|
פרשה יא: השבת וקדושתה
א [ברכת השבת למקיימיה]
כתיב (משלי י): ברכת ה' היא תעשיר ולא יוסיף עצב עמה.
ברכת ה' היא תעשיר - זו השבת, שנאמר: ויברך אלהים את יום השביעי.
ולא יוסיף עצב עמה - זה האבל, היך מה דאת אמר (שמואל ב יט): נעצב המלך על בנו:
ב[ייחודה של השבת]
רבי ישמעאל אומר: ברכו במן, וקדשו במן.
ברכו במן, שכל ימות השבת היה יורד עומר בערב שבת שני עומרים.
וקדשו במן, שלא ירד בו כל עיקר.
רבי נתן אומר: ברכו במן וקדשו בברכה
רבי יצחק אמר: ברכו במן וקדשו במקושש, וברכו בעטיפה.
רב הונא אמר: צריך להחליף.
ר' חייא בשם ר"י אמר: צריך לערב.
אבין בר חסדאי אמר: צריך לשלושל.
רבי ירמיה ור' זעירא הוון מהלכין כחדא ואסתלקת גולתיה דר' ירמיה ושילשלה רבי זעירא הדא אמרה צריך לשלושל.
ר' אלעזר אומר: ברכו בנר, ובי היה המעשה.
פעם אחת הדלקתי את הנר בלילי שבת ובאתי ומצאתי אותו במוצאי שבת דלוק ולא חסר כלום.
ברכו באור פניו של אדם.
קדשו באור פניו של אדם.
לא דומה אור פניו של אדם כל ימות השבת, כמו שהוא דומה בשבת ברכו במאורות.
ר"ש בר יהודה איש כפר עכו אומר משום ר' שמעון: אף על פי שנתקללו המאורות מערב שבת, אבל לא לקו עד מוצאי שבת.
אתיא כרבנן ולא אתיא כדרבי אמי.
דאמר ר' אמי: אדם הראשון לא לן כבודו עמו מה טעם (תהלים מט): ואדם ביקר בל ילין נמשל כבהמות נדמו.
ורבנן אמרי: לן כבודו עמו ומוצאי שבת ניטל ממנו זיוו וטרדו מגן עדן, הדא הוא דכתיב (איוב יד): משנה פניו ותשלחהו.
כיון ששקעה חמה בלילי שבת, בקש הקב"ה לגנוז את האורה וחלק כבוד לשבת, הדא הוא דכתיב: ויברך אלהים את יום השביעי ויקדש אותו, ברכו באורה.
כיון, ששקעה החמה בלילי השבת, התחילה האורה והיתה משמשת, התחילו הכל מקלסין הדא הוא דכתיב (שם לז): תחת כל השמים ישרהו ואורו על כנפות הארץ.
מפני מה ואורו על כנפות הארץ?
אמר רבי יהודה בר רבי סימון: אור שברא הקדוש ברוך הוא ביום ראשון, אדם צופה ומביט בו מסוף העולם ועד סופו.
כיון שהסתכל הקב"ה באנשי דור המבול ובאנשי דור הפלגה, שמעשיהן מקולקלין, עמד וגנזה והתקינה לצדיקים לעתיד לבא.
ומניין שגנזה?
שנאמר (שם לח): וימנע מרשעים אורם וזרוע רמה תשבר.
ומניין שהתקינה לצדיקים לעתיד לבוא?
שנאמר (משלי ד): וארח צדיקים כאור נוגה הולך ואור עד נכון היום.
ר' לוי בשם רבי זעירא אמר: ל"ו שעות שימשה אותה האורה.
י"ב של ערב שבת.
וי"ב של לילי שבת.
וי"ב של שבת.
כיון, ששקעה החמה במ"ש, התחיל החושך ממשמש ובא ונתירא אדם הראשון, שנאמר (תהלים קלט): ואומר אך חשך ישופני ולילה אור בעדני.
אותו שכתוב בו, הוא ישופך ראש ואתה תשופנו עקב בא להזדווג לי.
מה עשה הקדוש ברוך הוא?
זימן לו שני רעפים והקישן זה לזה ויצא מהן אור ובירך עליה, הדא הוא דכתיב (שם): ולילה אור בעדני.
מה בירך עליה?
בורא מאורי האש.
אתיא כשמואל, דאמר שמואל:
מפני מה מברכין על האור במוצאי שבת?
מפני, שהיא תחלת ברייתה.
רב הונא בשם רב ורבי אבהו בשם רבי יוחנן אמר: אף מוצאי יום הכפורים מברכין עליו, מפני ששבת האור כל אותו היום:
ג [הוצאות השבת אינן קצובים]
רבי לוי בשם ריב"ח אמר: כל יום שיש בו חסרון כתיב בו ברכה ואינו חסר כלום.
