ארבע כוסות תיקנו רבנן דרך חירות
עמירם דומוביץ
|
תוכן המאמר:
חובת העני בהסבה ובשתיית ארבע כוסות ארבע כוסות על שום מה? הטעם שיצר את מצוות ארבע הכוסות באור דברי האמוראים בירושלמי מילות מפתח: ליל הסדר, פסח |
חובת העני בהסבה ובשתיית ארבע כוסות
א. ערבי פסחים סמוך למנחה לא יאכל אדם עד שתחשך.
ב. ואפילו עני שבישראל לא יאכל עד שיסב.
ג. ולא יפחתו לו (לעני1) מארבע כוסות של יין ואפילו מן התמחוי.
שתי ההלכות שבסופה של המשנה, ההסבה ושתיית ארבע כוסות של יין, מתייחסות לעני. הלכות אלו תמוהות בגלל ייחודן. הקושי הוא, שאין דרכה של המשנה להפנות את הלכותיה לעני. העני חייב במצוות כמו כל אדם אחר. בדרך כלל המשנה לא מציינת שעני חייב בהלכה פלונית, שעה שכולם חייבים בה2. לדוגמה: אין המשנה מדגישה שעני חייב בתפילין, או שהוא חייב בסוכה וכד'. כמו כן אין דרכה של המשנה להפנות ציווי לקהילה (לגבאי הצדקה), שתדאג שענייה יוכלו לקיים מצוות מסוימות3. אין המשנה מחייבת את בני העיר לדאוג שלענייה יהיו ארבעת המינים, או ציצית וכד'. מדוע אם כן במצוות הסבה ושתיית ארבע כוסות מתייחסת המשנה אל העני דווקא?
ניתן להציע פרוש זה: המשנה במסכת בפסחים פ"י מ"ה אומרת, "בכל דור ודור חייב אדם לראות את עצמו כאילו הוא יצא ממצרים, שנאמר (שמות יג, ח) והגדת לבנך ביום ההוא לאמור בעבור זה עשה ה' לי בצאתי ממצרים". משנה זו היא המקור לכך שמצווה להרגיש בליל הסדר כבן חורין4. בציווי זה יש קושי: הדרישה היא דרישה מופשטת, בעוד שההלכה היהודית מאופיינת בכך שאין בה ציווים מופשטים. בהלכה יש רעיון, רגש ומחשבה, אבל הם מתורגמים למצווה מעשית.
עלינו לברר, אפוא, כיצד מתרגמים למעשה את הציווי שאדם יראה את עצמו בליל הסדר כאילו הוא יצא ממצרים. כיצד ירגיש שהוא הופך מעבד לבן חורין? התשובה היא, שעליו לנהוג בליל הסדר כבן חורין, כאדון, כבעל בית, ולא כעבד. מנהגם של בן החורין - האדונים - היה לאכול בהסבה ולשתות יין בשפע במהלך סעודתם. העבד, לעומת זאת, אינו מיסב5, וסביר שאינו שותה כמויות של יין בסעודתו. מנקודת מבט זו העני דומה לעבד: לשניהם אין האמצעים לאכול בהסבה6 (ההסבה בזמן המשנה הייתה על גבי מיטות), ולשתות כמויות גדולות של יין בסעודה.
בידינו עתה תשובה לשאלה שהצבנו בראשית דברינו: בזמן המשנה, אדם אמיד היה מיסב ושותה הרבה יין במהלך סעודותיו, כל השנה. גם בליל הסדר לא היה משנה מהרגלו, והיה נוהג כך. לאדם זה אין המשנה צריכה להורות שעליו לשתות ולהסב בדרך חירות, לגביו זו הלכה מיותרת. עני, בדרך כלל אין לו אמצעים להסב, לשתות ולאכול כבן חורין, ולכן המשנה צריכה להדגיש שהוא חייב בליל הסדר ליצור לעצמו תנאים שיביאו אותו להרגשת בן חורין. עתה מובן מדוע המשנה התייחסה דווקא אל העני וחייבה אותו שייסב7 ושישתה הרבה יין. ללא הלכות אלו, העני היה מחמיץ את עיקרו של ליל הסדר - החובה להרגיש כבן חורין.
