מיקום המאמר: 1. תנך - עיונים - איוב, בפתיחה לספר ביצוע ע"י ענת 11.10.05 --> ספר איוב בתפיסת הרמב"ן / יהודה איזנברג
ספר איוב בתפיסת הרמב"ן

איוב, פתיחה

יהודה איזנברג


תוכן המאמר:
טענתו הראשונה של איוב
תשובת אליפז
תשובתו של בלדד
צופר הנעמתי
אליהוא
דבר ה'

תקציר:
סיכום הדעות בספר איוב.

מילות מפתח:
אליפז, בלדד, צופר, אליהוא

בספר איוב משתתפים חמשה אנשים: איוב, שלשת רעיו, אליהוא - ולבסוף שומע איוב את קול ה' מן השערה. לכאורה - ההתקדמות בספר יכולה להוביל אותנו לתשובה שספר איוב נותן לשאלות שהוא מעלה: האם יש צדק בעולם? האם אדם נידון על פי מעשיו?

לכאורה יש בספר תשובה לשאלות. למעשה מבנה הספר כולל בתוכו מלכוד הגורם לכך שגם לאחר שנסיים את הספר עדיין תשארנה השאלות שהוצגו בו פתוחות. והדבר מובן: בשאלות היסוד של חיינו, של קיומנו, לא יתכן שנקבל תשובה סופית, מובנת, חד משמעית ומשכנעת. לו כך היה הדבר, היה פתרון זה מבטל סופית את התלבטות כבני אדם; היה פתרון זה הופך את שאלות הצדק לשאלות פיסיקאליות, שיש בהן תשובה אחת חד משמעית - אך אין בהן לבטים וספקות והשתלמות עצמית.

היכן המלכוד בספר איוב? איוב עצמו לא קרא את פרק א' בספרו. אנחנו קראנו את הפרק. אנו יודעים כי איוב הוא "תם וישר וירא אלהים וסר מרע", וכי האלקים עצמו מעיד על כך. אם כן: איוב צודק. הוא אדם ישר, וכל סבלו נובע מהתחרות בלתי מובנת בין האלקים ובין השטן. מדוע תחרות כזאת מביאה סבל על אדם ישר?


בהמשך הספר אנו שומעים כי שלשת הרעים המנסים להסביר לו את הצדק האלקי אינם מצליחים בכך, והם חדלים מדבר עמו: "וישבתו שלשת האנשים האלה מענות את איבו, כי הוא צדיק בעיניו" (לב, א). אם כן - איוב צדיק בעיניו, אבל לא בעיניהם. ואמנם אליהוא חרה אפו בשלשת הרעים, "על אשר לא מצאו מענה וירשיעו את איוב" (לב, ג). משמע: איוב צדיק. אבל באותו פסוק נאמר כי אליהוא כועס על איוב "על צדקו נפשו מאלהים" - משמע: איוב רשע.

סוף הספר גם הוא מקשה על סיכום: איוב משתכנע כי אין בידו להבין. משמע: איוב אינו צודק. אבל דבר ה' אל אליפז אומר "חרה אפי בך ובשני רעיך, כי לא דברתם אלי נכונה כעבדי איוב" (מב). משמע: הרעים חטאו, ואיוב צדק. איוב צריך להתפלל על רעיו, כדי שלא יוענשו, ורק לאחר שהוא מתפלל עליהם "וישא ה' את פני איוב".

בתוך מלכוד זה אנו צריכים למצוא את דרכנו; להבין מה מלמד אותנו ספר איוב; מהי דרך ההשגחה האלקית על בני אדם; ומתי אדם סובל ולמה.

בעיוננו זה נסכם את הדרך בה מסביר רמב"ן את הבעיות של ספר איוב. רמב"ן פרש את הספר בשלמותו, אך גם סיכם את הספר ב"שער הגמול" שחיבר, הלא הוא השער האחרון בספר "תורת האדם".

