"משה אמרם מפי הגבורה, כיתר דברי התורה,
מ'בראשית' עד 'לעיני כל ישראל'... או אם... אמרו משה מעצמו".

"והאומר שפסוק מהם משה כתבו מעצמו,
הרי הוא בכלל 'כי דבר ה' בזה' (במ' טו, לא)".

"קללות שבמשנה תורה... בלשון יחיד אמורות, ומשה מפי עצמו אמרן" -

"ולא ציווהו על פרטיות הברכות והקללות... ועל כן לא אמר אלה דברי הברית אשר דיבר ה' אל משה לכרות את בני ישראל... לפי שלא היה פרטיות הדברים ממנו יתברך ושמשה סידר הדברים בעצמיותם".

"שהספר המקודש הזה בכללו ובכל חלקיו הוא מפי הקב"ה... מילה במילה, כשאר חלקי התורה".

"ומי כתבן? משה כתב ספרו ופרשת בלעם ואיוב, יהושע כתב ספרו ושמונה פסוקים שבתורה, שמואל כתב ספרו ושופטים ורות, דוד כתב ספר תהילים על ידי עשרה זקנים... ירמיה כתב ספרו וספר מלכים וקינות, חזקיה וסיעתו כתבו ישעיה, משלי, שיר השירים וקהלת, אנשי כנסת הגדולה כתבו יחזקאל ושנים עשר, דניאל ומגילת אסתר, עזרא כתב ספרו ויחס של דברי הימים עד לו."

"ואל תתמה על אשר נטיתי מדעת חז"ל בזה, כי גם בגמרא לא הסכימו בדברים האלה, וחלקו שם אם משה כתב ספר איוב ואם כתב יהושע שמונה פסוקים מהתורה. ואחרי שחז"ל עצמם סיפקו בקצת המאמר, אינו מהבטל שגם אני אבחר בקצתו דרך יותר ישר ונאות כפי טבע הפסוקים ויושרם."

"עזרא ואנשי כנסת הגדולה מצאו ספרי התורה בשלמותם ותמותם כמו שנכתבו... והדברים אשר נראו אליו זרים כפי טבע הלשון וכוונת הסיפור חשב בעצמו... שכיוון הכותב בדברים הזרים ההם סוד מן הסודות מסתרי התורה... ולכן הניחם בכתב מבפנים כמו שנכתב, האמנם שם מבחוץ הקרי שהוא פירוש הכתוב הזר..."

"ואפשר עוד לומר שלא נכתב בספר הקודש תורה ונביאים וכתובים דבר בטעות ושגיאה, אבל שכל המילים והתיבות הזרות בלשונם ובכתיבתם כתבום הנביאים כן בכוונה וחכמה ולסיבה מהסיבות, ואנחנו לא נדע, כי הם מסתרי התורה והנבואה וידיעותינו קצרות מהשיגם, האמנם עזרא הסופר במופלא ממנו לא דרש והניח הדברים כמו שנכתבו..."

מבנה הפירוש

"אופן כתיבת הספרים ההם... אין ספק שמצאו הנביאים דברים נכתבו באותם הזמנים בספרי דברי הימים שנזכרו בספר מלכים... ומאשר היו מפוזרים ומפורדים... והיו בהם דברים נכתבו כפי הרצון ולא כפי האמת... לכן נחה רוח ה' על הנביאים ההם וייצוום לחבר ספר על כל הסיפורים האלה בשלמות ובאמת."

"ראה עניינה וכללותה בנבואות מאת ה' והביע אותה בלשונו של ישעיהו".

"ואביא מהמדרשות וממאמרי חז"ל היותר נאות אצלי, ואזכור מקומות דבריהם מה שלא עשה רד"ק ז"ל,¹² ולא אמנע מלהראות החולשה שבאה בדבריהם במקומות על דרך הפירוש ולא היו מקובלים אצלי."

"בכל מקום שהכתוב מעיד על מעשה נבואי כלשהו, גם אם נראה לנו מוזר שהוא קרה בפועל, אין לנו לזוז מפשוטו של מקרא ולהגדירו כ"מראה נבואי".

