|
פרשה כ: עונשם של הנחש חוה והאדם
א [הנחש דיבר לשון הרע]
(תהלים קמ) איש לשון בל יכון בארץ וגו'
אמר רבי לוי: לעתיד לבא הקב"ה נוטל את עובדי כוכבים ומורידם לגיהינום, ואומר להם:
למה הייתם קונסים את בני?
והן אומרים לו: מהם, ובהם היו באים ואומרים לשון הרע איש על חבירו, והקדוש ברוך הוא נוטל אלו ואלו ומורידן לגיהינום.
דבר אחר:
איש לשון, זה הנחש, שאמר לשון הרע על בוראו.
בל יכון בארץ, על גחונך.
איש חמס רע יצודנו למדחפה אין כתיב כאן אלא למדחפות, אדם נתקלל וחוה נתקללה ונחש נתקלל:
ב [הקב"ה לא נשא ונתן עם הנחש]
(משלי טז) איש תהפוכות ישלח מדון ונרגן מפריד אלוף.
איש תהפוכות, זה הנחש, שהיפך דברים על בוראו.
ונרגן, שריגן דברים על בוראו ואמר: לא מות תמותון.
מפריד אלוף, שהפריד אלופו של עולם, ומיד נתקלל.
ויאמר ה' אלהים אל הנחש וגו'.
עם אדם נשא ונתן,
עם חוה נשא ונתן,
ועם נחש לא נשא ונתן?!
אלא, אמר הקב"ה: נחש זה רשע בעל תשובות, ועם אומר אני לו, עכשיו הוא אומר לי: אתה צוית אותם ואני צויתי אותם, מפני מה הניחו צוייך והלכו להם אחר צוויי?! אלא, קפץ עליו ופסק לו את דינו:
ג [הנחש נתקלל ראשון]
תני רבי חייא: בגדולה מתחילים מן הגדול, ובקלקלה מתחילים מן הקטן.
בגדולה מתחילים מן הגדול, שנאמר (ויקרא י): ויאמר משה אל אהרן ואל אלעזר ואל איתמר בקלקלה מתחילין מן הקטן, שנאמר: ויאמר ה' אלהים אל הנחש ואל האשה אמר הרבה ארבה עצבונך והרונך.
ולאדם אמר כי שמעת לקול אשתך.
מלמד שמתחלה נתקלל נחש,
ואח"כ נתקללה חוה,
ואחר כך נתקלל אדם.
הכל משמשין פנים כנגד עורף, חוץ מב' שמשמשין אחור כנגד אחור.
גמל וכלב.
וחוץ משלושה שמשמשין פנים כנגד פנים, מפני שהשכינה דברה עמהם, ואלו הן:
אדם נחש ודג
אדם, שנאמר: ולאדם אמר: כי שמעת לקול אשתך.
נחש, ויאמר ה' אלהים אל הנחש.
דג, (יונה ב): ויאמר ה' לדג ויקא את יונה:
ד [עונשו של הנחש]
אמר רבי הושעיא: בשביל זו, כל פעולה שלך לא בשביל זו?!
אמר רבי יהודה בר סימון בשם רבי הושעיא: מתחלת הספר ועד כאן שבעים ואחד אזכרות, מגיד שנידון בסנהדרין שלימה.
רבי הושעיא דסכנין בשם רבי לוי: אררו בצרעת, הלין סלעיא דביה צרען אינון.
אמר ר' אלעזר: ראית מימיך מאחר שאדם מכה את חבירו במקל, הוא חוזר ומכה אותו ברצועה?!
כך ארור אתה מכל הבהמה, כל שכן מכל חית השדה.
תני, בהמה גסה טהורה יולדת לתשעה חדשים,
בהמה גסה טמאה יולדת לי"ב חדשים.
בהמה דקה טהורה יולדת לה' חדשים,
והכלב לחמשים יום,
והחתול לחמשים ושנים,
והחזיר לששים יום.
והנמייה לשבעים יום,
הצבי והשועל לו' חדשים,
ושאר כל השרצים לששה חדשים.
