ילדים לעולם. עקר הוא איש שאין בו כוח ההולדה, ועקרה היא אישה שאינה יכולה ללדת. מושג הפוריות והעקרות קיים גם בבעלי חיים.

באופן מושאל משמש המושג 'פוריות' לכוח יצירה רב, המביא תוצאות רבות, והמושג 'עקרות' משמש לדבר שאינו מביא לתוצאות.

הענף ברפואה העוסק בפוריות ועקרות האישה הוא גינקולוגיה, והענפים ברפואה העוסקים בפוריות ועקרות הגבר הם הגינקולוגיה והאורולוגיה.

בערך זה יידונו ההיבטים הרפואיים וההלכתיים הנוגעים לפוריות ולעקרות. חלקים רבים הנוגעים לנושאים אלו נידונו בערכים אחרים של האנציקלופדיה.

ב. רקע מדעי

1. נתונים כלליים

היכולת להגיע להריון וללידה תלויה בגורמים פיסיולוגיים, אנטומיים, חיסוניים ופסיכולוגיים מורכבים. הגבר צריך כושר יצירה תקין של תאי זרע; אנטומיה תקינה של איברי הרבייה לייצור ולהובלת תאי הזרע; ופעילות מינית תקינה, על מנת להחדיר לנרתיקה של האישה כמות תקינה של תאי זרע תקינים מבחינת התפקוד, המבנה והתנועתיות. האישה צריכה מערכת הורמונלית תקינה בציר של בלוטות ההפרשה במוח ובשחלה על מנת לאפשר מחזור תקין, יכולת ביוץ תקינה, ומערכת הורמונלית תומכת תקינה. החצוצרות צריכות להיות פתוחות עם תנועתיות תקינה על מנת לקלוט את הביצית שחרגה מהשחלה, ועל מנת לאפשר מפגש בין הזרע והביצית. על תא הזרע לחדור לתוך הביצית ולהפרות אותה, והעוברון צריך לנוע מן החצוצרה אל הרחם. רירית הרחם צריכה להיות תקינה על מנת לקלוט את העוברון, ולאפשר לו התפתחות תקינה. דבר זה מצריך גם מערכת הורמונלית מתאימה לאורך ההריון. הזוג צריך להתאים זה לזה מבחינה נפשית, כדי לאפשר חיי אישות תקינים.

עקרות של זוג מוגדרת בדרכים שונות. ההגדרה המקובלת היא חוסר יכולת להרות במשך שנה למרות קיום יחסי אישות סדירים ובלתי מוגנים. כמובן שלפי הגדרה זו לא בכל מקרה מדובר בעקרות קבועה ובלתי ניתנת לתיקון.

השכיחות של זוגות בלתי פוריים משתנה בהתאם להגדרות שונות, ובהתאם למוצא אתני. הנתונים בספרות לא תמיד משקפים את השכיחות האמיתית, שכן הם מדווחים ממרכזים רפואיים לטיפולים בעקרות, אך אנשים משכבות סוציו אקונומיות נמוכות לא מגיעים לבירורים אלו, ודווקא שם יש שכיחות גבוהה של אי-פוריות. קיימים גם הבדלים בדיווחי הספרות ביחס לאחוז היחסי של סיבות שונות לעקרות. כמו כן יש לציין את העובדה, שאחוז הזוגות הבלתי פוריים עולה בהתמדה בשנים האחרונות. יש עדויות על ירידה באיכות תאי הזרע ובכמותם ב-50 השנים האחרונות, וכמו כן יש עליה משמעותית בשכיחות העקרות של נשים בשנים האחרונות. הסיבות לכך הן כנראה מרובות, וכוללות חשיפה לגורמים סביבתיים ותעסוקתיים שונים, כגון רעלים כימיים וקרינתיים, עישון, שימוש בסמים רכים וקשים, ושינויים באורח החיים המעודד קריירה נשית ודחיית גיל הנישואין.

שכיחות העקרות באוכלוסייה הכללית נאמדת בכ-10%-15%מכלל הזוגות. מתוכם בכמחצית מהמקרים נובעת העקרות מבעיות פוריות בגבר; בכשליש מהמקרים הסיבה נובעת מבעיות פוריות באשה; ובכחמישית מהמקרים הבעיות נובעות מאי התאמה רפואית של בני הזוג.
ב-10%-30% מהמקרים יש יותר מסיבה אחת לעקרות הזוג. בכ-10% מהזוגות העקרים לא ניתן למצוא סיבה מוגדרת לעקרות. יש להניח, כי קבוצה זו תלך ותצטמצם, ככל שיגדל הידע הרפואי-מדעי ביחס לבעיות פוריות ועקרות, וככל שהמרכזים הרפואיים יוכלו להקדיש יותר משאבים לבירור נושאים אלו.

