הפירוש הזה, לפי הכרזת המערכת הכללית המופיעה בראש המעטפה של כל כרך,

"נועד למורה, לתלמיד המבוגר (בבתי-ספר על-יסודיים ובב"מ למורים ולגננות), לסטודנטים באוניברסיטאות ולכל משכיל עברי".

הפירוש מתבסס מצד אחד על הפרשנות המסורתית הקלאסית, החל מפירוש חז"ל וכלה באחרוני הפרשנים בעלי מגמה מסורתית-מדעית, ומצד שני הוא נעזר בתוצאות המחקר המדעי המודרני בתחום הפרשנות, הפילולוגיה, ההיסטוריה, הגיאוגרפיה, הארכיאולוגיה וכו', "במידה שתוצאות מחקרים אלה אינן נוגדות את מסורת ישראל". הסדרה הזאת נכתבה על ידי שורה שלמה של פרשנים: רבנים, מורים ומרצים באוניברסיטאות, תלמידי חכמים וחוקרים ידועי שם.

את הספר הראשון שיצא לאור בסדרה זו, ספר יהושע, פירש יהודה קיל, שהוא גם חבר המערכת והרוח החיה של המפעל הזה. הוא פירש גם את הספרים בראשית, שמואל א' ו-ב', מלכים א' ו-ב', הושע, עובדיה ודברי הימים א' ו-ב'. יהודה קיל זכה בפרס ישראל בגין פירושיו ועל חלקו בעריכת הסדרה כולה.

עמוס חכם, חתן הפרס של חידון התנ"ך העולמי הראשון, פירש את הספרים שמות, ישעיהו, יואל, עמוס, תהלים, איוב ושיר השירים.

מרדכי זר-כבוד פירש את הספרים חגי, זכריה, מלאכי ומשלי (עד פ' טז, וי' קיל השלימו), קהלת, עזרא ונחמיה.

מנחם בולה פירש את הספרים ויקרא, ירמיהו, נחום, חבקוק וצפניה.

י"צ מושקוביץ פירש את הספרים במדבר, יחזקאל ואיכה.

הפרשנים הבאים פירשו כל אחד רק ספר אחד:
יהודה אליצור - את שופטים.
פיבל מלצר - את רות.
גבריאל חיים כוהן - את אסתר.
משה זיידל - את מיכה.
שמואל הכהן (יחד עם י' קיל) - את דניאל.
ואליקים בן-מנחם - את יונה.
הפירוש על ספר דברים יודפס בקרוב. הפירוש מדגיש את אחדותו של התנ"ך כולו, על ידי הבלטת הקשרים הפנימיים והחיצוניים (ברעיונות ובצורות סגנוניות) בין התורה לבין שאר ספרי הנ"ך. הפירוש מבליט את אחדותה של התורה, זו שבכתב וזו שבעל-פה, שהיא הפירוש האלוהי והמוסמך של התורה שבכתב.
הפירוש מקפיד על שמירת הנוסח של המסורה, ואין בו מקום ל"מלחמה" בביקורת המקרא - גם זו ה"עליונה". המפרש מבליט בכל מקום שבו פגעה הביקורת במסורת את ההבנה הנכונה ברעיון, בלשון, בסגנון ובצורת השירה, באופן שהפירוש יסלק ממילא את הצורך ב"תיקונים" הפוגעים במסורה.

הפירוש מכוון לפשוטם של המקראות, ברם בעת ובעונה אחת הוא נותן את הדעת להבנת העניין הנדון, ללקח הלימודי לדורות, ללקח החינוכי שבפרשה כולה ולרעיונות העשויים להעשיר את עולמו של המעיין ולהנחותו בדרך התואמת את מסורת ישראל³.
1. בראש כל ספר יש מבוא כללי שבו הפרשן דן (בהתאם לטיבו של הספר) בשם הספר או
בייחודו, במבנהו ובחלקיו השונים, במחברו (בספרי הנ"ך בלבד), בתולדות הנביא, ברקעו ההיסטורי והגיאוגרפי, בלשונו ובסגנונו, בבעיות מיוחדות שבו, במקבילות מתוך שאר ספרי המקרא, בטעמי המקרא (בספרי אמ"ת), במצוות שבו (בעיקר בספרי התורה) וכו'.

2. אחרי המבוא בא הפרק "הנוסח ומקורותיו", פרי עבודתו של הרב מ' ברויאר. אחרי ציון רשימת כתבי היד והדפוסים הראשונים שבהם משתמש הרב ברויאר בהגהת הנוסח הוא מביא את רשימת חילופי הנוסחאות שבין המקורות השונים.

3. בפירוש עצמו בא הרבה פעמים מבוא קצר יותר בראש היחידה, ובסופה מופיע סיכומה התמציתי⁴.

4. הפירוש מנוקד, והוא מלווה בהערות המפנות את הלומד למקורות אחרים או שהן מפליגות בדיון מעבר להבנתו המדויקת של הטקסט.

5. הפירוש עשיר בתמונות, בציורים, באיורים, בתצלומים, בתעודות ארכיאולוגיות ובמפות.

6. בספרי התורה ובשיר השירים מובא פירוש רש"י, מנוקד אף הוא. בתורה (בלבד) מצורפת רשימת הלעזים ברש"י.
א. סיכום המפקד המתואר בבמדבר (ב: לב) זהה בדיוק לסיכום המובא בשמות לח: כח, אף ששני המפקדים בוצעו, לכאורה, בזמנים שונים. במקום להזדקק להצעות שהביקורת מציעה הפרשן סובר שיש לראות בשני הסיכומים תוצאה של מפקד אחד, שבוצע בפרק זמן ממושך, שהרי צריך היה לסכם את התוצאות החלקיות, וזה מצריך זמן רב, ובפרט בתנאים של אז. מכאן הזהות בין שני המספרים.

ב. בעניין אחדותו של ספר ישעיהו, במקום ההנחה המקובלת על מבקרי המקרא (המדברים על ישעיהו השני, השלישי וכו', או על "המנחם הגדול" האלמוני מבבל הפרשן הולך בדרכו של שד"ל,⁵ שלפיו הפרקים מ-מ עד סו מכילים את נבואותיו של ישעיהו בן אמוץ שלא פורסמו בציבור בעת נתינתם בנבואה והיו ידועות לתלמידיו בלבד⁶. תלמידי בית מדרשו פרסמו נבואות אלה ברבים בימי גלות בבל, ואחר כך הן עובדו, יחד עם הפרקים הראשיים, לספר אחד.

ג. יש לציין במיוחד כמה נושאים שטופלו בהרחבה בסדרה זו, בהשוואה לפירושים אחרים: גבולות הארץ (בכמה ספרים הנושא חוזר בהקשרים שונים); בניין הבית השלישי (בספר יחזקאל; הבעיות הגיניאלוגיות השונות (בספר דברי הימים). להבנת הנושאים הללו נדרשו סרטוט מפות מיוחדות ועריכת לוחות חזותיים וכן איורים אחרים.
סגולותיה של סדרת פירושים זו עמדו לה, והיא נתקבלה והתפשטה בשכבות רבות ומגוונות. הוכחה לכך היא שהעיתון "ידיעות אחרונות" רכש את הזיכיון להוציא את כל הסדרה. ההוצאה לאור "סטימצקי", בשיתוף עם פרויקט השו"ת של אוניברסיטת בר אילן, הדפיסה
תקליטור המוצג בשם "דעת מקרא, אנציקלופדיה ממוחשבת של התנ"ך", והוא כולל לא רק את פירושי "דעת מקרא", אלא מאפשר להשתמש בו בתור קונקורדנציה ממוחשבת ומשוכללת או לקסיקון המכיל מאות נושאים ומידע אנציקלופדי על יותר מ- 3000 אישים בתנ"ך. דברים כאלה אינם קורים בכל יום בשטח ההוצאה לאור.
הופיע גם "אטלס דעת מקרא", בעריכת י' אליצור וי' קיל, שנועד לשמש חלק משלים וכלי עזר לסדרה כולה. המפות חדשות, והן מכוונות לפירוש "דעת מקרא" ולנוסח המקרא שם.
במקום אחר⁷ ניסינו להעלות כמה נקודות לתשומת לבם של המורים, בעיקר של המורים המתחילים, כיצד להיעזר בספר בהוראתם. כאן נזכיר את ראשי הפרקים בלבד:
1. המבוא של הספר אינו מובן די צורכו אם הוא נלמד כשהוא תלוש מן הספר. יש לעבור עליו לפני העיסוק בספר עצמו, אבל יש לחזור אליו שוב לאחר לימוד הנושאים הנדונים בספר ובפירוש. "מבוא" אין פירושו, בהקשר זה, כניסה, שער שדרכו אתה נכנס לספר, אלא מורה דרך שאתה פונה אליו כאשר אתה נתקל בבעיה ביחידה מסוימת ואין לך הפרספקטיבה המקיפה על כל היבטיה.