והארי והדוב והנמר והפיל והקוף הקיפוד לשלוש שנים.
והנחש לשבע שנים,
והאפעה לשבעים שנה.
פילוסופוס אחד בקש לידע לכמה הנחש מוליד?
כיון שראה אותם מתעסקין זה עם זה, נטלן ונתנן בחבית והיה מספיק להם מזונות עד שילדו, כיון שעלו הזקנים לרומי שאלו את רבן גמליאל.
אמר ליה: לכמה הנחש מוליד? ולא יכול להשיבו ונתכרכמו פניו.
פגע בו רבי יהושע ופניו חולנית, אמר לו: למה פניך חולנית?
אמר לו: שאלה אחת נשאלתי ולא יכולתי להשיבו.
אמר לו: מה היא?
אמר: לכמה נחש מוליד?
אמר לו: לשבע שנים.
אמר לו: מנא לך?
אמר לו: הכלב חיה טמאה ומוליד לחמשים יום, ובהמה טמאה יולדת לי"ב חודש. וכתיב: ארור אתה מכל הבהמה ומכל חית השדה, וכשם שהבהמה ארורה מן החיה שבעה, כך נחש ארור מהבהמה שבעה.
כמפני רמשא סלק ואמר ליה. התחיל מטיח ראשו לכותל.
אמר: כל מה שעמלתי שבע שנים, בא זה והושיטו לי בקנה אחד:
ה [קללתו של הנחש]
בשעה שאמר לו הקדוש ברוך הוא: על גחונך תלך, ירדו מלאכי השרת וקצצו ידיו ורגליו, והיה קולו הולך מסוף העולם ועד סופו.
בא נחש ללמד על מפלתה של מצרים, ונמצא למד ממנה, שנאמר (ירמיה מז): קולה כנחש ילך.
רבי יודן ורבי הונא
חד מנהון אמר: אתה גרמת לבריות שיהו מהלכי גחונים על מתיהם, אף אתה על גחונך תלך!
אמר רבי אליעזר: אף קללתו של הקב"ה יש בה ברכה.
אמר: אלולי שאמר לו הקדוש ברוך הוא על גחונך תלך, היאך היה בורח לכותל ונכנס לחור וניצל?!
ועפר תאכל כל ימי חייך
אמר רבי חילפאי: לא עפר מכל צד, אלא בוקע ויורד עד שהוא מגיע לסלע, ושומט גידין של אדמה ואוכל.
אמר רבי לוי: לעתיד לבא הכל מתרפאין חוץ מנחש וגבעונים.
נחש, שנאמר (ישעיה סה): ונחש עפר לחמו, לא ירעו ולא ישחיתו וגו'.
גבעונים, (יחזקאל מה): והעובד העיר יעבדוהו מכל שבטי ישראל.
ר' אסי ורבי הושעיא בשם ר' אחא: אמר לו הקב"ה:
אני עשיתיך מלך על הבהמה ועל החיה ואתה לא בקשת,
אני עשיתיך שתהא מהלך קוממיות כאדם ואתה לא בקשת,
על גחונך תלך, אני עשיתיך שתהא אוכל מאכלות כאדם ואתה לא בקשת.
ועפר תאכל כל ימי חייך, אתה בקשת להרוג את האדם, ולישא את חוה.
ואיבה אשית בינך ובין האשה, הוי, מה שבקש לא ניתן לו, ומה שבידו ניטל ממנו.
וכן מצינו: בקין, ובקרח, ובלעם, ובדואג, ואחיתופל, וגחזי, ואבשלום, ובאדוניהו, ובעוזיהו, ובהמן, מה שבקשו לא ניתן להם, ומה שבידם ניטל מהם:
ו [עונשה של חוה]
רבי יהודה ברבי סימון ורבי יוחנן בשם רבי אלעזר ברבי סימון: מעולם לא נזקק הקדוש ברוך הוא להשיח עם אשה, אלא עם אותה הצדקת ואף היא ע"י עילה.