בשנים האחרונות חלה התפתחות גדולה מאוד בהבנת התהליכים הגורמים לאי פוריות, באבחונם, ובדרכי הטיפול בהם. ניתן כיום לאבחן רבות מהסיבות לעקרות הגבר, האישה, או הזוג. כמו כן ניתן כיום לטפל בחלק ניכר מההפרעות בפוריות הגבר, האישה, או הזוג.
ההערכה היא, שכמחצית הזוגות הסובלים מאי פוריות מצליחים להגיע להריון וללידת צאצאים. מידת ההצלחה תלויה במשך אי הפוריות, בגיל האישה, בסיבת אי-הפוריות, ובעיקר בניצול אפשרויות הטיפולים המתקדמים והטכנולוגיות החדישות להפריה. כמו כן יש זוגות עקרים שמגיעים להריון וללידה ללא כל טיפול, וההערכה היא שהדבר קורה בכ-3% כל חודש.

בירור ראשוני של זוג עקר כולל בדיקת הזרע, בדיקת הביוץ, ובדיקת הרחם, החצוצרות והאגן. לפי סקרים שונים ניתן להגיע לאבחנת סיבת העקרות של הזוג בדרך ראשונית זו בכ-.70%-85% ביתר המקרים יש צורך בבירורים מתוחכמים ויקרים במיוחד. באחוז ניכר ממקרים אלו לא ניתן כיום להגיע לתוצאות חיוביות, למרות ההשקעה הרבה של בני הזוג - הן מבחינה גופנית ונפשית, והן מבחינה כלכלית.

הטיפולים לתיקון העקרות כוללים תרופות הורמונליות ואחרות, השבחת הזרע, תיקונים ניתוחיים של פגמים שונים, ועקיפת פגמים שונים באמצעים מלאכותיים, כגון הזרעה מלאכותית, או הפריה חוץ גופית בטכניקות שונות.

2. עקרות הגבר - סיבות וטיפולים

הסיבות לעקרות הגבר הן מגוונות:
יש שהבעיות הן במבנה איברי הרבייה (האשכים, צינורות הזרע, הערמונית, והגיד), בתפקודם, או במחלות ופציעות שלהם. חלק גדול מבעיות אלו ניתן לתקן באמצעים ניתוחיים. כמו כן יכולה להיות הפרעה במבנה הוורידים של האשכים ושק האשכים, דבר הגורם לירידה באיכות הזרע. הטיפול בבעיה זו הוא ניתוחי.

יש שהבעיות הן במבנה, בכמות, או בתפקוד של תאי הזרע ושכבת הזרע. מדובר במיעוט תאי זרע, או בתאי זרע עם תנועתיות ירודה, או בתאי זרע בעלי מבנה לא תקין. ניתן לאבחן את הבעיות הללו בעזרת ספירת תאי הזרע, בדיקת תנועתם, תרבית זרע, בדיקה אלקטרון-מיקרוסקופית, ביופסיה של אשכים ועוד.
לאחרונה, בעקבות שיפורים ניכרים במיקרומניפולציה, ניתן להשתמש בתאי זרע בודדים מביופסיה של אשך להפריית ביצית.

יש שהבעיות נובעות מקושי בהוצאת הזרע או קושי בהזרעה. פגיעות בחוט השדרה, או מחלות כלליות שונות (כמו סוכרת או טרשת נפוצה) יכולות לגרום להפרעה בהוצאת הזרע.

יש שהבעיות נובעות מהפרעות חיסוניות, כאשר נוצרים בגופו של הגבר נוגדנים לזרע.

יש שהבעיות נובעות עקב הפרעה בייצור הורמונים האחראים על יצירת תאי הזרע. ניתן לטפל במצב זה על ידי תרופות מתאימות.