"חלילה לאל שיעשה את נביאיו לעג וקלס לנבלים ויצוום לעשות מעשי שטות",²⁴

"שהנביאים לא נבחרו מהשם יתברך מפאת עצמם, להעלותם במעלות לכבוד ולתפארת כמלכים, אבל היו שליחי האל ליישר את עמו ולכן היה מצווה אותם לעשות מה שיצטרך לתיקונם, ולא יחוש השם לעניין הנביא כי אם למה שיצטרך להישרת עמו"²⁵.

"ואשר ראוי שיסבור בעניין זה כל מי שדעתו שלמה הוא מה שאבאר, והוא שכלל המצוות יש להן טעם בהחלט, ובגלל תועלת מסוימת כיווה בהן, אבל פרטיהן הן אשר נאמר בהן שהן לפשט הציווי... אבל מה שיש להדגים בו באמת מעניין הפרטים הוא הקורבן, שהציווי בהקרבת הקורבן יש לו תועלת גדולה ברורה, כמו שאבאר, אבל היות הקורבן הזה כבש וזה איל, ושיהיה מניינן מניין מסוים, לזה אי אפשר ליתן טעם כלל, וכל מי שמעסיק עצמו לדעתי בהמצאת טעמים לאחד מן הפרטים הללו הרי הוא הוזה הזיה גדולה..."

"כדי לבשם ריחו וריח בגדי כל העובדים שם... וגם זה ממה שמקיים יראת המקדש. אבל אילו לא היה לו ריח טוב, כל שכן אילו היה ההפך, הייתה ההרגשה הפך הרוממות..."

"קודם פירוש הפסוקים אשר בפרשיות המשכן וכליו ראוי כפי העיון הטוב לבאר ראשונה: אם יש רמז ונמשל במשכן וכליו, או אם ציווה בו ית' לכבוד ולתפארת הבית בלבד מבלי שום כוונה אחרת. ורחוק הוא שנאמין שלא היה בזה משל ורמז כלל לדבר אחר... אין ספק שהשכל מורה ומחייב שיש בזה הערה והוראה לדברים אחרים זולת פשוטי המאמרים האלה."

"מה טעם שתהיה הפרה נקבה ולא פר זכר, ומה טעם להיות אדומה... למה היה אפר הפרה מטהר את הטמאים ועם זה היה מטמא את הטהורים..."

"דבר ברור וגלוי שהטומאות והטהרות גזרות הכתוב הן, ואיל מדברים שדעתו של אדם מכרעת והרי הן מכלל חוקים. וכן הטבילה מן הטומאות מכלל החוקים הוא, שאין הטומאה טיט או צואה שתעבור במים אלא גזרת הכתוב היא, והדבר תלוי בכוונת הלב..."

"אם היה המלך הכרחי בקיבוץ המדיני...
ואם בעם ישראל הוא גם כן מחויב והכרחי כבשאר האומות".

"כמו שהוא עוד היום המנהג במלחמות, שעם המארשאל"ק ההולך עם שר הצבא לפני העם ילכו איש אחד מכל שרי המחנה לתור להם מקום לתחנותם."

"וכבר אמר אלכסנדרוס מוקדון בלכידת עיר אחת לגיבוריו... בהיותם שואלים ממנו מהו החלק אשר ירצה לקחת מהעיר ההיא, והוא השיבם: אין ראוי לי לקחת יותר מכבוד הניצחון והצלחת הכיבוש והממשלה."

"וכבר כתבו הקדמונים מהיוונים מספרי דברי הימים מעניין האנשים אשר קראו צינטאורו"ס... שהם היו ממראה מותניהם ולמעלה אנשים וממראה מותניהם ולמטה היו סוסים."

"...כי הנה האי (אינגלאטירה) ההיא לחלק צרפת תיחשב, ומצרפת היה בתחילה, וכן קראוה בספריהם הקדמונים אי צרפת, עם היות שאחרי כן נבדלה מצרפת ונעשתה מלכות בפני עצמה."

לקט אופייני מפירושו

"ותקרא שמו משה כי אמרה מן המים משיתיהו"

"ויעבדו את ה' ותקצר נפשו בעמל ישראל" (שו' י: טז).

