");
הלכה א. חודשי השנה הם חודשי הלבנה, שנאמר "עולת חודש בחודשו", ונאמר "החודש הזה לכם ראש חודשים". כך אמרו חכמים: הראה לו הקב"ה למשה במראה הנבואה דמות לבנה, ואמר לו כזה ראה וקדש.2.1 ברר לעצמך את המושגים "חודש חסר", "חודש מעובר", "חודש מלא", "ירח שנראה בזמנו", "ליל עיבורו".
והשנים שאנו מחשבין הם שני החמה, שנאמר "שמור את חודש האביב".
הלכה ד. חודש שיהיה תשעה ועשרים יום, ויראה הירח בליל שלושים, נקרא "חודש חסר". ואם לא ייראה הירח, ויהיה החודש שעבר שלושים יום, נקרא "חודש מעובר", ונקרא "חודש מלא". וירח שיראה בליל שלושים הוא הנקרא "ירח שנראה בזמנו". ואם נראה בליל אחד ושלושים, ולא נראה בליל שלושים, הוא נקרא "ירח שנראה בליל עבורו".
תאריך | צורת הירח | מקום הירח בשמים בשעות הערב | |
---|---|---|---|
א | מזרח | מערב | |
ד | |||
ז | |||
י | |||
יב | |||
יז | |||
כא | |||
כד | |||
כח |
הלכה ג. הלבנה נסתרת בכל חודש וחודש, ואינה נראית כמו שני ימים, או פחות או יותר מעט. כמו יום אחד קודם שתדבק בשמש בסוף החודש, וכמו יום אחד אחר שתדבק בשמש ותראה במערב בערב.
ובליל שתראה בערב אחר שנסתרה, הוא תחילת החודש, ומונין מאותו היום תשעה ועשרים יום. ואם ייראה הירח ליל שלושים, יהיה יום שלושים ראש החודש. ואם לא יראה, יהיה ראש החודש יום אחד ושלושים, ויהיה יום שלושים מחודש שעבר. ואין נזקקין לירח בליל אחד ושלושים, בין שנראה בין שלא נראה, שאין לך חודש לבנה יתר על שלושים יום.
תאריך | זמן שקיעת הלבנה | זמן זריחת הלבנה |
א
ב ג ו ח יד כא כז כח כט ל | 6:00 בערב
6:48 בערב 7:36 בערב 10:00 בלילה 11:36 בלילה 6:00 בבוקר 10:48 בבוקר 3:36 אחרי הצוהריים 4:24 אחרי הצוהריים 5:12 אחרי הצוהריים 6:00 בערב | 5:36 בבוקר
6:24 בבוקר 7:12 בבוקר 9:36 ביום 11:12 ביום 5:36 בערב 11:24 בלילה 3:12 לפנות בוקר 4:00 לפנות בוקר 4:48 לפנות בוקר 5:36 בבוקר |
מעשה שבאו שנים, ואמרו:4.8 באיזה תאריך בחודש אפשר לראות את הירח בבוקר בצד מזרח?
"ראינוהו שחרית במזרח, וערבית במערב".
אמר רבי יוחנן בן נורי: עדי שקר הם.
כשבאו ליבנה, קיבלן רבן גמליאל.
ועוד באו שניים ואמרו: "ראינוהו בזמנו".הסבר: רבי דוסא טוען: העדים האלה כאילו מעידים על אישה שילדה. ולמחרת רואים שהיא עדיין בהריון.
ובליל עיבורו לא נראה.
וקיבלן רבן גמליאל.
אמר רבי דוסא בן הרכינס, עדי שקר הן:
היאך מעידים על האישה שילדה, ולמחר כריסה בין שיניה?!
אמר לו ר' יהושע, רואה אני את דבריך.
הלכה א. חודשה של לבנה תשעה ועשרים יום ומחצה, ותשצ"ג חלקים, כמו שביארנו. ואי אפשר לומר שראש החודש יהיה במקצת היום, עד שיהיה מקצת היום מחודש שעבר ומקצתו מהבא, שנאמר "עד חודש ימים" - מפי השמועה למדו שימים אתה מחשב לחודש, ואי אתה מחשב שעות.5.1 בחודש ארבעה שבועות ורבע (בערך). מדוע אי אפשר לערוך את הלוח באופן שבכל חודש יהיו 29.5 ימים?