טענתו הראשונה של איוב
איוב מוכה. הוא חש כי צדיק הוא, ולכן הוא צריך למצוא את הסיבה לסבלו והוא מוצא. ממש כמו בימינו: כאשר אדם סובל ואינו מבין את סיבות סבלו, הוא אומר "אין לי מזל"; ולפעמים: זה הגורל שלי. כך אומר איוב: "יאבד יום אולד בו, והלילה אמר הורה גבר". דברי איוב קצת יותר מתוחכמים, אבל סיכומם במשפט העממי "אין לי מזל". מהו מזל? האמונה הקדמונית במזל קובעת כי לכוכבי השמים יש שתים עשרה צורות, וכל צורה שייכת לחודש אחר. מצב הכוכבים ברגע לידתו של אדם הוא המזל שלו, ומצב זה קובע את גורלו לכל חייו, בלי שתהיה אפשרות לשנות את הגורל הזה. הברכה "מזל טוב" שאנו מברכים איש את רעהו מקורה באמונה זאת. אנו מברכים אדם כי המזל - צורת הכוכבים - ובלשון קצת יותר אינטיליגנטית: ההורסקופ שלו - יהיה טוב. ומה אומר איוב: "יאבד יום אולד בו, והלילה אמר הורה גבר". איוב מקלל את ליל הריונו, ואת היום בו נולד. שני אלה גרמו למזלו הרע, והוא מקלל אותם.

בדבריו הראשונים איוב כמו מבין את מר גורלו. אין הוא מחפש הגיון בצרה שבאה עליו, כי אין הגיון במאורעות הקורים לאדם. המזל קובע את גורלו, והמזל, כלשון העם, עיוור. כל אלה שנולדו ברגע לידתו של איוב - זה גורלם. איוב בשלב זה מבכה את גורלו, אבל אינו בא בטענות נגד אף אחד.

תשובת אליפז
אליפז משיב לאיוב נגד הגישה הפטליסטית שלו. "זכור נא מי הוא נקי אבד". אליפז קושר את הסבל עם השכר והעונש. הנקי אינו אובד. הרשע נענש. כאשר אנו רואים כי הסבל קשור בעונש צודק - מראה הדבר כי לא הגורל העיוור מחליט מה יהיה גורלו של אדם, אלא הצדק האלקי הוא הגוזר שמחה או עצב. וגם אם רואה אני לעתים אויל משריש - רשע עושה חיל - בסופו של דבר קללה תבוא על ביתו.

תשובת אליפז היא אפוא פשוטה בתכלית: העונש בא על חטא, והמעניש הוא האל.

בתשובתו עורר אליפז בעיה יותר מאשר פתר אותה: אם העונש בא על חטא, אזי אין לאיוב הסבר על סבלו: איוב יודע כי צדיק הוא וכי סובל הוא. מדוע יסבול?

תשובתו של אליפז מקשה על איוב במקום להקל עליו. איוב יודע כי צדיק הוא. איוב גם יודע כי סובל הוא. אם לא מקרה גורם את סבלו, אלא החלטה מחושבת של האלקים - היכן הצדק בהחלטה זו?

בשלב זה של הויכוח טוען איוב שלש טענות:
1. אם סבלי בא ללמד אותי, ולהוכיח אותי, צריך הסבל להיות יחסי לכוחי וליכולתי. אי אפשר ללמד ולחנך באמצעות סבל שלא ניתן לעמוד בו.
מה כחי כי איחל, ומה קצי כי אאריך נפשי.
אם כח אבנים כחי, אם בשרי נחוש?"
2. טענה שניה: מה כוחו ומה עתידו של אדם, שהאלקים מעניש אותו ומצער אותו. אדם להבל דמה, וסופו מוות. הוא כל כך חלש, הוא כל כך ארעי. מדוע להוסיף על ארעיותו, מדוע להכותו בימי חייו הקצרים.
ימי קלו מני ארג, ויכלו באפס תקווה.
זכור כי רוח חיי, לא תשוב עיני לראות טוב.
לא תשורני עין רואי, אינך בי ואינני" (ז).
3. וטענה שלישית: גם האדם, גם חייו וגם פשעו לא כלום הם בעיני האלקים. מדוע יעניש האל אדם, אם כל כך פחות הוא, אם כל כך חסר ערך הוא. הנה דברי איוב:
מה אנוש כי תגדלנו, וכי תשית אליו לבך.
ותפקדנו לבקרים, לרגעים תבחננו...
חטאתי, מה אפעל לך.
נוצר האדם, למה שמתני למפגע לך, ואהיה עלי למשא..."
אם כן, שלש טענות טוען איוב נגד אליפז. אם אמנם השכר והעונש באים מאת האלקים, אין סבלי סבל מוצדק. והסיבות הן אלה: 1. הסבל צריך להיות סבל מחנך, סבל שאפשר לעמוד בו, ואילו סבלי כבד ואינו יכול לעמוד בו. 2. האדם הוא כל כך חלש, והמוות אורב לו בכל פינה. מה טעם להוסיף על ייסוריו אלה, ולצער אותו בימי חייו הקצרים. 3. באמת אין לאלקים במה לעסוק, אלא באדם, היצור הנחות והפחות הזה?

