דברי חכמים וחידותם
חידות בחרוזים
חידות בחרוזים
אריה פלהיימר
פרשת ראה
| 1 |
"שתי גדות לירדן
זו שלנו זו גם כן". הייתכן, שעבר הירדן - אחת ממדינות ערב מאותרת בפרשתנו... בצד מערב? |
|
| 2 |
במסגרת ממלכתית - יודע זאת כל ילד בגן
יש דין ויש דיין. מעניין מאד, איפוא, הוא הנוהל שהאזרח הקטן הוא המוציא לפועל. |
|
| 3 |
תיכנן יהודי לבנות לו בית
פינה המגרש משמיר ושית. שילם כל המיסים טבין ותקילין (ואל תהו ראש בכך מקילין!) מה אוכזב ידידנו, זה הגבר נמנע ממנו הרישיון, שוד ושבר. לא חטא מיודענו ולא פשע, מדוע ניחתה עליו מכה כה קשה? |
|
| 4 |
הבה נאמר זאת בקצירת האומר:
כסף מסמל את הגשמי, את החומר. איך ניתן, איפוא, את הקופה הגדושה להסב למקור של טוהר וקדושה? |
|
| 5 |
קשה להיות יהודי
מ"מודה אני" ועד ק"ש על המיטה. מסובך הדבר יותר וייחודי עם התקרב שנת השמיטה. |
|
| 6 |
מעביד ישראלי את עובדו פיטר
פיצויים לא שילם, אך הלה לא ויתר. פתח נגדו בקרב הסתערות: "מדוע ולמה, הרי זה חק הסתדרות?" לו נכנס המפוטר בעובי הקורה היה יודע, שהמקור לכך הוא בתורה! |
|
| 7 |
לא שבת ולא מועד
השור בריא, אינו מועד. לא כלאים ולא שמיטה, מהי הסיבה לדין שביתה? |
|
פתרונות
| 1 | יא, כט-ל: "והיה כי יביאך ה' אלקיך אל הארץ אשר אתה בא שמה לרשתה ונתתה את הברכה על הר גרזים ואת הקללה על הר עיבל. הלא המה בעבר הירדן אחרי דרך אלוני מרה". |
|
| 2 | אין להישמע למסית לעבוד אלוהים אחרים, "כי הרג תהרגנו ידך תהיה בו בראשונה להמיתו ויד כל העם באחרונה" (יג, י). |
|
| 3 | מיודענו ביש המזל תיכנן לבנות את ביתו במקום, שהיה פעם עיר הנידחת, ושנהרס עד היסוד, ככתוב: "ואת כל שללה תקבץ אל תוך רחבה ושרפת באש את העיר ואת כל שללה כליל לה' אלקיך והיתה תל עולם לא תבנה עוד" (יג, יז). |
|
| 4 | בכספי מעשר שני הכתוב מדבר: ניתן להמיר את התוצרת החקלאית בכסף (שכתוצאה מכך חלה עליו קדושה), לעלות לירושלים, ושם "ונתתה הכסף בכל אשר תאוה נפשך בבקר ובצאן וביין ובשכר ובכל אשר תשאל נפשך ואכלת שם לפני ה' אלקיך ושמחת אתה וביתך" (יד, כו). |
|
| 5 | התורה מזהירה את היהודי "פן יהיה דבר עם לבבך בליעל לאמר קרבה שנת השבע שנת השמטה ורעה עינך באחיך האביון ולא תתן לו... נתון תתן לו ולא ירע לבבך בתתך לו וכו'" (טו, ט). |
|
| 6 | הכוונה לדין הענקה לעבד עברי: "העניק תעניק לו מצאנך ומגרנך ומיקבך אשר ברכך ה' אלקיך תתן לו". (טו, יד). |
|
| 7 | המדובר בבכור שור, המוקדש לה' ואסור בעבודה: "כל הבכור אשר יולד בבקרך ובצאנך הזכר תקדיש לה' אלקיך לא תעבד בבכר שורך ולא תגז בכר צאנך". (טו, יט). |
