|
פרשה כד: זה ספר תולדות האדם
א [אין דבר נעלם מהקב"ה]
רבי יהושע רבה פתח: (ישעיה כט): הוי המעמיקים מה' לסתיר עצה והיה במחשך מעשיהם ויאמרו מי רואנו ומי יודענו.
משל לארכיטיקטוס שבנה את המדינה חדרים וביבים ומערות. לאחר ימים נעשה גבאי, היו בני המדינה מטמינין מפניו בתוך החדרים ובתוך המערות.
אמר להן: אני הוא שבניתי את המערות. ומפני מה אתם מטמינין עצמכם בהן?
כך, הוי המעמיקים מה' לסתיר עצה והיה במחשך מעשיהם (שם).
הפככם אם כחומר היוצר יחשב, מדמין צורה ליוצרה נטיעה לנוטעה,
כי יאמר מעשה לעושהו לא עשני, ויצר אומר ליוצרו לא הבין, הלא עוד מעט מזער ושב לבנון לכרמל לבית מלכות, והכרמל ליער יחשב. לחורשי דבני אינש (שם).
ושמעו ביום ההוא החרשים דברי ספר, זה ספר תולדות אדם:
ב [הקב"ה הראה לאדם הראשון כל מי שעתיד להיות]
זה ספר תולדות אדם
כתיב (תהלים קלט): גלמי ראו עיניך ועל ספרך כולם יכתבו ימים יוצרו ולא אחד בהם.
רבי יהושע בר נחמיה ורבי יהודה בר סימון בשם ר' אלעזר: בשעה שברא הקב"ה את אדם הראשון מלא כל העולם כולו בראו.
ממזרח למערב מניין?
שנאמר (שם): אחור וקדם צרתני.
ומצפון לדרום מניין?
שנאמר (דברים ד): ולמקצה השמים ועד קצה השמים.
ומניין אף בחללו של עולם?
ת"ל (תהלים קלט): ותשת עלי כפכה.
רבי תנחומא בשם רבי בנייה ורבי ברכיה בשם רבי אלעזר אמר: גולם בראו והיה מוטל מסוף העולם ועד סופו, הדא הוא דכתיב: גלמי ראו עיניך.
אמר רבי יהודה בר סימון:
עד שאדם הראשון מוטל גולם לפני מי שאמר והיה העולם, הראה לו:
דור דור ודורשיו,
דור דור וחכמיו,
דור דור וסופריו,
דור דור ומנהיגיו.
שנאמר (שם) גלמי ראו עיניך, גולם שראו עיניך, כבר הם כתובים על ספרו של אדם הראשון. הוי, זה ספר תולדות אדם:
ג [הרשעים נמחקים מספר החיים]
ימחו מספר חיים, מספר תולדות של מטה.
ועם צדיקים אל יכתבו, מספר תולדות של מעלה.
תני בר קפרא, בכל מקום שנאמר: חי - צדיק.
ארפכשד חי.
שלח חי.
דבר אחר:
ימחו מספר חיים, מספר תולדות של אדם:
ד [לעתיד לבוא יכופר לאדם הראשון על חטאו]
זה ספר תולדות אדם,
כתיב (ישעיה נז) כי לא לעולם אריב, עם אדם הראשון.
ולא לנצח אקצוף, עם תולדותיו.
כי רוח מלפני יעטוף
אמר רבי הונא: הרוח הזה, בשעה שהוא יוצא לעולם, הוא מבקש להחריב את העולם והקדוש ב"ה מרשלו בהרים ומשברו בגבעות, ואומר לו: הזהר שלא תזיק בריותי.
מאי טעמיה?
כי רוח מלפני יעטוף.
מה הוא יעטוף?
משלהי ליה, היך מה דאת אמר (יונה ב): בהתעטף עלי נפשי, את ה' זכרתי.
אמר רבי הונא: שלושה רוחות ע"י שיצאו שלא במשקל, היה עולם חרב בהם ואלו הן:
אחד בימי יונה
ואחד בימי איוב
ואחד בימי אליהו.
אמר רבי יודן ברבי ישמעאל:
של יונה על אותה הספינה היה, שנאמר (שם א): וה' הטיל רוח גדולה אל הים.
של איוב על אותה הבית היה, שנאמר (איוב א): והנה רוח גדולה באה מעבר המדבר.
ואין לך קוזמיקון אלא של אליהו, שנאמר (מלכים א יט): והנה ה' עובר ורוח גדולה וחזק מפרק הרים ומשבר סלעים.