2. אין המורה יכול לוותר על לימוד הפרשנות המסורתית, אבל יהיה עליו להשתמש ב"דעת מקרא" כדי להבין את המסכת השלמה כהלכה.

3. התלמיד לא יוכל להסתפק בכך שילמד את המקרא בעצמו על פי פירוש זה. הפירוש - ובעיקר המבוא - עשיר מאוד לעתים, בגלל סיבות שונות, כגון הצורך לנטרל, במקומות קריטיים, את הקשיים ואת הבעיות שהביקורת מערימה לפני הפרשן. התלמיד הלא מאומן אולי לא ירגיש שהפרשן עשה כאן מלאכה של יישוב הדורים, וזה ייזקף לזכותו של הפירוש, אבל המטרה עצמה לא תושג אם הוא לא יודרך על ידי המורה לראות מה היו הקשיים.
לפעמים האריכות והעושר בפירוש נובעים מכך שאי אפשר להכריע באופן חד משמעי בעניין מסוים, מבחינת הלשון, הסגנון ואפילו מבחינת העובדות ההיסטוריות, התקופה הנדונה או המקום הגיאוגרפי. אריכות כזו לא תמיד תהיה מובנת לתלמיד ללא הדרכה. יש שהעושר ביחידה אינו תוצאה של אפולוגטיקה סמויה או של קשיי הערכה בין אפשרויות שונות, אלא היחידה פשוט עשירה בנושאים: יש בה נושא מרכזי והרבה נושאי משנה, והפרשן מקדיש לכל נושא כל מה שדרוש להבנתו. אך לא כן בהוראה בכיתה: אם לא נדע להבחין בין עיקר לטפל, לא יראה התלמיד מרוב עצים את היער. זמנו של השיעור מוגבל, והבחנה כזאת צריכה להיעשות לפי שיקול דעתו של המורה.

4. לשם חזרה והעמקה רצוי לעבור מדי פעם ללימוד מונוגרפי של דמויות בולטות בספר - לאחר שהפרקים נלמדו כסדרם - כדי לקבל תמונה שלמה של אותן דמויות. לשם כך עלינו להצביע במיוחד על הפירוש לספר שמואל, שבו ימצא המורה בצורה מעובדת את דמויותיהם של שמואל, שאול ודוד. למעשה יוכל המורה למצוא דוגמאות למונוגרפיות ברוב ספרי "דעת מקרא".

5. רשימת המקבילות שבכל ספר היא חומר גלם שאפשר לעשות בו שימוש שונה, כגון המחשת אחידותו של התנ"ך. בורא העולם מתגלה בכל אחד משלושת חלקי התנ"ך באופן שונה. התורה נכתבה על ידי משה רבנו מפי הגבורה, הנביאים כתבו את דבריהם מתוך נבואה, והכתובים נכתבו בהשראת רוח הקודש. אבל האופנים השונים האלה של התגלות ה' אינם יכולים להשפיע על תוכן רצונו המתגלה בצורה זו או אחרת.

את הקשר המהותי הזה ניתן להמחיש -
א) על ידי ציטוטים בספרות הנבואה הלקוחים מן התורה;
ב) על ידי מצוות התורה הנזכרות בנביאים;
ג) על ידי סגנון התורה שבפי הנביאים ועוד ועוד.