"והיה כי תבואו אל הארץ אשר ייתן ה' לכם כאשר דבר ושמרתם את העבודה הזאת:
והיה כי יאמרו אליכם בניכם: מה העבודה הזאת לכם?
ואמרתם: זבח פסח הוא לה' אשר פסח על בתי בני ישראל במצרים בנגפו את מצרים ואת בתינו הציל..."

"וטעם שאלת הבנים בראותם כל המשפחה חבורה אחת אוכלים שה תמים ראשו על כרעיו ועל קרבו (שמות לב, ה, ט) ועצם לא תשברו בו ובן-נכר ותושב וערל ושכיר לא יאכל בו (שם, מג-מו). ואין זה המנהג במועדים אחרים".

"משונה משאר הימים הטובים בכמה דברים" (רשב"ם, כן):

"אינה ביום מקרא קודש כשאר הקורבנות ולא תוך זמן שאר הקורבנות , שהוא מתמיד של שחר עד תמיד של בין הערבים. ולמה לא יספיק קורבן אהד לכל ישראל כמו בשאר קורבנות ציבור? ! " (ספורנו, כו).

"וייקחו להם איש שה לבית אבות שה לבית, ואם ימעט הבית...ולקח הוא ושכנו הקרוב אל ביתו...ולקחו מן הדם ונתנו...על הבתים אשר יאכלו אותו בהם...והיה הדם לכם לאות על הבתים...ואתם לא תצאו איש מפתח ביתו עד בקר...ולא ייתן המשחית לבא אל בתיכם לנגף..." (ג-כג).

"ויקד העם וישתחוו; וילכו ויעשו בני ישראל כאשר ציווה ה'..." (כז-כח).

"והיה כי יביאך ה' 'אל ארץ הכנעני והחיתי 'והאמורי והחיווי והיבוסי אשר נשבע לאבותיך לתת לך, ארץ זבת חלב ודבש, ועבדת את העבודה הזאת בחודש הזה:

שבעת ימים תאכל מצות וביום השביעי חג לה', מצות יאכל את שבעת הימים, ולא יראה לך חמץ ולא יראה לך שאור בכל גבולך. והגדת לבנך ביום ההוא לאמור: בעבור זה עשה ה' לי בצאתי ממצרים".

"בעבור זה, בעבור שאקיים מצוותיו. עשה ה' לי (גאל אותי ממצרים).

"...פירש בעבור זה - בעבור זאת העבודה שהיא אכילת המצה ולא יאכל חמץ, שהוא תחילת המצוות שציווה לנו השם עשה לנו השם אותות עד שהוציאנו ממצרים; והטעם: לא הוציאנו ממצרים רק לעבדו, ככתוב (שמות ג, יב) 'בהוציאך את העם ממצרים תעבדון את האלוהים על ההר הזה', וכתוב (במדבר סו, מא): 'אשר הוצאתי אתכם מארץ מצרים להיות לכם לאלוהים'".

"כל חיי אדם, חיי האדם-הפרט וחיי האומה כולה על כל מוסדותיה וערכיה - חירות, ארץ, מדינה, כלכלה, תרבות - רק כלים (הם) לאפשר לנו את עשיית המצוות ואת עבודת הבורא".

"בעבור זה שעשה ה' לי נסים במצרים אני עובד עבודה הזאת...".

"בעבור זה עשה ה' לי - בעבור זה שעשה ה' לי בצאתי ממצרים...אני עובד את העבודה הזאת, כעניין שאמר למטה (פסוק טו) 'על כן אני זובח לה' כל פטר רחם'; ואמר "זה" - כלומר תגיד לו: זה שאתה רואה בעיניך שעשה ה' לך בצאתך ממצרים...".

המצוות הן "עדות במופתים שלא ישכחו ולא יהיה פתחון פה לכופר להכחיש אמונת ה'".

"אבל ר"א אמר כי לא הוצאתי אותם מארץ מצרים רק בעבור כי אשכון בתוכם, וזהו תעבדון את האלוהים על ההר הזה. ויפה פירוש".

"והיה כי ישאלך בנך מחר לאמור: מה זאת? ואמרת אליו: בחוזק יד הוציאנו ה' ממצרים מבית עבדים.
ויהי כי הקשה פרעה לשלחנו, ויהרוג ה' כל בכור בארץ מצרים מבכור אדם ועד בכור בהמה; על כן אני זובח לה' כל פטר רחם הזכרים וכל בכור בני אפדה.
והיה לאות על ידכה ולטוטפות בין עיניך כי בחזק יד הוציאנו ה' ממצרים".

"יש מחר, שהוא עכשיו ויש מחר שהוא לאחר זמן, כגון זה וכגון 'מחר יאמרו בניכם לבנינו' דבני גד ובני ראובן (יהושע כב, כד).

"בחזק יד הוציאנו ה' ממצרים" ⁵,

"כי ישאלך בנך מחר לאמור: מה העדות והחוקים והמשפטים אשר ציווה ה' אלוהינו אתכם?
ואמרת לבנך: עבדים היינו לפרעה במצרים, ויוציאנו ה' ממצרים ביד חזקה.
וייתן ה' אותות ומופתים גדולים ורעים במצרים בפרעה ובכל ביתו לעינינו.
ואותנו הוציא משם, למען הביא אותנו לתת לנו את הארץ אשר נשבע לאבותינו.
ויוציאנו ה' לעשות את כל החוקים האלה ליראה את ה' אלוהינו לטוב לנו כל הימים להיותנו כהיום הזה.
וצדקה תהיה לנו כי נשמר לעשות את כל המצווה הזאת לפני ה' אלוהינו כאשר ציוונו".

עדות - מצוות שהן "זכר לנפלאותיו ועדות בהם, כגון המצה והסוכה והפסח והשבת והתפילין והמזוזה";
חוקים - ש"נעלם טעמם בתורה";
משפטים - עונשים המוטלים על העוברים על המצוות, כגון "שנסקול העושה מלאכה בשבת, ונשרוף הבא על אישה ואמה, ונכה את הארבעים לזורע כלאים".

"משפטי ישוב המדינות כדיני השור והבור והשומרים ושאר הדינין שבתורה";

"צדיקים וטובים הן, כל רואיהם יכירום".

"כי הדינים ניתנו לחיי האדם ביישוב המדינות ובשלום האדם שלא יזיק איש את רעהו ולא ימיתנו" (רמב"ן, ויקרא יח, ד-ה).

"עבדים היינו לפרעה במצרים" (כא) -

"למען הביא אותנו לתת לנו את הארץ אשר נשבע לאבותינו", (כג).

"אם צדקת - מה תיתן לו" (איוב לה, ז);

"ואנחנו בעשייתנו לא נכוון לשום תוחלת מאומה".

"היד הגדולה אשר עשה ה' במצרים": "ויראו העם את ה' ויאמינו בה'" (שמות יד, לא).

" (ירושלמי). "מה...לכם" - זה ניסוחו של בן מתנכר המוציא עצמו מן הכלל.

"בעבור זה עשה ה' לי בצאתי ממצרים" -
לי ולא לו. אילו היה שם, לא היה נגאל.