יתכן שדברי רבא "ארבע כסי תיקנו רבנן דרך חירות" (פסחים קיז, ע"ב), אף הם מכוונים לפרוש זה. לאמור: למה תיקנו חכמים לשתות הרבה יין בליל הסדר? עונה רבא: מפני שזו "דרך חירות". כך דרכם של בני חורין. ההבנה שהסבה ושתיית ארבע כוסות מטרתן ליצור הרגשה של חירות עולה גם מדברי הרמב"ם (הלכות חמץ ומצה פ"ז הל' ו'-ז') היוצר זיקה ישירה בין הדברים בעזרת המילה "לפיכך":
בכל דור ודור חייב אדם להראות את עצמו כאילו הוא בעצמו יצא עתה משעבוד מצרים שנאמר 'ואותנו הוציא משם וגו', ועל דבר זה צוה הקב"ה בתורה 'וזכרת כי עבד היית' כלומר כאילו אתה בעצמך היית עבד ויצאת לחירות ונפדית. לפיכך כשסועד אדם בלילה הזה, צריך לאכול ולשתות והוא מיסב דרך חירות, וכל אחד ואחד, בין אנשים בין נשים, חייב לשתות בלילה הזה ארבעה כוסות של יין, אין פוחתין מהם. ואפילו עני המתפרנס מן הצדקה לא יפחתו לו מארבעה כוסות, שיעור כל כוס מהן רביעית.
ארבע כוסות על שום מה?
הראינו ששתיית יין מרובה מסייעת לאדם להרגיש כבן חורין. אך מדוע דווקא ארבע כוסות? התשובה ידועה לכל: "כנגד ארבע לשונות של גאולה". תשובה זו מעוררת כמה קשיים: ההסבר "כנגד ארבע לשונות של גאולה" הוא אחד מארבעה הסברים שמביא הירושלמי בפסחים (פ"י הל' א). יתכן שהסבר זה השתקע בתודעה היהודית יותר מכל הסבר אחר, מכיוון שהוא קשור ישירות לסיפור יציאת מצרים כמו כן הוא נזכר ברש"י על הבבלי, במשנה הראשונה של הפרק ד"ה "ארבע כוסות" (פסחים צט ע"ב). לבבלי ולרש"י יש השפעה משמעותית על התודעה הקולקטיבית. כאמור בירושלמי מובאים ארבעה הסברים של אמוראים לשאלה "מניין לארבעה כוסות":
א. "רבי יוחנן בשם רבי בנייה: כנגד ארבע לשונות של גאולה: והוצאתי, והצלתי, וגאלתי ולקחתי."הפסוקים שבהן מופעים ארבע לשונות הגאולה, מתארים את התוכנית של הקב"ה לגאולת עם ישראל משעבוד מצרים.
ב. "רבי יהושע בן לוי אמר: כנגד ארבע כוסות של פרעה."ארבע פעמים נזכרת המילה "כוס" בסיפור פתרון החלום של שר המשקים ע"י יוסף.
ג. "רבי לוי אמר: כנגד ארבע מלכויות."ארבע המלכויות ששעבדו את ישראל: אשור, פרס, יון ורומא.
ד. "ורבנן אמרי: כנגד ארבע כוסות של פורענות שהקב"ה עתיד להשקות את אומות העולם.הגמרא מביאה שני פסוקים מירמיהו ושניים מתהילים, שנזכרת בהם המילה "כוס". פסוקים אלו מנבאים את כוסות הפורענות שיביא ה' בעתיד על האומות הצוררות את ישראל.
קשה להניח שחכמים ישבו בבית המדרש והתלבטו כמה כוסות יש לשתות בליל הסדר, והם החליטו על ארבע כוסות, מפני שספרו מילים: לשונות של גאולה, כוסות או מלכויות. הרב כשר בספרו "הגדה שלמה" ליקט שמונה עשר טעמים נוספים לארבע כוסות. טעמים שנאמרו ע"י חכמים במשך הדורות, למשל: כנגד ארבעה יסודות, כנגד ארבע ציציות, כנגד ד' דגלים וכד'. נראה שטעמים אלו, כמו הטעמים בירושלמי, אינם מסבירים מדוע נוצרה הלכה זו. אלה הם טעמים שניתנו במשך הדורות להלכה קיימת, כאסמכתא, כרמז או כדי להציג רעיון.
הטעם שיצר את מצוות ארבע הכוסות
"אחת החובות היסודיות המיוחדות לליל הסדר היא חובת שתיית ארבע כוסות של יין... מבחינת התהוותה של חובה זאת, יש לראות בכל כוס נושא נפרד בעל תולדות משלו, כבר רבינא ציין ש"כל חד וחד מצווה אפי נפשה היא" (פסחים, קט ע"ה-קי ע"א). ובמילים אחרות: כל כוס ממלא תפקיד מסוים בטכס ליל הסדר ואין צירופם מעניק להם משמעות הלכתית נוספת. שניים מהכוסות, הכוס הראשון שהוא כוס הקידוש, והכוס השלישי שהוא כוס ברכת המזון, מוכרים לנו מהזדמנויות אחרות, ולכאורה אין שום הבדל בין כוסות אלה בליל הסדר לבין כוסות אלה בשבתות ובחגים." (יוסף תבורי, פסח דורות, עמ' 131)כאמור לפי הסברו של פרופ' תבורי אין משמעות למספר הכוסות. חכמים תיקנו שבליל הסדר יהיו ארבע ברכות: ברכת הקידוש, ברכת הגאולה, ברכת המזון וברכת הלל, לכל ברכה הצמידו חז"ל כוס יין, וכך נוצרו ארבע כוסות. אילו היו בליל הסדר שש ברכות - או אז היו שש כוסות.