יש שהבעיות הן ביכולת הזיקפה, היינו אין אונות, אשר יכולה לנבוע מבעיות באספקת הדם לאיבר הזכרי, מליקויים במערכת העיצבוב לאיבר, מהפרעות במערכת ההורמונלית, כתופעת לוואי לתרופות שונות, עישון, אלכוהול וסמים, או מבעיות נפשיות שונות. ניתן לטפל במצב זה באמצעים פסיכולוגיים בהשראת הזיקפה באמצעות ואקום, בהזרקת חומרים המרחיבים כלי דם לתוך הגופים המחילתיים שבאיבר הזכרי, או בהשתלת תותבים לתוך האיבר, אשר יכולים להיות קשיחים או מתנפחים.

יש שהבעיות הן בתפקוד הרגשי, כגון רתיעה מקיום יחסי אישות, או שפיכת זרע מוקדמת. בעיות אלו יכולות להשפיע לרעה על מערכת היחסים שבין הבעל לאישה, כאשר אין אחד הצדדים יכול להגיע לסיפוק מיני עם בן הזוג. קיימות שיטות טיפול שונות, רובן על בסיס של פסיכותרפיה ושינויי דפוס התנהגותי, וחלקן על בסיס תרופתי.

3. עקרות האשה - סיבות וטיפולים

הסיבות לעקרות האישה אף הן מגוונות ומרובות:
יש שהבעיות הן במבנה איברי הרבייה (השחלות, החצוצרות, הרחם, והנרתיק), בתפקודם, או במחלות ופציעות במערכות אלו. הפרעות אלו יכולות להיות בגלל בעיות מולדות או נרכשות. אחת הסיבות השכיחות להפרעות מסוג זה הם זיהומים חוזרים באגן, וכן הפרעה שבה יש צמיחה של רירית רחם באזורים שמחוץ לרחם, ועקב כך נגרמות הידבקויות באגן וסביב הרחם. ניתן לאבחן שינויים אלו על ידי בדיקות על-שמע, על ידי בדיקה לפרוסקופית, ועל ידי צילומים מתאימים. חלק מהבעיות הללו ניתן לתיקון באמצעים ניתוחיים.

יש שהבעיות נובעות מהפרעות בביוץ, שיכולות להיות עקב בעיות מבניות של השחלות, עקב הפרעות בהפרשת ההורמונים הנחוצים לתהליך הביוץ מהמוח או מהשחלה, או עקב מחלות ופגיעות במערכת העצבים המרכזית או בבלוטות הפרשה שונות. האבחנה נעשית על ידי מדידות טמפרטורת הגוף, בדיקות על-שמע, בדיקות הורמונליות, ובדיקות רירית הרחם וצוואר הרחם על ידי ביופסיות מאזורים אלו. הטיפול בהפרעות אלו כולל מתן תרופות המגרות את הפרשת ההורמונים, או מתן תחליפי ההורמונים. אכן, בנשים עם בעיה ראשונית בשחלות - מידת ההצלחה של טיפולי גריה אלו היא מועטת ביותר.

יש שהבעיות נובעות מהפרעה במערכת החיסונית, כגון יצירת נוגדנים נגד תאי הזרע או נגד העובר.

יש שהבעיה היא הלכתית, כגון ביוץ מוקדם ומחזור קצר, דימומים חוזרים באמצע המחזור, דימומים בזמן קיום יחסי אישות, או ווסת ארוכה מהרגיל. בכל המקרים הללו לא יכולים בני הזוג לקיים יחסי אישות בזמן המתאים להפריית הביצית.

יש שהבעיות הן בתפקוד הרגשי, כגון חוסר עוררות מינית, וסגירת פתח הנרתיק בעת קיום יחסי מין מחשש לכאבים בעת קיום יחסי מין. בעיות אלו יכולות להשפיע לרעה על מערכת היחסים שבין הבעל לאישה, כאשר אין אחד הצדדים יכול להגיע לסיפוק מיני עם בן/בת הזוג. קיימות שיטות טיפול שונות, רובן על בסיס של פסיכותרפיה ושינויי דפוס התנהגותי, חלקן בעזרת תרגילים שונים, וחלקן על בסיס תרופתי.

ג. פוריות ועקרות במקרא ובחז"ל

עקרות היא קללה, ופוריות היא ברכה. מי שאין לו בנים - הרי הוא מנודה לשמים. אשה עקרה מרגישה עצמה כמי שמתה, והעקר הוא אחד מארבעה הנחשבים כמתים. מפתח הלידה הוא אחד משלושה מפתחות בידי הקב"ה שלא נמסרו בידי שליח.