בחמישי נבראו עופות ודגים ובני אדם שוחטין עופות ואוכלים וצדים דגים ואוכלין, וכתיב בו ברכה ואינו חסר כלום.
בששי נברא אדם ובהמה ובני אדם שוחטין בהמה ואוכלין, ובני אדם מתים וכתיב בו ברכה ואינו חסר כלום.
בשביעי מאי אית לך למימר?
ר' לוי בשם ר' חמא בר חנינא אמר: מפני היציאה:
ד [תבלין ושמו שבת]
רבינו עשה סעודה לאנטונינוס בשבת הביא לפניו תבשילין של צונן, אכל מהם וערב לו.
עשה לו סעודה בחול, הביא לפניו תבשילין רותחין.
אמר לו: אותן ערבו לי יותר מאלו.
אמר לו: תבל אחד הן חסרין.
אמר לו: וכי יש קלרין של מלך חסר כלום?!
אמר לו: שבת הן חסרין, אית לך שבת?!
רבי ישמעאל בר' יוסי שייליה לרבי אמר לו:
בני בבל בזכות מה הן חיים?
אמר לו: בזכות התורה.
ובני ארץ ישראל בזכות מה?
אמר לו: בזכות מעשרות.
ואנשי חוצה לארץ בזכות מה?
אמר לו: בזכות שהן מכבדין את השבתות וימים טובים.
אמר רבי חייא בר אבא פעם אחת זמנני אדם אחד בלודקיא והביא לפנינו דיוסקוס א', טעון בי"ו מוטות ובו מכל מה שנברא בששת ימי בראשית, ותינוק אחד היה יושב באמצעיתו והיה מכריז ואומר: (שם כד) לה' הארץ ומלואה תבל ויושבי בה.
כל כך למה?
שלא תזוח דעתו של בעל הבית עליו.
אמרתי לו: בני, מהיכן זכית לכל הכבוד הזה?
אמר לו: טבח הייתי וכל בהמה יפה שהייתי רואה כל ימות השבת, הייתי מפרישה לשבת. ואמרתי לו: לא על מגן זכית.
אמר ר' תנחומא: עובדא הוה ברומי בערובת צומא רבה והוה תמן חד חייט ואזל דיזדבן ליה חד נון, אשתכח הוא וטליא דאיפרכוס קיימין עילויה, הוה הדין מסיק ליה בטימי, והדין מסיק ליה בטימי, עד דמטיא לי"ב דנרין, ונסבא ההוא חייטא בענתא דאריסטון.
אמר איפרכס לטלייה: למה לא איתית לי נון?
אמר ליה: מרי! מה לכפור מינך, אזלית ולא הוה תמן אלא חד נון, ואישתכחית אנא וחד יהודאי קיימין עילויה, והוה הוא מסיק ליה בטימי, ואנא מסיק לה בטימי עד דמטא לשנים עשר דנרין, מה הוות בעא דנייתא לך נון בתרי עשר דנרין אתמהא?!
אמר ליה: מאן הוא?
אמר ליה: בר נש פלן. שלח בתריה ואתא לגביה.
אמר ליה: מה חמית חייט יהודאי דאכלת נון בתרי עשר דנרין?
אמר לו: מרי אית לן חד יום, בכל חובין דאנן עבדין כל יומי שתא, הוא מכפר עלינן, וכד הוא אתא לית אנן צריכין ליקורי יתיה?!
אמר: כיון שהבאת ראיה לדבריך הרי אתה פטור.
מה פרע לו הקדוש ב"ה?
הלך וקרע אותה וזימן לו בתוכה מרגליות טובה, והיה מתפרנס הימנה כל ימיו:
ה [הסמבטיון והמן מעידים על קדושת השבת]
מה יום מיומים?!
אמר ליה: ומה גבר מן גוברין?!
אמר: מה אמרית לך ומה אמרת לי?
אמר לו: אמרת לי, מה יום מיומים? מאי שנא יומא דשבתא מכל יומא?
ואמרית לך: ומן גבר מגוברין?
מאי שנא טורנוסרופוס מכל גוברין?
אמר לו: שרצה המלך לכבדני.
אמר לו: אף זו שרצה הקב"ה לכבדה.
אמר לו: מנאן את מודע לי?
אמר לו: הרי נהר סמבטיון יוכיח, שמושך אבנים כל ימות השבת ובשבת הוא נח.
אמר לו: לנגדא את נגיד לי אתמהא?!
אמר לו: והרי המעלה את המת בזכורו יוכיח, שהוא עולה כל ימות השבת, ובשבת אינו עולה. וההוא גברא ליהוי בדק באבוהו. חד זמן צריך ובדק באבוהו וסלק כל יומא דשבתא, ובשבתא לא סלק, בחד שבתא אסקיה.
אמר לו: אבא! מן דמיתת איתעבדית יהודי אתמהא?!
מפני מה עלית כל ימות השבת ושבת לא עלית?
אמר לו: כל מי שאינו משמר את השבת אצלכם ברצונו, כאן הוא משמר אותו בעל כרחו.
אמר לו: וכי עמל יש לכם שאתם עמלים כל ימות השבת, ובשבת אתם נוחין?
אמר לו כל ימות השבת אנו נידונין ובשבת אנו נוחין.
חזר אצל ר"ע אמר לו: אם כדבריך שהקדוש ברוך הוא מכבד את השבת, אל ישב בה רוחות, אל יוריד בה גשמים, אל יצמיח בה עשב.
אמר לו: תיפח רוחיה דההוא גברא אמשול לך משל, לשנים שהיו דרין בחצר אחת, אם אין זה נותן עירוב וזה נותן עירוב, שמא מותרין לטלטל בחצר?!
אבל אם היה אחד דר בחצר הרי הוא מותר בכל החצר כולה.
אף כאן הקב"ה, לפי שאין רשות אחרת עמו וכל העולם כולו שלו, מותר בכל עולם כולו ולא עוד, אלא שהרי אוכלי המן מעידין עליו, שכל ימות השבת היה יורד ובשבת לא היה יורד:
ו [מצות המילה]
אמר לו: אם חביבה היא המילה, מפני מה לא נתנה לאדם הראשון?!
אמר לו: מפני מה אותו האיש מגלח פאת ראשו ומניח את פאת זקנו?!
אמר לו :מפני שגדל עמו בשטות.
אמר לו: אם כן יסמא את עינו, ויקטע את ידיו, וישבר את רגליו, ע"י שגדלו עמו בשטות.
אמר לו: ולאלין מיליא אתינן אתמהא?!
אמר לו: להוציאך חלק אי אפשר, אלא כל מה שנברא בששת ימי בראשית צריכין עשייה, כגון: החרדל צריך למתוק, התורמוסים צריך למתוק, החיטין צריכין להטחן, אפילו אדם צריך תיקון:
ז [בזכות שמירת שבת]
אבל יעקב שכתוב בו שמירת שבת, שנאמר (שם לג): ויחן את פני העיר.
נכנס עם דמדומי חמה וקבע תחומין מבעוד יום, ירש את העולם שלא במדה, שנאמר (שם כח): והיה זרעך כעפר הארץ וגו':
ח [כנסת ישראל - בת זוג לשבת]
למה ברכו?
ר' ברכיה ורבי דוסתאי ורבי שמואל בר נחמן רבי דוסתאי אומרים:
שאין לו בן זוג. חד בשבתא,תרי, תלתא, ארבעתא, חמשא, ערובתא, שבתא לית לה בן זוג.
ר' שמואל בר נחמן אמר: שאינו נדחה, י"ט נדחה, יוה"כ נדחה, שבת אינה נדחית.
תני, ר"ש בן יוחאי: אמרה שבת לפני הקדוש ברוך הוא, רבש"ע! לכולן יש בן זוג ולי אין בן זוג?!
אמר לו הקב"ה: כנסת ישראל היא בן זוגך, וכיון שעמדו ישראל לפני הר סיני, אמר להם הקדוש ברוך הוא: זכרו הדבר שאמרתי לשבת: כנסת ישראל היא בן זוגך, היינו דבור, (שמות כ): זכור את יום השבת לקדשו:
ט [הברואים שנבראו בשישי]
שלושה בריות היה הקב"ה בורא בכל יום ויום,
בא' ברא שמים וארץ ואורה,
בב' רקיע וגיהינום ומלאכים,
בג' אילנות ודשאין וגן עדן,
בד' חמה ולבנה ומזלות,
בה' עופות ודגים ולויתן.
בו' אדם וחוה ורמשים.
אמר רבי פנחס: בו' ברא שישה:
אדם וחוה
ורמש ובהמה
וחיה ומריאים.
אמר רבי בנייא: אשר ברא אלהים ועשה אין כתיב כאן, אלא אשר ברא אלהים לעשות.
כל מה שהיה הקדוש ברוך הוא עתיד לבראות בז', הקדים וברא אותו בו':
י [לא שבת ממלאכת הרשעים והצדיקים]
מנין שפורענותן של רשעים קרויה מלאכה?
שנאמר: (ירמיה נ): פתח ה' את אוצרו ויוציא את כלי זעמו כי מלאכה היא.
ומנין ששכרן של צדיקים קרויה מלאכה?
שנאמר: (תהלים לא): מה רב טובך אשר צפנת ליראיך פעלת לחוסים בך נגד בני אדם.
|
