יעקב-ישראל פעם אחת החלפת השם נעשית ע"י המלאך34: |
וַיּאמֶר לא יַעֲקב יֵאָמֵר עוד שִׁמְךָ כִּי אִם-יִשְׂרָאֵל
כִּי-שָׂרִיתָ עִם-אֱלקִים וְעִם-אֲנָשִׁים וַתּוּכָל: |
ופעם היא נעשית ע"י הקב"ה: |
וַיּאמֶר-לו אלוקים שִׁמְךָ יַעֲקב לא-יִקָּרֵא שִׁמְךָ עוד יַעֲקב כִּי אִם-יִשְׂרָאֵל יִהְיֶה שְׁמֶךָ
וַיִּקְרָא אֶת-שְׁמו יִשְׂרָאֵל: |
הנוסחה הבסיסית של החלפת השם דומה בשתי המקומות: |
לא יאמר עוד שמך x כי אם y
לא יקרא שמך עוד x כי אם y |
לעומת ההחלפה המופיעה ע"י המלאך ובאה עם נימוק "כי שרית", הרי החלפתה שם ע"י הקב"ה באה ללא נימוק והסבר לשם. היינו יכולים לקבל את ההסבר לשינוי שחל ביעקב בהסבר המלאך: "כי שרית עם אלוקים ועם אנשים", אך נצטרך להעמיק מה מהות השינוי שחל ביעקב. על פי רש"י שינוי השם מוסבר כך: |
לא יאמר עוד שהברכות באו לך בעקבה ורמיה כי אם בשררה וגלוי פנים35.
|
יעקב הוא שם העריסה, אך הוא נגזר מ"עקב" - האבר הנמוך ביותר בגופו של האדם ומזכיר את "ויעקבני זה פעמיים" 36 מזכיר את הצורך של יעקב להתמודד עם עשו ולבן, לא תמיד בדרך האמת. אך כעת, השם החדש ניתן ליעקב בעת כניסתו לארץ-זהו שינוי מקום המורה על שינוי מעמד המחייב תכונות חדשות. יעקב חייב לעבור שינוי מהותי כדי להיות ממשיכם של האבות, לא עוד דרך עקלקלה, אלא דרך אמת. השם ישראל - מלשון שררה, כשרה סבתו, ומעתה הוא יהיה "גביר לאחיו", אך יהיה חייב לעשות זאת בדרך הישרה. שינוי השם מבטא שינוי מהות, מאיש פרטי לאבי האומה. יוסף-צפנת פענח37 רש"י מציין שלמילה "פענח" אין דמיון במקרא. ראב"ע כתב: אם זו מילה מצרית, לא ידענו פירושה ואם היא מתורגמת לא ידענו שם יוסף ויהיה פירוש פענח כאשר תרגם המתרגם ארמית. הרמב"ן סבור: "יתכן שקראו לו שם נכבד כלשון ארצו כי שאל לו (כלומר: פרעה שאלו מהו שם נכבד בארץ כנען לאיש המגלה צפונות וכן קראו לו) או שהיה המלך יודע שפת ארץ כנען הקרובה אליו, ועניינו: מגלה צפונות. דומה שלהנחת הראב"ע "אם זו מילה מצרית" נמצא סיוע משני מקורות קדומים: בתרגום השבעים מובא השם כלשונו ללא תרגום: "ויקרא פרעה שם יוסף צפנת פענח". פילון האלכסנדרוני - נפטר שלושים שנה בקירוב לפני חורבן הבית השני-כותב בספרו "על יוסף": |
"אף הוא נתן לו שם אחר בשפת הארץ המיוסד על פתרון חלומות".
|
הכתוב באופן עקבי ממשיך לכנות את יוסף בשם יוסף גם לאחר השינוי, ולפיכך נראה כי שם זה היה ייצוגי בלבד ונועד לשימושם של המצריים ובוודאי לא כונה כך בפי בני יעקב.
