ספר איוב בתפיסת הרמב"ם
איוב, פתיחה
יהודה איזנברג
|
תוכן המאמר:
מי היה איוב? דבריו של איוב אליפז בלדד צופר אליהוא דבר ה' מן הסערה תקציר: סיכום ספר איוב, על פי שיטות פילוסופיות מקובלות. מילות מפתח: אליפז, בלדד, צופר, אליהוא |
ספר איוב כולל דיון בשאלות היסוד של הקיום האנושי: שאלת הצדק ותגמול; יכולת הבחירה החופשית של האדם ומידת שליטתו בגורלו.
לא יפלא שכל דיון פילוסופי בנושאים אלה מגיע, בסופו של דבר, לדיון בספר איוב ובמסקנות העולות מן הספר.
בעיון זו ננתח את ספר איוב בעקבות דבריו של רמב"ם, במורה נבוכים חלק שלישי.
מי היה איוב?
אם איוב הוא משל - מהו הנמשל של משל מורכב זה? הנמשל הוא מבוכתם של כל המעיינים מבני אדם. אנחנו הנמשל! איוב סובל ואינו יודע מדוע - אנחנו שואלים את עצמנו את אותה שאלה עצמה: מדוע קרה לי דבר זה?! אם איוב הוא משל, הרי שהוא מקיף עולם ומלואו - כולנו יושבים עם איוב, מגרדים פצעינו בחרש, ושואלים את עצמנו: מדוע מתנהלים חיינו כפי שהם מתנהלים? מדוע מתנהלת ההיסטוריה כפי שהיא מתנהלת? מי יכול להסביר לנו את המתרחש סביבנו?
משל זה, כותב רמב"ם, אינו משל כשאר משלים. זהו משל שנתלו בו פליאות, ודברים שהם כבשונו של עולם. במשל זה התבארו ספקות גדולות, ונגלו ממנו אמיתות שאין למעלה מהם.
רמב"ם מפנה את תשומת לבנו לארצו של איוב. "איש היה בארץ עוץ". היכן ארץ עוץ? עוץ הוא שם אדם: נחור אחי אברהם קרא את בנו בכורו בשם "עוץ". אבל "עוץ" נגזר מהמילה "עצה". וכאילו אומר לך הכתוב: עוץ עצה, בחן את סיפורו של האיש, והסק ממנה מסקנות לעצמך, לחייך.
מהן התכונות שהכתוב מונה בו באיוב? "איש תם וישר וירא אלקים וסר מרע". להיות אדם ישר וירא אלקים זו מחמאה לא קטנה. אבל מדוע חסרה תכונה אחרת, מרכזית יותר: מדוע לא הוזכר כי היה האיש חכם או מבין ? מדוע מתמקד ספר איוב דווקא באיש תם?
לשאלה זו, משיב רמב"ם, קל למצוא תשובה. אילו היה איוב חכם, מבין או משכיל, לא היה סיפור המעשה מתפתח. אדם חכם היה יודע למצוא את התשובה לשאלות שנשאלו בספר. רק איש תם שואל את השאלות האלה. רק התם מתלבט בשאלות הצדק והגמול.
מה קורה לאיש התמים הזה? הוא מפסיד בזה אחר זה את רכושו, את בניו, ואת בריאותו. אלה הם שלשת המעגלים שחיי אדם מוקפים בהם. הוא מפסיד את המעגל החיצוני, את רכושו. ועדיין הוא מחזיק מעמד. הוא מפסיד את בניו, את משפחתו, את המשכיותו, והוא מחזיק מעמד. והוא מפסיד גם את בריאותו, את עצמו, את קיומו. ועדיין הוא מחזיק מעמד.
אויבו של איוב הוא השטן. מיהו השטן? מה כוחו? התיאור שבתחילת איוב אינו מסביר לנו פנים. קשה להבין מה הוא מסמל. רמב"ם מביא את מאמרו של רבי שמעון בן לקיש "הוא שטן, הוא יצר הרע, הוא מלאך המוות". השטן הוא השלילה, הטעות. רמב"ם מוסיף ומצטט: "תנא: יורד ומתעה, עולה ומשטין, נוטל רשות ונוטל נשמה". עכשיו יש בידינו מפתח להבין מהו השטן. המילה נגזרת מגזרת "שטה מעליו ועבור", נטייה מדבר, סטייה, הליכה בדרך הטעות. השטן הוא השיקול המוטעה, הוא הטיעון ההופך טוב לרע ורע לטוב. הוא מטעה, ולבסוף הוא המעניש. העונש אינו בא מן החוץ. הטעות היא היא הגוררת אחריה את העונש.
