מסביב לעולם בשמונים יום

ידוע ומוסכם שבכדי לקיים מערכת אחידה של קביעת תאריכים על פני כדור-הארץ יש צורך בקו תאריך. קו התאריך מחבר בין הקוטב הצפוני והקוטב הדרומי ומפריד בין חלקו המערבי של הכדור, שבו היום מתחיל ומסתיים מאוחר, לבין חלקו המזרחי של הכדור, שבו היום מתחיל ומסתיים מוקדם. כאשר אנו עוברים את קו התאריך לכיוון מערב, אנו מדלגים על יום אחד, ועוברים בן רגע ליום המחרת. כאשר אנו עוברים את קו התאריך לכיוון מזרח, אנו מרוויחים יום אחד, וחוזרים לתאריך של יום האתמול.

כדי להמחיש את הצורך בקו תאריך, ניעזר בסיפורו המפורסם של ז'ול וורן - מסביב לעולם בשמונים יום. תחילה נזכיר בקצרה את עיקרי הסיפור. פיליאס פוג התערב עם חבריו בלונדון שהוא מסוגל להקיף את העולם בשמונים יום. הוא יוצא לדרכו, ומתחיל להקיף את העולם בכיוון מזרח. בסופו של המסע, עיכוב בלתי צפוי גורם לו לאחר במקצת והוא מגיע ללונדון רק ביום השמונים ואחד. מר פוג חוזר לביתו מאוכזב. אולם, כאשר הוא מעיין בעיתון, הוא מגלה לתדהמתו שעברו רק שמונים יום מאז צאתו למסע. הוא מספיק להגיע למקום שנקבע בדיוק בזמן ולנצח בהתערבות.

מהו הגורם לטעות בחישוביו של פיליאס פוג? מר פוג יוצא מלונדון, ומתחיל לנוע לכיוון מזרח. כאשר הוא מגיע לאזור איטליה (דהיינו לאחר שעבר 1/24 מהיקף כדור-הארץ), הוא נמצא במקום שבו השמש זורחת שעה לפני הזריחה בלונדון, ושוקעת שעה לפני השקיעה בלונדון. כאשר השמש שוקעת עליו, ונדמה לו שעבר יום נוסף - למעשה נותרה לו עדיין שעה שלמה עד שיום זה ייגמר אצל חבריו היושבים בלונדון. כאשר הוא מגיע לאזור מצרים (דהיינו לאחר 2/24 מההיקף), היום שלו נגמר שעתיים לפני היום של חבריו בלונדון. כאשר הוא מסיים את ההקפה וחוזר ללונדון, נדמה לו שעברו כבר שמונים יום; אך הימים שלו היו קצרים יותר מאשר בלונדון. השקיעה ה-80 תבוא על יושבי לונדון רק בעוד 24 שעות. כרגע עברו על תושבי לונדון 79 ימים בלבד.

קו התאריך נועד לפתור את הבעיה שבה נתקל פיליאס פוג. אנו רגילים לראות את כדור-הארץ ככדור עגול (כפי ששמו מעיד עליו, ובצדק...). אולם, קו התאריך גורם לנו להסתכל על הארץ בצורה שונה. הקו, החוצה את כדור-הארץ מצפון לדרום, מפריד בין חלקו המזרחי של העולם לבין חלקו המערבי, והופך אותו, כביכול, למישור. כאשר מר פוג מתקרב אל קו התאריך הוא נמצא, למעשה, בקצהו המזרחי של העולם, מקום שבו השמש זורחת בשעה המוקדמת ביותר. חציית קו התאריך "מקפיצה" אותו בן רגע לקצהו השני של העולם. כעת הוא עומד במערבה של הארץ, מקום שבו השמש זורחת בשעה המאוחרת ביותר. מעבר זה מחייב אותו לחזור יום אחד אחורנית ובכך להתאים את מניינו לזה של אנשי לונדון.

נתאר לעצמנו מקרה הפוך, שבו מר פוג יוצא למסעו בכיוון מערב. במקרה זה, ימיו של מר פוג ילכו ויתארכו. ככל שיתקדם לכיוון מערב - הוא יגיע למקומות שבהם השמש זורחת ושוקעת מאוחר יותר מאשר בלונדון. כאשר הוא יגיע בחזרה ללונדון לאחר 80 יום, הוא יגלה שחבריו זכו כבר לצפות ב-81 שקיעות. גם במקרה זה, קו התאריך היה פותר את הבעיה. במהלך מסעו מערבה עובר מר פוג מחלקו המערבי של כדור-הארץ אל חלקו המזרחי. כאשר הוא עובר את קו התאריך עליו לדלג יום אחד קדימה, ובכך להשוות את מניין הימים שלו לזה של חבריו אשר נשארו במקומם.