"וכולם בעיניי דברי רוח... ולהסיר המבוכות האלה כולם אמרתי אני... שכאשר ראה שאול שדוד לקח נשים אחרות... חשש אולי מיכל בתו תזנה... (ולכן) נתן שאול את מיכל בתו לפלטי בן ליש... לשמרה... וידמה שהיה פלטי אדם זקן והיה נשוי..."³⁸

"רצה לומר, אותו הספר האלוקי אשר כתב משה איש האלוקים שחיפשנו ולא מצאנוהו עד הנה, אותו מצאתי."⁴¹

"כי כמו שאם היום הזה נמצא הספר אשר כתב משה, פחד יקראנו ורעדה מפני קדושתו, עם היות בתוכנו הפתשגן ממנו לאלפים ולרבבות, כן היה בימי חלקיהו שלא נתחרד להיותו ספר תורה, כי אם להיותו אשר כתב משה בידיו המקודשות מפי אל עליון".

"הדברים האלה לחכמינו ז"ל הם דרכי הדרש, ואין לי להשיב עליהם. ודי במה שאמרו (שבת, שם) 'רבי דאתי מדוד מהפך בזכותיה'."

הפירוש על ספר דניאל

סיכום פרשנותו ואישיותו של אברבנאל

"העבר אינו נידון לשכחה, בחינת מאי דהווה הווה, והעתיד אינו נדחה מן התודעה כהלכתא למשיחא. הפעלתה של ההיסטוריה משמעותה כפולה: יש בה מן ההיסטוריזציה של עניינים בלתי-היסטוריים ומתן כוונה אסכאטולוגית למאורעות שאירעו בשעתם ועבר זמנם... תחום ההיסטוריה מתפשט לה גם על חזיונות, שמטבעם הראשון אינם היסטוריים כלל וכלל, ומאורעות ומראות-נבואה שמקומם נתייחד להם בעבר, לפי רוב דעות קודמיו, מוכנסים עתה לרשות העתיד."⁴⁷

"אברבנאל מאמין שאי אפשר לפרש כל מקרא כפשוטו העלה... יש סיפורים בתורה, הבאים ללמדנו 'חכמה ודעת ויראת ה' מלבד הפשט'... הוא משתדל להוכיח שהעלה והנסתר דבר אחד הם."⁴⁸
"אברבנאל... קרוב ביותר לתפיסת-העולם הפיוטית והקדמונית של המקרא... המיוסדת על הרגש והאמונה... אבל היו לו בעיות משלו... שביקש להיחלץ מהן לאורם של כתבי הקודש... בעיות של פילוסופיה דתית... של מדעי הטבע והעולם ובעיות הזמן ופגעיו... באברבנאל ניכר יפה הצורך של האיש הדתי להאיר הכול באורה של האמונה... וניכר בו הדחף הרוחני החזק ליישב לעצמו ולבני עמו את הקושיה הגדולה שהקשו מאורעות זמנו על תורת ישראל ועל ייעודיו: כלום אין המציאות סותרת את התורה?"⁴⁹

"על הכותב הראשונה", כגון מזוזה, ציצית, תפילין וכד', ולכן היו בכל מקום ובכל זמן. לעומת הקורבנות ש"לא היו כן... אבל ציווה לייחד בית אחד במקום אחד... וכל זה מורה היות הכוונה האלוהית למעט זה המין מן העבודות ושלא נצטוו אם כן הקורבנות על הכוונה הראשונה כתפילות ושאר המצוות".

"הנה התבאר שמן התורה ומן הנביאים ומן הכתובים ומדברי רז"ל בהרבה מקומות יש סיוע גדול לדברי הרב המורה, ואין בזה דברי הבאי אלא דברי קדושה."

1. ראה עוד פרטים על חייו המעניינים באנציקלופדיה העברית כרך א, הערך "אברבנאל."
2. ראה ד"ר ש' רגב, "השיטה הפרשנית של אברבנאל", קובץ מחניים, רבעון למחקר, להגות ולתרבות יהודית (ב), י-ם, תשנ"ג, עמ' 249-242. לטרילוגיה הוא קרא בשם הכולל "מגדול ישועות".
3. הוא מרבה לפרט בהקדמותיו גם את תולדות חייו, עיסוקיו המדיניים ונדודיו הרבים.
4. בבא בתרא דף יד, ע"ב.
5. וראה חידושי אגדות מהרש"א שם: ירמיה לאו דווקא כולו חורבן, שהרי יש כמה נבואות נחמה בירמיה, וכן ישעיהו אינו כולו נחמה, שהרי יש בו נבואות המבשרות חורבן, אלא הכוונה היא לרובו של כל ספר - "רובא ככוליה". וראה גם את הקדמתו של אברבנאל לספר ישעיהו.
6. הוא מסתמך על הביטוי "עד היום הזה" המופיע תכופות בספר יהושע, וזה מוכיח, לדעתו, שהכתיבה הייתה זמן רב אחרי שהדברים קרו. והוא מוסיף עוד השערה: "ואם תרצה לומר שיהושע כתב ספרו להסכים עם דברי חז"ל, אמור מעתה שירמיה גם כן או שמואל קיבץ המאמרים ההם ותיקנם על ספר והוא אשר הוסיף עליהם כיד אלוקיו הטובה עליו."
7. מוצע ללומד לעיין בהקדמותיו לספר שמואל ומלכים. לא מצאנו לנכון להפליג ולדון בפרטים אלה, שאינם עיקר נושאנו.
8. הוא אינו מסכים שהושע קודם לישעיהו (ב"ב דף יד, ע"ב) על סמך הפסוק "תחילת דבר ה' בהושע" (שם א: ה. וראה גם "דעת מקרא", מבוא לספר הושע, עמ' 4.
9. מתוך הקדמתו של אברבנאל לספר ישעיהו, על פי ב"ב שם.
9*. ראה הערה 23 בפרק הדן על הרשב"ם.
10. ראה מ"צ סג"ל, "רי"א אברבנאל בתור פרשן המקרא", תרביץ (ח), תרצ"ז, עמ' 299-260.
11. על פי הקדמתו לספר יהושע וההקדמה השנייה לספר מלכים.
12. יש לציין שגם הוא שכח במקומות לא מעטים לציין את המקור שממנו הוא מביא את דברי חז"ל.
13. בדיוננו על רד"צ הופמן נראה שגם הוא מחלק את ספרי התורה ליחידות, אבל הוא עושה זאת בשיטה אחרת, שנעמוד עליה במקומו.
14. נזכור שפירושו לספר דברים הוא חיבורו הפרשני הראשון ("מרכבת משנה"). בספרים האחרים שהוא פירש מאוחר יותר הוא משתמש במונח "שאלות" ולא במונח "ספקות".
15. ר' מ"צ סגל שצוטט בהערה 10.
16. ר' לוי בן גרשום (1344-1288), פרשן המקרא, חוקר בתחומי המקרא, התלמוד והפילוסופיה.
17. בהקדמתו של אברבנאל לספר שמואל הוא מביא באריכות את גירונימ"ו בקשר לשמו של ספר שמואל (שמואל או ריגו"ם = מלכים). אברבנאל הרבה לצטט מתוך פרשנים נוצריים; ראה בין היתר את הערתו למל"א: ח, בתשובה לשאלתו השישית: "ואמנם חכמי הנוצרים נמשכו בזה אחרי דעת האחרונים מבני עמנו... ובאמת רואה אני את דבריהם בזה יותר מכל דברי שאר החכמים אשר זכרתי מבני עמנו."
18. ישעיהו הלך עירום ויחף שלוש שנים.
19. ירמיהו הלך לטמון את אזור הפשתים בנהר פרת.
20. המעשים הסמליים השונים שעשה יחזקאל לפי דברי ה'.
21. הושע לקח אשת זנונים, את תמר בת דבלים.
22. על פי מו"נ ח"ב, פרק מ"ו.
23. ראה פירושו ליש' כ, ד"ה "ואמנם" ו"על כן" ן יר' יג, ד"ה "כה אמר ה", הוש' א, ד"ה "דבר ה"'.