אם כן, מדוע קרא לו פרעה כך? כאן נזדקק להסבר הראשון שהבאנו בהקדמתנו לתפקיד השם: בעלות וריבונות. פרעה מוכיח בעלות על האיש החכם במצרים ומשנה שמו, אך כיוון שאין כאן שינוי מהותי החלפת השם אינה "תופסת". יוסף העברי, נשאר יוסף הזוכר את בית אביו, והיודע להלחם ביצרו. אומנם בעיני פרעה חל שינוי מהותי מנער משרת למשנה למלך, אך לא כך אצל יוסף עצמו. בן אוני-בנימין |
בראשית ל"ה: ט"ו-כ'
טו וַיִּקְרָא יַעֲקב אֶת-שֵׁם הַמָּקום אֲשֶׁר דִּבֶּר אִתּו שָׁם אלוקים בֵּית-אֵל: טז וַיִּסְעוּ מִבֵּית אֵל וַיְהִי-עוד כִּבְרַת-הָאָרֶץ לָבוא אֶפְרָתָה וַתֵּלֶד רָחֵל וַתְּקַשׁ בְּלִדְתָּהּ: יז וַיְהִי בְהַקְשׁתָהּ בְּלִדְתָּהּ וַתּאמֶר לָהּ הַמְיַלֶּדֶת אַל-תִּירְאִי כִּי גַם-זֶה לָךְ בֵּן: יח וַיְהִי בְּצֵאת נַפְשָׁהּ כִּי מֵתָה וַתִּקְרָא שְׁמו בֶּן-אונִי וְאָבִיו קָרָא-לו בִנְיָמִין: יט וַתָּמָת רָחֵל וַתִּקָּבֵר בְּדֶרֶךְ אֶפְרָתָה הִוא בֵּית לָחֶם: כ וַיַּצֵּב יַעֲקב מַצֵּבָה עַל-קְבֻרָתָהּ הִוא מַצֶּבֶת קְבֻרַת-רָחֵל עַד- הַיּום: |
קריאת שם במקרא מלווה, בדרך כלל, בהסבר לסיבה שבקריאת השם; הדבר בולט במיוחד בקריאת השמות לבניו של יעקב אבינו. בלידתם של השבטים, מסבירות האמהות רחל ולאה, את הטעם שבקביעת שמו של כל בן.
מקרה יוצא דופן במקרא הוא קביעת שמו של בנימין. במקרה זה האם, רחל, קוראת לו בשם - כפי שנהגו האמהות בכל הבנים האחרים - בן אוני. אלא שכאן מתערב האב יעקב וקורא לו בשם משלו: בנימין. אנו צריכים לשים לב לעובדה שזהו המקום היחיד בו יעקב נותן את שם הבן. בכל אחד- עשר הילדים שלו נקבו האמהות בשמות ללא תגובת יעקב. שלא כמקובל אין הסבר אף לאחד משני השמות הללו, (מתוך הנחה שהדבר מובן ואינו מצריך הסבר?). מאליה עולה, כמובן, השאלה: מדוע זה קראה לו רחל בן אוני, ומה היא הסיבה שיעקב חולק במקרה זה על דעתה של רחל האהובה שבנשותיו - וקורא לו בנימין ומה פירושם של שמות אלו? מובן מאליו שאת הסיבה לשמות שונים אלה יש לחפש אך ורק בפירושם ובמובנם של השמות בנימין ובן אוני. וכבר עסקו בכך ראשונים וגדולים. רחל קוראת לבנה "בן אוני". פירושו: בן אבלי38 , או בן צערי39, ואילו יעקב הרוצה למנוע מבנו את משא הגורל הטמון בשם המר משנה את שמו לבנימין40 מהו השינוי שערך יעקב? האם יעקב שינה לחלוטין את השם שנתנה האם? האם רק עשה "משחק מילים" עם השם? או שמא יש כאן תלות בשם שנתנה רחל? נסקור את הפרושים השונים: עפ"י פרוש רש"י התשובה היא: יעקב שינה את השם ואת מהותו, רחל התכוונה לבן צערי, ויעקב שינה את השם לבנימין. בכוונתו לבן ימין, כשימין הוא "מלא". הוכחתו: עפ"י הכתוב בתהילים (פט יג) "צפון וימין אתה בראתם". דהיינו: כוונת יעקב עפ"י רש"י היא לשנות מ"בן אבלי " ל"בן מלא". הרמב"ן מפרש שבתת יעקב את השם בנימין הוא משנה רק את משמעות המילה "און", לפרושה השני. דהיינו: המילה "און" סובלת שני פרושים, אֵבֶל או כח. יעקב שינה את המשמעות של המילה ל"בן כוחי", אך לא ביטל את זכר השם שהאם נתנה. דהיינו:יעקב "שיחק" עם הפרושים השונים של המילה "און". הוכחתו: און ככח: "ימינך תמצא שונאיך" (תהילים כ"א ט'). דהיינו: כוחך ינצח את אויבך. און כאבל: "לא אכלתי באוני ממנו" (דברים כ"ו/י"ד). עפ"י הרד"ק שינוי שמו של בן אוני לבנימין היה שינוי מהשם שניתן ע"י רחל ואף שינוי המהות. רחל התכוונה לבן אבלי ויעקב הפך את המשמעות ל: בן האהוב . וכפי פירושו: "וחביב עלי שנולד בזקנתי". הוכחתו: מהפסוק בתהילים פ' י"ח "תהי ידך על איש ימינך על בן אדם אמצת לך", דהיינו: ישנה תקבולת בין "איש ימינך" לבין "בן אדם אמצת לך". עפ"י הקבלה זו מבין הרד"ק כי ימין הוא אהוב. י' זקוביץ מביא במאמרו41 את האפשרות כי פרוש המילה "און" היא "מזל", שהרי בימי קדם נחשב הימין לצד בר-המזל, וניתן אף להביא הוכחה לדבריו מברכת יעקב לאפרים ומנשה.42 זקוביץ מסיים את דבריו כך43: |
"נדמה לי שאין אנו רשאים לשער את כוונותיו של יעקב כאשר אלו לא נמסרו בכתוב בפרוש. יעקב אומנם משנה את השם הנורא שבו נקרא הרך הנולד, אך אין השם החדש נדרש לא מלשון חוזק וגבורה ולא מלשון מזל."
|
את הפרוש המעניין ביותר בעיני מצאתי במאמרו של דוד בן רפאל חיים הכהן44. בתחילה הוא חולק על הפרשנים המסורתיים: על הפירוש הניתן ע"י הרמב"ן לשם בנימין-בן הכוח, שהוא מקובל על רוב פרשנינו בכל התקופות, הוא טוען כי זהו פרוש שאינו יכול להתקבל על הדעת לאור הנסיבות שבהן נקרא. אדם שהאהובה בנשותיו מתה בשעת לידתה, לא יקרא לבן הנולד לו בנסיבות אלה "בן הכוח" וזאת בניגוד לדעת אשתו המתה שקרא לו "בן הצער". הצעתו היא לנסות ולהבין את פירושם של שני השמות כפשוטם, וזאת נעשה ע"י הניסיון להגיע למובנן הראשוני של המילים שנבחרו כשמות למלה "אוני". אצטט את הרעיון כפי שכתב אותו המחבר: |
למילה זו יש בין יתר המשמעויות, גם משמעות של מעשה און מרמה, רשע, עוול. ובנטיה לגוף ראשון אוני ומכאן הביטוי "פועלי און" בתהילים(ה/ו), או בישעיה ( ל"ב, ו) "ולבו יעשה און לעשות חונף". או בישעיה (י', א): "הוי החוקקים חקקי און". ובנטייה לגוף שלישי רבים אנו מוצאים בתהלים צ"ד, כג: "וישב עליהם את אונם וברעתם יצמיתם".
ובאשר לשם בנימין: לעומת רחל הקוראת לבנה בן און, קורא לו אביו בן ימין. בין יתר המשמעויות שיש למלה ימין (כוח, צד, דרום ועוד) יש למלה זו כמו בערבית משמעות של שבועה. כמו בתהילים (קמ"ד, ח): "אשר פיהם דיבר שוא וימינם ימין שקר". במקביל לפיהם המדבר שוא, גם ימינם- שבועתם, היא שבועת שקר. ובהקשר ברור אנו קוראים בישעיה ס"ה, ח: "נשבע ה' בימינו ובזרוע עזו". או בישעיה מ"ד, כ: "ולא יאמר הלא שקר בימיני" ועוד. לאור פירוש זה של המילים ננסה להבין את הטעם שבקריאתם על רקע המאורעות שקדמו לכך.לבן רודף אחרי יעקב ובין היתר הוא מתלונן בפניו: "למה גנבת את אלהי". יעקב, הבטוח בצדקתו, מתגונן ומכריז באלה ובשבועה (=שבועה שליתר תוקף יש בה גם קללה): "עם אשר תמצא את אלהיך לא יחיה" והכתוב אף מוסיף: "ולא ידע יעקב כי רחל גנבתם" (בראשית ל"א, לב). יעקב כאילו נשבע ללבן שהוא או אנשיו לא גנבו את אלהיו. וכשלבן מחפש באהל רחל היא עושה מעשה און כפול: בנוסף למעשה של גניבת התרפים היא משקרת לאביה. שבועתו- קללתו של יעקב רדפה את זוג האוהבים יעקב ורחל. ברור שלשבועתו- קללתו של יעקב, הם ייחסו כוח רב. וכך, שעה שנפשה של רחל יוצאת בשעת לידתה - יודעים שניהם, גם יעקב וגם רחל, כי שבועתו- קללתו של יעקב היא שגרמה למיתה זו טרם זמנה. אך רחל האוהבת את יעקב, אינה רוצה להאשים את אהובה בכך "ובצאת נפשה כי מתה", היא נוטלת את האחריות לתוצאה הנוראה של הקללה על עצמה, וקוראת לבנה בשם "מעין המאורע" בן האון שלי, זכר למעשה האון שעשתה כאשר גנבה את התרפים של אביה ושיקרה לו. אך יעקב יודע, שהוא אחראי לתוצאה הנוראה הזאת, ואינו רוצה להאשים את רחל ולהטיל עליה את האחריות. כאוהב אמיתי הוא נוטל על עצמו את האחריות למעשה הנמהר שעשה ואף הוא קורא לבנו בשם "מעין המאורע" בן ימין- בן השבועה שנשבעתי ("עם אשר תמצא את אלקיך לא יחיה"). |
אם כך ואם כפרושים השונים שהבאנו, הרי מוכח שחילוף השם הוא מהותי ועקרוני, ומבטא שינוי מהות. הושע-יהושע במפרשים יש על כך כמה תשובות, רובם קושרים זאת לסיפור שליחת התרים את הארץ שם מוחלף שמו של הושע. רש"י: התפלל עליו (משה) "י-ה יושיעך מעצת מרגלים"45 . דהיינו: הוסיף אות לשמו המבטאת תפילה זו. אם נלך בכיוונו של פרוש רש"י נסביר, כי לפני היציאה לתור את הארץ משתנה שמו של הושע. פרוש השם :"הושע" הוא אתה בכוחך תושיע, לעומת השם החדש "יהושע" שפרושו: ה' הוא יושיע. התשועה לא תבוא מכוחך אלא מכוח ה'. כאחד משנים- עשר התרים את הארץ, יהושע היה "תחת לחץ" גדול מצד עשרת התרים ומצד העם להביא את דיבת הארץ רעה. משה בכוחו הנבואי ראה כי יהושע לא יוכל לעמוד בלחץ זה בכוחותיו הוא ונדרש לשינוי שמו המבטא שינוי מהותו כמקבל כח אלוקי שיוכל לסייע לו בהתמודדות זו. כלב למשל, לא נצרך לכוחות אלו ואכן הקב"ה מציין אותו לשבח בתיאור הסיפור בדברים46: |
זוּלָתִי כָּלֵב בֶּן-יְפֻנֶּה הוּא יִרְאֶנָּה וְלו-אֶתֵּן אֶת-הָאָרֶץ.
|
יהושע אינו מוזכר בפסוק זה, כי לא עמדו לו כוחותיו בלבד, אלא נעזר בברכה מיוחדת.
השם החדש נלקט, ולמעט פעם אחת (דברים ל"ב מ"ד) הוא נקרא לעולם יהושע. הוכחנו כי יהושע עבר שינוי מהותי כשבפך מאיש פשוט לבעל כח אלוקי שהכשיר אותו לעמוד בעצת התרים ועל כן שונה שמו. שלמה-ידידיה |
כד וַיְנַחֵם דָּוִד אֵת בַּת-שֶׁבַע אִשְׁתּו וַיָּבא אֵלֶיהָ וַיִּשְׁכַּב עִמָּהּ וַתֵּלֶד בֵּן (ויקרא כתיב)
וַתִּקְרָא אֶת-שְׁמו שְׁלמה וַה' אֲהֵבו: כה וַיִּשְׁלַח בְּיַד נָתָן הַנָּבִיא וַיִּקְרָא אֶת-שְׁמו יְדִידְיָה בַּעֲבוּר ה': |
מיהו הנותן את השם שלמה? על פי הקרי -בת שבע וכך מפרש גם הרד"ק שם, אך עפ"י הכתיב זהו דוד וכך מפרש האברבנל כיון שהוא הנושא הראשון בפסוק. המשך הפסוקים מראים כי מתוך אהבה שאהב ה' את שלמה שלח עם נתן להחליף את שמו לידידיה. על פי הגמרא במנחות 47 יש בשם זה ייעוד: |
יבא ידיד בן ידיד ויבנה ידיד לידיד בחלקו של ידיד ויתכפרו בו ידידים.