מיקומו של קו התאריך

העולם הכיר בצורך לקבוע קו תאריך. הוחלט למקם את קו התאריך באוקיינוס השקט. באופן בסיסי נבחרה גריניץ' שבלונדון כנקודה מרכזית בעולם, כאשר °180 ממערב לה נמצא חצי הכדור המערבי, ו-°180 ממזרח לה נמצא חצי הכדור המזרחי. קו התאריך מפריד, אם כן, בין שני חצאי כדור-הארץ, ונמצא 180° מגריניץ'. אולם, אילו היו מעבירים את הקו בצורה ישרה מצפון לדרום, הוא היה קוטע את יבשת אסיה באזור סיביר, ויוצר בלבול רב אצל תושבי המקום הגרים משני עברי קו התאריך. לשם כך נקבע שבאזורים הצפוניים הקו יוסט מזרחה, כך שהוא יעבור בים בלבד ולא יחתוך את היבשת בשום מקום. כמו כן הוסט הקו במקומות נוספים, לטובת יושבי האיים שבאוקיינוס השקט.

גם גדולי ישראל הכירו בהכרח שבקיומו של קו תאריך במסגרת ההלכה. לקו זה משמעויות עצומות לקביעת השבתות והמועדים ברחבי העולם. אלא שהם מיאנו להכיר בקו התאריך הבינלאומי כקו הקובע במסגרת ההלכה. התנגדות זו נבעה משני נימוקים מרכזיים. ראשית, אם אכן קיימת בהלכה נקודה מרכזית לכדור-הארץ - הרי שללא ספק היא נמצאת בירושלים, ולא בגריניץ'. שנית, אם אכן קיים קו תאריך בהלכה - הוא חייב להיות קו ישר מצפון לדרום, ללא סטיות. ההסטה השרירותית של קו התאריך לכיוון מזרח כדי לדאוג לנוחותם של אנשי היבשת, אין לה מקום בעולמה האידיאלי של ההלכה, הקבועה ועומדת מששת ימי בראשית.

המסקנה המתבקשת מנימוקים אלה היא שקו התאריך הוא קו ישר מצפון לדרום, הנמצא °180 מירושלים. לפי שיטה זו הקו עובר באוקיינוס השקט, קרוב לחופה המערבי של יבשת אמריקה. זוהי אמנם שיטתו של הרב טיקוצ'ינסקי, כפי שהוא מאריך לבאר בקונטרס "היומם על פני כדור-הארץ" (תש"ג). אולם, הוא מזכיר שם שיטות נוספות: החזון אי"ש סבר שקו התאריך נמצא °90 מזרחית לירושלים, קרוב לחופה המזרחי של סין (קונטרס י"ח השעות, מופיע בחזון אי"ש חלק או"ח); הרב גורן מיקם את קו התאריך °114 מעלות ממזרח לירושלים; ואילו לדעת הרב דוד שפירא קו התאריך נמצא °135 מזרחית לירושלים (שו"ת בני ציון סי' י"ד).

"היש בעולם התול או שגעון כזה?"

כל השיטות הללו טומנות בחובן בעייתיות מרובה. ראשית, לפי כל אחת מהשיטות, קו התאריך חוצה במקום זה או אחר את היבשת. עובדה זו גורמת למצב אבסורדי וכמעט בלתי אפשרי מבחינה הלכתית, עבור האנשים השוכנים משני עבריו של קו התאריך. היטיב לתאר זאת רבנו יצחק הישראלי, תלמיד הרא"ש, בספרו 'יסוד עולם':

ועוד יש לטעון עליהם, איך יתכן שיהיה לוי השוכן בטבור הארץ עומד עתה בחצות יום שבת, ויכפור בו יהודא שכנו ויאמר 'לא כי אלא ביומם של יום אתמול אנו עומדים'; היש בעולם התול או שגעון כזה? (יסוד עולם, מאמר ב, יז)¹.

בעל ה'יסוד עולם' סבר שניתן לפתור את הבעיה בכך שנעביר את קו התאריך בלב האוקיינוס, במקום שאינו קרוב ליבשת כלשהי. אולם, כיום אנו מכירים טוב יותר את כדור-הארץ, ויודעים שהדבר אינו אפשרי. בשום מקום על פני כדור-הארץ, לא קיים קו ישר מצפון לדרום אשר אינו חותך את היבשת בדרכו (כפי שמעיד הרב טיקוצ'ינסקי בקונטרס הנ"ל). מלבד זאת, אפילו אם היה קיים קו כזה - עדיין לא היה בכך משום פתרון אמיתי לבעיה. בימינו, כאשר המסע דרך הים בספינות ובמטוסים הוא עניין שבשגרה, המצב האבסורדי אותו מתאר בעל ה'יסוד עולם' מתעורר כל יום מחדש, ומבליט מחדש את הבעיה ההלכתית שבהתמודדות עם מעבר קו התאריך².

בעיה נוספת נובעת מהמציאות המתקיימת כיום בשטח. למעשה, רוב היהודים בעולם אינם מתחשבים בשיטות ההלכתיות שהזכרנו לעיל³. המנהג המקובל אצל היהודים בעולם הוא לקבוע את השבתות והמועדים לפי לוח השנה של החברה הכללית שסביבם, דהיינו בהתאם לקו התאריך הבינלאומי. לפי כל אחת מהשיטות הנ"ל, קיימים יהודים במקום זה או אחר בעולם אשר באופן קבוע מחללים את השבת, ושומרים במקומה את יום החול הסמוך לו. האמנם חפצים אנו לקבוע כי קהילות שלמות בעם ישראל אינן מקיימות את יום השבת⁴?

האמנם קצה העולם נמצא בסין?

כדי לנסות ולהגיע לשיטה אשר תפתור את הבעיות הנ"ל, נעיין תחילה באחד המקורות המרכזיים בסוגיית קו התאריך - ספר הכוזרי. במאמר השני עוסק רבי יהודה הלוי באופן קביעת השבת ברחבי כדור-הארץ, ומבאר בהרחבה את שיטתו בעניין זה, המבוססת על פירושו לסוגיה במסכת ראש השנה⁵. הוא מדגיש את הכרחיות קיומו של קו תאריך, המהווה גבול בין המזרח והמערב:

אכן, מן הנמנע הוא שלא יהיה מקום משותף אשר הוא סוף מערבה של הארץ ותחילת מזרחה; כלפי ארץ ישראל מקום זה הוא ראשית הארץ הנושבת.
ודבר זה אינו בדין התורה בלבד, כי אם גם בחוק הטבע: כי לא ייתכן שיהיה כל יום מימי השבוע נקרא בו-בשם בכל חלקי הארץ הנושבת, אם לא נקבע לנו שני מקומות: אחד אשר בו מַתחלת קריאת השם, ושני בו מזרח ומערב נפגשים (הכוזרי ב, כ).

ריה"ל סובר, כמובן, שהמקום המרכזי של הארץ הנושבת הוא ארץ ישראל. לפי זה מסתבר היה לקבוע את קו התאריך - גבול המערב והמזרח - °180 מארץ ישראל, במקום שאליו מגיעה השמש 12 שעות לאחר ישראל. אולם, ריה"ל מציב את קו התאריך במקום מערבי יותר, במרחק של °270 מארץ ישראל, מקום שאליו מגיעה השמש 18 שעות לאחר ישראל. מקום זה נמצא, כפי שמבאר ריה"ל, בגבול המזרחי של הארץ הנושבת, בחופה המזרחי של סין⁶:

ולכן לא חדל שם השבת מלהיקרא בקביעות עד היום הזה, למן השעה הראשונה בה ראה אדם הראשון את השמש שוקעת לו בארץ ישראל, וקרא לשעה זו בשם 'תחילת השבת', עד שבהגיע השמש אל עומת ראשו, לסוף י"ח שעות, שהיא עת בוא הערב לבני ארץ סין - נכנסה שם תחילת השבת;

מקום זה הוא אפוא סוף הגבולות לקריאת שם השבת, כי מה שבא אחר זה כבר צוין בשם מזרח.

החזון אי"ש תמך את יתדותיו בדבריו של ריה"ל, כפי שהם מתפרשים על פי פשוטם. על פי זה הוא קבע את קו התאריך °90 ממזרח לארץ ישראל, בחופה המזרחי של סין.

