השמיטה בתקופתנו



בעיית השמיטה ביישובים החקלאיים החדשים

לפני יותר מ-100 שנה החלו להגיע לארץ יהודים רבים בעליות שונות. יהודים אלה הקימו בארץ יישובים שפרנסתם הייתה על החקלאות. קשיים רבים עמדו בפני החקלאים החדשים. ביומניהם אנו קוראים משפטים כגון אלה:
- קשה! קשה מלאכת השדה לידיים שלא הורגלו בעבודת כפיים...
- לא ידענו, כי אדמה זו כלל אינה ראויה לגידולי שדה...
- שודדים פרצו למחסן הכלים ושדדו את המחרשה היחידה...
- לבאים מארצות קרות קשה השהייה בשדה בשמש היוקדת...
- אין כסף! חזר ונשנה הסיכום בישיבת החברים מדי ערב...
- זרענו בדמעה, אך כלל וכלל לא קצרנו...
- רבים היו חללי הביצות הטובעניות, יתוש האנופלס והמלריה המכלה...
- הלילה התנפלו ערבים מהיישוב השכן והרסו את מגדל המים...
אכן, קשה היה מצבם של המתיישבים החדשים ביישובים החקלאיים.
כאשר הלכה וקרבה שנת השמיטה, נחלקו החקלאים לשני מחנות:
אלו אומרים: לאחר אלפיים שנות גלות שבהן ייחלנו והתפללנו לעלות לארץ ישראל ולקיים בה את המצוות התלויות בארץ, "נשמוט" מידינו את מצוות השמיטה?

ורבים יותר היו האומרים, כי ענפי החקלאות הצעירים, שהם הצליחו בעמל רב להקים, ייהרסו כליל, אם ישמטו את שדותיהם בשנת השבע. ופרנסה מניין? שאלו החקלאים. היישובים החקלאיים, כמו פתח תקווה, מוצא שבפאתי ירושלים, ראש פינה שבצפון, גדרה, ראשון לציון, רחובות ועוד, עמדו בפני הבעיה בכל חומרתה.
חכמי הדור, ובעיקר מי שהיה הרב הראשי לארץ ישראל הרב אברהם יצחק הכהן קוק זצ"ל, שחשו את כאבם ואת דאגתם של החקלאים בכל חומרתה, ניסו לחפש פתרונות במסגרת ההלכה. הרב קוק הציע לחקלאים את הפתרון של היתר מכירה.



מהו "היתר מכירה"?

היתר המכירה בא להתיר ולאפשר לחקלאי היהודי לעבד את שדהו בארץ בשנת השבע, לאחר שזו נמכרת לגוי לפני תחילת שנת השמיטה. האדמה נמכרת לגוי לפני ראש השנה של שנת השבע, ואז הקרקע נחשבת לאדמת נכרי, ומותר לעבד אותה בשמיטה במגבלות מסוימות. לאחר השמיטה האדמה חוזרת לבעליה היהודיים.
מכירת הקרקעות לגוי נעשית במרוכז על ידי הרבנות הראשית לישראל. הישוב או החקלאי מעביר לרבנות כתב הרשאה, המרשה ומסמיך את הרבנים למכור את הקרקע לגוי.

ב"ה

הרבנות הראשית לישראל

ה ר ש א ה

למכירת קרקע לשביעית תשכ"ו

אנחנו הח"מ הננו נותנים בזה כח והרשאה גמורה, להרבנים הגאונים נשיאי הרבנות הראשית לישראל שליט"א, וכל מי שיצרפו
עמם, ובאי-כחם, למכור במכירה גמורה וחלוטה, בכל יפוי-כחם, את כל הקרקעות והצמחים, הנטיעות והאילנות, וכל מיני עצים שיש
לנו בארצנו הקדושה ארץ-ישראל בין בערים בין בכפרים בין במושבות, בין בחוות, בקיבוצים ובקבוצות, ובין אלה שהם בקרקע ובין
אלה שהם בעציצים מכל המינים בין נקובים בין שאינם נקובים והקרקעות שהם עומדים עליהם, ויונקים מהם.

(חוץ מחלקת אדמה שצוינה, שלא הוכללה בהרשאה זו, ושהושארה לקיום שביעית בקדושתה).

והנה אנחנו נותנים רשות וכוח-הרשאה גמורה בזה להרבנים הגאונים הנ"ל, ולכל ב"כ, שבין כלם יחד בין כל אחד מהם, יכולים הם למכור את קרקעותינו ונטיעותינו הנ"ל בין מכירה זמנית בין מכירה עולמית וגם להשכיר ליום דלמטה, עד הזמן שיקצבו, ותהיה המכירה שימכרו הרבנים המורשים הנ"ל ובאי-כחם וההשכרה חלוטה וגמורה כפי מה שיקצבו ולא שיירנו לנו שום זכות ויפוי כח בכל הקרקעות והצמחים והנטיעות והעציצים ומקומות הנ"ל וכל הצומח עליהם כלל וכלל. וכל מה שנמצא ברשותנו מכל הקרקעות והצמחים והנטיעות וכל מיני עצים נטועים וכל העציצים הנ"ל שהם שייכים לנו בדרך שכירות או בדרך שעבוד - הננו נותנים בזה כח והרשאה גמורה כדין תוה"ק, בכל אופן היותר מועיל, שיהיה ביד הרבנים המורשים הנ"ל ובאי-כחם כח ורשות להשכירם ולמסור את שעבודם לכל מי שירצו מיום דלמטה עד הזמן שיקצבו ויש ביד הרבנים המורשים הנ"ל ובאי כחם רשות למכור ולשעבד ולהשכיר את כל הנ"ל, בכל מיני מכירה והשכרה בעולם, בכל אופן היותר מועיל, בין בד"י בין בדד"מ ובכל צדדי יפוי-כח שבעולם, ולא נוכל לערער על כל מעשיהם כלל וכלל ולא נוכל לומר להם: לתקוני שדרנוכם ולא לעוותי, ויש להם רשות למכור, ולמסור את כל הקרקעות הנ"ל וכל הצמחים והנטיעות וכל מיני עצים, תבואות וירקות, וזרעים שעליהם וכל עציצים הנ"ל וקרקעותיהם הנ"ל מיום דלמטה עד זמן שיקצבו באיזה סכום שייטב בעיניהם בין בכסף מזומן, בין בשטרות, בין בהקפה, ובכל צד שבעולם שימצאו ישר בעיניהם וכל מעשיהם שיעשו הננו מאשרים ומקימים מעכשיו בכל מיני יפוי-כח ובכל תוקף, והננו מקבלים על עצמנו לאשר ולקיים את כל מעשיהם של המורשים הנ"ל, בכח שטר הרשאה זה שימסר לידם ממנו הח"מ ובכגא"ס בבד"ח, דלא כאסמכתא ודלא כטופסי דשטרא.

ובפירוש הותנה, שאם ימצא איזה דבר מכל מה שמסרנו והרשנו עליהם את הרבנים המורשים הנ"ל, שאין מסירתנו והרשאתנו מועלת ע"ז, מפני איזה טעם שיהיה בין מצד דין-תורה בין מצד דין הממשלה לא יגרום ביטול פרט זה שום גירעון וקלישות כח בכל יתר הענינים, שאנחנו יכולים למסור ולהרשות עליהם, ולא יגרע כח הרשאה זו. וכח פעולת המורשים בכל שעשו בקרקעות וכל מה שעליהם כנ"ל, הנמסרים להם מידינו בכח שטר הרשאה ושליחות זה.

והננו מקבלים עלינו את כל מיני התנאים שיתנו המורשים הנ"ל, עם הקונים והשוכרים, אשר יבחרו להם כפי ראות עיניהם והננו נותנים כח ורשות להרבנים המורשים הנ"ל להעתיק את שטר-הרשמה זה בכל השפות שירצו, ולקיים ולאשר אותם בכל האופנים שירצו, ואין לנו כל רשות לערער על מעשיהם ולהחליש את פעולתם בשום צד ואופן שבעולם.

ולראיה ואות אמת על אשור כל הדברים הנ"ל בעה"ח, בין ע"י עצמנו, בין ע"י שליחינו ובין ע"י שליחי שליחינו אפילו עד מאה שליחים ובכ"ח, בין בחתימת ידינו בין במס"ק, בין ע"י המורשים וממונים מאתנו לנהל את עניני הקרקעות והצמחים הנ"ל שלנו, בין ע"י שליחים אפילו עד מאה שליחים ובאי כחם בין בכתב ידם בין במס"ק.


יום......... לחדש.............. שנת תשכ"ה ערב שביעית לפי המנין המקובל ע"פ הרמב"ם והגאונים ומנהג קדמונים באה"ק
פה....................... והכל שריר ובריר וקיים.
(החתימה) (לציין במפורש השם והכתובת)

נאם ______________________________

______________________________

נאם ______________________________

______________________________

נאם ______________________________

______________________________

ביסודו של היתר המכירה עומדים שני עקרונות בסיסיים:
האחד: לדעת רוב הפוסקים מצוות השמיטה בימינו היא מדרבנן ולא מדאורייתא.
השני: יבולי שנת השבע משדהו של גוי מותרים בשביעית.
על שני יסודות אלו בססו הרב קוק וחכמים נוספים את היתר המכירה.

מתנגדים רבים קמו להיתר זה, והנה תמצית הויכוח ביניהם:

הויכוח סביב היתר המכירה
א. האם מותר למכור את אדמת ארץ ישראל לגוי? הרי נאמר בתורה (דברים ז', ב') "לא תחנם", ומפרשת הגמרא: לא תיתן להם חנייה בקרקע (עבודה זרה כ', א'). האם מותר למכור את אדמת הארץ לגוי לזמן קצוב?
תשובה: מכירת הקרקע לזמן קצר, כדי לקיים את החקלאות, מותרת.
ב. האם מכירת אדמת הארץ לנכרי מפקיעה ומבטלת את קדושת הארץ?
תשובה: כיוון שהקדושה מדרבנן, מכירת הקרקע לגוי מבטלת אותה.
ג. מכירת בית, דירה, שדה או קרקע מקבלת תוקף חוקי ורשמי רק כאשר המכירה נרשמת בספרי האחוזה והמקרקעין של השלטון (במשרדי הרישום ב"טאבו", במנהל מקרקעי ישראל וכדומה). מכירת האדמות לגוי לפני השמיטה איננה נרשמת במשרדי הרישום.
תשובה: חוק מיוחד שהוחק במדינת ישראל פוטר את מכירת הקרקע לצורך קיום מצוות שמיטה מרישום בטאבו, ומכל המיסים הקשורים במכירה.

בגלל הבעיות ההלכתיות, הגבילו את היתר המכירה בסייגים אחדים:
1. היתר המכירה הוא הוראת שעת שניתנה בשל המצב הקשה של החקלאים ומתוך רצון להמשיך במצוות יישוב ארץ ישראל. הוא יידון מחדש לפני כל שמיטה.
2. היתר המכירה מתיר לחקלאי הישראלי רק מלאכות אלו (זריעה, זמירה, קציר, בציר וכן חרישה) יבוצעו רק על ידי גוי.
3. אין היתר המכירה חל על גינות נוי.
4. גם כאשר סומכים על היתר המכירה, ומעבדים את השדה בשביעית, מומלץ להשאיר חלקת אדמה שבה לא תיעשינה העבודות האסורות בשמיטה ותישמר בה השמיטה לפרטיה ולדקדוקיה.