המחבר: ישי בן מרדכי. שמו בראשי החרוזים: ישי בן מרדכי חזק, אחרי סדר א"ב מלא בתחילת השיר.

רעיונות השיר:

איש חסיד היה שישב ולמד תורה, ולא היה לו דבר לפרנסת ביתו. אשתו עודדה את רוחו שיצא לשוק, אולי ייטיב ה' עמנו בזכות לימוד התורה. הבעל התבייש לצאת בבגדיו הבלויים, ואשתו שאלה בגדים משכניה, והוא יצא לשוק בתפילה שה' ישלח לו ישועה. גם ילדיו התפללו שיענה ה', ולא ישוב לביתו נכלם. אליהו בא לקראתו ואמר לו שהיום יתעשר, ושיכריז שיש לו למכירה עבד שאין דומה לו. חשב החסיד כיצד יעשה זה וישנה את דינו? נתן אליהו חכמה בלבו, והחסיד החזיק באליהו כאדון בעבדו. סוחר אחד קנה את אליהו בשמונה מאות אלף זהובים. שאל הסוחר את אליהו מה מלאכתו, ואם אומן הוא במלאכת הבנין ישלים את בניית הארמון, ולאחר מכן ישחררו. אליהו עבד עם כל הפועלים, ובלילה בקש מה' שישלים את הבנין, כי כל פועלו של אליהו היה לכבוד ה'. ה' שלח את מלאכיו שגמרו את מלאכת הבנין. שמח הסוחר כשראה שהבניה נגמרה, ואליהו ביקש מהסוחר לשחררו כפי הבטחתו, הסוחר קיים את דברו ואליהו עלה למרומים.

נוסח השיר

אִישׁ חָסִיד הָיָה. בְּלִי מָזון וּמִחְיָה:
בְּבֵיתו עוסֵק מִלֵּבושׁ. וְאֵין בֶּגֶד לִלְבּושׁ:
גּונֵן בַּחֲשׁוּבָה אִשָּׁה. וְגַם בְּבָנִים חֲמִשָּׁה:
דִבְּרָה לו הָאִשָּׁה. יותֵר אֵין לְהִתְיָאֲשָׁה:
הֲמִבְּלִי לֶחֶם לֶאֱכול. בְּעֵרום וּבְחוסֶר כּל:
וְתורָה מָצָאתָ כִּי יָגַעְתָּ. מַה נּאכַל מֵעַתָּה:
זָהִיר כְּבַר נָשׁוּק. הֲלא תֵצֵא לַשּׁוּק:
חַנּוּן וְרַחוּם בִּמְרומָיו. אוּלַי יִגְמְלֵנוּ בְּרַחֲמָיו:
טוב לְקוָיו מַחֲסֶה. רְצון יְרֵאָיו יַעֲשֶׂה:
יָעַצְתְּ בְּדַעַת וּבְחָכְמָה. עֲצָתֵךְ בְּלִי לְהַסְכִּימָה:
כְּצֵאתִי לְבשֶׁת וְלִכְלִמָּה. מִבְּלִי כְסוּת וְשַׂלְמָה:
לְאֵין בְּיָדִי לְפורְטָה. אֲפִילוּ שָׁוֶה פְרוּטָה:
מִהֲרָה וְשָׁאֲלָה מִשְּׁכֵנִים. מַלְבּוּשִׁים נָאִים מְתֻקָּנִים:
נִלְבַּשׁ וְהִשְׁלִיךְ יְהָבו. עַל ה' אֲשֶׁר אֲהֵבו:
סָחוּ יְלָדָיו בְּפִלּוּלָם. אַל יָשׁוב דַּךְ נִכְלָם:
עָבַר בַּשּׁוּק בְּסִבְרָתו. וְהִנֵּה אֵלִיָּהוּ הַנָּבִיא לִקְרָאתו:
פָּץ לו הַמְבַשֵּׂר. בֶּאֱמֶת הַיּום תִּתְעַשֵּׁר:
צַוֵּנִי בְּכָל כְּבודֶךָ. כִּי הִנְנִי עַבְדֶּךָ:
קְרָא לְמִי בְדַעְתּו. קְנות עֶבֶד אֵין כְּמותו:
רָחַשׁ אֵיךְ יְשַׁנֶּה דִינו. עֶבֶד לִמְכּור אֶת אֲדונו:
שָׁת לו חָכְמָתו בְּקִרְבּו. וְהֶחֱזִיק בּו כְּמו רַבּו:
תַּגֵּר קְנָאו בַּאֲהָבִים. בִּשְׁמונֶה מֵאות אֶלֶף זְהוּבִים:
תְּבָעו מַה מְּלַאכְתֶּךָ. אִם בְּבִנְיַן חָכְמָתֶךָ:
תַּכְלִית טְרַקְלִין וּפַלְטְרִין. הֲרֵי אַתָּה בֶן חורִין:
יום רִאשׁון בְּמִפְעָלִים. פָּעַל עִם פּועֲלִים:
שִׁוַּע בַּחֲצִי הַלַּיְלָה. עֲנֵנִי נורָא עֲלִילָה:
יָזַמְתִּי וְנִמְכַּרְתִּי לְהַעֲבִידִי. לִכְבודְךָ וְלא לִכְבודִי:
בּורֵא עולָם בְּקִנְיָן. הַשְׁלֵם זֶה הַבִּנְיָן:
רַחֲמֶיךָ יִכְמְרוּ בַּחֲנִינָתִי. כִּי לְטובָה כַּוָּנָתִי:
מַלְאֲכֵי רַחֲמִים מִמְּעונָתו. אָז הֵחֵלּוּ לִבְנותו:
רַבּוּ בְּנֵי הַמְּלוּכָה. וַתִּשְׁלַם כָּל הַמְּלָאכָה:
דָּץ הַסּוחֵר בִּרְאותו. כִּי נִגְמְרָה מְלַאכְתּו:
כְּלוּלַת מִגְדָּלִים נָאִים. לְפִי עִנְיַן הַבַּנָּאִים:
יִזָּכֵר לְךָ עַתָּה. אֶתְמול אֲשֶׁר דִּבַּרְתָּ:
חָפְשֵׁנִי בְּוַדַּאי וּבְבֵרוּר. כְּנַמְתָּ לְעִנְיַן שִׁחֲרוּר:
זֶה קִיְּמו בֶּאֱמֶת. וּפָרַח לו אִישׁ הָאֱמֶת: