הקונקורדנציות העבריות למקרא

קטעים מ"סקירה ביבליוגראפית" מאת אברהם אבן שושן

מתוך: קונקורדנציה חדשה, ירושלים תשל"ח

המסורת הנוצרית מייחסת לנזיר אנתוני מפדואה (1195 - 1231) את חיבור הקונקורדנציה הראשונה לתנ"ך בתרגומו הלטיני ה"וולגאטה". "וולגאטה" - הנפוצה בציבור; כן נקרא התרגום הלטיני של התנ"ך (חוץ מספר תהילים) שנעשה בידי היירונימוס הקדוש (בערך 340 - 420), נזיר נוצרי שישב בבית לחם. הוא תרגם גם את הברית החדשה ללטינית. הוולגאטה נתקבלה כנוסח המקודש של כתבי הקודש בכנסיה הקתולית.
אולם החיבור האותנטי הראשון של קונקורדנציה שנודע בעולם חובר בידי הנזיר הדומיניקני הוגו קארו בקירוב בשנת 1244, אף הוא לוולגאטה ונקרא בשם קונקורדנציה של כתבי הקודש. סבורים, כי קארו הוא שטבע הראשון את המונח "קונקורדנציה". בהכנת הקונקורדנציה נעזר קארו בצוות של מאות נזירים.
מטרתה של הקונקורדנציה הייתה דתית-תיאולוגית בעיקרה: לסייע בידי אנשי הכנסייה במציאת האסמכתות המתאימות בתנ"ך לטענותיהם בויכוחיהם בענייני דת ואמונה עם חכמי היהודים, שהיו בקיאים במקרא ובמפרשיו.

קונקורדנציה ראשונה זו הוגהה ונערכה מחדש כעבור דור בידי הנזיר הפראנציסקאני ארלוטו בחיבורו החדש שהופיע בשנת 1290. באותם הימים הופיעו גם עיבודים אחרים של הקונקורדנציה - כולם בלטינית לוולגאטה.

תנופה רבה לפרסום הקונקורדנציות באה עם המצאת הדפוס (באמצע המאה ה- 15).

בשנת 1470 הופיעה הקונקורדנציה הראשונה בדפוס מאת הכומר קונראד מגרמניה. מהדורות אחדות ממנה הופיעו בדפוס במאה ה- 16.

סמוך לאותה תקופה הודפסה בבאזל קונקורדנציה חדשה, אף היא לוולגאטה, מאת פרובניוס, שזכתה אף היא למהדורות רבות.

בשנת 1535 נדפסה באנגליה הקונקורדנציה הראשונה לתרגום האנגלי של התנ"ך והברית החדשה מאת תומאס גיבסון.

בשנת 1607 נדפסה הקונקורדנציה הראשונה לתרגום "השבעים", הוא התרגום היווני הקדום למקרא.

בשנת 1638 פורסמה קונקורדנציה חדשה לתרגום היווני של התנ"ך ע"י אראסמוס שמיד, והיא שימשה אבטיפוס לקונקורדנציות רבות אחרות, ערוכות בהיקף ובשיטות שונות, שהופיעו מאז ועד ימינו בלשונות רבות.

רק באמצע המאה הט"ו נתחברה הקונקורדנציה העברית הראשונה לתנ"ך. מחברה היה ר' יצחק נתן בן קלונימוס מן העיר ארל שבפרובאנס בדרום צרפת. ר' יצחק נתן, שחי במחצית הראשונה של המאה ה- 15, קנה לו שם בדורו בידיעותיו בתורה, בתלמוד, בפילוסופיה ובויכוחיו עם הנוצרים. כמה מחיבוריו נשארו גנוזים בכתב-יד. לפרסום זכתה הקונקורדנציה שלו שנקראה בשם "מאיר נתיב" (או "יאיר נתיב" על פי הכתוב באיוב מא 24), שחיברה בעקבות הקונקורדנציה של ארלוטו (ר' לעיל).

מטרת חיבורו של ר' יצחק-נתן הייתה אף היא דתית פולמוסית - כדי שהיהודים ימצאו בו עזר והדרכה בויכוחיהם עם הנוצרים.

מטרתו של ר' יצחק-נתן הייתה בעיקרה, כאמור, לתת בידי חכמי ישראל ספר שיהא בו עזר בויכוחיהם עם חכמי הגויים: בו יוכלו למצוא בנקל במקרא כל מילה הנדרשת להם ולהוכיח לכוהני הנוצרים את משמעותם האמיתית של המילים והפסוקים, ולא את כוונות המזויפות שייחסו להם הנוצרים לחיזוק טענותיהם. עם זאת הייתה רבה בו גם התועלת לשמה, ללימוד התנ"ך ולקניית הבקיאות בו.

ר' יצחק-נתן הלך בחיבורו בשיטתם של מחברי הקונקורדנציות הלטיניות של זמנו: את ספרי המקרא שהובאו כמראי-מקומות רשם לפי הסדר שבוולגאטה. כך קיבל מהם את החלוקה לפרקים ("קאפיטולי"), שהנהיג הקרדינאל סטיפאן לאנגטון בראשית המאה ה- 13, ואת סימון הפסוקים במספרים. בראש ספרו נתן רשימת הפרשיות של כל ספרי התנ"ך עם ההתחלות שלהן. את הערכים נתן לפי השורשים, ובכך שימש אב לכל הקונקורדנציות העבריות שבאו אחריו. הפעלים, השמות והתארים וכו' ניתנו אצלו ב"דגל" אחד - ללא כל חלוקה לפי חלקי הדיבור וללא הבחנה בין הנטיות והכינויים - אלא לפי סדר הספרים הנ"ל.
מילות השימוש, מילות הגוף, שמות פרטיים והארמית שבמקרא - לא הובאו כלל.

שמונה שנים שקד ר' יצחק נתן על חיבור הקונקורדנציה (קצ"ח-ר"ח, 1437 - 1445). כתב היד זכה בלי ספק להעתקות שונות. רק מקץ שמונים שנה (כיובל שנים אחרי מות המחבר) הודפס לראשונה בדפוס דניאל בומברג בוונציה - בשנת רפ"ד (1524). במהדורה זאת ניתן ליד כל ערך גם תרגומו הלטיני. כעבור ארבעים שנה (שכ"ד - 1564) נדפסה מהדורה שניה של "מאיר נתיב" ע"י מאיר בן יעקב פרינץ, גם היא בוונציה, מאז הופיעו מהדורות נוספות רבות על הספר (גם בשמות אחרים).

מפנה חשוב בתולדות הקונקורדנציות לתנ"ך העברי חל עם הופעת הקונקורדנציה לתנ"ך של בוקסטורף (1564 - 1629) מזרחן שווייצי, פרופסור לעברית באוניברסיטה בבאזל, פרסם מחקרים רבים וחשובים בחקר הלשון העברית ודקדוקה.
בוקסטורף עסק במשך שנים בהתקנת מהדורה חדשה של התנ"ך בצירוף התרגום הארמי, המסורה והפרשנים העברים השונים. באחרית ימיו שקד על התקנת קונקורדנציה גדולה לתנ"ך בעברית, אך לא זכה להשלימה. בנו, גם הוא כשם אביו יוהאנס בוקסטורף, ירש את מקום אביו כפרופסור לעברית, המשיך בעבודת הקונקורדנציה, השלימה מקץ שלוש שנים למות אביו והוציאה לאור בשנת 1632, בשמה הלטיני: "Concordantiae Bibliorum Hebraicae et Chaldaicae" הוא הקדים לקונקורדנציה מבוא ארוך בלטינית על תולדות הקונקורדנציות ועל עקרונות הספר, והוסיף תוספת קונקורדנציות גדולה גם לחלק הארמי של התנ"ך. בוקסטורף נקט את שיטתו של אליהו בחור בסידור השורשים וחלוקתם לפעלים לבנייניהם ולגזרותיהם ולשמות למשקליהם ולנטיותיהם, אך המבנה הכללי הוא כשל "מאיר נתיב". הוא השאיר גם את הביאורים הקצרים שצירף ר' יצחק-נתן לכל שורש ככתבם וכלשונם והוסיף להם תרגום לטיני.
קונקורדנציה זאת נדפסה בתבנית גדולה ובכרך רב-עמודים, והפכה עד מהרה לקונקורדנציה הקלאסית לתנ"ך העברי במשך תקופה של מאתיים שנה בערך. היא הופיעה מאז במהדורות רבות ובחיקויים ובעיבודים שונים.

עד אמצע המאה שעברה שלטה, כאמור, הקונקורדנציה של בוקסטורף על מהדורותיה ועיבודיה בעולם המחקר התנ"כי והייתה בחזקתו של המדע הנוצרי וחוקריו.

מאמצע המאה שעברה חזרה תורה לאכסניה של החוקרים היהודיים ואף הגיעה להישגים גדולים.

הקונקורדנציה העברית המודרנית הראשונה והמקיפה הופיעה בשנת 1840, ומחברה הוא המזרחן והלקסיקוגרף יוסף אלסארי המכונה יוליוס פירסט (1805 - 1873). פירסט שהיה פרופסור ללשונות המזרח באוניברסיטת ליפסיאה, פרסם מחקרים וספרים רבים בחכמת ישראל ובחקר המקרא והלשון העברית. אולם את עיקר פרסומו קנה בקונקורדנציה לתנ"ך.

"אוצר לשון הקדש, הוא הנקרא קונקורדנציא לתורה נביאים וכתובים, בו ערוכים ומסודרים שרשי לשון הקדש והמעטים מלשון ארמית שבתנ"ך על פי סדר האלף בית. בו מבוארים ומפורשים תמצית שרשי הלשון לפי גזרתם ושמושם, ההוראות השונות לכל שרש, משקלי השמות ותמונות הבניינים והמשקלים" וכו'.

בהקדמתו הלטינית המפורטת הוא מודה:

"ביסוד עבודתי אמנם הייתה הקונקורדנציה של בוקסטורף, אולם הנני רשאי לומר, שלא זו בלבד שבדקתי והרחבתי את החיבור הנ"ל, אלא גם עיבדתי אותו במידה כזאת, שאין לי היסוס לקרוא את שמי על הספר הזה. העשרתי את ספרי בתוספות רבות, למשל הוספתי הרבה הערות משל וולף היידנהיים שהיו בכתב יד, וכן השלמתי כל הערכים שהושמטו על ידי בוקסטורף בפועל "היה" ובשם "יהוה" ועוד. כל התוספות הן פרי ההתקדמות הפילולוגית והאטימולוגית. במקומות רבים סללתי לי דרך חדשה לגמרי המיוסדת על חקירה מדוקדקת של מוצא המילים וצורותיה".

הקונקורדנציה של פירסט זכתה להתעניינות רבה. בשנת תרצ"ב יצאה לאור ע"י יהונתן פרעגער מהדורה מצולמת מוקטנת של הקונקורדנציה ובהשמטת הנספחים הרבים. מהדורה זו זכתה תפוצה רבה עד ימינו.

על אף פרסומו ותפוצתו הרבה של "אוצר לשון הקדש" לפירסט, לא נרתע המו"ל יששכר (ברנהארד) בער והוציא כעבור עשרים שנה (תרכ"א - 1861) מהדורה חדשה מתוקנת ומוגהת של הקונקורדנציה הקונקורדנציה של בוקסטורף בשם "אוצר שרשי לשון הקודש המכונה ספר קונקורדנציה של תורה נביאים וכתובים" ובשער נאמר עוד:

"כולל מלות לשון הקודש וכל המלים אשר בתרגום של כתובים על פי סדר אלף בית... ומבוארים בו באר היטב כל שרשי לשון הקדש לכל חלקי הלשון שם פעל, מלה... וגם נתקנו בו כל המגרעות והשיבושים הרבים אשר עד הנה נשתבש בם החבור הזה... הן מצד הקדמת האחור ואחור המוקדם..."

במהדורה זו הקפיד בער על הכתיב המלא והחסר לפי המסורה. בשער צירף למהדורתו את השער הלטיני של בוקסטורף ואת ההקדמה הארוכה של בקוסטורף הבן, וכן צירף לביאורים בעברית שבראש כל ערך (של ר' יצחק נתן) את התרגום הלטיני של בוקסטורף וגם תרגום גרמני באותיות עבריות. מראי המקומות ניתנו בעברית.

קונקורדנציה קטנה שהיה בה חידוש רב בשעתה, יצאה לאור בשנת תרל"ז (1877) וזכתה לתפוצה רבה ביותר, הלא הוא "ספר המילים" מאת שבי"ל. בשער הספר נרשם:

"ספר המלים הוא קונקורדנציה החדש האוצר כל השמות והפעלים גם מלות הבאים בספרי קדש בכל נטיותיהם למיניהם איש איש על דגלו ושרשו, ומראה כל מקומות המצאם בתנ"ך עם פתרון הוראותיהם בכלל ובפרט".

בסוף הקדמתו הקצרה כתב המחבר שבי"ל, הוא שלמה גלבלום:

"והנה ספר המלים הזה אשר ערכתי בעזה"י, אל ידמה הרואה אותו בתחילה כי הוא רק העתק מספר קונקורדאנציא הגדול, ומי אשר לו הקונקורדאנציא לא יצטרך אליו עוד, אמנם לא כן הוא, ערך הספר הזה תועלותיו בו מאד, מלבד הוראות השורשים כללותיהן ופרטותיהן ודקדוקיהן (אשר) לא העמיקו בהן בעלי השורשים האחרונים, וביאורי הכתובים לפיהן הצפונים בו כאשר יראה הקורא בעיניים פקוחות".

בקונקורדנציה זו בת 755 עמודים בתבנית מוקטנת כינס המחבר את מרבית שורשי המקרא והשמות הנגזרים מהם (כנראה, לפי הקונקורדנציות של בוקסטורף-בער ופירסט) ונתן להם מראי מקומות בלבד, ללא כל הבאות פסוקים. בסוף ספרו נתן גם רשימה קצרה של מילות שימוש (בלא מראי מקומות) וכמה הערות "להקל לדורש ומבקש המלים מעל הספר" - והכל בצמצום רב ובקצרה.

"ספר המילים" של שבי"ל, עם כל מגרעותיו (העדר פסוקים, השמטות מרובות, טעויות במראי מקום ועוד), זכה, כאמור, לתפוצה רבה ביותר, שכן היה שווה כל נפש במחירו, ואף ענה באופן חלקי על דרישות המעיין הרגיל בחיפושי מילים במקרא.
לא בכדי זכה למהדורות מרובות מאז הופעתו (תרמ"ג, תרנ"ג, תרס"ח ועוד), ואף בימינו הופיעו כמה מהדורות מצולמות ממנו בארצות הברית (תרצ"ו) ובישראל (תרצ"ח).

גולת הכותרת של הקונקורדנציות העבריות בימינו היא בלי ספק הקונקורדנציה "היכל הקודש" של ד"ר שלמה מנדלקרן, שזכתה מאז הופעתה בשנת תרנ"ו (1896) לתפוצה רבה בעשרות מהדורות באירופה, בארצות הברית ובישראל, גם בצילומים מוקטנים בכרך אחד או בשני כרכים עד היום הזה.

שלמה מנדלקרן (תר"ו - תרס"ב), יליד עיירה ליד דובנא, היה רב כשרונות ורב ידע בתחומים רבים - בשירה ובביקורת, בתרגום ובחקר המקרא והלשון העברית. למד בבית המדרש לרבנים בוילנה ושפות מזרחיות באוניברסיטת פטרבורג, באודיסה למד תורת המשפטים. בוינה קיבל תואר "דוקטור" על מחקרו על השינויים בנוסחים של ספרי מלכים ודברי הימים. כבר בצעירותו, בגיל שלושים, החל לרקום רעיון קונקורדנציה עברית שלמה ומקיפה. אחרי הפרעות של שנות השמונים ברוסיה ("הסופות בנגב") עבר לגרמניה והשתקע בליפסיאה (ליפציג), ושם ניגש להגשמת חלום חייו - עריכת קונקורדנציה חדשה שקראה בשם "היכל הקודש". קרוב לעשרים שנה הקדיש מנדלקרן לעבודתו. בשנת 1884 הוציא בגרמניה חוברת לדוגמה של הקונקורדנציה החדשה, שנתקבלה באהדה וברוב שבחים על ידי אנשי המדע. בשנת תרנ"ו (1896) הופיע בליפסיאה בדפוס "היכל הקודש" בכל הדרו.

את רובי חידושיו ויתרונותיו של "היכל הקודש" פירט מנדלקרן במבוא המפורט לספרו - "פתח ההיכל". נציין כאן את העיקריים בהם:

א) מבחינת ההיקף והחומר - הייתה זאת הקונקורדנציה השלמה והמדויקת מכל אלה שהופיעו לפניו. הוא בדק וגילה למעלה מ- 5,000 השמטות בקונקורדנציות הקודמות, לרבות של פירסט, בוקסטורף, בער ודוידזון. כן תיקן שגיאות מרובות בהבאות מן המקרא, בחלוקת המשפטים ובמראי המקומות.

ב) את הפסוקים הביא לפי סדר הספרים של המסורת היהודית, ולא לפי הוולגאטה, כאשר נהגו הכול לפניו.

ג) תשומת-לב רבה הקדיש לחלוקה ההגיונית של המובאות ולא לקיצוץ טכני בפסוקים, כפי שנהגו אחרים.