ביד השטן נמסר איוב. ביד הטעות, ביד הספק, ביד אי ההבנה.
דבריו של איוב
אחת היא, על כן אמרתי: תם וישר הוא מכלה.פירוש הדברים: אם יבוא שוט פתאום, ימית את כל מי שימצא, ואין הבדל בין צדיק ורשע. או:
אם שוט ימית פתאום - למסת נקיים ילעג
זה ימות בעצם תומו, כולו שאנן ושליו,מדוע אין הבדל בין צדיק לרשע? מדוע אל לו לאדם לחפש גמול צדק במתרחש סביבו? בעניין זה איוב הוא אריסטוטלי, כותב רמב"ם. איוב חושב כי האלוה משגיח על הקוסמוס, על כוכבי השמים; הוא נותן כח לכדור הארץ להסתובב, לירח להאיר. להתבונן במעשי האדם, טוען אריסטו, זאת למטה מכבודו של האלקים. הוא בז לקטנות. אין הבדל אצלו בין חתול שטרף עכבר, לבין אריה שטרף נביא. גדול הוא מכדי לעסוק בקטנות כמו בני אדם וגורלם.
עטיניו מלאו חלב...
וזה ימות בנפש מרה, ולא אכל בטובה,
יחד על עפר ישכבו, ורימה תכסה עליהם.
כך מתחיל איוב את הויכוח. רמב"ם מזכיר את מאמר החכמים שזה הדעת של איוב הוא בתכלית הרע, אמרו: עפרא בפומיה דאיוב. (בעברית יותר גסה: הלוואי שימות איוב!)
מדוע הגיע איוב למסקנה זו? הוא מתחיל מהסוף: אני סובל. לפי מעשי לא ראוי שאסבול. מסקנה: הסבל אינו תוצאה של החלטה אלקית. מסקנה: האלוה אינו משגיח על הנעשה בעולם. הבעיה הפרטית הפכה להיות נקודת מוצא להשקפת עולם.
אליפז
הלא רעתך רבה, ואין קץ לעוונותיךובניסוח אחר:
הן בעבדיו לא יאמין, ובמלאכיו ישים תהלה,אתה חושב, טוען אליפז, כי אתה צדיק. אבל אתה כל כך קטן, והדרישות מן האדם כל כך גדולות, עד כי הרגשתך כי אמנם טוב ושלם אתה, הרגשה זו אין לה כל הוכחה. "כל דרכיו משפט", וכל מעשה האלוקים בדין. ואם אין האדם מבין את הסיבות לגורלו - הרי חוסר ההבנה מעיד רק על קוצר הדעת של האדם, ולא על חוסר הצדק של מעשי האלקים.
אף כי שוכני בתי חומר, אשר בעפר יסודם.
אליפז אמר מה שאמר, אבל איוב אינו משתכנע. השנים התחפרו בעמדותיהם: איוב טוען: אני יודע כי צדיק אני. אליפז אומר: האדם אינו יכול להבין הכל. אתה בוודאי טועה. ואיוב חושב בלבו: אינני טועה. יודע אני כי צדיק אני.
בלדד
אם זך וישר אתה, כי עתה יעיר עליך ושלם נות צדקך,מה מרמז בלדד בדבריו? לדברי בלדד יש שני מקומות גמול: גמול בעולם הזה, וגמול בעולם הבא. אם אתה סובל עכשיו, אין הדבר סופי. יבוא גמול למעשיך, תקבל שכר, בעולם הבא.