יבא ידיד - זה שלמה המלך. |
מעניין כי שם זה שניתן מהקב"ה ומבטא ייעוד כה נשגב של בניית בית ה', לא נשמר ונותר יחידאי בתנ"ך, וזאת נסביר ע"י שינוי גדול מידי פונטית מהשם המקורי48. אליקים-יהויקים מתניה-צדקיהו ואמנם כשפרעה נכה המליך את אליקים, הוא התכוון למלך עושה דברו ולא למלוכה אמיתית, אלא התכוון לשלוט ביהודה דרכו (מעין: ואסל). עפ"י הסברנו לעיל, הרי כשמלך רוצה להראות את מלכותו הוא משנה את שמו, אם כן, עש כאן שינוי במעמדו ל אליקים ושינוי במעמדו של עם ישראל, המבוטא בחילוף השם. הוא הדין גם במלך בבל המסב את שמו של מתניה. אך תמוהה היא הבחירה של אותם מלכים נוכריים בשמות החדשים, הרי לשיטתם מה טעם להסב את השם ליהויקים? ומה טעם ממתניה לצדקיהו? הרי אלו שני שמות יהודיים? ניתן לשער שישנה כאן מגמה של צמצום מאלוקים - שם אוניברסלי, לעומת שם הוויה, שהוא לאומי. אלוהות - זהו המלך פרעה עצמו, ושם ה' מיוחד לישראל.49 לשמו של צדקיהו התייחסו המפרשים: רש"י: |
ה' יצדיק עליך את הדין אם תמרד"50
|
ניתן אולי להבין את פרוש רש"י על רקע נבואתו של יחזקאל (בפרק י"ז) על צדקיהו: |
יב. אֱמר הִנֵּה-בָא מֶלֶךְ-בָּבֶל יְרוּשָׁלַם וַיִּקַּח אֶת- מַלְכָּהּ וְאֶת-שָׂרֶיהָ וַיָּבֵא אותָם אֵלָיו בָּבֶלָה:
יג. וַיִּקַּח מִזֶּרַע הַמְּלוּכָה וַיִּכְרת אִתּו בְּרִית וַיָּבֵא אתו בְּאָלָה וְאֶת-אֵילֵי הָאָרֶץ לָקָח: יד. לִהְיות מַמְלָכָה שְׁפָלָה לְבִלְתִּי הִתְנַשֵּׂא לִשְׁמר אֶת-בְּרִיתו לְעָמְדָה |
מחויבותו של צדקיהו למלך בבל עוגנה בשבועה ואלה והייתה אם כן לא רק מחויבות פוליטית אלא ברית "מטעם" הקב"ה. יתכן לפרש שמות אלו באופן פשוט יותר: מטרת החלפת השם היא, כפי שהסברנו להראות בעלות וריבונות ויתכן והמלכים הגויים נתנו למלכים החדשים לבחור את שמם החדש. אחת היא להם מה יהיה שם זה, העיקר שיוחלף. פשחור-מגור מסביב רש"י בפרושו לפסוק ג' מחלק את השם לשתי מילים, ומפרש שמדובר בבן חורין: |
"שלשון פשחור משמע אדם גדול ובן חורין פש חור"
|
השם שונה ע"י הקב"ה ביד נביאו ירמיהו. פשחור בן אמר היה פקיד נגיד בבית ה' וירמיהו משנה את שמו. מבנה נוסח החילוף מזכיר מאוד את המבנה אצל יעקב "לא .שמך.כי אם."
