א. אסור לסקל אבנים, לאסוף פסולת או לנכש עשבים כדי להכשיר מקום לגינה (ניקוי שטח כהכנה לגינה אסור משום תולדת חורש), ואפילו אם אין סיקול זה מכשיר את השטח לגמרי, כגון שנוטל רק את האבנים העליונות ומשאיר את האבנים הסמוכות לקרקע.

ב. הצריך אבנים לבנית שביל, גדר וכד', יכול לקחתם אפילו מגינה או ממקום המיועד לגינה, אם אינו מתכוין להכשרת הקרקע ולא לתועלת הצמחים, וניכר בדבר שאינו מתכוין לזה, כגון שעומד סמוך לגדר ולוקח אבנים עד מקום שידו מגעת (פ"ג משנה ח, רמב"ם פ"ב הי"א) או שלוקח את האבנים העליונות ומשאיר את הנוגעות בארץ.

ג. פסולת ולכלוך שנצטברו בגינה או בחצר, מותר לסלקם לשם נקיון כדרך שעושה כל השנים, ובלבד שלא יתכוין לתועלת הצמחים שבגינה או להכשרת המקום לגינה (וכ"כ במנחת שלמה סי' נא אות י' (מעדני ארץ בסופו סי' ח אות י) ובספר השמיטה ח"א פ"ה ד, וכן הורה הגר"נ קרליץ שליט"א. דעתו של הגרי"ש אלישיב היא, שמה שרגילים בכל שנה לאסוף פסולת לשם נקיון, אין
זה הוכחה מספקת שאין כוונתו גם להכשרת הקרקע או לתועלת הצמחים, ומותר רק עצים ואבנים שמשתמש בהם ורואים שמשתמש בהם).

ד. חצרות ושטחים ריקים שהדרך לנכש כל שנה את עשבי הבר העולים בהם כדי שלא יהוו מסתור לנחשים, למניעת שריפות או לנוי, מותר לנכשם גם בשמיטה (מכתב מהחזו"א). אך אין לעקור את העשבים עם שרשיהם, אלא לקצץ את גבעולי העשבים בלבד.

ה. האופנים בהן מותר לנכש עשבי בר הנמצאים ליד צמחי נוי, ראה פרק ד סעיפים יג, יד.

ו. מותר לסקל אבנים ממגרשי חניה, ממגרשי משחקים, משבילים וכדומה (כתב האגלי טל חורש ס"ק טז, שתיקון קרקע במקום העומד לדירה או להילוך בני אדם, הוא תולדות בונה ולא תולדות חורש, וא"כ מותר לעשות זאת בשמיטה).

ז. אסור לפנות פסולת בנין שנצטברה סביב בנין חדש, הואיל ומקום זה מיועד בדרך כלל לגינה. אך אם כוונתו רק לשיפור המראה או לסילוק מפגעים וכד', ולא כדי להכין את המקום לגינה, מותר לפנות את שכבת הפסולת העליונה ולהשאיר את זו הסמוכה לקרקע (וכן הורה הגר"נ קרליץ שליט"א).

ח. אסור לישר קרקע, למלא אדמה במקומות נמוכים או לפזר אדמה, כדי להכשיר שטח לגינה.

ט. המכין אדמה בשטח המיועד לגינה כדי לפזרה במוצאי שמיטה, יצבור את האדמה בערימות שבכל ערימה יהיה 1.2 מטרים מעוקבים אדמה לפחות, ויעמיד את הערימות באופן שלא יהיו יותר משלש ערימות בשטח של 048 מטרים רבועים. היה צריך לפחות מ-1.2 מטרים מעוקבים אדמה, אסור לצבור אותה בגינה (פ"ג משנה י, וכן כתב הרמב"ם פ"ג הי"ד), אך יכול להניחה על
שביל סמוך.

י. מותר לסקל אבנים, לסלק פסולת, לישר קרקע, למלאות עפר וכדומה, לשם הכנת תשתית לבנין, לכביש, או מגרש משחקים, ובלבד שיהא ניכר שאינו עושה לשם הכשרת השטח לגינה. לכן מותר לבצע עבודות אלו אם סומן השטח כדרך שמסמנים שטח המיועד לבנין או לכביש, או שהוכנו חומרי הבנין בסמוך לאותו שטח.

יא. מותר לחפור בגינה, תעלת השקאה או ניקוז, אם מעמיקה יותר מ-03 ס"מ, אם מעמיקה פחות מ-03 ס"מ, יש להמנע מחפירה זו אלא אם חופר באופן שהמים זורמים לתעלה תוך כדי חפירה.

יב. מותר לחפור תעלות כדי להניח בהן צינורות ביוב או השקאה. אם עומק התעלות פחות מ-03 ס"מ, יש להניח את הצנורות סמוך לאותו מקום קודם שמתחיל לחפור או מיד לאחר שחפר.

יג. מותר לחפור סביב גינה בצד הסמוך לרשות הרבים כדי להכין תשתית לגדר. אך אסור לחפור לשם כך בינו לבין גינת חברו (פ"ג משנה י).

יד. החופר תעלה בגינה כדלעיל, לא יפזר את האדמה שמוציא, אלא יצבור אותה לאורך שפת התעלה או בערימות שיש בכל אחת 1.2 מטרים מעוקבים כדלעיל סעיף ט (ברמב"ם פ"ב הי"ד).

טו. אסור לסתום בור או תעלה בגינה, מפני שמכשיר את המקום לשתילת צמחים. אמנם אם כוונתו בסתימת הבור שלא ינזקו בו בני אדם, מותר לסותמו באופן שיהיה ניכר שאינו מתכוין להכשיר את שטח הבור לשתילה (ככל המלאכות שהובאו לעיל שהתירו כשאינו מתכוין וניכר הדבר, וכ"כ הגרי"ש אלישיב שליט"א בתשובה, ומבואר שם שצריך שיהיה ניכר קודם שמתחיל לכסות, לכן יביא את החצץ או הכורכר לפני שמכסה את הבור. אך לאחר כתיבת התשובה הוסיף בעל פה, שמספיק גם להביאם מיד סמוך לכיסוי). כיצד יעשה? יביא תחילה חול או חצץ, שאינם ראויים לזריעה, ויניחם סמוך לבור, אח"כ ימלא את הבור באדמה עד טפח הסמוך לשפתו העליונה, ואת הטפח הנותר יסתום בחול או בחצץ שהכין. אם נוטל את האדמה לסתימת הבור מתל העומד בגינה, לא יטלנו כולו, אלא ישאיר ממנו את העפר הסמוך לקרקע כדי שלא תוכשר לשתילה הקרקע שתחת התל.