המחבר: ר' שמעון בר יצחק, מגדולי הפייטנים באשכנז. בן דורם של רב אלפס ובעל הערוך. שמו מופיע באקרוסטיכון בראשי החרוזים: שמעון בר יצחק.
פרטים על שמעון בר יצחק, באנציקלופדיה יהודית דעת

הקדמה

יסוד הפיוט בדברי חז"ל ירושלמי תענית א, א:

בכל מקום שגלו ישראל גלת השכינה עימהן.
גלו למצרים וגלת שכינה עימהם, מאי טעמא? "הנגלה נגליתי לבית אביך בהיותם במצרים לבית פרעה (שמו"א, ב, כז).
גלו לבבל וגלת שכינה עימהן, מה טעמא? "למענכם שולחתי בבלה". (ישעיה מג, יד).
גלו למדי וגלת שכינה עימהן, מאי טעמא? "ושמתי כיסא בעילם" (ירמיה מט, לח). ואין עילם אלא מדיכמה דאת אמרת: "ואני בשושן הבירה אשר בעילם המדינה" (דניאל ח, ב).
גלו ליון וגלת שכינה עימהן, מאי טעמא? "ועוררתי בניך ציון על בניך יון"(זכריה ט, יג).
גלו לרומי וגלת שכינה עימהן, מאי טעמא? "אלי קורא משעיר שומר מה מלילה. (ישעיה כא, יא).

מגילה כט, א:

בוא וראה כמה חביבין ישראל לפני הקב"ה, שבכל מקום שגלו שכינה עימהן...ואף כשהן עתידין ליגאל שכינה עימהן שנאמר: "ושב ה' אלוהיך את שבותך" (דברים ל, ג). והשיב לא נאמר אלא ושב מלמד שהקב"ה שב עימהן מכל הגלויות.

נוהגים לזמרו בשבת, לפי ששמירת שבת מביאה גאולה לעולם, כמו שנאמר במסכת שבת דף קי"ח ע"ב:

אמר רבי יוחנן משום רבי שמעון בן יוחי: אלמלי משמרין ישראל שתי שבתות כהלכתן - מיד נגאלים.

נוסח השיר

בָּרוּךְ אֲדנָי יום יום.
יַעֲמָס לָנוּ יֶשַׁע וּפִדְיום.
וּבִשְׁמו נָגִיל כָּל הַיּום.
בִישׁוּעָתו נָרִים ראשׁ עֶלְיון.
כִּי הוּא מָעוז לַדָּל וּמַחֲסֶה לָאֶבְיון:

שִׁבְטֵי יָהּ לְיִשרָאֵל עֵדוּת.
בְּצָרָתָם לו צָר. בְּסִבְלוּת וּבְעַבְדוּת.
בְּלִבְנַת הַסַּפִּיר הֶרְאָם עוז יְדִידוּת.
וְנִגְלָה לְהַעֲלותָם מֵעומֶק בּור וָדוּת.
כִּי עִם ה' הַחֶסֶד וְהַרְבֵּה עִמּו פְדוּת:

מַה יָקָר חַסְדּו בְּצִלּו לְגונְנֵימו.
בְּגָלוּת בָּבֶלָה שֻׁלַּח לְמַעֲנֵימו.
לְהורִיד בָּרִיחִים נִמְנָה בֵינֵימו.
וַיִּתְּנֵם לְרַחֲמִים לִפְנֵי שׁובֵימו.
כִּי לא יִטּושׁ ה' אֶת עַמּו. בַּעֲבוּר הַגָּדול שְׁמו:

עֵילָם שָׁת כִּסְאו לְהַצִּיל יְדִידָיו.
לְהַעֲבִיר מִשָּׁם מאזְנֵי מורְדָיו.
מֵעֲבור בַּשֶׁלַּח פָּדָה אֶת עֲבָדָיו.
קֶרֶן לְעַמּו יָרִים תְּהִלָּה לְכָל חֲסִידָיו.
כִּי אִם הוגָה וְרִחַם כְרוב חֲסָדָיו:

וּצְפִיר הָעִזִּים הִגְדִּיל עֲצוּמָיו.
וְגַם חָזוּת אַרְבַּע עָלוּ לִמְרומָיו.
וּבְלִבָּם דִּמּוּ לְהַשְׁחִית אֶת רְחוּמָיו.
עַל יְדֵי כהֲנָיו מִגֵּר מִתְקומְמָיו.
חַסְדֵּי ה' כִּי לא תָמְנוּ כִּי לא כָלוּ רַחֲמָיו:

נִסְגַּרְתִּי לֶאֱדום בְּיַד רֵעַי מְדָנַי.
שֶׁבְּכָל יום וָיום מְמַלְאִים כְּרֵסָם מֵעֲדָנַי.
עֶזְרָתו עִמִּי לִסְמוךְ אֶת אֲדָנַי.
וְלא נְטַשְׁתַּנִּי כָּל יְמֵי עִדָּנַי.
כִּי לא יִזְנַח לְעולָם ה'

בְּבאו מֵאֱדום חֲמוּץ בְּגָדִים.
זֶבַח לו בְּבָצְרָה וְטֶבַח לו בְּבוגְדִים.
וְיֵז נִצְחָם מַלְבּוּשָׁיו לְהַאֲדִים.
בְּכחו הַגָּדול יִבְצור רוּחַ נְגִידִים.
הָגָה בְּרוּחו הַקָּשָׁה בְּיום קָדִים:

רְאותו כִּי כֵן אֲדומִי הָעוצֵר.
יַחְשׁוב לו בְּבָצְרָה תִּקְלוט כְּבֶצֶר.
וּמַלְאָךְ כְּאָדָם בְּתוכָהּ יִנָּצֵר.
וּמֵזִיד כַּשּׁוגֵג בְּמִקְלָט יֵעָצֵר.
אֶהֱבוּ אֶת ה' כָּל חֲסִידָיו אֱמוּנִים נוצֵר:

יְצַוֶּה צוּר חַסְדּו קְהִלּותָיו לְקַבֵּץ.
מֵאַרְבַּע רוּחות עָדָיו לְהִקָּבֵץ.
וּבְהַר מְרום הָרִים אותָנוּ לְהַרְבֵּץ.
וְאִתָּנוּ יָשׁוּב נִדָּחִים קובֵץ.
יָשִׁיב לא נֶאֱמַר כִּי אִם וְשָׁב וְקִבֵּץ:

בָּרוּךְ הוּא אֱלהֵינוּ אֲשֶׁר טוב גְּמָלָנוּ.
כְּרַחֲמָיו וּכְרוב חֲסָדָיו הִגְדִּיל לָנוּ.
אֵלֶּה וְכָאֵלֶּה יוסֵף עִמָּנוּ.
לְהַגְדִּיל שְׁמו הַגָּדול הַגִּבּור וְהַנּורָא שֶׁנִּקְרָא עָלֵינוּ: