א. כאמור בפרק הקודם, לאחר שהפקיר את הפירות כדין בזמן הביעור, יכול לחזור ולזכות בהם אפילו היתה כמות גדולה של פירות, ואוכל פירות אלה בקדושת ביעית לכל דיניה ללא הגבלת זמן (רמב"ן שהובא בפרק לא על פי התוספתא שאוכל עד שיכלו הכוונה עד שיגמור לאכול הכל). וכן הדין כשאחר זוכה בפירות שהופקרו בזמן הביעור (רמב"ן שם).

ב. עבר זמן הביעור ולא הפקיר את הפירות, נאסרו באכילה לכל אדם (רמב"ן ויקרא כה, ז. וכן כתב החזו"א להלכה סי' יא ס"ק ו ד"ה ובענין וס"ק ז ד"ה וירק. ובסי' כו סדר השביעית אות א ד"ה פרי), (דהיינו שעבר היום שבו כלו הפירות מן השדות כמבואר בחזו"א סי' יא ס"ק ו ד"ה ובענין וכן נראה בסי' כו סדר השביעית, ס"ק ה ד"ה קנה, שיכול לבער כל אותו יום. יש לדון במי שמחזיק בפירות ביום הביעור על דעת שלא לבערם האם נאסרו מיד או רק בסוף היום). וצריך לקוברם או לשורפם או לאבדם בכל דרך אחרת (חזו"א סי' כו סדר השביעית אות א).

ג. פירות שלא נתבערו בזמנם אסורים, בין שלא נתבערו במזיד ובין בשוגג או באונס (כך נוטה לומר החזו"א סי' יד ס"ק יג ד"ה זבחים. וכן מוכח מהמהרי"ט ח"א סי' מג ומהשל"ה שער האותיות אות ק וכ"כ הר"מ גלאנטי בשו"ת גדולת מרדכי סי' ט. והורה הגרי"ש אלישיב שליט"א שפירות שלא ידוע מתי יום ביעורם ולא ביער בשוגג בכמה מהימים המסופקים לא נאסרו הפירות משום שלא ברור שעבר זמן הביעור). ויש אומרים שאם לא נתבערו בשוגג, או באונס לא נאסרו (החרדים בפרק ביעור פירות שביעית מתיר פירות שלא התבערו באונס או בשוגג. וכן פסק בשערי צדק פי"ט סעיף ה שבאונס לא נאסרו הפירות וכ"כ בספר השמיטה פ"ט סעי' י ובהערה 7 שם. וכדעה זו כתב במנחת שלמה סי' נא אות יז. והורה הגרי"ש אלישיב שליט"א שאותם שאינם שומרים שמיטה אינם נחשבים לשוגגים ופירותיהם אסורים לדעת כולם. כעין זה כתב הרב אביגדור נבנצל שליט"א בשם הגרש"ז אוירבאך זצ"ל ב"הליכות שדה" מספר 111 וז"ל: כיצד יש לדון מעשה שבת שנעשה ע"י חילוני שמילדותו למדוהו וחנכוהו שאין צורך לשמור שבת. האם כשמבשל בשבת נדון כשוגג ולאחרים מותר לאכול התבשיל, או כיון שיודע ששומרי מצוות אומרים שצריך לשמור שבת ואינו שומר נידון כמזיד. מדברי אדמו"ר זללה"ה משמע לענ"ד דנדון כמזיד. ונראה להסביר השוגג הוא מי ששכח ששבת היום... אבל מי שלא איכפת לו אם שבת היום או לא ... אינו בכלל שוגג לענין זה. והבנתי... שאפילו אם אינו יודע כלל ששבת היום ... דשוגג הוי השוגה בדבר ואילו ידע היה משנה ועושה אחרת, אבל מי דלא איכפת לו כלל משבת לא הוי בגדר שוגג) ויפקירם מיד ויכול לחזור ולזכות בהם.

ד. לאור האמור בסעיף הקודם, אסור לקנות פירות או ירקות שעבר זמן ביעורם, מאדם שאינו שומר שמיטה, כיון שהם אסורים באכילה וכן אסור לאכול אצלו פירות או ירקות אלה או תבשילים שנתבשלו איתם וקיבלו טעמם.