ד) הוא נתן קונקורדנציה שלמה מיוחדת לשמות הגוף, לאוצר המילים הארמי שבתנ"ך, לשמות הפרטיים עם כל מראי-מקומותיהם.

ה) ליד כל ערך נתן בקיצור נמרץ ביאור קצר ומדעי וגם תרגום ללטינית.

הקונקורדנציה של מנדלקרן זכתה עם הופעתה להכרה בעולם המדע היהודי והנוצרי ודחקה כמעט כליל את רגלי הקונקורדנציות האחרות.

בשנת תרנ"ז יצא לאור גם קיצור של הקונקורדנציה שלו ובה כל אוצר המילים עם מראי מקומות בלבד בשם "תבנית ההיכל". "תבנית ההיכל" דמתה במבנה ל"ספר המילים" של שבי"ל, שהופיע כעשרים שנה לפניו; אך זו של מנדלקרן הייתה מקיפה ומדויקת הרבה יותר.

הקונקורדנציה הגדולה של ד"ר שלמה מנדלקרן זכתה, כאמור, לפרסום בכל תפוצות ישראל ואף על ידי חכמי המדע בעמים כקונקורדנציה המקיפה והמושלמת ביותר, בייחוד לאחר התיקונים המרובים והמילואים שנוספו לה במשך השנים על ידי חוקרים ומלומדים רבים, יהודים ונוצרים.

ראשון המבקרים (סמוך להופעת "היכל הקודש") היה החוקר הנודע חיים ברודי, שרשם תיקונים רבים שנכנסו למהדורה השניה (בהוצאת פ. מרגולין, ברלין תרפ"ה). בשנת 1909 פרסם חוקר המקרא סוון הרנר חוברת ביקורתית ובה מאות תיקונים והשלמות לקונקורדנציה. כל אלה ניתנו כמוסף בסוף הספר במהדורות משנת תרפ"ה ואילך. בשנת תשט"ו הובאה במהדורה בהוצאת שוקן בירושלים רשימה נוספת של תיקונים ומילואים וכן רשימת מילים שקשה למצאן לפי שורשיהן, מאת פרופ' משה גושן-גוטשטיין. באותה שנה יצאה מהדורה מיוחדת בהוצאת שולזינגר בארצות הברית ובה הגהות מאת הרב חיים מרדכי ברכר, המדקדק אברהם אברונין, ד"ר שלמה סקוז ואחרים.
קונקורדנציה זו היא האחרונה שיצאה לאור כספר, בשנת תשל"ח. הקונקורדנציה בנויה על עקרונות אלה: הנוסח - לפי מהדורת התנ"ך שבהוצאת קורן. יש התייחסות לקרי וכתיב, הפסוקים מנוקדים ניקוד מלא, כל הערכים נתונים בסדר אלפבתי אחד: העברית, הארמית, מילות השימוש והיחס, השמות הפרטיים. השמות מסודרים לפי סדר אותיותיהם בצורה היסודית, ולא לפי השורשים. הפעלים - מסודרים לפי השורשים בבניין קל עבר נסתר. פעלים שיש בהם סטייה מן הצורה הדקדוקית הרגילה, מופיעה גם הצורה השונה בקונקורדנציה, אגב הפנייה לשורש. בצד כל מילה מובאות המשמעויות השונות שלה. ליד כל מילה ניתנות המילים הנרדפות לה. ליד מרבית הערכים מופיעים הצרופים הלשוניים שהערך מצוי בהם, תוך ציון מספר הפסוקים שהצירוף מופיע בהן.
התפתחות המחשב הכניסה לשימוש מערכת אחזור מידע, החזקה יותר מכל קונקורדנציה מודפסת. תכנית אחזור המידע בנויה כך, שאפשר לחפש בתנ"ך (או בכל טקסט אחר שבמאגר) לא רק צורה, אלא גם צרופים. למשל: כל המקומות במקרא בהן מופיעה המילה "משה" על כל הטיותיה, במרחק של 10 מילים או פחות מן המילה "אהרן" על כל הטיותיה. ניתן לחפש ביטוי או צרוף מילים, או את כל המילים הנגזרות משורש מסוים או הנמצאות בצרוף כל שהוא.
יכולתו של המחשב לתת תשובה מהירה לכל אלה גרמה לו להחליף במידה רבה את הקונקורדנציה, אם כי לא כל הנמצא בקונקורדנציה ניתן לקבל מתכנת אחזור המידע שבמחשב.