רבי אבא בר כהנא בשם רבי יצחק אמר: כמה כירכורין כרכר בשביל להשיח עמה, ויאמר לא כי צחקת, והכתיב (בראשית י): ותקרא שם ה' הדבר אליה.
רבי יהושע בר רבי נחמיה בשם רבי אידי אמר: על ידי מלאך, והכתיב (שם יט:) ויאמר ה' לה.
רבי לוי בשם רבי חמא בר חנינא אמר: ע"י מלאך.
רבי אלעזר בשם רבי יוסי בר זימרא אמר: על ידי שם הרבה ארבה עצבונך והרונך.
רבי אבא בר כהנא בשם רבי שמואל אומר: כל שהוא הרבה ארבה, כל שהוא במאתים ושנים עשר יום חי.
רבי הונא אמר: נוצר לתשעה ונולד לז' אינו חי, לח' אינו חי, נוצר לז' ונולד לשמונה חי, קל וחומר לתשעה.
בעון קמיה דרבי אבהו:
מניין שהנולד לשבעה חי?
אמר להן: מן דידכון אנא ממטי לכון, זיט"ה אפט"א, איט"א אוכטא.
רבי ברכיה בשם ר' שמואל אמר: לעולם אין האשה יולדת או ל-271, או ל- 272 או ל- 273. לט' הן ועיבוריהן.
חייא בר אדא הוה יתיב קמיה דרב, הוה מסבר ליה, ולא סבר.
אמר לו: למה לית את סבור?
אמר לו: דהא חמרתי בעי למילד, ואני מתירא שמא תיצון ותמות.
אמר לו: ומה איכפת לך?
אמר לו: פעמים שהיא פוחתת, ופעמים שהיא מוספת. פוחתת, אינה פוחתת מימות הלבנה. מוספת, אינה מוספת על ימות החמה.
אמר לו: והכתיב (איוב לט): הידעת עת לדת יעלי סלע, תספור ירחים תמלאנה.
אמר לו: להלן בדקה, וכאן בגסה.
אמר לו: והא בקרות של אנטונינוס, היתה רובעת והרביעו ממנה, בקרות של רבי, יש מהם שילדו עכשיו ויש מהם שילדו לאחר זמן.
אמר לו: להלן בטהורה וכאן בטמאה.
עצבונך, זה צער העיבור.
והרונך, זה צער העדוי.
בעצב, זה צער הנפלים.
תלדי, זה צעד הלידה.
בנים, זה צער גידול בנים.
אמר רבי אליעזר בר"ש: נוח לו לאדם לגדל לגיון אחד משל זיתים בגליל, ולא לגדל תינוק אחד בארץ ישראל:
ז [ואל אישך תשוקתך]
ארבע תשוקות הן:
אין תשוקתה של אשה אלא לאישה, שנאמר: ואל אישך תשוקתך.
אין תשוקתו של יצה"ר, אלא על קין וחביריו, שנאמר: ואליך תשוקתו.
אין תשוקתן של גשמים, אלא על הארץ. שנאמר (תהלים סה): פקדת הארץ ותשוקקה.
ואין תשוקתו של הקב"ה, אלא על ישראל, שנאמר (שיר ז): ועלי תשוקתו.
דבר אחר:
תשוקתו, תשים אנו, ואפילו שאנו תשים, אנו מקוים לתשועתו של הקדוש ברוך הוא,
ומיחדים שמו בכל יום.
דבר אחר:
ואל אישך תשוקתך, בשעה שהאשה יושבת על המשבר היא אומרת, עוד איני נזקקת לבעלי מעתה! והקב"ה אמר לה: תשובי לתשוקתך! תשובי לתשוקת אישך!
רבי ברכיה ורבי סימון בשם ר"ש בן יוחאי אמרו: לפי שרפרפה בלבה, לפיכך תביא קרבן מרופרף: שני תורים, שני בני יונה.
והוא ימשל בך
אמר רבי יוסי הגלילי: יכול ממשלה מכל צד?
ת"ל (דברים כד): לא יחבול רחים ורכב.