תירוצו של הרב טיקוצ'ינסקי

הרב טיקוצ'ינסקי לא היה מוכן לקבל שיטה זו מסברה. הוא הציע הסבר מחודש, לפיו גם ריה"ל יסכים למקם את קו התאריך °180 מירושלים. ההסבר מבוסס על תמונת העולם המשתקפת מדבריו של ריה"ל. ריה"ל סבר, שרק בחצי מכדור-הארץ קיימת יבשת מיושבת. חצי הכדור הזה מתחיל בחופה המזרחי של אסיה ומסתיים בחופה המערבי של אירופה, ובמרכזו נמצאת ארץ ישראל. חצי הכדור השני הוא כולו אוקיינוס רחב ידיים ובלתי מיושב. הרב טיקוצ'ינסקי מסביר, שלפי תמונת העולם הזו - כלל לא קיים תאריך בחצי הכדור שאינו מיושב! קביעת התאריך רלוונטית רק במקומות שבהם קיימים בני אדם, הקוראים שמות לימים. חידוש זה מבוסס על לשונו של ריה"ל עצמו, אשר ממנה נראה שקביעת הימים תלויה ביישוב הארץ על ידי בני אדם:

ואדם (הראשון) הוא שהתחיל לקרוא שמות לימים. וכאשר נושבה הארץ כולה, ורבו הדורות של צאצאי אדם, שמרו כולם על מנין הימים אשר יסד האדם(שם).

כל עוד סברה האנושות שרק חצי מכדור-הארץ מיושב, לא הייתה משמעות לתאריך בחצי הכדור השני, וניתן היה לקבוע באופן שרירותי שכולו מסופח לקצה המערב. קביעה שרירותית זו היא שהובילה למיקומו של קו התאריך °90 ממזרח לארץ ישראל, בגבול הארץ הנושבת. אולם, לאחר שהתגלה לנו שגם בחצי הכדור השני קיימות יבשות, שוב אי אפשר להסתמך על קביעה שרירותית זו, ויש לחזור ולאמץ את ההלכה האידיאלית מששת ימי בראשית, על פיה קו התאריך נמצא °180 מירושלים.

תירוצו של הרב טיקוצ'ינסקי קשה מסברה. אם אמנם מיקומו של קו התאריך קבוע מאז בריאת העולם, ונמצא °180 מירושלים - מדוע חלותו תלויה בכך שבני האדם יגלו את מקום היישוב הנמצא מסביב לו? לפי הרב טיקוצ'ינסקי, כבר בתקופתו של ריה"ל ניתן היה באופן תיאורטי לדעת מראש, שאם יתגלו מקומות יישוב בחצי הכדור התחתון, קו התאריך ייקבע °180 מירושלים. מה אם כן מנע מריה"ל למקם את קו התאריך באותו מקום כבר בתקופתו, אפילו אם לדעתו מקום זה הוא לב האוקיינוס?

שיטת הרב כשר - קו התאריך הדינאמי

שיטה חדשה ומקורית בעניין קו התאריך הציע הרב מנחם כשר. הוא פורס את שיטתו בהרחבה בספרו עב הכרס "קו התאריך הישראלי" (תשל"ז). הרב כשר מקבל את חידושו של הרב טיקוצ'ינסקי, לפיו בתקופתו של ריה"ל כלל לא היה תאריך בחצי הכדור הדרומי הבלתי מיושב. אולם, מציאות זו אינה נובעת רק מחוסר ידיעה על קיומן של יבשות באזורים אלה. מבחינה הלכתית, מקום שעדיין לא דרכה בו כף רגלו של אדם שומר שבת, מקום אשר מושגי השבת והשבוע עדיין לא הגיעו אליו - אין לו תאריך על פי ההלכה!

בתקופתו של ריה"ל, מושג השבת נפוץ על פני חצי כדור-הארץ, ביבשת אירופה ואסיה. בשלב זה בחייה של האנושות לא הייתה כל בעיה בקביעת התאריך, ולכולם היה ברור מאד שממזרח לירושלים הימים מתחילים מוקדם יותר, וממערב לירושלים הימים מתחילים מאוחר יותר. קו התאריך נמצא אי-שם בין קצה המזרח לקצה המערב, ללא חשיבות למיקומו המדויק.

בשנת 1492 גילה קולומבוס את יבשת אמריקה. מן הסתם, קולומבוס ואנשיו המשיכו למנות את הימים כפי שהיו רגילים למנותם ביבשת אירופה אשר ממנה יצאו. במהלך מסעם מערבה הימים היו ארוכים יותר, ובאמריקה עצמה כל יום התחיל מאוחר יותר מאשר באירופה. אך מן הסתם, אנשיו של קולומבוס אפילו לא העלו בדעתם לשנות את התאריך, ולהשוות אותו למזרח העולם. כך, באופן טבעי ובלתי מודע, הם סיפחו את יבשת אמריקה לחלקו המערבי של העולם. המתיישבים הבאים שהגיעו אל היבשת הצטרפו למנהג המקום, ובכך קבעו הלכה לדורות - קו התאריך נמצא אי שם באוקיינוס השקט, בין אמריקה לאסיה.