מצינו במקרא ותלמוד חומרים וגורמים שונים שנחשבו כמשפיעים על הפוריות - יש שהגבירו את הפוריות, ויש שגרמו לעקרות.

הדודאים מוזכרים בקשר לפוריות. הזיהוי הבוטני של הדודאים קשה, שכן כבר חז"ל והראשונים נחלקו בזיהוי. יש שמשמע מהם, שהצמח עצמו הוא בעל סגולות מרפא לעקרות; ויש הסבורים, שריחו הטוב מעורר לתשוקה מינית, אך כשלעצמו אין לו סגולות מרפא לעקרות.

היו מאכלים שונים שנחשבו כמגבירים את הזרע, ומאכלים אחרים נחשבו כממעיטים את הזרע. יין נחשב כמעורר מבחינה מינית.

מה הקב"ה פוקד עקרות, אף צדיקים פוקדים עקרות.

חז"ל הכירו בעקרות הגבר הנובעת מאין-אונות, שאינו יורה כחץ, והטיפול המוצע הוא טיפול פסיכולוגי, להזמין את הזוג לסעודה משותפת, ובכך להחזיר את אהבתם. אחאב מתואר על ידי חז"ל כאיש מצונן, היינו שסבל מקרירות מינית, ועשתה לו איזבל שתי צורי זונות במרכבתו, כדי שיראה אותן ויתחמם. הרמב"ם במאמר על חיזוק כוח הגברא מונה דרכים שונות להתגבר על אין-אונות חלקית וזמנית, ובין השאר הוא מונה בעיות סביבתיות, בעיות נפשיות ודיאטות שונות. כמו כן הוא מציין תרופות שונות למצב זה.

ד. פרטי דינים

1. מצות פריה ורבייה

מצות פריה ורבייה היא מצווה גדולה וחשובה מאוד, והוגדרה כמצווה רבה, והיא מצווה גדולה שבסיבתה מתקיימות כל המצוות בעולם, ולפיכך היא המצווה הראשונה מתרי"ג מצוות בתורה. מצווה זו מיוחדת גם בעובדה שקדמה לה ברכה, מה שלא מצינו ברוב המצוות בתורה.

לא נברא העולם אלא לפריה ורבייה, וכל אדם שאינו עוסק בפריה ורבייה, כאילו שופך דמים וממעט הדמות, וחייב מיתה. אחת השאלות שנשאל אדם בשעה שמכניסים אותו לדין אחר מותו היא - "עסקת בפריה ורבייה?". המבטל אחרים מפריה ורבייה נענש.

מצינו בהלכה קולות, היתרים ופטורים מיוחדים בגלל חשיבות המצווה הזו - אין מוכרים ספר תורה אלא כדי ללמוד תורה ולישא אישה, ואף מותר לאב לצאת לחוץ-לארץ כדי להשיא את בנו; מותר לכהן להיטמא בבית הפרס בשביל לילך ללמוד תורה ולשאת אישה; חשובה מצווה זו עד שאומרים לאדם חטא בשביל שיזכה חברך; חז"ל נמנעו מלגזור בנידה שתטמא למפרע, כדי שלא יהיה לבו של הבעל נוקפו, וייבטל ממצות פריה ורבייה; יש מי שכתב, שכדי לקיים מצוות פריה ורבייה מותר לשאת אישה בימים שבין פסח לעצרת, אך נהגו להחמיר.

טעם המצווה - שיהיה העולם מיושב, ויתקיים המין האנושי, שכל המוסיף נפש אחת בישראל, כאילו בנה עולם. בעצם הצורך למצווה זו יש מי שכתב, שלא יחשוב האדם שהיות והוא נברא בצלם אלוקים, עליו להימשך אחרי החלק השכלי בלבד, ולהניח את החלק החומרי לגמרי, ובכך תיפסק ההולדה ויחרב העולם, אלא רצונו של הקב"ה שיפרו וירבו וימלאו את הארץ.

מצוות פריה ורביה היא המצווה הראשונה מתרי"ג מצוות המנויות בתורה, והיא נאמרה פעמים אחדות - לאדם הראשון, לנח, ליעקב ולבני ישראל. חזרות אלו לאישים שנמנו לעיל מדגימות את החשיבות האוניברסלית והלאומית של המצווה - אדם הראשון נצטווה על ריבוי כללי, נח חזר ונצטווה על ריבוי כללי לאחר המבול ויצירת עולם אנושי חדש, ויעקב נצטווה על המצווה לבניו, היינו לעם ישראל.