מעשה באשה אחת משל בית טברינוס, שהיה נשואה ללסטים אחד, והיה בעלה מצערה. שמעו חכמים ובאו אצלה להוכיחו.
כיון שבאתה לפני חכמים, הוציאה לפניהם מנורה של זהב, ונר של חרס על גבה, לקיים מה שנאמר: ואל אישך תשוקתך:
ח [ה' מוכיח את האדם שנתפתה]
רבי שמלאי אומר: בישוב הדעת באת עליו.
אמר לו: מה את סבר שאני מתה וחוה אחרת נבראת לך?!
(קהלת א): אין כל חדש תחת השמש.
מה את סבור שאני מתה ואתה יושב לך הטליס?!
(ישעיה מה): לא תוהו בראה לשבת יצרה.
רבנן אמרין: התחילה מיללת עליו בקולה, הדא הוא דכתיב ולאדם אמר: כי שמעת לדברי אשתך אין כתיב כאן, אלא לקול אשתך וגו'.
ותאכל מן העץ, הדא מסייעא לההיא.
דאמר רבי אבא: דעכו אתרוג היה.
אשר צויתיך לאמר
מהו לאמר?
להזהיר את הבהמה ואת החיה ואת העופות,
לא דייך שלא הזהרת אותן, אלא שנתת להן ואכלו.
ארורה האדמה בעבורך, שתהא מעלה לך דברים ארורים, כגון: יתושין, ופרעושין, וזבובים, ותעלה לך גמל.
אמר רבי יצחק: אף הוא יש לו בו הנאה, שהוא מוכרו ונהנה מדמיו:
ט [עונשו של אדם]
אמר רבי אסי: קשה היא הפרנסה כפליים, כלידה.
בלידה כתיב: בעצב תלדי בנים,
ובפרנסה כתיב: בעצבון תאכלנה.
ר' אליעזר ור' שמואל בר נחמן רבי אליעזר אמר: הקיש גאולה לפרנסה, ופרנסה לגאולה, שנאמר (תהלים קלו): ויפרקנו מצרינו.
וסמיך ליה (שם): נותן לחם לכל בשר.
מה גאולה פלאים, אף פרנסה פלאים.
מה פרנסה בכל יום, אף גאולה בכל יום.
רבי שמואל בר נחמן אמר: וגדולה מן הגאולה.
שהגאולה ע"י מלאך, והפרנסה על ידי הקדוש ברוך הוא.
גאולה ע"י מלאך, מניין?
שנאמר (בראשית מה): המלאך הגואל אותי מכל רע.
פרנסה על ידי הקב"ה, שנאמר (תהלים קמו): פותח את ידך ומשביע לכל חי רצון.
רבי יהושע בן לוי אמר: גדולה מקריעת ים סוף, שנאמר (שם קלו): לגוזר ים סוף לגזרים, ואומר (שם): נותן לחם לכל בשר וגו':
י [עונשם של האדם והאדמה]
קוץ, זה קנרים.
דרדר, אלו עכביות.
ויש מחליפין
קוץ, אלו עכביות,
דרדר, זה קנרים, שהיא עשוייה דרין דרין.
ואכלת את עשב השדה
רבי יהודה ור' נחמיה
ר' יהודה אמר: אלו זכית, היתה מעלת לך מכל אילני ג"ע.
עכשיו שלא זכית, וקוץ ודרדר תצמיח לך.
אמר רבי נחמיה: אלו זכית, היית נוטל עשבים מתוך גן עדן, וטועם בהם כל מעדנים שבעולם. עכשיו שלא זכית, ואכלת את עשב השדה.
אמר רבי יצחק: על הדורות הללו הוא אומר: ואכלת את עשב השדה, שאדם משליף (על) שדהו ואוכלה, עד שהוא עשב, כיון ששמע אדם הראשון כן, הזיעו פניו.
אמר: מה אני נקשר לאבוס כבהמה?!
אמר לו הקדוש ברוך הוא: הואיל והזיעו פניך, תאכל לחם.