השם החדש לא נלקט, כנראה מהטעם הפונטי שהזכרנו לעיל, והמפתיע הוא כי גם ירמיהו בעצמו ממשיך לקוראו פשחור באותו פרק בפס' ו': |
"וְאַתָּה פַשְׁחוּר וְכל ישְׁבֵי בֵיתֶךָ תֵּלְכוּ בַּשֶּׁבִי".
|
אפשר לפרש כי חילוף שמו אינו אלא סמלי ולכן לא משתמש בו אף ירמיהו עצמו. בדומה להושע52 שנותן שמות לילדיו כסמל, אף ירמיהו עושה זאת כאן.
השם שונה ל"מגור מסביב", דהיינו החילוף מורה על שינוי שיהיה בך: עד עתה חשת עצמך כבן חורין וכגדול ומעתה אתה תפחד מהאויבים סביב. דניאל-בלטשאצר, חנניה-שדרך, מישאל-מישך יתכן וביטוי זה בא לומר כי אין כאן חילוף כלל אלא רק תרגום שמם העברי ללשון הכשדיים, וכך פירש ה"מצודת דוד53": |
בלטשאצר. אולי המלה ההיא יורה בלשון כשדים כמו דניאל בלשון הקודש וכן יתר השמות.
|
פרוש זה קשה מאוד, כיוון שידוע לנו מספר דניאל כי בלטשאצר היה שם אלוהי נבוכדנאצר (ד, ה). יתכן, אם כן, כי חילופי השמות הם שינוי מעמד-היהודים מקבלים שמות של אלוהי הכשדיים כהוכחה לעליה במעמדם.54 נעמי-מרא |
יט. וַתֵּלַכְנָה שְׁתֵּיהֶם עַד-בּואָנָה בֵּית לָחֶם
וַיְהִי כְּבאָנָה בֵּית לֶחֶם וַתֵּהם כָּל-הָעִיר עֲלֵיהֶן וַתּאמַרְנָה הֲזאת נָעֳמִי: כ. וַתּאמֶר אֲלֵיהֶן אַל-תִּקְרֶאנָה לִי נָעֳמִי קְרֶאןָ לִי מָרָא כִּי-הֵמַר שַׁדַּי לִי מְאד: כא. אֲנִי מְלֵאָה הָלַכְתִּי וְרֵיקָם הֱשִׁיבַנִי ה' לָמָּה תִקְרֶאנָה לִי נָעֳמִי וַה' עָנָה בִי וְשַׁ-דַּי הֵרַע- לִי55. : |
היא איבדה בעל ובנים, ומרגישה שאינה יכולה להישאר עם שם העריסה. בפרוש דעת מקרא למגילת רות מפורשים השם הישן והחדש56: |
"נעמי- משמעו: מתוקה ונעימה כמו: "צוף דבש אמרי נעם" (משלי, טז, כד).
מרא-מלשון מרירות כלומר אשה שמר לה או אשה מרירת נפש". |
דהיינו: נעמי מרגישה כי חל בה שינוי מהותי: מהאשה המלאה במשפחה ובממון, חזרתי לבדי ומחוסרת כל.
נעמי מרגישה בעצמה (זז הפעם היחידה בתנ"ך בה אדם משנה לעצמו את השם) כי פרוש שם העריסה שלה, נוגד את מהותה, נוגד את מצבה ולכן היא מחליפה את שמה. השם מרא לא נקלט: לא את כותב המגילה הממשיך לכנותה בשם נעמי ולא את נשות בית לחם הממשיכות אף הם לקרוא בשמה. מעניין לציין כי למרות השינוי לטובה בחייה בסוף המגילה והיא כבר חובקת נכד, היא אינה משנה את שמה חזרה לשם העריסה ויתכן שוב ששינוי השם מהווה מעשה סמלי בלבד, אך נעמי לא התכוונה שכך יהיה שמה, אלא רצתה לבטא את השינוי שחל בחייה. ממילא למדנו, כי בשינוי מעמד או מצב-משתנה השם. |
בעבודה זו ניסיתי להוכיח כי קיימת תופעה במקרא של חילופי שמות, משמות העריסה, לשמות אחרים. הראנו כי החילוף יכול להתבצע ע"י הא-ל, ע"י נביא בשם הא-ל, ע"י האדם עצמו וע"י אדם אחר. ניסינו להוכיח כי כל חילוף שם במקרא מבטא שינוי שחל באדם ששמו שונה. לעיתים מדובר בשינוי גדול: כיוון חדש לחיים, ולעיתים מדובר בשינוי מעמד או בשינוי מצב, אך תמיד יש שינוי כל שהוא. |