זמן התחלת חיוב מצווה הוא מבן י"ח שנה, ועל כל פנים לא יעבור יותר מבן עשרים שנה, שאז מבטל מצוות פריה ורביה, ומי שעברו עליו עשרים שנה, ואינו רוצה לישא אישה - בית דין כופים אותו לישא, כדי לקיים מצות פריה ורבייה; ויש מי שכתב, שבזמן הזה נהגו שלא לכוף על זה.

האישה ומצוות פריה ורבייה

מעיקר הדין אין האישה מחויבת במצוות פריה ורבייה, וטעמים אחדים ניתנו לכך על ידי חז"ל והפוסקים. יש אומרים, שאישה מצווה על פריה ורבייה כמצוות רשות אבל אין עליה חיוב, ויש אומרים שאישה יש לה מצווה שמסייעת לבעלה בקיום חובו בפריה ורבייה; יש אומרים, שאישה פטורה ממצות פרו ורבו מן התורה, אבל מכל מקום חייבת היא לקיים מצוות לשבת יצרה, או מצוות לערב אל תנח ידך; ויש אומרים, שאישה אינה מצווה כלל על פריה ורבייה, ואפילו מדרבנן, וכן אינה מצווה על מצוות לשבת יצרה, ועל מצוות לערב אל תנח ידך.

מתי קיים את המצווה?

מעיקר דין תורה מתקיימת מצוות פריה ורבייה בשני ילדים - בן אחד ובת אחת. אכן גדר המצווה הורחב על ידי הנביא ישעיה - לא תהו בראה לשבת יצרה, ועל ידי שלמה המלך - בבקר זרע זרעך ולערב אל תנח ידך.

ביחס למצות 'לשבת יצרה' - יש אומרים, שמספיק או בן או בת לקיום המצווה, שהרי יש בזה 'שבת כל דהו'; יש אומרים, שצריך זכר ונקבה, כמו מצות פריה ורבייה מהתורה; ויש אומרים, שמספיק שני זכרים או שתי נקבות. כמו כן למדו חז"ל מחיוב 'לשבת יצרה', שאם היו לו בנים ומתו - לא קיים המצווה.

ביחס למצות 'לערב אל תנח ידך' - חז"ל למדו מכאן, שאם נשא אישה בילדותו, ישא אישה בזקנותו; היו לו בנים בילדותו, יהיו לו בנים בזקנותו, כי אינך יודע איזה יכשר - הזה או זה, ואם שניהם כאחד טובים. ולפיכך - אף על פי שקיים אדם מצות פריה ורבייה, הרי הוא מצווה מדברי סופרים שלא יבטל מלפרות ולרבות כל זמן שיש בו כוח.

אכן לכל הדעות יש חובה מוסרית להרבות בילודה, שאם חס וחלילה כולם יסתפקו בבן ובת בלבד כעיקר מצות התורה - זרעו של אברהם אבינו כלה, ואמנם נכפלה המצווה מספר פעמים לומר שיתעסקו בה בכל היכולת, ומצינו פוסקים בדורות האחרונים שגינו את 'הנשים הצרפתיות', שבעוונותינו הרבים הולכים בשיטת 'שני ילדים'.

בני בנים הרי הם כבנים בנוגע למצוות פריה ורבייה, שאם מתו הבנים ונשארו רק בני בנים - קיים מצות פריה ורבייה. ואף בני בנות הרי הם כבנים לעניין פריה ורבייה. ואפילו אם הבנים הניחו בני בנים - הרי הם בכלל בנים.

2. בדיקות פוריות באיש

על מנת לבדוק פוריות הגבר יש צורך לבדוק את שכבת זרעו, ולשם כך יש לקבל דגימה של זרע האיש. יש אומרים, שפעולה זו אסורה, ומספר טעמים נאמרו על כך - איסור הוצאת זרע הוא איסור גדול, והחמירו בו אפילו על ידי גרם רחוק; יש ספקות רבים אם הבדיקות יעזרו למצוא מרפא; יתכן שהבעיה היא באשה, ויכול לשאת אישה אחרת; קיימת שאלת נאמנות הרופאים בזה; ויש אומרים, שמותר לבדוק זרעו של האיש לצורך אבחון וטיפול בעקרותו, שכן הוצאת זרע לצורך תיקון ורפואה איננה בגדר השחתה ולבטלה, ובפרט שהמדובר הוא לצורך קיום מצווה רבה של פריה ורבייה, הדבר לא נעשה לשם זנות וניאוף, והפעולה היא חד-פעמית ללא הרגל עבירה.