הלכה ב. לפיכך עושין חודשי הלבנה, מהן חודש חסר ומהם חודש מלא. חודש חסר תשעה ועשרים יום בלבד, ואע"פ שחודשה של לבנה יתר על זה בשעות; וחודש מלא משלושים יום, ואף על פי שחודשה של לבנה פחות מזה בשעות. כדי שלא לחשב שעות בחודש אלא ימים שלמים.
הלכה ג. אילו היה חודשה של לבנה תשעה ועשרים יום ומחצה בלבד, היו כל השנים חודש מלא וחודש חסר, והיו ימי שנת הלבנה שלש מאות ארבעה וחמישים: ששה חודשים חסרים וששה חודשים מלאים.
אבל מפני החלקים שיש בכל חודש וחודש יתר על חצי היום, יתקבץ מהן שעות וימים, עד שיהיו מקצת השנים חודשים חסרים יתר על המלאים, ובמקצת השנים חודשים מלאים יתר על החסרים.
הלכה ד. יום שלושים לעולם עושין אותו ראש חודש בחשבון זה. אם היה החודש שעבר חסר, יהיה יום שלושים ראש חודש הבא. ואם יהיה החודש שעבר מלא, יהיה יום שלושים ראש חודש, הואיל ומקצתו ראש חודש, ויהיה תשלום החודש המלא שעבר. ויהיה יום אחד ושלושים ראש החודש הבא, וממנו הוא המניין, והוא יום הקביעה.
ולפיכך עושין ראשי חודשים בחשבון זה, חודש אחד יום אחד בלבד, וחודש אחד שני ימים.
הלכה ה. סדר החודשים המלאים והחסרים לפי חשבון זה כך הוא: תשרי לעולם מלא, וחודש טבת לעולם חסר, ומטבת ואילך אחד מלא ואחד חסר על הסדר. כיצד? טבת חסר שבט מלא, אדר חסר ניסן מלא, אייר חסר סיוון מלא, תמוז חסר אב מלא, אלול חסר, ובשנה המעוברת אדר ראשון מלא ואדר שני חסר.
הלכה ו. נשארו שני החודשים, שהן מרחשון וכסלו, פעמים יהיו שניהם מלאים, ופעמים יהיו שניהם חסרים, ופעמים יהיה מרחשון חסר וכסלו מלא. ושנה שיהיו בה שני חודשים אלו מלאים, היא שנקראו חודשיה "שלמים". ושנה שיהיו בה שני חודשים אלו חסרים, נקראו חודשיה "חסרין". ושנה שיהיו בה מרחשוון חסר וכסלו מלא - נקראו חודשיה "כסדרן".
ברכת הלבנה
ברוך אתה ה' אלוהינו מלך העולם, אשר במאמרו
| ברא שחקים, וברוח פיו כל צבאם, חוק וזמן נתן להם שלא ישנו את תפקידם. ששים ושמחים לעשות רצון קונהם, פועל אמת שפעולתו אמת, וללבנה אמר שתתחדש עטרת תפארת לעמוסי בטן, שגם הם עתידים להתחדש כמותה ולפאר ליוצרם על שם כבוד מלכותו. ברוך אתה ה', מחדש חדשים. |
משנה ו8.1 צייר ציור של הירח כפי שהוא יכול להיראות בראש חודש. וציור אחר של הירח, כפי שלא ייתכן שייראה בראש חודש.
כיצד בודקין את העדים? זוג שבא ראשון בודקין אותו ראשון, ומכניסין את הגדול שבהן, ואומרים לו: אמור, כיצד ראית את הלבנה? לפני החמה או לאחר החמה? לצפונה או לדרומה? כמה היה גבוה? ולאן היה נוטה? וכמה היה רחב? אם אמר "לפני החמה" - לא אמר כלום.
ואחר כך היו מכניסים את השני ובודקין אותו. אם נמצאו דבריהם מכוונים עדותן קיימת. ושאר כל הזוגות שואלין אותם ראשי דברים, לא שהיו צריכין להן, אלא כדי שלא יצאו בפחי נפש, בשביל שיהו רגילים לבוא.
משנה ז
ראש בית דין אומר "מקודש", וכל העם עונין אחריו "מקודש מקודש".
בין שנראה בזמנו בין שלא נראה בזמנו מקדשין אותו.
ר' אלעזר בר צדוק אומר: אם לא נראה בזמנו אין מקדשין אותו, שכבר קדשוהו שמים.
חצר גדולה הייתה בירושלים, ו"בית יעזק" הייתה נקראת. ולשם כל העדים מתכנסים, ובית דין בודקין אותם שם. וסעודות גדולות עושין להם, בשביל שיהו רגילין לבוא.לאחר שהחליט בית הדין לקבוע את ראש החודש, צריך היה להודיע על כך לכל היהודים בכל ארץ ישראל ואף לאלו שבחוץ לארץ.
בראשונה לא היו זזין משם כל היום. התקין רבן גמליאל הזקן שיהו מהלכין אלפים אמה לכל רוח. [לא היו זזים מהחצר, כדין מי שיצא מתחום שבת, שאינו עוזב את מקומו, ויש לו 4 אמות, או החצר שהוא בה שדינה כ4- אמות]
ולא אלו בלבד, אלא אף החכמה [=מיילדת] הבאה לילד, והבא להציל מן הדליקה ומן הגייס ומן הנהר ומן המפולת - הרי אלו כאנשי העיר, ויש להם אלפים אמה לכל רוח.
משנה בהשיטה של העברת הידיעה על ידי הדלקת משואות לא פעלה לאורך ימים. כיתות שונות, שלא קיבלו את סמכותם של חז"ל, הדליקו משואות בתאריכים לא נכונים, ועל ידי כך הטעו את הציבור. כדי למנוע טעויות, החליטו לשלוח שליחים מוכרים ונאמנים, והם הודיעו מתי חל ראש חודש. השליחים היו בדרך זמן רב, כדי הליכה של עשרה ימים מירושלים, ולעתים אפילו יותר.
בראשונה היו משיאין משואות. משקלקלו הכותים, התקינו שיהו שלוחין יוצאין.
משנה ג
כיצד היו משיאין משואות? מביאין כלונסאות של ארז ארוכין, וקנים ועצי שמן, ונעורת של פשתן, וכורך במשיחה. ועולה לראש ההר, ומצית בהן את האור, ומוליך ומביא ומעלה ומוריד, עד שהוא רואה את חברו שהוא עושה כן בראש ההר השני, וכן בראש ההר השלישי.
משנה ד
ומאין היו משיאין משואות? מהר המשחה לסרטבא, ומסרטבא לגרופינא, ומגרופינא לחוורן, ומחוורן לבית בלתין, ומבית בלתין לא זזו משם, אלא מוליך ומביא ומעלה ומוריד, עד שהיה רואה כל הגולה לפניו כמדורת האש.
שבת | ראשון | שני | שלישי | רביעי | ראשון | שני | ||
---|---|---|---|---|---|---|---|---|
אפשרות א' | כט אדר | א' ניסן | ב' ניסן | ג' ניסן | ד' ניסן | ט"ו ניסן | ט"ז ניסן | |
אפשרות ב' | כט אדר | ל' אדר | א' ניסן | ב' ניסן | ג' ניסן | י"ד ניסן | ט"ו ניסן |
כל מקום שהיו השלוחין מגיעין היו עושין את המועדות יום טוב אחד ככתוב בתורה.
ומקומות הרחוקים, שאין השלוחים מגיעין אליהם, היו עושין שני ימים מפני הספק, לפי שאינם יודעים יום שקבעו בו בית דין ראש חודש איזה יום הוא.
זה שאנו עושין בחוצה לארץ כל יום טוב מאלו שני ימים - מנהג הוא.הסבר: כל החגים חלים אחרי חודש חסר. לכן היום הראשון של הספק הוא יום החג בזמנו הנכון, ויום טוב שני הוא היום שאחריו, ששומרים אותו בגלל מנהג אבותינו, שלא תמיד קבלו את העדות בזמנה.
ויום טוב שני מדברי סופרים הוא, ומדברים שנתחדשו בגלות.
ואין עושין בני ארץ ישראל שני ימים טובים אלא בראש השנה בלבד.
