|
בְּשַׁחַר נִשּׁוּאֵינוּ לָחַשְׁתָּ לִי: "אַתְּ חֵלֶק מִגּוּפִי, אַתְּ יָד יְמִינִי..." חִיַּכְתִּי בַּהֲנָאָה שֶׁבַּהִשְׁתַּיְּכוּת לָאָהוּב. בְּמֶשֶׁךְ הַשָּׁנִים שָׁמַעְתִּי זאת שׁוּב וָשׁוּב. הַחִיּוּךְ הַיָּשָׁן יָבַשׁ עַל שְׂפָתַי מִפַּחַד הַהִשְׁתַּיְּכוּת. כְּבָר אֵינִי רוצָה לִהְיות יָדְךָ מוּנַעַת לִרְצונְךָ וְנֶאֱלֶמֶת בִּרְצותְךָ אֲבָל אָזְלַת-יָדִי הִשְׁאִירָה אותִי לְיָדְךָ שָׁנִים בְּיַחַד לְבַד. |