כאמור, התהליך ההיסטורי הזה של קביעת התאריך ביבשת החדשה התרחש מבלי שהאדם יהיה מודע אליו. הפעם הראשונה שבה התעורר צורך ממשי להתמודד עם שאלת התאריך הייתה בשעה שהאדם התחיל להקיף את כדור-הארץ⁷. אז נוצר לראשונה מצב שבו שני אנשים נמצאים באותו מקום, כאשר על אחד מהם עברה שקיעה אחת יותר מאשר על השני. מן הסתם גם במקרה זה הבעיה נפתרה באופן טבעי - האדם שהקיף את כדור-הארץ ויתר על המניין הפרטי שלו, והסתפח למניינם של יושבי המקום. בכך הוא הגשים למעשה את מטרתו של קו התאריך, הגורם לאדם להוסיף או להחסיר יום מלוח השנה שלו כאשר הוא מקיף את כדור-הארץ. באותו אופן, גם מתיישבים חדשים אשר הגיעו ליבשת אמריקה מיבשת אסיה, מן הסתם לא שמרו על מניינים המקורי אלא הסתפחו אל מניין אנשי המקום הוותיקים⁸.

נדמיין לעצמנו היסטוריה חלופית, אשר בה קולומבוס אינו יוצא במסעו ליבשת אמריקה בכיוון מערב, אלא מצדו השני של העולם, בכיוון מזרח. במהלך המסע הימים ילכו ויתקצרו, והוא יגיע למקומות חדשים שבהם היום מתחיל מוקדם יותר מאשר באירופה. כאשר יגיע ליבשת אמריקה, מן הסתם הוא ימשיך למנות את הימים מוקדם יותר מאשר בארצות המערב. אנשיו של קולומבוס והמתיישבים הבאים אחריהם היו קובעים הלכה לדורות, ומספחים את יבשת אמריקה למזרח העולם. המתיישבים הבאים, אשר יגיעו מכיוון יבשת אירופה, יוותרו על מניינם הקודם ויסתפחו אל יושבי המקום. קו התאריך, במקרה זה, היה עובר אי שם באוקיינוס האטלנטי, בין אמריקה לאירופה.

התיאור שהצגנו כאן משקף נאמנה את ההתרחשות ההיסטורית, והאופן שבו התקבע קו התאריך הבינלאומי. אולם, לדעת הרב כשר יש לכך גם גיבוי הלכתי. האדם, על פי כיוון ההתפשטות שלו על פני כדור-הארץ, הוא אשר יקבע את מועד השבתות במקומות היישוב החדשים. הסיבה לכך היא פשוטה - מועד השבת אינו מוגדר על פי המקום. שמירת השבת היא חובת גברא. האדם מצוּוה למנות שישה ימים, ולשבות ביום השביעי. מגלי היבשות כמובן כלל לא העלו בדעתם את השיקול ההלכתי, אלא באופן טבעי המשיכו למנות את הימים לפי הסדר. אך מבלי להיות מודעים לכך, הם פעלו על פי ההלכה. לוח השנה שהתהווה בחלקים השונים של העולם, המשתקף דרך קו התאריך הבינלאומי, מקבל בשיטתו של הרב כשר גיבוי הלכתי מוצק.

יישוב הקושיות

שיטת הרב כשר מיישבת את התמיהות שהעלינו לעיל. ראשית, כפי שביארנו כעת - לא קיימת קהילה יהודית בעולם אשר צריכה לשנות ממנהגה. מנהג היהודים ברחבי העולם לקבוע את השבתות והמועדים על פי קו התאריך הבינלאומי - מוצדק מבחינה הלכתית.

שנית, שיטה זו חוסכת מאיתנו את הצורך לקבוע קו תאריך מדויק. בכל מקומות היישוב של האדם נקבע התאריך על פי המתיישבים הראשונים שהביאו לאותו מקום את מושגי השבוע והשבת. ברחבי האוקיינוס, מקום שבו אין התיישבות אנושית - לא קיים תאריך קבוע עד היום! אדם היוצא למסע באוקיינוס השקט חייב להמשיך ולקבוע את השבת על פי מניינו הפרטי, ואין זה משנה מאיזה כיוון יצא. מניין הימים יהיה שונה עבור מי שיצא מכיוון אסיה ועבור מי שיצא מכיוון אמריקה. ייתכן בהחלט ששתי ספינות ייפגשו באותו מקום בלב האוקיינוס, אך נוסעי כל אחת מהספינות ישמרו את השבת ביום אחר!

ההזדמנות היחידה שבה אדם נדרש לחרוג מהמניין הפרטי שלו, היא כאשר הוא מגיע למקום יישוב שקיים בו כבר מניין אחר. נוסעי הספינה אשר יצאו מיבשת אסיה, ימשיכו במניינים כל עוד הם נמצאים בים. כאשר הם יורדים אל חופי יבשת אמריקה - עליהם להצטרף אל מנהג המקום, ולחזור יום אחד אחורה. הוא הדין לגבי היוצאים מאמריקה, שעליהם לדלג על יום אחד כאשר הם מגיעים לחופי אסיה. הרעיון של ויתור על מנהג מקורי והסתפחות למנהג המקום איננו זר בנוף ההלכתי. סוגיות רבות עוסקות בדיניו של אדם העובר ממקום למקום. הכלים ההלכתיים לקביעת ההלכה במקרים כאלה קיימים ועומדים לרשותנו, ללא צורך בחידוש הלכות שלא שׂערום אבותינו⁹.

ירושלים אורו של עולם

כפי שראינו, אחד העקרונות החשובים בשיטות השונות בעניין קו התאריך הוא מרכזיותה של ירושלים. שיטתו של הרב כשר מבטלת לכאורה עיקרון זה. התאריך על פני כדור-הארץ נקבע על פי מעשיו של האדם ועל פי התנהלות ההיסטוריה, והוא אינו תלוי כלל במיקומה של ארץ ישראל. בעיה זו מתחדדת במיוחד לאור מה שראינו לעיל. כפי שביארנו בהרחבה, אילו ההיסטוריה הייתה מתפתחת בכיוונים אחרים, קו התאריך הבינלאומי עשוי היה לעבור במקום שונה לחלוטין. אילו יבשת אמריקה הייתה מתגלה מכיוון יבשת אסיה, הרי שקו התאריך עד היום היה עובר באוקיינוס האטלנטי. במקרה כזה, חלק העולם שממזרח לירושלים היה גדול הרבה יותר מהחלק הנמצא ממערב לה. האמנם במסגרת שיטת הרב כשר חייבים אנו לוותר על מרכזיותה של ירושלים בקביעת התאריך ברחבי העולם?

הרב כשר מתמודד עם שאלה זו (עמ' 104-105). טענתו היא פשוטה - הקביעה שארץ ישראל היא מרכז העולם איננה קביעה גיאוגרפית, אלא קביעה רוחנית. ממנה התחילה היצירה, ומאז ועד היום היא מהווה מוקד רוחני חשוב של העולם כולו.

מהות המושג "מרכז"

יש להרחיב בביאור נקודה זו. ניתן להצביע על מרכזיותה של ירושלים גם בהקשר המצומצם שלנו, בעניין קביעת התאריך ברחבי העולם. כדי לבאר זאת, ניעזר בקטע מתוך סדרת ספרי מדע בדיוני, מפרי עטו של הסופר (היהודי) אייזיק אסימוב - "המוסד".

הספרים עוסקים באדם בשם הארי סלדון, אשר הקים שני מוסדות ברחבי הגלקסיה. מיקומו של המוסד הראשון ידוע, והוא נמצא בכוכב סְפר בשולי הגלקסיה. מיקומו של המוסד השני נותר בגדר תעלומה במשך מאות שנים¹⁰. המידע היחיד שמסר הארי סלדון לפני מותו היה ששני המוסדות נמצאים בשני הקצוות של הגלקסיה.

מבחינה גיאוגרפית, דבריו של סלדון יצרו קושי רב. כידוע, הגלקסיה שלנו היא פחות או יותר עגולה בצורתה. כיצד ייתכנו שני קצוות למעגל? במהלך הספר מנסים החוקרים למצוא פתרונות שונים, אך ללא הועיל. בסיומו של הסיפור נחשף הסוד, ואחד מהגיבורים מגלה את מיקומו של המוסד האחר, ואת ההיגיון העומד מאחורי דבריו של סלדון:

אל הפתרון אפשר היה להגיע מיידית, אילו זכרו החוקרים שהארי סלדון עסק במדעי החברה, ולא במדעי הטבע, ואילו התאימו את צורת מחשבתם לעובדה זו. מה משמעותם של 'קצוות מנוגדים' לאיש מדעי החברה? קצוות מנוגדים על המפה? כמובן שלא. זוהי פרשנות מכאנית בלבד.
המוסד הראשון הוקם בשולי הגאלאקסיה, ששם היתה הקיסרות חלשה מכל והשפעתה התרבותית ניכרת פחות מכל, במקום שבו לא נתן עושרה את אותותיו. והיכן מצוי הקצה המנוגד של הגאלאקסיה מבחינה חברתית? כמובן, במקום שבו היתה הקיסרות חזקה מכל, שבו ניכרה יותר מכל השפעתה התרבותית, שבו התמקדו עושרה ועוצמתה.
כאן! במרכז! בטראנטור, בירת הקיסרות בימי סלדון¹¹.

מציאת המוסד האחר דרשה מהחוקרים לשנות את דפוסי החשיבה שלהם, ולהתאים אותם לדפוסי החשיבה של האדם שאת דבריו הם באו לפרש. נדמה כי גם בהקשר שלנו, בעניין קו התאריך, יש צורך בחשיבה שונה.

רוב השיטות בעניין קו התאריך ניסו למקום את ירושלים במרכז העולם מבחינה גיאוגרפית. אולם, ניסיון זה נתקל בשתי בעיות מרכזיות. ראשית - כיוון שכדור-הארץ הוא כדורי בצורתו, למעשה לא קיימת נקודה כלשהי על פני הכדור שניתן להגדירה כמרכז. כפי שביארנו לעיל, קביעת קו התאריך מחייבת אותנו לדמיין את הארץ כמישור, כאשר קו התאריך מפריד בין שני קצותיו. אולם, אם רצוננו להתמודד עם המציאות כמות שהיא, ניאלץ להודות שלא קיים מרכז גיאוגרפי לעולם עגול, ממש כשם שלא קיימים שני קצוות לגלקסיה עגולה¹².

שנית, אפילו אם נצליח למקם את ירושלים במרכז העולם מבחינה גיאוגרפית - האמנם זוהי מרכזיותה של ירושלים בעולם? אין כל ספק, שמרכזיותה של ירושלים בעולמה של תורה באה לידי ביטוי בהקשר שונה לחלוטין: "כי מציון תצא תורה, ודבר ה' מירושלים"!

ירושלים מהווה מוקד רוחני, אשר ממנו התפשטה התורה על פני העולם כולו¹³. קביעה זו נכונה גם בעניין השבת. בשחר ההיסטוריה, מושגי השבוע והשבת היו מוכרים אך ורק בארץ ישראל. במהלך ההיסטוריה הלכה האנושות והתפשטה על פני כדור-הארץ כולו. אמנם, גם לפני שהגיע קולומבוס אל יבשת אמריקה התקיימו שם תרבויות מפותחות, אך מושג השבת לא היה קיים שם. מושג זה הגיע אל העולם מעם ישראל, אשר הוביל להפצת הרעיון של שבוע בן שבעה ימים בתרבות המערב כולה. בכל מקום חדש שאליו הגיעה תרבות המערב - הגיע יחד איתה גם יום השבת, וקול התורה היוצא מציון התחיל להישמע גם שם¹⁴.

על פי הרב כשר, אין צורך לדמיין שהעולם הוא מישורי. העולם רשאי להישאר עגול כפי שהוא, כאשר במרכזו ובליבו מפעמת ירושלים, המוקד הרוחני של התרבות האנושית. קו התאריך הבינלאומי, המשקף את מפת ההתפשטות של התרבות על פני כדור ארץ - מבטא בצורה הטובה ביותר את מרכזיותה של ירושלים, המרכז שממנו הגיעה השבת לעולם. שיטתו של הרב כשר, אם כן, איננה רק מסתברת ביותר מבחינה הלכתית, אלא אף מקדמת אותנו בהבנת התפקיד ההיסטורי המוטל עלינו, להפיץ את דבר ה' בעולם, ולהביא את העולם כולו אל חזון אחרית הימים:

והיה מדי חדש בחדשו ומדי שבת בשבתו יבוא כל בשר להשתחֲות לפני אמר ה' (ישעיהו ס"ו, כג).

