|
פרשה לט: הציווי לאברהם לך לך
א [ה' נגלה אל אברהם]
ר' יצחק פתח:
(תהלים מה) שמעי בת וראי והטי אזנך ושכחי עמך ובית אביך
אמר רבי יצחק:
משל לאחד, שהיה עובר ממקום למקום וראה בירה אחת דולקת.
אמר: תאמר שהבירה זו בלא מנהיג?!
הציץ עליו בעל הבירה. אמר לו: אני הוא בעל הבירה.
כך, לפי שהיה אבינו אברהם אומר: תאמר שהעולם הזה בלא מנהיג?!
הציץ עליו הקב"ה ואמר לו: אני הוא בעל העולם.
(שם) ויתאו המלך יפיך כי הוא אדוניך.
ויתאו המלך יפיך, ליפותיך בעולם.
והשתחוי לו, הוי, ויאמר ה' אל אברם:
ב [שמו של אברהם נתגדל]
רבי ברכיה פתח: (שיר א) לריח שמניך טובים שמן תורק שמך.
אמר רבי ברכיה:
למה היה אברהם אבינו דומה?
לצלוחית של אפופילסימון מוקפת צמיד פתיל ומונחת בזוית, ולא היה ריחו נודף.
כיון שהיתה מיטלטלת, היה ריחו נודף.
כך, אמר הקב"ה לאברהם אבינו, טלטל עצמך ממקום למקום, ושמך מתגדל בעולם:
ג [מסירותו של אברהם רמז לבניו]
רבי ברכיה פתח:
(שם ח) אחות לנו קטנה ושדים אין לה וגו'.
אחות לנו קטנה, זה אברהם, שאיחה את כל באי העולם.
בר קפרא אמר: כזה שהוא מאחה את הקרע.
קטנה, שעד שהוא קטן, היה מסגל מצות ומעשים טובים.
ושדים אין לה, לא הניקוהו, לא למצות ומעשים טובים.
מה נעשה לאחותנו ביום שידובר בה, ביום שגזר עליו נמרוד לירד לתוך כבשן האש.
אם חומה היא נבנה עליה, אם מעמיד דברים כחומה, יבנה עליה.
ואם דלת היא נצור עליה, אם דל הוא במצות ובמעשים טובים, נצור עליה לוח ארז.
מה הצורה הזו אינה אלא לשעה, כך אין אני מתקיים עליו אלא לשעה.
אמר לפניו: רבון העולמים!
אני חומה, מעמיד אני דברי.
ושדי כמגדלות, זה חנניה מישאל ועזריה.
אז הייתי בעיניו כמוצאת שלום, שנכנס בשלום ויצא בשלום:
ד [אברהם היחיד שדיבר עמו ה' אחרי נח]
(קהלת ז) החכמה תעוז לחכם, מעשרה שליטים אשר היו בעיר.
מעשרה דורות שמנח ועד אברהם ומכולם לא דברתי עם אחד, אלא עמך, ויאמר ה' אל אברם לך לך:
ה [הדורות לא לקחו מוסר מן העבר]
(ירמיה נא): רפינו את בבל ולא נרפאת עזבוה ונלך איש לארצו.
רפינו את בבל, בדור אנוש.
ולא נרפאתה, בדור המבול.
עזבוה, בדור הפלגה.
ונלך איש לארצו, ויאמר ה' אל אברם לך לך:
ו [אברהם מלמד זכות על הרשעים]
(תהלים מה) אהבת צדק ותשנא רשע על כן משחך אלהים אלהיך שמן ששון מחבריך.
רבי עזריה פתר קרייה באברהם, בשעה שעמד אברהם אבינו לבקש רחמים על הסדומים.
מה כתיב תמן (בראשית יח): חלילה לך מעשות כדבר הזה להמית צדיק עם רשע, והיה וגו'.
אמר רבי אחא: נשבעת ואמרת שאין אתה מביא מבול לעולם, ומה אתה מערים על השבועה אתמהא?!
מבול של מים אין אתה מביא, מבול אש אתה מביא?!
א"כ לא יצאת ידי השבועה!
אמר רבי לוי: השופט כל הארץ לא יעשה משפט?!
אם עולם אתה מבקש אין דין, ואם דין אתה מבקש אין עולם.
ומה אתה תופש חבל בתרין ראשין, את בעי עלמא, ובעי דינא! סב לך חדא מנייהו, ואם לית את מוותיר, ציבחר לית עלמא יכול קאים.
אמר לו הקדוש ברוך הוא: אברהם! אהבת צדק ותשנא רשע וגו'
מחבריך מהו?
מחבריך מנח ועד אצלך י' דורות, ומכלם לא דברתי עם אחד מהם, אלא עמך:
ז [ה' פטר את אברהם ממצות כיבוד אב ואם]
מה כתיב למעלה מן הענין, וימת תרח בחרן
אמר רבי יצחק: אם לענין החשבון ועד עכשיו מתבקש לו עוד ששים וחמש שנים?!
אלא בתחלה אתה דורש הרשעים קרוים מתים בחייהן, לפי שהיה אברהם אבינו מפחד ואומר: אצא ויהיו מחללין בי שם שמים ואומרים: הניח אביו והלך לו לעת זקנתו.
אמר ליה הקב"ה: לך! אני פוטרך מכיבוד אב ואם, ואין אני פוטר לאחר מכיבוד אב ואם.