תשובתו של בלדד
אל מול דברי איוב אלה בא בלדד. בלדד אינו מחדש חידושים מסעירים. הוא חוזר בקווים כלליים על דבריו של אליפז. עיקר דבריו: הרעות הבאות על איוב ועל בניו הם בדין, כי האל לא יעוות משפט וצדק. אם בניך חטאו - אומר בלדד - וישלחם ביד פשעם. בניך לא מתו בלא עוון, כי לא יתכן שאדם ימות בלא עוון. ואשר לך, אומר בלדד, אם זך וישר אתה, הרי שבסופו של דבר תקבל את שכרך. אם סובל אתה עכשיו, משמע יש פגם כל שהוא במעשיך.

תשובתו של בלדד לא הביאה מרפא לרוחו הנכאה של איוב. איוב יודע כי צדיק הוא. ורעיו האהובים מנחמים אותו כי יש צדק בעולם, וכי יש הגיון בסבל שהוא סובל, כי הסבל בא לכפר על חטאים שחטא. נחמה מלבבת מאוד!

שני הצדדים בויכוח נשארו בעמדותיהם. איוב טוען: "לא חטאתי, סבלי בא על לא עול בכפי". רעיו אומרים לו: חטאת, סבלך בא בגלל חטא, והוא מוצדק.

איוב חוזר על טענותיו הבסיסיות:
תם אני, ולא אדע נפשי. אמאס חיי.
אחת היא, על כן אמרתי, תם וישר הוא מכלה...
ארץ ניתנה ביד רשע, פני שופטיה יכסה.
אם לא - איפוא מי הוא?!
צדיק אני, אומר איוב, ואם יש סבל בעולם, הרי הדבר נובע כי תם וישר הוא מכלה. הגורל קובע את מאורעות החיים, לא האלקים. אין הבדל בין תם וישר. עובדה: ארץ ניתנה ביד רשע. אם יש צדק בעולם, מדוע ניתנה ארץ ביד רשע?

איוב מוסיף טענה חדשה, חריפה יותר:
כי לא איש כמוני תעננו, נבוא יחדו במשפט.
לא יש בינינו מוכיח, ישת ידו על שנינו.
יסר מעלי שבטו, ואימתו אל תבעתני,
אדברה ולא איראנו, כי לא כן אנכי עמדי...
ופירוש הדברים: אם אמנם סבלי בא בגלל עוון - אני רוצה משפט גלוי. אני רוצה משפט צדק. יסר מעלי שבטו, ואימתו אל תבעתני, ואז אשמיע את טענותיי.

איוב שמע שני רעים, ושניהם לא ניחמו את רוחו. שניהם חוזרים על טענות מסוג אחד: העונש הוא תוצאה של חטא. ואילו איוב זועק: מה חטאי ומה פשעי!

צופר הנעמתי
כאן נכנס לדיון צופר הנעמתי. צופר מכניס לדיון ממד מטפיזי. עד עכשיו היה הדיון מבוסס על העובדות הנראות בעולם. אתה רואה סבל - חפש את סיבתו. לא מצאת - משמע אין צדק בעולם. צופר מכניס לדיון את ממד הגמול הנעלם.
מי יתן אלוה דבר, ויפתח שפתיו עמך.
ויגד לך תעלומות חכמה, כי כפלים לתושיה,
ודע כי ישה לך אלוה מעונך".
יש חשבון נוסף, אומר צופר. הסבל הגלוי אינו הכל. "כפלים לתושיה". יש גמול אחר. יש מערכת של סליחה ושל טובה. אתה רואה רשעים מצליחים - מדוע תבין זאת כמערכת של אי צדק? יש הסבר אחר לכך: מערכת של סליחה והטבה. אולי האלקים מוכן לסלוח לרשעים, ולכן אתה רואה אותם לעתים מצליחים. ומכאן, טוען צופר, תסיק מסקנה רחוקה יותר אם הרשעים זוכים לשכר, כמה טוב יהיה גורלם של הצדיקים! וגם אתה, איוב, אם תזכור את הטוב הקיים בעולם, ותחכה לו, סופך "כי אתה עמל תשכח, כמים עברו תזכור". אתה תשכח את סבלך. "ורבצת ואין מחריד, וחילו פניך רבים. ועיני רשעים תכלינה, ומנוס אבד מנחם, ותקותם מפח נפש". החשבונאות הכפולה תביא בסופו של דבר את השכר לצדיק. יש תכלית למעשיך, אל תתרגש מהצלחת הרשעים - היא מראה על חסד האלקים.