לסקירה על הנושא, מתוך האנציקלופדיה התלמודית - לחץ כאן

הערות:

* על פי איוב לח, ה: "מי שם ממדיה כי תדע, או מי נטה עליה קו". מאמר זה התפרסם גם בדף קשר 975.
1. החזון אי"ש היה מודע לבעיה זו, והוא הציע עיקרון הלכתי חדש כדי לפתור אותה. לדעתו, קו התאריך יעבור תמיד בגבול היבשת. אם חלק מהיבשת נמצא ממערב לקו ה-°90, הרי שגם המשכה של היבשת ממזרח לקו זה מסתפח אל עיקר היבשת, וקו התאריך יעבור בגבול היבשה. לפי זה, כל יבשת אסיה ויבשת אוסטרליה שייכות למזרח העולם, ממערב לקו התאריך, והנפקא מינה לשיטתו היא רק לעניין יפן. הרב טיקוצ'ינסקי דוחה חידוש זה של החזון אי"ש, וטוען שאין לו כל מקור. אולם, בהמשך הקונטרס הוא עצמו מעלה את האפשרות לעקם את קו התאריך ממערב לאלסקה, אשר במסגרת שיטתו קו התאריך חוצה אותה.
2. די בעיון קל בתשובתו של הרב גורן (מחניים יד עמ' ט-יא), כדי להיווכח בקושי שבקביעת הלכה סבירה ומתקבלת על הדעת עבור אדם החוצה את קו התאריך לכיוון זה או אחר במהלך השבת.
3. לא במקרה הפולמוס הגדול בעניין קו התאריך התעורר בשעה שתלמידי החכמים של ישיבות מזרח אירופה ברחו ליפן בזמן השואה. יהודים פשוטים שעברו למקום זה או אחר, אשר מבחינה הלכתית נמצא בספק, כלל לא היו מודעים לבעיה, ובאופן טבעי קבעו את יום השבת לפי המניין המקובל אצל אנשי המקום.
4. עיין בתשובתו הנ"ל של הרב גורן (לעיל הערה 2) הרואה בעובדה זו גורם בעל משקל הלכתי: "לכן מבחינה מעשית באות בחשבון להלכה ולמעשה אחת משתי השיטות שהזכרתי לעיל ולא זו של החזון איש, באשר הן מעוררות פחות קשיים".
5. ראש השנה כ, ע"ב. עיין גם בעל המאור (ה בדפי הרי"ף) אשר הלך בדרכו של ריה"ל בפירוש סוגיה זו.
6. קביעה זו של ריה"ל אינה מדויקת, ולמעשה קו ה-°270 נמצא קרוב יותר לארץ ישראל, וחוצה את יבשת אסיה. עיין לעיל הערה 1 בעניין שיטת החזון אי"ש בהקשר זה.
7. הראשון שהקיף את כדור-הארץ היה חואן סבסטיאן אלקנו. אלקנו יצא מספרד בשנת 1520 יחד עם מגלאן, בחיפוש אחר המעבר הדרומי מהאוקיינוס האטלנטי אל האוקיינוס השקט. מגלאן הגיע עד לאיי הפיליפינים, שם מת בשנת 1521. אלקנו המשיך עם ספינתו, והגיע בחזרה לספרד בשנת 1522.
8. ממש כשם שפיליאס פוג לא התעקש על מניינו הפרטי, לפיו הוא איחר ביום, אלא ויתר וקיבל על עצמו את מניין אנשי המקום, על פיו הוא הגיע במועד הנקוב וניצח בהתערבות...
9. לדעת הרב כשר, באופן כללי אדם המגיע למקום חדש - מצטרף מייד למניין הימים הנהוג במקום, אלא אם כן הוא נמצא כרגע בעיצומו של יום השבת על פי חשבונו, שאז עליו להשלים את יום השבת בקדושה ורק אחר כך לשנות את מניינו.
10. תעלומה זו מלווה גם את הקורא עד לסיומה של הסדרה. מי שעדיין לא קרא את הסדרה, ומעוניין לעשות זאת בעתיד - אולי עדיף לו שלא יקרא את המשך המאמר...
11. אייזיק אסימוב, 'המוסד אחר', תרגום לעברית: עמוס גפן, עמ' 189 בהוצאת מודן.
12. תודתי נתונה לר' דוד פוקס על הערה זו.
13. כמובן, אנו נמצאים בעיצומו של תהליך זה, ועדיין מרבית העולם אינם מכירים בתורה ובנותן התורה. עיין רמב"ם הל' מלכים פי"א (במהדורות הבלתי מצונזרות), ואכמ"ל.
14. נזכיר שוב את דבריו של ריה"ל, אותם ציטטנו לעיל: "ואדם הוא שהתחיל לקרוא שמות לימים. וכאשר נושבה הארץ כולה, ורבו הדורות של צאצאי אדם, שמרו כולם על מנין הימים אשר יסד האדם".

---