24. על פי מו"נ ח"ב, פמ"ו, בתרגומו של קפאח. בהערות שם טוען קפאח שאבן תיבון טעה כאן בקריאת המקור.
25. א. לפי הוש' א שם. אבל ראה גם פירושו ליש' כ, ד"ה "על כן"; שם יש נסיגה כלשהי בעמדתו הנחרצת של אברבנאל ומוכנות לקבל את דעתו של הרב במו"נ שם. וראה גם "דעת מקרא" לספר יחזקאל, עמ' 19 ב"מבוא", בקשר לעמדתו של אברבנאל ליח' ג: ב (אכילת המגילה).
ב. דיון ממצה על ה"פולמוס" בין אברבנאל לבין הרמב"ם בעניין הנבואה ראה בספרו של א' שמואלי, "דון יצחק אברבנאל וגירוש ספרד", מוסד ביאליק, י-ם, תשכ"ג, עמ' 112-96.
26. מו"נ ח"ב, פרק מה.
27. בסוף ספר טהרה, הלכות מקוואות פי"א, הי"ב. מדרכו של הרמב"ם לסיים את ספריו ב"יד החזקה" בדברי הגות ולא בהלכה.
28. למשל בשופטים יח: ז, בפסקה המתחילה במילים "בימים ההם": "כמו שעוד היום עושים הויניציאנוש והפלורינטינוש... ושאר העמים, אשר בארץ איטליה עומדים בהנהגותיהם בלי המלכת מלך בתוכם."
29. ראה גם פרק שביעי, "תורת המדינה", בספרו של שמואלי שצוטט לעיל בהערה 25, עמ' 194-183.
30. שמ' כח: ו, ד"ה "ועשו את האפוד": "עשוי כמין סינר של נשים רוכבות סוסים."
31. שמ' שם מא, ד"ה "ומילאת את ידם": "בלשון לעז, כשממנין אדם על פקידת דבר, נותן השליט בידו בית יד של עור, שקורין גנ"ט (GANT = כפפה) בלעז, ועל ידו הוא מחזיקו בדבר, וקורין לאותו מסירה ריוישטי"ר בלעז, (REWESTIR או INVESTIR = להלביש, להסמיך), והוא מילוי ידם."
32. שם פס' ט, ד"ה "ויאמר יהושע".
33. יש' מג, הפיסקה המתחילה במילים " 'ועתה כה אמר ה"' ועוד.
34. בפיסקה המתחילה במילים "'כי קרוב יום ה"'.
35. שמ' ב: י, ד"ה "ויהי לה לבן".
36. והוא דוחה את כל התירוצים שהוא מביא: את ת"י, את הרב במו"נ ח"א, פמ"א ואת רלב"ג.
37. וראה סנהדרין יט, ע"ב-כ, ע"א. השאלה היא אם מיכל נבעלה בכלל על-ידי פלטי בן ליש, או אולי דוד נתן למיכל גט שלא ברצונו ולכן הגט היה פסול (רד"ק) ועוד אפשרויות כגון אלה.
38. ש"א כה, ד"ה "ושאול נתן את מיכל".
39. מל"ב כב:ח.
40. ראה י' קופמן, "תולדות האמונה הישראלית", הוצ' מוסד ביאליק, תש"ך, כרך שני ספר ראשון, עמ' 270-268.
41. ראה פירושו למל"ב כב, בפיסקה המתחילה במילים "וימליכו את בנו יאשיהו".
42. שמ"א כז: ח, ד"ה "ויעל דוד ואנשיו".
43. שמ"ב יא, בפיסקה המתחילה במילים "ויהי לתשובת השנה".
44. שבת נו, ע"א.
45. מל"א יא, בפסקה המתחילה במילים "והמלך שלמה".
46. בניגוד לדעת חז"ל במגילה ג, ע"א. לדעתו חז"ל התכוונו במאמרם זה לכך שהוא לא יהיה שליח לישראל לנבא דברי אזהרה כחגי, כזכריה וכמלאכי.
47. אפרים שמואלי, "דון יצחק אברבנאל וגירוש ספרד", מוסד ביאליק, ירושלים, תשכ"ג, עמ' 80.
48. שם, עמ' 84.
49. שם, עמ' 87
50. ראה רמב"ן לוי' א: ט, ד"ה "ניחוח": "והנה הם ודברי הרמב"ם) הבאי ירפא שבר גדול וקושיא רבה על נקלה, יעשו שולחן ה' מגואל..."

---