הערות:![]() 1. מ"ד קאסוטו, "מאדם עד נח", מאגנס, ירושלים תשל"ה עמ' 15 . 2. ' פליישמן, למשמעותם של שינויי השם ומצוות המילה, בית מקרא 46 ( תשס"א), ירושלים עמ' 310 3. בראשית ב, כ 4. בראשית ל"ה יח 5. דברי הימים א', ד י 6. בראשית י"ז ה 7. שם, טו 8. שם, ל"ב כח-ל ובשניה: שם, ל"ה י 9. ועוד נרחיב על כך בהמשך. 10. רות א', כ 11. פרשת נח סימן א' 12. לכתיבת פרק זה נעזרתי בעבודת הדוקטורט של ד"ר נהרי יחיאל 13. ערך "שם", אנציקלופדיה מקראית, כרך ה, עמוד 34 . 14. וכך מפרש שם המיוחס לרש"י 15. וכך מפרש שם הרשב"ם. 16. י' זקוביץ, כפל מדרשי שם, עבודת גמר בחוג למקרא, ירושלים תשל"א עמ' 99 17. בערך "שם" טור 1007 18. הוא מופיע עוד לפני כן בבראשית לב, כט מפי המלאך ונרחיב על כך בפרק שייוחד לו. 19. ערך "שם", מוסד ביאליק ירושלים, שנה, עמודות 38-37 20. ש' קוגוט, מדרשי השם ליעקב ולישראל ותפיסת המרת השם בפרשנות היהודית המסורתית, תהלה למשה, עורכים: אליהו דב אייכלר, עמ' 219 21. תוספתא ברכות א, יד 22. ' פליישמן, למשמעותם של שינויי השם ומצוות המילה, בית מקרא 46 ( תשס"א), ירושלים עמ' 311 23. מדרשי שמות במקרא, הוצאת רביבים רמת גן, תשמ"ח עמ' 18. 24. מדרש בראשית רבה פרשה מ"ב:" עברי-אמר ר' יהודה: כל העולם כלו מעבר אחד והוא מעבר אחר" 25. בראשית י"ז יא 26. ' פליישמן, למשמעותם של שינויי השם ומצוות המילה, בית מקרא 46 ( תשס"א), ירושלים עמ' 315-320 27. ויקרא י"ח, ג 28. שם, כז-כח 29. אנציקלופדיה מקראית "כנען" טורים 200-201 . 30. תוספתא ברכות א, יד 31. בערך "שרה" עמודה 342-341 32. בפרושו על פס' ב' בפרק ט"ז ד"ה "וישמע אברם" 33. ש' קוגוט, מדרשי השם ליעקב ולישראל ותפיסת המרת השם בפרשנות היהודית המסורתית, תהלה למשה, עורכים: אליהו דב אייכלר עמ' 219 34. בראשית לב, ה 35. רש"י בראשית לב, כט 36. בראשית כ"ז לו 37. פרק זה נכתב עפ"י מאמרו של י' אופנהיימר, השם צפנת פענח-פרושו וגלגוליו, סיני כרך קט"ז(תשנ"ה) עמ' עו-פ 38. עפ"י פרוש הרד"ק לפס' י"ח. 39. עפ"י פרוש הרמב"ן שם 40. ואה גם: נהרי יחיאל באגרון בשם "בן אוני" עמ' 89 41. עמ' 108 42. בראשית מ"ח 43. עמ' 108 44. בית מקרא, ע"ג, (טבת תשל"ח), עמ' 241-239 45. רש"י במדבר י"ג, ט"ז 46. פרק א' פס' לו 47. דף נג ע"א 48. עיין לעיל בדעתו של שמחה קוגוט ובהערה 20 49. נ' אריאל, לכל איש יש שם, שמעתין 100 (תש"ן), עמ' 138. 50. בפרושו למלכים ב', כ"ד, יז 51. פרוש דעת מקרא לירמיהו פרק כ' פס' ו הערה 1 52. פרק א פס' ג-ו 53. בפרושו לדניאל א, ז 54. נ' אריאל, לכל איש יש שם, שמעתין 100 (תש"ן), עמ'138. 55. שם, א' כ-כא 56. א, כ |
חזרה לתחילת המאמר |
---|