|
פרשה טו: גן עדן
א [ארזי הלבנון נטעו לצורך בנין המקדש]
דבי רבי ינאי אמרין:
למה הוא מזכיר שם מלא בנטיעת הגן?
שמתחלת ברייתה היא צריכה כוון. קודם עד שלא נוצרה ממעי אמה, אדם צריך לכוון את רוחותיה, הדא הוא דכתיב (תהלים קד): ישבעו עצי ה' ארזי לבנון אשר נטע.
אמר רבי חנינא: כקרני חגבים היו ועקרן הקדוש ברוך הוא ושתלן בתוך גן עדן.
ישבעו עצי ה' וגו'
אמר ר' חנינא: ישבעו חייהם, ישבעו מימיהם, ישבעו מטעתן.
אמר ר' יוחנן: לא היה העולם ראוי להשתמש בארזים, שלא נבראו אלא לצורך בית המקדש, הדא הוא דכתיב: ישבעו עצי ה' ארזי לבנון, ואין לבנון, אלא בית המקדש, היך מה דאת אמר: (דברים ג): ההר הטוב הזה והלבנון.
ר' שמואל בר נחמן בשם רבי יונתן אמר: כ"ד מיני ארזים הם, ואין לך משובחים מכולם אלא שבעה, הדא הוא דכתיב (ישעיה מא): אתן במדבר ארז שטה וגו'.
ר' אחא אמר: ג': ברוש ברתא, תדהר אדרא, תאשור פקסינון.
ולמה קורא אותו תאשור?
שהוא מאושר מכולן. הוסיפו עליהן עוד שלושה: אלונים ארמונים אלמוגים. אלונים - בלוטין, ארמונים - דילבון, אלמוגים - אלוום:
ב [גן בעדן]
רבי יהודה ורבי יוסי.
רבי יהודה אומר: גן גדול מעדן, שנאמר (יחזקאל לא): ויקנאוהו כל עצי עדן אשר בגן אלהים.
ורבי יוסי אומר: עדן גדולה מגן, שנאמר: ויטע ה' אלהים גן בעדן.
והכתיב: ונהר יוצא מעדן להשקות?
על דעתיה דר"י מתמצית בית כור תרקב שותה.
על דעתיה דרבי יהודה כפיגי, שהיא נתונה בגינה ומשקה את כל הגינה.
והא רבי יהודה יש לו שני מקראות, ור"י אין לו אלא מקרא אחד.
אמר רבי חנין דציפורי: האיר הקב"ה עינו של רבי יוסי ומצא לו מקרא אחר מכריע על גביו,
ואיזה?
זה (ישעיה נא): וישם מדברה כעדן, וערבתה כגן ה':
ג [הקב"ה ברא את הגן לפני בריאת האדם]
אמר רבי שמואל בר נחמן: את סבור קודם לברייתו של עולם, ואינו אלא קודם לאדם הראשון. אדם נברא בששי, גן עדן בשלישי, הדא הוא דכתיב (תהלים עד) ואלהים מלכי מקדם, פועל ישועות בקרב הארץ. ראו פועלא טבא, שהתקין הקדוש ברוך הוא שכרי עד שלא עמדתי לפעול:
ד [אדם נברא בזכות אברהם]
רבי יהודה ורבי נחמיה:
רבי יהודה אמר: עילה אותו, היך מה דאת אמר (דברים יז): שום תשים עליך מלך.
רבי נחמיה אמר: פיתה אותו.
למלך, שעשה סעודה והזמין אורח.
כך הזמין הקב"ה את אדם בזכותו של אברהם, הדא הוא דכתיב (תהלים קלט):
אתה ידעת שבתי וקומי בנת לרעי מרחוק.
שבתי, בתוך גן עדן.
וקומי, טירופי מתוכה.
בנתה לרעי מרחוק, באיזה זכות יעצת לבראני?
בזכות אותו שהוא בא מרחוק, הדא הוא דכתיב (ישעיה מו): קורא ממזרח עיט, מארץ מרחק איש עצתו:
ה [ויהי שם עד היום הזה]
היך מה דאת אמר: ויהי שם עד היום הזה.
אמר רבי לוי: ובלבד ביצירה זו.
אמר רבי יצחק בר מריון: כתיב אלה תולדות השמים וגו'. בוראן, משבחן.