דרך נוספת לבדיקת עקרות הגבר היא שאיבת תאי זרע מתוך האשך, או לקיחת דגימה מהאשך. רוב ככל הפוסקים התירו שתי דרכים אלו, ואין בזה משום איסור סירוס. יש מהפוסקים שהעדיפו שיקחו דגימה מהאשך השמאלי, ויש מי שלא הקפיד בזה.

ההיתר לבדיקות פוריות הגבר הוא דווקא לאחר שבדקו את האשה, והתברר שהעקרות של הזוג איננה נובעת ממנה.

יש מי שהתיר בדיקות פוריות הגבר דווקא לאחר שעברו עשר שנים של נישואין עקרים; יש מי שהתיר גם לאחר חמש שנים; יש מי שהתיר אפילו אחרי שנתיים; ויש מי שכתב, שאי אפשר לקבוע זמן מוגדר של שנות נישואין עקרים, אלא הכל לפי נסיבות הענין לגופו.

3. טיפולים לעקרות

אישה שיש לה מחזור קצר, היינו שזמן הביוץ שלה הוא בתוך שבעה ימי הנקיים, וכגון שהוא ביום עשירי מתחילת ראיית הווסת - הרי זו 'עקרות דתית'. במצב זה לא תוכל האישה להרות, כי אין היא נטהרת לבעלה אלא אחרי חמישה ימי נידה, ושבעה ימי ספירת נקיים, ואז הביצית כבר נכחדה.

בפתרון בעיה זו מצינו מספר עצות הלכתיות-רפואיות:
יש מי שכתבו, שלצורך קיום מצות פריה ורבייה של הבעל, יכולים גם האשכנזים להקל ביום החמישי, ותמנה האישה רק ארבעה ימים מראייתה, ואז תספור שבעה נקיים ותטבול; ויש שכתבו, שהאשכנזים יכולים להקל גם ביחס לחומרה שצריכות לספור חמישה ימים אף שאין חשש שתפלוט שכבת זרע, ואם לא יקיימו יחסי אישות יותר מארבעה ימים לפני הווסת, תוכל להתחיל לספור שבעה נקיים מיד לאחר שתפסיק לראות דם, ואפילו הוא רק יום או יומיים. אלא שחלק מהפוסקים הציעו להחמיר שתדלג על טבילה אחת לאחר נידתה, וכך לא תהיה האישה טהורה לבעלה באותה פעם, ולא ישמשו כלל עד המחזור הבא, ואחר כך כשתראה פעם שנית תוכל לעשות הפסק טהרה ביום שתפסיק לראות, אפילו אם עברו רק יומיים, כי אין חשש לפליטת זרע, ותספור שבעה נקיים ותטבול.

אכן בימינו ניתן להתגבר על העקרות הדתית בעזרת גלולות, אשר יכולות להאריך את זמני המחזור, כך שהביוץ יחול בזמן שיכולה לספור חמישה ימי נידה ועוד שבעה נקיים כעיקר הדין. הגלולות יכולות להועיל גם לאישה שיש לה באופן טבעי ווסת ארוך, וזמן הדימום הארוך דוחה את תחילת ספירת שבעת הימים הנקיים, ועקב כך יחול הביוץ לפני שתטהר לבעלה - ניתן לקצר את ימי הדימום הווסתי, ולאפשר ביוץ בזמן שהיא כבר נקייה לבעלה. כמו כן עוזרות הגלולות לחלק מהנשים למנוע דימומים בין-ווסתיים, אשר אף הם גורמים לעקרות דתית.

אישה שצריכה לקחת תרופות במשך מספר ימים כדי לגרום לביוץ - מותר לקחת את התרופות הללו גם בשבת, אבל אם זקוקה לזריקות לצורך תמיכה בהריון - אסור להזריק בשבת, אלא תשתמש בזריקות לפני השבת ובמוצאי שבת, או שתשתמש בזריקות עם טווח פעולה ארוך.