ה. אם היו בידו בזמן הביעור רק מזון ג' סעודות מפירות שביעית לכל אחד מבני ביתו, לא נאסרו הפירות, אפילו היו הפירות אצל מי שאינו שומר שמיטה, שהרי לא היו חייבים בביעור.

ו. פירות הקדושים בקדושת שביעית (דהיינו פירות של ישראל או פירות נכרים לנוהגים בהם קדושה) , שהיו ברשות נכרי בזמן הביעור, לא נאסרו באכילה (חרדים פרק ביעור פירות שביעית, שערי צדק פרק יט סעיף ה וכן מסקנת החזו"א סי' יא ס"ק ז ד"ה וירק. אמנם השל"ה שער האותיות אות ק ומהרי"ט ח"א סי' מג ד"ה ומש"כ מהרי"ק כתבו, שהפירות נאסרו באכילה אע"פ שהיו ברשות נכרי בזמן הביעור. (השל"ה כתב שאמנם כאשר הם ביד גוי אינם אסורים אפילו לישראל, אך כאשר ישראל קונה ממנו, כיון שלא זוכה מהפקר אלא קונה, הרי זה נאסר מיד)), וישראל הקונה ממנו לאחר זמן הביעור חייב לבערם (חרדים, שערי צדק וחזו"א שם. והורה הגרי"ש אלישיב שליט"א שגם כשקונה פחות ממזון ג' סעודת חייב לבער, כיון שכבר נתחייבו בביעור) ביום שקנה (חזו"א סי' כו סדר השביעית אות ה ד"ה בא). לא ביערם נאסרו. אמנם אם לא ביערם בשוגג או באונס, אם היו פירות ישראל דינם כפי שנתבאר בסעיף ג ובפירות נכרים יש אומרים שלדעת כולם אפשר להקל.

ז. פירות נכרים שהיו בשעת הביעור ביד ישראל שאינו נוהג בהם קדושת שביעית וביעור ולכן לא ביערם, יש אומרים, שלא נאסרו לאדם הנוהג קדושת שביעית בפירות נכרים, וכשמקבלם יבערם באותו היום שבאו לידו (ובספר הלכות שביעית סי' ח' סעי' ג' בביאור הלכה שם ד"ה ונפק"מ, כתב, שאפשר לסמוך להקל משום שמצטרפות כמה שיטות לקולא (השיטות שאין קדושת שביעית בפירות נכרים, ולפחות שאין בהם חובת ביעור, השיטות שפירות שלא נתבערו בשוגג מותרים, והשיטה שפירות שלא נתבערו מותרים לאחרים), וכן הורה הגרי"ש אלישיב שליט"א.
אמנם מהחזו"א סי' כו סדר השביעית אות ה ד"ה בא משמע דס"ל שפירות נכרי שהיו ביד ישראל ולא ביערם נאסרו. אמנם יתכן שמדבר שם שהיו ביד שאינו שומר תורה ומצוות ואז נחשב הדבר שלא ביער במזיד). אמנם אסור לו להתארח ולאכול מפירותיו של בעל הבית. אלא אם יזכה בפירות ויפקירם ואח"כ יכול לאוכלם.

ח. פירות שהיו ברשות אוצר בית דין בזמן הביעור, מותרים באכילה ולא חייבים לבערם. ואם לקחם מאוצר בית דין באמצע ימי הספק של זמן הביעור יבערם ביום המחרת ומיום זה ואילך, כדין ביעור בימי הספק.

ט. פירות שביעית שלא התבערו בזמנם ונאסרו באכילה, אם מכרם נתפש הכסף שמשלם תמורתם בקדושת שביעית, ונאסר גם הוא (חזו"א סי' י ס"ק יג ד"ה ואם). ו"דמי שביעית" שלא התבערו בזמנם ונאסרו, אי אפשר לחללם ולהתירם באכילה, שלעולם הם נשארים באיסור (החזו"א שם מסתפק בזה ובסי' יד ס"ק יג ד"ה זבחים הוכיח שאינם מתחללים).