באור דברי האמוראים בירושלמי
רבי יוחנן בשם רבי בנייה אמר: כנגד ארבע לשונות של גאולה - והוצאתי, והצלתי, וגאלתי, ולקחתי. רבי יוחנן סובר שבליל הסדר צריך קודם כל לעסוק ביציאת מצרים, מאחר וזהו סיפור החירות המשמעותי ביותר שידע עם ישראל בכל דורותיו. יציאת עם ישראל מעבדות לחרות הפכה להיות אב-טיפוס לכל הגאולות והחירויות. גאולה זו יצרה את הלאומיות הישראלית. ואכן בחלקו הראשון של ליל הסדר - ב"מגיד", עוסקים אנו תחילה בסיפור הגאולה ממצרים, ודורשים את הפסוקים מפרשת "ארמי אובד אבי", המתארים בקיצור, בארבעה פסוקים, את סיפור יציאת מצרים. לשיטת רבי יוחנן, כשאדם שותה את ארבע הכוסות, עליו לחשוב קודם כל על גאולת מצרים.
רבי יהושע בן לוי אמר, כנגד ארבע כוסות שנזכרו בסיפור יוסף שפתר את חלומו של שר המשקים. יוסף קיווה שפתרון החלום יביא לשחרורו. כך הוא אומר לשר המשקים (בראשית מ, י"ד): "כִּי אִם זְכַרְתַּנִי אִתְּךָ כַּאֲשֶׁר יִיטַב לָךְ וְעָשִׂיתָ נָּא עִמָּדִי חָסֶד וְהִזְכַּרְתַּנִי אֶל פַּרְעה וְהוצֵאתַנִי מִן הַבַּיִת הַזֶּה". בסופו של דבר יוסף השתחרר מכלאו ויצא לחרות בזכות פתרון "חלום הכוסות". יתכן ולדעת ריב"ל בחג הפסח יש מקום גם לסיפורי גאולה פרטיים. לסיפורו של אדם בודד שיצא מכלאו לחירות - כדוגמת הסיפור של יוסף. בכל הדורות זכו אנשים רבים לגאולות פרטיות שבהן יצאו משעבוד לחירות: אסירי מחנות, שבויי מלחמה, אסירי ציון. כל אלה ראו בחג הפסח מצד אחד חג של תקווה - תקווה שיבוא יום ויצאו לחירות; ולאחר שהשתחררו ראו בו גם חג הודאה פרטי על שזכו להיגאל. דוגמה אחת לכיוון זה ניתן לראות בדברים שכתב "אסיר ציון" נתן שרנסקי ב"גרוזלם פוסט" (6.04.03). הוא מתאר כיצד חגג בסיביר את חג הפסח לבדו בצינוק:
"לא הייתה מצה לאכול ממנה, לא מרור לטעום, ולא הגדה לקרוא מתוכה, ואני הייתי היהודי היחידי שהשתתף בסדר. בעצם הייתי האדם היחידי בחדר. אבל כל זה לא הפריע ל'אורחי' מבחוץ. סיפרתי לשניים מעמיתי האסירים את סיפור יציאת מצרים דרך חריץ קטן בצינוק שאליו הושלכתי. גם הם הזדהו מיד עם המסר האוניברסלי של הסיפור... הרעיון שאומה של עבדים יכולה לזכות בחירות ולהביס את המעצמה החזקה ביותר בעולם, היה עבורנו לא אגדה עתיקה. כי אם אמת נצחית."רבי לוי אמר כנגד ארבע מלכויות, ורבנן אמרו כנגד ארבע כוסות של פורענות שעתיד הקב"ה להשקות את אומות העולם הצוררות את ישראל. לדעת רבי לוי ורבנן יש להוסיף ממד נוסף לחג הגאולה. חג הגאולה איננו רק חג לאומי של גאולה ממצרים, ואינו רק חג של גאולה פרטית, אלא כשמו כן הוא: חג הגאולה, בה' הידיעה. בליל הסדר צריך להזכיר גם את המלכויות שנגאלנו מהם בעבר, וגם את המלכויות הצוררות אותנו עכשיו, ואשר עתיד הקב"ה להצילנו מידם, כאשר ישקה אותם ב"כוסות של פורענות".