תמו דברי שלשת הרעים. הם לא מצאו שפה משותפת עם איוב. נקודת המוצא שלהם שונה. איוב טוען: צדיק אני, ואין סיבה לסבלי. הרעים טוענים: אם סובל אתה, משמע יש רע במעשיך.

אליהוא
וכאן מצטרף לויכוח אליהוא. הוא נכנס לויכוח כאשר כולו אש נגד איוב ונגד שלשת הרעים.
באיוב חרה אפו על צדקו נפשו מאלהים,
ובשלושת רעיו חרה אפו,
על אשר לא מצאו מענה וירשיעו את איוב". (לב).
בניתוח דברי אליהוא שואל רמב"ן: מה יכול עוד להוסיף אליהוא על הדברים שנאמרו? הסבל יכול לבוא בגלל אחת משלש סיבות: בגלל חטא, והרי איוב דוחה הסבר זה; ללא חטא, ובגלל מקריות, והרעים דוחים הסבר זה, ויתכן הסבר שלישי, שהסבל הוא חלק מחשבון ארוך, ובסופו של דבר יגיע הטוב - אך גם הסבר זה כבר נאמר, והוא נדחה על ידי איוב.

את דברי אליהוא מפרש רמב"ן בדרך חדשה. אליהוא, טוען רמב"ן, מכניס לדיון ממד נוסף, חדש, שלא עלה לדיון לפני כן. את היות האדם חלק ממערכת קוסמית מקיפה וארוכה. לדברי אליהוא אין האדם יכול לדון על גורלו, מפני שהוא רואה רק חלק קצר מהוויתו. אדם בא מעולם רוחני, והוא הולך לעולם רוחני, וגיזרת חייו בעולם הזה היא כה קצרה, שאין אפשרות לשפוט על הצדק האלקי על פי חיים אלה, שהם חלק ממערכת ארוכה יותר ומסובכת יותר.

תשובה זו, כותב רמב"ן, היא מסודות התורה שנעלמו, לבד מן הזוכים להם לקבלה, והפירוש בהן אסור בכתב, והרמז אובד תועלת. ובניסוח אחר: את סופו של הדיון הזה, קשה להבין על בוריו.

דבר ה'
אך בכך לא די. לאחר דברי אליהוא מופיע דבר ה' בכבודו ובעצמו. וראה פלא: את דבר ה' אנו יכולים להבין. תשובתו מדברת אלינו, כמעט עונה על שאלות המדע היום.

מה אומר ה' מן הסערה?
איפה היית ביסדי ארץ? הגד, אם ידעת בינה.
מי שם ממדיה כי תדע, או מי נטה עליה קו...
התצוד ללביא טרף, וחית כפירים תמלא?...
מי יכין לעורב צידו, כי ילדיו אל אל ישועו...
הידעת עת לדת יעלי סלע? חולל אילות תשמור?
תשובת האלקים מן הסערה מראה לאדם את חוסר יכולתו להבין את הנעשה סביבו. האם אתה מבין את חוקי הטבע, שאתה רוצה להבין את חוקי האלקים? האם מבין אתה את שווי המשקל הביולוגי הקיים בעולם? האם מבין אתה את דרך בריאת העולם? האם מבין אתה את גופך, על אלפי מרכיביו ושווי המשקל שבהם? האם יודע אתה איך נולד יעל-סלע? איך מתפתח מנגנון החיים?

האלקים עונה, אך תשובתו שאלה: מדוע רוצה אתה להבין את המטפיזיקה, אם אינך מבין את הפיסיקה. מדוע רוצה אתה להבין את האלקים, אם אין אתה מבין את האדם!

תשובה זו פייסה את איוב, והניחה את דעתו. הוא הגיע לשלב הגבוה של החכם, היודע שאינו יודע. היודע את מגבלות הדעת האנושית.