אמר רבי לוי: נוח היה לו אם היה עומד בקללתו הראשונה, בזעת אפיך תאכל לחם.
אמר רבי אבהו: זה אחד מה' דברים, שהן סימן יפה לחולה, ואלו הן:
עיטוש וזיעה ושינה וחלום וקרי.
עיטוש מנין?
שנאמר (איוב מא): עטישותיו תהל אור.
וזיעה מניין?
שנאמר: בזעת אפיך תאכל לחם.
שינה מניין?
שנאמר (שם ג): ישנתי אז ינוח.
חלום מניין?
שנאמר (ישעיה לח): ותחלימני ותחייני.
קרי מניין?
שנאמר (שם נג): יראה זרע יאריך ימים.
רבנן דקסרין אמרין: אף הלוך מעים בדרך הארץ.
מה טעמיה?
(שם נא): מהר צועה להפתח וגו'
רבי חגי בשם רבי יצחק אמר: ובלבד בל יחסר לחמו, עד שובך אל האדמה כי ממנה וגו'.
אמר לו: קומץ עפר של אדמה, שנבראת ממנו לא גזול בידך, כי עפר אתה ואל עפר תשוב.
אמר רבי שמעון בן יוחאי: מכאן רמז לתחיית המתים מן התורה, כי עפר אתה ואל עפר תלך לא נאמר, אלא תשוב:
יא [משמעות השם חוה]
ניתנה לו לחיותו ומיעצתו כחויא.
דבר אחר:
חוה, חיוה לה אדם הראשון כמה דורות אבדה.
ורבי אחא אמר: חויא, חוויך, ואת חויא דאדם, כי היא היתה אם כל חי.
ר"ש בן אלעזר אמר: עם כל חי.
תני, העשיר עולה עמו העני אינה יורדת עמו.
רבי סימון אמר: אם כל חי, אמן של כל החיים.
דאמר רבי סימון: כל מאה ושלושים שנה שפירשה חוה מאדם, היו רוחות הזכרים מתחממין ממנה והיא יולדת מהם, ורוחות נקבות מתחממות מאדם, ומולידות ממנו. הדא הוא דכתיב (שמואל ב ז): אשר בהעוותו, והוכחתיו בשבט אנשים, ובנגעי בני אדם, בנוי דאדם קדמאה.
מאן דאמר: רוחי דביתא טבן, דרבין עמיה.
מאן דאמר: אינון בישין, דחכמין יצריה רוחין דחקלא.
מאן דאמר: דאינון טבין, דלא חכימין יצריה.
ומאן דאמר: דאינון בישין, דלא רבין עמיה:
יב [הקב"ה הלביש את אדם וחוה]
בתורתו של ר' מאיר מצאו כתוב: כתנות אור, אלו בגדי אדם הראשון, שהן דומים לפיגם רחבים מלמטה וצרין מלמעלה.
ר' יצחק רביא אומר: חלקים היו כצפורן, ונאים כמרגליות.
אמר רבי יצחק: ככלי פשתן הדקים, הבאים מבית שאן.
כתנות עור, שהן דבוקים לעור.
ר' אלעזר אמר: איגיאה.
רבי איבו אמר: אגנייה.
רבי יהושע בן לוי אמר: לגאי.
רבי יוסי בר חנינא אמר: סיסרטון.
רבי שמעון בן לקיש אמר: גלי קסינון, ובהם היו בכורות משתמשין.
רבי שמואל בר נחמן אמר: צמר גמלים וצמר ארנבים היו.
כתנות עור, כתנות שהן באין מעור.
אמר רבי לוי: למדתך תורה דרך ארץ.
לפום חילך אכול,
ופרא מן מה דאת לביש,
ויתיר ממה דאת שרי.
לפום חילך אכול, מכל עץ הגן אכול תאכל.
ופרא מן מה דאת לביש, ויעש ה' אלהים לאדם ולאשתו.
ויתיר ממה דאת שרי, שהרי שנים היו שרוין בכל העולם כולו.
|