רבי תנחום בר חייא ואמרי ליה בשם רבנן: לעולם אין מלך המשיח בא, עד שיבראו כל הנשמות שעלו במחשבה להבראות, ואלו הן הנשמות האמורות בספרו של אדם:
ה [ראוי היה אדם הראשון שתנתן תורה על ידו]
זה ספר תולדות
כתיב (איוב כח) אז ראה ויספרה
רבנן ורבי אחא, רבנן אמרין: כל דיבור ודיבור שהיה הקדוש ברוך הוא אומר למשה, היה אומרו שתי פעמים בלבו ואח"כ היה אומר למשה.
ומאי טעמא?
אז ראה ויספרה, חד.
הכינה וגם חקרה, חד.
ואחר כך ויאמר לָאָדָם, זה משה.
ורבי אחא אמר: ארבעה.
אז ראה, חד.
ויספרה, חד.
הכינה, חד.
וגם חקרה, חד.
ואח"כ ויאמר לאדם, זה משה.
אמר רבי יהודה ב"ר סימון: ראוי היה אדם הראשון שתנתן תורה על ידו.
מאי טעמא?
זה ספר תולדות אדם.
אמר הקב"ה יציר כפי ואיני נותנה לו?!
חזר הקדוש ברוך הוא ואמר לו: ומה עכשיו, שש מצות נתתי לו ולא היה יוכל לעמוד בהן והיאך אני נותן לו תרי"ג מצות. רמ"ח מצות עשה ושס"ה מצות לא תעשה?!
(שם) ויאמר לאדם, לא לאדם אני נותן כי אם לבניו, שנאמר: זה ספר תולדות אדם.
אמר רבי יעקב דכפר חנין: ראוי היה אדם הראשון שיעמדו ממנו י"ב שבטים.
מאי טעמיה?
זה ספר תולדות אדם, אמר הקב"ה: ב' בנים נתתי לו ועמד אחד והרג את חבירו, והיאך אני נותן לו י"ב שבטים?!
ויאמר לאדם, לא לאדם אני נותן אלא לבניו, שנאמר: זה ספר תולדות אדם.
מנין זה.
ז' שבעה ה' חמשה הרי י"ב:
ו [אלין תולדות, ואין הראשונים תולדות]
זה ספר תולדות אדם, אלין תולדות, ואין הראשונים תולדות.
ומה הן?
אלהות.
בעון קומי אבא כהן ברדלא:
אדם שת אנוש ושתק?
אמר להם: עד כאן בצלם אלהים וכו' כדכתיב לעיל.
דבר אחר:
זה ספר תולדות אדם - אלו תולדות ואין הראשונים תולדות.
ומה הן?
רוחות.
דאמר רבי סימון: כל מאה ושלושים שנה שפרשה חוה מאדם, היו רוחות הזכרים מתחממים ממנה והיו מולידים ממנה, ורוחות נקבות מתחממות מאדם ומולידים ממנו.
הדא הוא דכתיב (שמואל כו): אשר בהעותו והוכחתיו בשבט אנשים ובנגעי בני אדם.
בנוי דאדם קדמאה, מאן דאמר: דרוחי דביתא טבין, דרבו עמיה.
ומאן דאמר: דאינון בישין, דחכמין יצריה.
מאן דאמר: דרוחי דחקלא בישין, דלא רבין עמיה.
ומאן דאמר: דאינון טבין, דלא חכמין יצריה.
דבר אחר:
זה ספר תולדות אדם - אלו תולדות ואין הראשונים תולדות.
למה?
שהן כלין במים.
דאמר רבי יהושע בן לוי כל השמות הללו לשון מרדות הן, עירד עורדן אני מן העולם וכו', עד מה לי ללמדך ולתולדותיו:
ז [המבזה את האדם כמבזה את הקב"ה]
מאי טעמיה?
(ישעיה מד) וחרשים המה מאדם, מאדם הראשון.
רבנן אמרין: אפי' סירגולו של ספר אדם הראשון למדו, שנאמר: זה ספר, הוא וסירגולו.
ביום ברא אלהים אדם, הדא מסייעא לההיא.
דאמר ר' אלעזר בן עזריה: שלוש פלאים נעשו באותו היום:
בו ביום נבראו,
בו ביום שמשו,
בו ביום הוציאו תולדות.
בן עזאי אומר: זה ספר תולדות אדם, זה כלל גדול בתורה.
ר' עקיבא אומר: (ויקרא יט) ואהבת לרעך כמוך, זה כלל גדול בתורה, שלא תאמר הואיל ונתבזיתי יתבזה חבירי עמי, הואיל ונתקללתי יתקלל חבירי עמי.
אמר רבי תנחומא: אם עשית כן, דע למי אתה מבזה, בדמות אלהים עשה אותו.
|