4. דיני עקרה

לא ישא אדם אישה עקרה, וזקנה, ואילונית, וקטנה, ושאינה ראויה לילד, אלא אם כן קיים מצות פריה ורבייה, או שהייתה לו אישה אחרת לפרות ולרבות ממנה. ומכל מקום בזמנינו מי שבא לישא אישה שאינה בת בנים משום שחושק בה, או משום ממון שלה, אף על פי שמעיקר הדין היה למחות בו - לא נהגו מכמה דורות לדקדק בעניין הזיווגים.

אישה עקרה בגלל מומים באיברי הלידה, אשר לדעת הרופאים אין סיכויים שתלד, והיא לא גילתה עובדה זו לבעלה לפני הנישואין - הרי אלו קידושי טעות, ויכול הבעל לגרשה בלא כתובה, ובלא תוספת כתובה, ומעיקר הדין אף אינה צריכה גט, ואפילו אם יש לבעל בנים מאישה אחרת, הרי זה מום שאין בני אדם מתרצים לו. אבל אם נודע לבעל המום הזה, והמשיך לחיות עם האישה - הרי הוא חייב בעיקר כתובה, אבל לא בתוספת כתובה. וכן אם הייתה עקרה קודם הנישואין, אבל אחר כך נתרפאה מעקרותה - אין זה קידושי טעות, וכן אם יש איזשהוא סיכוי שתרפא מעקרותה - אין זה קידושי טעות, ועד הריפוי נחשבת כראויה ללדת.

אישה שאין לה ווסת, אף שידע על כך לפני הנישואין, אם רק אחר כך התברר שהיא עקרה - אין זה קידושי טעות, ולא יכול הבעל להוציאה בעל כורחה בגט.

5. דיני עקר

בעל עקר, שאשתו תובעת ממנו גט בטענה שאינה יכולה להתעבר ממנו, כופים עליו לגרש את אשתו בגט, אם נתמלאו התנאים הבאים -
א. באה מחמת טענה, שרוצה בן להישען עליו בעת זקנתה, אבל אם טוענת שרוצה כדי לקיים מצות פריה ורבייה, או כדי ליישב את העולם - אין שומעים לה, לפי שאינה מצווה בפריה ורבייה. ויש מי שכתבו, שאין הכרח שתטען במפורש שרוצה ילד כדי להישען עליו, וגם אם אומרת סתם שרוצה בילד - מועיל לכפות על הבעל גט, ואפילו אם אינה טוענת בעצמה שרוצה בן להישען עליו;
ב. טוענת שהבעל הוא הגורם שאינה יולדת, כגון שאומרת שאינו יורה כחץ, והאישה נאמנת בטענה זו אפילו אם הבעל מכחיש אותה, ואפילו יש לו בנים מאישה אחרת - אנו תולים שנתקלקל אחר כך. יש מי שכתב, שגם אם שניהם אינם יודעים אם הבעל יורה כחץ - כופים להוציא. ואם יש עדות רפואית ברורה ומהימנה שהבעל הוא עקר גמור - לא צריך שהאישה תטען שהבעיה היא ממנו;
ג. הזוג נשוי עשר שנים ולא הרתה מבעלה. אם ידוע בוודאות שהבעל עקר - יש הסבורים שחייב להוציאה מיד; ויש הסבורים, שאפילו הוא עקר וודאי צריכים להמתין עשר שנים;
ד. אין האישה תובעת כתובתה, ואין לתלות תביעתה לגט בשום דבר אחר, פרט לרצונה לילד, אבל אם תובעת את הכתובה, או שיש לתלות תביעת הגט בשום דבר אחר - אין כופים אותו להוציאה.

היה הבעל עקר לפני הנישואין, ולא גילה דבר זה לאשתו - אם אין לו גבורת אנשים, ואינו יכול לבעול כלל, הרי זה קידושי טעות; ואם יכול לבעול, אלא שבגלל סיבות אחרות הוא עקר, אין אלו קידושי טעות.

מי שהיה עקר, שאין לו גבורת אנשים כלל, וטיפלו בו הרופאים ולא הועילו לרפאותו, ונשא אישה ולא גילה לה מצבו, ואחר כך סירב לגרשה בגט, וברח - יש מי שכתב שיש להתיר את האישה מטעם קידושי טעות.