דְּרור יִקְרָא לְבֵן עִם בַּת
המחבר: רבי דונש בן לברט: השם דונש מופיע שלוש פעמים בשלושת המחרוזות ופעם אחת במחרוזת האחרונה, השישית.
פרטים על דונש בן לברט, באנציקלופדיה יהודית דעת.
דונש בן לברט היה אחד ממניחי היסוד של הדקדוק העברי. קדמו לו רב סעדיה גאון שחיבר מילון, ומנחם בן סרוק שחיבר מילון אף הוא. דונש התווכח עם הקודמים לו באר את המילים המקראיות בדרכו, וגם חיבר כמה ספרי פולמוס בנושאי דקדוק.
פרטים על פעולתו הלשונית בערך: מנחם בן סרוק ודונש - המחלוקת
דונש חיבר שירים מעטים, והשיר "דרור יקרא" נתקבל בכל תפוצות ישראל, והקנה לו תהילת עולם.
נוסח השיר
וְיִנְצָרְכֶם כְּמו בָבַת.
נְעִים שִׁמְכֶם וְלא יוּשְׁבַּת
שְׁבוּ וְנוּחוּ בְּיום שַׁבָּת.
דְּרושׁ נָוִי וְאוּלָמִי
וְאות יֶשַׁע עֲשה עִמִּי
נְטַע שורֵק בְּתוךְ כַּרְמִי
שְׁעֵה שַׁוְעַת בְּנֵי עַמִּי.
דְּרוךְ פּוּרָה בְּתוךְ בָּצְרָה.
וְגַם בָּבֶל אֲשֶׁר גָּבְרָה
נְתוץ צָרַי בְּאַף וְעֶבְרָה.
שְׁמַע קולִי בְּיום אֶקְרָא.
אֱלהִים תֵּן בַּמִּדְבָּר הַר
הֲדַס שִׁטָּה בְּרושׁ תִּדְהָר
וְלַמַּזְהִיר וְלַנִּזְהָר.
שְׁלומִים תֵּן כְּמֵי נָהָר.
הֲדוךְ קָמַי אֵל קַנָא
בְּמוג לֵבָב וּבַמְגִינָה
וְנַרְחִיב פֶּה וּנְמַלְאֶנָּה
לְשׁונֵנוּ לְךָ רִנָּה.
דְּעֵה חָכְמָה לְנַפְשֶׁךָ
וְהִיא כֶתֶר לְראשֶׁךָ.
נְצור מִצְוַת קְדושֶׁיךָ.
שְׁמור שַׁבָּת קָדְשֶׁךָ:
יקרא - (ה'). וינצרכם - וישמרכם. כמו בבת - כמו בבת עין. נעים שמכם. ולא יושבת - שמכם יהיה נעים בלי הפסק. נוי - כינוי לבית המקדש. ואולמי - האולם שלפני ההיכל. שורק - גפן. פורה - גת שדורכים בה ענבים (על פי ישעיה סג, א). בצרה - כאן כינוי לארצות הנוצרים. בבל - כאן כינוי לארצות ערב. ולמזהיר - (אחרים). ולנזהר - בעצמו. כמי נהר - רבים ובלתי פוסקים כמי נהר. הדוך - רמוס. במוג לבב - תן להם לב נמוג מפחד. ובמגינה - מגינת לב (צער עמוק).