כיוון רעיוני זה נכנס גם הוא להגדה. בחלקו האחרון של ליל הסדר, ב"נרצה", בעת אמירת הפיוטים, אנו מזכירים לא רק את סיפור יציאת מצרים, אלא גם את סיפורי גאולה נוספים. הפיוטים "ויהי בחצי הלילה" "ואמרתם זבח פסח", הם פיוטים המפרטים תשועות ונסים שאירעו לישראל לא רק במצרים, אלא לאורך הדורות. זאת ועוד, לאחר ברכת המזון אנו מתפללים שה' ינקום בגויים הצוררים אותנו כיום, ואומרים "שפוך חמתך על הגויים...". האמונה שרעיון החירות והגאולה הוא נצחי, מבוטא יותר מכל בתפילה השגורה בפיו של כל יהודי, ונאמרת לקראת חתימת ליל הסדר: "לשנה הבאה בירושלים הבנויה".
הנה כי כן, ארבע כוסות תיקנו רבנן דרך חירות כדי שהאדם בליל הסדר יראה את עצמו בן חורין. באיזו חירות, באיזו גאולה עלינו לעסוק בליל הסדר? לשאלה ארבע תשובות: בגאולה הלאומית - בגאולת מצרים; בגאולה הפרטית - כגאולת יוסף; בגאולה ההיסטורית - כגאולת ישראל מעול המלכויות; ובגאולה העתידית - בכוסות הפורענות שעתיד הקב"ה להשקות את אומות העולם. כדברי הנביא ירמיהו (פרק כה, טו):
כִּי כה אָמַר ה' אֱלקֵי יִשְׂרָאֵל אֵלַי קַח אֶת כּוס הַיַּיִן הַחֵמָה הַזּאת מִיָּדִי, וְהִשְׁקִיתָה אתו אֶת כָּל הַגּויִם.
הערות:
1. כך פירשו המאירי, רשב"ם, ריטב"א ועוד. פרוש זה מובא גם ע"י ח. אלבק, אך הוא מציע פרוש נוסף "ולא יפחתו לו לאדם, משמשיו, המשמשים אותו בסעודה: שכן להלן (ממשנה ב ואילך) מדברת המשנה במשמשים אותו בסעודה: מזגו לו וכו'" . יש לציין שאף לפי פרוש זה ההלכה של ארבע הכוסות מתייחסת גם לעני, שהרי בסופה של ההלכה נאמר "ואפילו מן התמחוי".
2. המשנה בכתובות פ"ד מ"ד העוסקת בענייני הספד אומרת: "רבי יהודה אומר אפילו עני שבישראל לא יפחות משני חלילים ומקוננת" למרות שמשנה זו חורגת מהכלל אין בה כדי לבטל את הקושי על המשנה בפסחים.
3. המשנה בפאה פ"ח מ"ז אומרת, שנותנין לעני מזון שלש סעודות לשבת, אך גם מקרה חריג זה אינו מבטל את התמיהה שלנו על המשנה ממסכת פסחים.
4. רמב"ם הלכות חמץ ומצה פ"ז הל' ו'-ז'.
5. ראיות שרק בני חורין אכלו בהסיבה ואילו עבדים אכלו בישיבה זקופה, ראה י' תבורי, פסח דורות עמ' 61-62.
6. בניגוד למה שהצענו כותב (שם) י. תבורי: "בימי בית שני מנהג ההסיבה פשט בכל שכבות העם - גם אצל עניים וגם בארוחות דלות". טיעון זה צריך להיות מגובה בראיות, בנוסף לכך ההלכה במשנתנו "ואפילו עני שבישראל לא יאכל עד שיסב" מוכיחה ההפך מדבריו. בכדי לתרץ קושי זה כותב י' תבורי שם בהערה 95 את הדברים הבאים: "זו כנראה, אחת הסיבות שהניע את ר' עקיבא איגר לציין פירוש חדשני למשנה... (הדגשה ע.ד.) המילים 'ואפילו עני שבישראל' מוסבות על מה שלמעלה מהן 'לא יאכל אדם שתחשך - ואפילו עני מישראל'. יש צורך לציין זאת כי לפי הנאמר בראש מסכת ברכות, עניים נהגו לאכול לפני החשיכה בגלל יוקר המאור". מעבר לכך שזה פירוש חדשני קשה מדוע המשנה צריכה להורות לכל אדם להסיב בליל הסדר, הרי לשיטתו הסבה הייתה דבר שבשגרה אצל כל אדם.
7. וכך מפרש התוספות (צט ע"ב): "ואפילו עני שבישראל לא יאכל עד שיסב. דסלקא דעתך דהסיבת עני לא חשיבא הסיבה דאין לו על מה להסב ואין זה דרך חירות." מדברי התוספות משמע שלמרות שאין לעני את היכולת והאמצעים להסיב כבני עשירים, ההלכה דורשת ממנו להסיב בכל צורה שהיא ובלבד שיסב.