ראשון | שני | שלישי | רביעי | חמישי | שישי | שבת | |
---|---|---|---|---|---|---|---|
שבוע 1 | כ"ח אדר | ||||||
שבוע 5 |
הלכה א. עדים שראו את החודש, אם היה ביניהם ובין מקום שיש בו בית דין מהלך לילה ויום או פחות - הולכין ומעידין. ואם היה ביניהן יתר על כן, לא ילכו, שאין עדותן אחר יום שלושים מועלת, שכבר נתעבר החודש.
הלכה ב. עדים שראו את החודש, הרי אלו הולכין לבית דין להעיד, ואפילו היה שבת. שנאמר "אשר תקראו אותם במועדם". וכל מקום שנאמר "מועד" - דוחה את השבת. לפיכך אין מחללין אלא על ראש חודש ניסן ועל ראש חודש תשרי בלבד מפני תקנת המועדות.
ובזמן שבית המקדש קיים, מחללין על כולן, מפני קורבן מוסף שבכל ראש חודש שהוא דוחה את השבת.
הלכה ג. כשם שמחללין העדים שראו את החודש את השבת, כך מחללין עמהן העדים שמזכין אותן בבית דין אם לא היו בית דין מכירין את הרואין.
ואפילו היה זה שמודיע אותן לבית דין עד אחד, הרי זה הולך עמהן ומחלל מספק, שמא ימצא אחר ויצטרף עמו.
הלכה ד. היה העד שראה את החודש בליל השבת חולה, מרכיבין אותו על החמור, ואפילו במיטה.
ואם יש להן אורב בדרך, לוקחין העדים בידן כלי זיין. ואם הייתה דרך רחוקה, לוקחים בידם מזונות.
ואפילו ראוהו גדול ונראה לכל, לא יאמרו כשם שראינוהו אנחנו ראוהו אחרים, ואין אנו צריכין לחלל את השבת, אלא כל מי שיראה החודש ויהיה ראוי להעיד, ויהיה בינו ובין המקום שקבוע בו בית דין לילה ויום או פחות - מצוה עליו לחלל את השבת ולילך ולהעיד.
הלכה ה. בראשונה היו מקבלין עדות החודש כל יום שלושים. פעם אחת נשתהו העדים מלבוא עד בין הערבים, ונתקלקלו במקדש, ולא ידעו מה יעשו: אם יעשו עולה של בין הערבים, שמא יבאו העדים, ואי אפשר שיקריבו מוסף היום אחר תמיד של בין הערבים. עמדו בית דין והתקינו, שלא יהיו מקבלים עדות החודש אלא עד המנחה, כדי שיהא שהות ביום להקריב מוספין ותמיד של בין הערבים ונסכיהם.
הלכה ו. ואם הגיע מנחה ולא באו עדים, עושין תמיד של בין הערבים. ואם באו עדים מן המנחה ולמעלה, נוהגין אותו היום קודש ולמחר קודש, ומקריבין מוסף למחר, לפי שלא היו מקדשין אותו אחר מנחה.
משחרב בית המקדש התקין רבן יוחנן בן זכאי ובית דינו, שיהיו מקבלין עדות החודש כל היום כולו, ואפילו באו עדים יום שלושים בסוף היום סמוך לשקיעת החמה מקבלין עדותן, ומקדשין יום שלושים בלבד.
הלכה ז. כשמעברין בית דין את החודש מפני שלא באו עדים כל יום שלושים, היו עולין למקום מוכן, ועושין בו סעודה ביום אחד ושלושים שהוא ראש חודש.
ואין עולין לשם בלילה, אלא בנשף קודם עלות השמש. ואין עולין לסעודה זו פחות מעשרה, ואין עולין לה אלא בפת דגן וקטנית. ואוכלין בעת הסעודה, וזו היא סעודת מצווה של עיבור החודש האמורה בכל מקום.
הלכה ח. בראשונה כשהיו בית דין מקדשין את החודש, היו משיאין משואות בראשי ההרים כדי שידעו הרחוקים, משקלקלו הכותים שהיו משיאין משואות כדי להטעות את העם, התקינו שיהו שלוחים יוצאין ומודיעין לרבים, ושלוחים אלו אינן מחללין את יום טוב, ואין צריך לומר שבת, שאין מחללין את השבת לקיימו, אלא לקדשו בלבד.