וַיּאמֶר לא יַעֲקב יֵאָמֵר עוד שִׁמְךָ כִּי אִם-יִשְׂרָאֵל
כִּי-שָׂרִיתָ עִם-אֱלקִים וְעִם-אֲנָשִׁים וַתּוּכָל:

וַיּאמֶר-לו אלוקים שִׁמְךָ יַעֲקב לא-יִקָּרֵא שִׁמְךָ עוד יַעֲקב כִּי אִם-יִשְׂרָאֵל יִהְיֶה שְׁמֶךָ
וַיִּקְרָא אֶת-שְׁמו יִשְׂרָאֵל:

לא יאמר עוד שמך x כי אם y
לא יקרא שמך עוד x כי אם y

לא יאמר עוד שהברכות באו לך בעקבה ורמיה כי אם בשררה וגלוי פנים³⁵.

"אף הוא נתן לו שם אחר בשפת הארץ המיוסד על פתרון חלומות".

בראשית ל"ה: ט"ו-כ'
טו וַיִּקְרָא יַעֲקב אֶת-שֵׁם הַמָּקום אֲשֶׁר דִּבֶּר אִתּו שָׁם אלוקים בֵּית-אֵל:
טז וַיִּסְעוּ מִבֵּית אֵל וַיְהִי-עוד כִּבְרַת-הָאָרֶץ לָבוא אֶפְרָתָה וַתֵּלֶד רָחֵל וַתְּקַשׁ בְּלִדְתָּהּ:
יז וַיְהִי בְהַקְשׁתָהּ בְּלִדְתָּהּ וַתּאמֶר לָהּ הַמְיַלֶּדֶת אַל-תִּירְאִי כִּי גַם-זֶה לָךְ בֵּן:
יח וַיְהִי בְּצֵאת נַפְשָׁהּ כִּי מֵתָה וַתִּקְרָא שְׁמו בֶּן-אונִי וְאָבִיו קָרָא-לו בִנְיָמִין:
יט וַתָּמָת רָחֵל וַתִּקָּבֵר בְּדֶרֶךְ אֶפְרָתָה הִוא בֵּית לָחֶם:
כ וַיַּצֵּב יַעֲקב מַצֵּבָה עַל-קְבֻרָתָהּ הִוא מַצֶּבֶת קְבֻרַת-רָחֵל עַד- הַיּום:

"נדמה לי שאין אנו רשאים לשער את כוונותיו של יעקב כאשר אלו לא נמסרו בכתוב בפרוש. יעקב אומנם משנה את השם הנורא שבו נקרא הרך הנולד, אך אין השם החדש נדרש לא מלשון חוזק וגבורה ולא מלשון מזל."

למילה זו יש בין יתר המשמעויות, גם משמעות של מעשה און מרמה, רשע, עוול. ובנטיה לגוף ראשון אוני ומכאן הביטוי "פועלי און" בתהילים(ה/ו), או בישעיה ( ל"ב, ו) "ולבו יעשה און לעשות חונף". או בישעיה (י', א): "הוי החוקקים חקקי און". ובנטייה לגוף שלישי רבים אנו מוצאים בתהלים צ"ד, כג: "וישב עליהם את אונם וברעתם יצמיתם".
ובאשר לשם בנימין: לעומת רחל הקוראת לבנה בן און, קורא לו אביו בן ימין. בין יתר המשמעויות שיש למלה ימין (כוח, צד, דרום ועוד) יש למלה זו כמו בערבית משמעות של שבועה. כמו בתהילים (קמ"ד, ח): "אשר פיהם דיבר שוא וימינם ימין שקר". במקביל לפיהם המדבר שוא, גם ימינם- שבועתם, היא שבועת שקר. ובהקשר ברור אנו קוראים בישעיה ס"ה, ח: "נשבע ה' בימינו ובזרוע עזו". או בישעיה מ"ד, כ: "ולא יאמר הלא שקר בימיני" ועוד.
לאור פירוש זה של המילים ננסה להבין את הטעם שבקריאתם על רקע המאורעות שקדמו לכך.לבן רודף אחרי יעקב ובין היתר הוא מתלונן בפניו: "למה גנבת את אלהי". יעקב, הבטוח בצדקתו, מתגונן ומכריז באלה ובשבועה (=שבועה שליתר תוקף יש בה גם קללה): "עם אשר תמצא את אלהיך לא יחיה" והכתוב אף מוסיף: "ולא ידע יעקב כי רחל גנבתם" (בראשית ל"א, לב). יעקב כאילו נשבע ללבן שהוא או אנשיו לא גנבו את אלהיו. וכשלבן מחפש באהל רחל היא עושה מעשה און כפול: בנוסף למעשה של גניבת התרפים היא משקרת לאביה.
שבועתו- קללתו של יעקב רדפה את זוג האוהבים יעקב ורחל. ברור שלשבועתו- קללתו של יעקב, הם ייחסו כוח רב.
וכך, שעה שנפשה של רחל יוצאת בשעת לידתה - יודעים שניהם, גם יעקב וגם רחל, כי שבועתו- קללתו של יעקב היא שגרמה למיתה זו טרם זמנה. אך רחל האוהבת את יעקב, אינה רוצה להאשים את אהובה בכך "ובצאת נפשה כי מתה", היא נוטלת את האחריות לתוצאה הנוראה של הקללה על עצמה, וקוראת לבנה בשם "מעין המאורע" בן האון שלי, זכר למעשה האון שעשתה כאשר גנבה את התרפים של אביה ושיקרה לו.
אך יעקב יודע, שהוא אחראי לתוצאה הנוראה הזאת, ואינו רוצה להאשים את רחל ולהטיל עליה את האחריות. כאוהב אמיתי הוא נוטל על עצמו את האחריות למעשה הנמהר שעשה ואף הוא קורא לבנו בשם "מעין המאורע" בן ימין- בן השבועה שנשבעתי ("עם אשר תמצא את אלקיך לא יחיה").