ומי מגנן בוראן מקלסן? ומי יתן בהם דופי?
אלא נאים ומשובחין הם. אלה תולדות השמים:
ו [עץ החיים]
תני, עץ שהוא פוסה על פני כל החיים.
אמר רבי יהודה בר אלעאי עץ חיים מהלך ת"ק שנה, וכל מי בראשית מתפלגין מתחתיו.
רבי יודן בשם רבי יהודה בר אלעאי: לא סוף דבר נופו מהלך ת"ק שנה, אלא אפילו קורתו מהלך ת"ק שנה:
ז [מהו העץ שממנו אכל האדם?]
ר"מ אומר: חטים היו. כד לא הוה בר נש דיעה, אינון אמרין: לא אכל ההוא אינשא פיתא דחיטי מן יומוי.
רבי שמואל בר ר' יצחק בעי קמי רבי זעירא אמר לו: אפשר חטים היו?
אמר לו: הין.
אמר לו: והכתיב עץ!
אמר לו: מתמרות היו כארזי לבנון.
אמר רבי יעקב בר אחא: איתפלגון רבי נחמיה ורבנן.
רבי נחמיה אמר המוציא לחם מן הארץ, שכבר הוציא לחם מן הארץ.
ורבנן אמרי: מוציא לחם מן הארץ, שהוא עתיד להוציא לחם מן הארץ, שנאמר (תהלים עב) יהי פסת בר בארץ.
לפת - תרין אמוראין פליגי.
רבי חנינא בר יצחק ורבי שמואל בר אמי,
חד אמר: לפת, לא פת היתה?!
וחורנה אמר: לפת, לא פת היא עתידה להיות?!
רבי ירמיה בריך קמיה דרבי זירא: המוציא לחם מן הארץ. וקלסיה כרבי נחמיה, אתמהא?! אלא, שלא לערב את האותיות.
רבי יהודה בר אלעאי אמר: ענבים היו, שנאמר (דברים לב): ענבימו ענבי רוש אשכלות מרורות למו. אותן האשכלות הביאו מרורות לעולם.
רבי אבא דעכו אמר: אתרוג היה, הדא הוא דכתיב (בראשית ג): ותרא האשה כי טוב העץ וגו'. אמרת צא וראה, איזהו אילן שעצו נאכל כפריו? ואין את מוצא, אלא אתרוג.
רבי יוסי אומר: תאנים היו, דבר למד מענינו.
משל לבן שרים שקלקל עם אחת מן השפחות, כיון ששמע השר טרדו והוציאו חוץ לפלטין והיה מחזר על פתחיהן של שפחות ולא היו מקבלות אותו, אבל אותה שקלקלה עמו, פתחה דלתיה וקבלתו.
כך בשעה שאכל אדם הראשון מאותו האילן, טרדו הקדוש ברוך הוא והוציאו חוץ לג"ע והיה מחזר על כל אילנות ולא היו מקבלין אותו.
ומה היו אומרים לו?
אמר רבי ברכיה: הא גנב, דגנב דעתיה דברייה! הדא הוא דכתיב (תהלים לו): אל תבואני רגל גאוה, רגל שנתגאה על בוראו. ויד רשעים אל תנידני, לא תיסב מני עלה, אבל תאנה שאכל מפירותיה, פתחה דלתיה וקבלתו, הדא הוא דכתיב ויתפרו עלה תאנה.
מה היתה אותה התאנה?
רבי אבין אמר: ברת שבע, דאמטיית ז' ימי אבלא לעלמא.
רבי יהושע דסכנין בשם ר"א אמר: ברת אליתא, דאמטיית אליתא לעלמא.
רבי עזריה ורבי יהודה בר סימון בשם ריב"ל אמר: ח"ו לא גלה הקדוש ב"ה אותו אילן לאדם, ולא עתיד לגלותו, ראה מה כתיב (ויקרא כ): ואשה אשר תקרב אל כל בהמה וגו'. אם אדם חטא בהמה מה חטאת?!
אלא, שלא תהא בהמה עוברת בשוק ויאמרו: זו היא הבהמה שנסקל פלוני על ידה, ואם על כבוד תולדותיו חס המקום, על כבודו על אחת כמה וכמה אתמהא?!.
|