והיה ראשיתך מצער, ואחריתך ישגה מאוד
הסבר זה התולה כל דבר בגמול בעולם הבא, ומתעלם מהנעשה בעולם הזה, כותב רמב"ם, הוא הוא ההסבר של המועתזילה. אסכולה זו פירשה כל דבר כנובע מחכמתו של האל. אם כל דבר נובע מחכמתו של הבורא, צריכים אנו לראות צדק וחכמה בכל הנעשה סביבנו. דבקות זו ברעיון כי לכל דבר ניתן לתת הסבר הגיוני וצודק הביאה את המועתזילה לנתק את עולם הגמול מן העולם הנראה. אנו רואים משהו, אבל הגמול האמיתי בעולם הבא. אסכולה זו הגיעה עד כדי כך שבראותה אי צדק בעולם החי הסבירה אותו במושגים של עולם הבא. מדוע טרף החתול את העכבר שלא חטא? ישיבו אנשי המועתזילה: אל דאגה: העכבר יקבל שכרו בעולם הבא!
צופר
מי יתן אלוה דבר, ויפתח שפתיו עמך,צופר אומר לאיוב דברים קצרים: אתה אינך מבין מאומה. האדם איננו מבין מאומה. אל תשאל שאלות, אין לך סיכוי לקבל תשובות.
ויגד לך תעלומות חכמה, כי כפלים לתושיה...
החקר אלוה תמצא, אם עד תכלית שדי תמצא?
ומה מסתתר מאחרי עמדה זו? רמב"ם כבר אמר: צופר מייצג את האשרעייה. אסכולה זו אמרת: כל הנעשה בעולם נעשה על פי רצונו של האלקים. אין אנו מבינים רצון זה, ואנו רק יודעים כי הוא קיים. האשרעייה הגיעה על פי הנחתה לאבסורדים מרחיקי לכת: אם הכל הולך אחר רצונו של האל, אזי גם כל פעילות שבטבע היא לפי רצונו. כל עלה שנפל מן העץ בזמן השלכת נפל למקום שנקבע לו מראש! ובעלי החיים - כל צעד שלהם מחושב מראש ומוחלט מראש. והאדם - גם הוא כפוף לרצון האלקי, ואין לו יכולת להחליט החלטות. כאן הגענו לקו האדום: אם האדם אינו יכול להחליט כלום, וכל מעשה ממעשיו מוכתב על ידי הרצון האלקי - מדוע הוא מקבל שכר על מעשיו ועונש על חטאיו, האם המריונטה, הבובה בתאטרון הבובות מקבל שכר על כך שעשתה מראש שהחוטים שהיא קשורה בהם הורו לה לעשות? והאם היא מקבלת עונש על כך שהחוטים משכו אותה לכוון לא נכון?
האשרעייה יאמרו: באמת אין משמעות לשכר ולעונש, כי גם המעשה וגם השכר נובעים מרצונו של האלקים, וגם השכר וגם העונש, גם הסבל וגם ההנאה נובעים מרצונו של האלקים, ואין לחפש כל הסבר לרצון זה.
צופר, טוען רמב"ם, מייצג אסכולה זו. הוא אומר לאיוב: אינך מבין מאומה. הכל הולך אחר רצונו של האלקים. הוא רצה שתסבול. קבל את רצונו ותשלם עמו.
אליהוא
אם יש עליו מלאך מליץ אחד מני אלף,אליהוא אינו עונה, לפי דברי רמב"ם אלה, אלא מוסיף את אלמנט ההצלה, את אלמנט התקווה.
להגיד לאדם ישרו. ויחוננו, ויאמר:
פדעהו מרדת שחת, מצאתי כופר".
דבר ה' מן הסערה
כי עיניו על דרכי איש, וכל צעדיו יראה,דבר ה' לאיוב מסביר את המרחק הגדול שבין האדם לבין האלקים. האדם יודע, והאלקים יודע; האדם משגיח על רכושו, והאלקים משגיח על בריותיו. ובכל זאת - מה גדול המרחק ביניהם! אין דמיון בין מעשי האדם למעשי האלקים. אין דמיון בין הבנת האדם להבנת האלקים.
אין חושך ואין צלמות להסתר שם פועלי אוון".
ומהו סיכום ספר איוב, לפי רמב"ם? - כשידע האדם את ההבדל שבין מעשי האלקים למעשיו הוא, יקל עליו כל מקרה, ולא יוסיפו לו המקרים ספקות על האלוה... אבל יוסף עליו אהבה...
איוב למד לאהוב את האלקים. הוא גם למד את גבולות יכולתו.