זוּלָתִי כָּלֵב בֶּן-יְפֻנֶּה הוּא יִרְאֶנָּה וְלו-אֶתֵּן אֶת-הָאָרֶץ.

כד וַיְנַחֵם דָּוִד אֵת בַּת-שֶׁבַע אִשְׁתּו וַיָּבא אֵלֶיהָ וַיִּשְׁכַּב עִמָּהּ וַתֵּלֶד בֵּן (ויקרא כתיב)
וַתִּקְרָא אֶת-שְׁמו שְׁלמה וַה' אֲהֵבו:
כה וַיִּשְׁלַח בְּיַד נָתָן הַנָּבִיא וַיִּקְרָא אֶת-שְׁמו יְדִידְיָה בַּעֲבוּר ה':

יבא ידיד בן ידיד ויבנה ידיד לידיד בחלקו של ידיד ויתכפרו בו ידידים.
יבא ידיד - זה שלמה המלך.

ה' יצדיק עליך את הדין אם תמרד"⁵⁰

יב. אֱמר הִנֵּה-בָא מֶלֶךְ-בָּבֶל יְרוּשָׁלַם וַיִּקַּח אֶת- מַלְכָּהּ וְאֶת-שָׂרֶיהָ וַיָּבֵא אותָם אֵלָיו בָּבֶלָה:
יג. וַיִּקַּח מִזֶּרַע הַמְּלוּכָה וַיִּכְרת אִתּו בְּרִית וַיָּבֵא אתו בְּאָלָה וְאֶת-אֵילֵי הָאָרֶץ לָקָח:
יד. לִהְיות מַמְלָכָה שְׁפָלָה לְבִלְתִּי הִתְנַשֵּׂא לִשְׁמר אֶת-בְּרִיתו לְעָמְדָה

"שלשון פשחור משמע אדם גדול ובן חורין פש חור"

"וְאַתָּה פַשְׁחוּר וְכל ישְׁבֵי בֵיתֶךָ תֵּלְכוּ בַּשֶּׁבִי".

בלטשאצר. אולי המלה ההיא יורה בלשון כשדים כמו דניאל בלשון הקודש וכן יתר השמות.

יט. וַתֵּלַכְנָה שְׁתֵּיהֶם עַד-בּואָנָה בֵּית לָחֶם
וַיְהִי כְּבאָנָה בֵּית לֶחֶם וַתֵּהם כָּל-הָעִיר עֲלֵיהֶן וַתּאמַרְנָה הֲזאת נָעֳמִי:
כ. וַתּאמֶר אֲלֵיהֶן אַל-תִּקְרֶאנָה לִי נָעֳמִי קְרֶאןָ לִי מָרָא כִּי-הֵמַר שַׁדַּי לִי מְאד:
כא. אֲנִי מְלֵאָה הָלַכְתִּי וְרֵיקָם הֱשִׁיבַנִי ה'
לָמָּה תִקְרֶאנָה לִי נָעֳמִי וַה' עָנָה בִי וְשַׁ-דַּי הֵרַע- לִי⁵⁵. :

"נעמי- משמעו: מתוקה ונעימה כמו: "צוף דבש אמרי נעם" (משלי, טז, כד).
מרא-מלשון מרירות כלומר אשה שמר לה או אשה מרירת נפש".