ולא עוד, אלא שאני מקדים מיתתו ליציאתך.
בתחלה וימת תרח בחרן ואחר כך ויאמר ה' אל אברם:
ח [יציאת אברהם ממקום הולדתו לא"י]
רבי נחמיה אמר: לך לך שתי פעמים, אחד מארם נהרים ומארם נחור ואחד שהפריחו מבין הבתרים והביאו לחרן, הה"ד (תהלים קי) עמך נדבות ביום חילך.
עמך, הייתי בעת שנדבת לשמי לירד לכבשן האש.
ביום חילך, בעת שכנסת אתה לי כל החיילות והאוכלסים.
בהדרי קדש, מהדרו של עולם.
הקדשתיך מרחם משחר, מרחמו של עולם.
שחרתיך לי לך טל ילדותך, לפי שהיה אבינו אברהם מתפחד ואומר: תאמר שיש בידי עון, שהייתי עובד עבודת כוכבים כל השנים הללו.
אמר לו הקדוש ברוך הוא: לך טל ילדותך, מה טל זה פורח אף עונותיך פורחים.
מה הטל הזה סימן ברכה לעולם, אף אתה סימן ברכה לעולם. הה"ד (שם נה) ואומר מי יתן לי אבר כיונה אעופה ואשכונה למה כיונה.
ר' עזריה בשם רבי יודן אמר: לפי שכל העופות בשעה שהם יגעים הן נחין על גבי סלע, או על גבי אילן, אבל היונה הזו, בשעה שהיא פורחת ויגיעה, קופצת באחד מאגפיה, ופורחת באחד מאגפיה.
(שם) הנה ארחיק נדוד, נדנוד טלטול אחר טלטול.
אלין במדבר סלה, מוטב ללון במדברות של א"י ולא ללון בפלטריות של חו"ל.
וא"ת שלא גהץ אברהם ושמח על דיבור המקום ולמה לא יצא?
שעדיין לא הורשה, אבל משהורשה, וילך אברם כאשר דבר אליו ה' וילך אתו לוט.
אמר רבי לוי: בשעה שהיה אברהם מהלך בארם נהרים ובארם נחור, ראה אותן אוכלים ושותים ופוחזים. אמר: הלואי לא יהא לי חלק בארץ הזאת.
וכיון שהגיע לסולמה של צור, ראה אותן עסוקין בניכוש בשעת הניכוש, בעידור בשעת העידור, אמר: הלואי יהא חלקי בארץ הזאת.
אמר לו הקב"ה: לזרעך אתן את הארץ הזאת:
ט [נסיונותיו של אברהם]
ממה דכתיב: אל ארץ המוריה, הוי השנייה חביבה מן הראשונה.
אמר רבי יוחנן: לך לך מארצך, מארפכי שלך.
וממולדתך, זו שכונתך.
ומבית אביך, זו בית אביך.
אל הארץ אשר אראך.
ולמה לא גלה לו?
כדי לחבבה בעיניו, וליתן לו שכר על כל פסיעה ופסיעה.
הוא דעתיה דרבי יוחנן, דאמר ר' יוחנן: (בראשית כב) ויאמר קח נא את בנך את יחידך
אמר לו: זה יחיד לאמו, וזה יחיד לאמו.
אמר לו: אשר אהבת.
אמר לו: ואית תחומין במעיא?!
אמר לו: את יצחק.
ולמה לא גלה לו?
כדי לחבבו בעיניו, וליתן לו שכר על כל דבור ודבור.
דאמר רב הונא משם רבי אליעזר בנו של רבי יוסי הגלילי: משהה הקדוש ברוך הוא ומתלא עיניהם של צדיקים, ואח"כ הוא מגלה להם טעמו של דבר.
כך:
אל הארץ אשר אראך.
על אחד ההרים אשר אומר אליך.
(יונה ג) וקרא אליה את הקריאה אשר אני דובר אליך.
(יחזקאל ג) קום צא אל הבקעה ושם אדבר אתך:
י [בזכות הצדיקים נזכרו גם הרשעים]
אמרו: מצא המלך מרגליות שלו.
כך אמר הקב"ה: מה צורך היה לי לייחס שם, ארפכשד, שלח, עבר, פלג, רעו, שרוג, נחור, תרח, אלא בשבילך, (נחמיה ט): ומצאת את לבבו נאמן לפניך.
כך אמר הקדוש ברוך הוא: לדוד מה צורך היה לי ליחס, פרץ, חצרון, רם, עמינדב, נחשון, שלמון, בועז, עובד, ישי, דוד, לא בשבילך?!
(תהלים פט) מצאתי דוד עבדי בשמן קדשי משחתיו:
יא [הברכות שנתברך אברהם בצאתו לדרך]
אמר לו: ומנח לא העמדת ע' אומות?!
אמר לו: אותה אומה שכתוב בה (דברים ד): כי מי גוי גדול, אני מעמיד ממך.
אמר רבי ברכיה: אתנך ואשימך אין כתיב כאן, אלא ואעשך, משאני עושה אותך בריה חדשה, את פרה ורבה.
רבי לוי בר חויית ורבי אבא בריה דרבי חייא בר אבא אמרו: שלושה גדולות וארבע ברכות כתיב כאן. בישרו שהן שלוש אבות וארבע אמהות.
אמר רבי חייא: לפי שהדרך מגרמת לשלושה דברים:
ממעטת פריה ורביה,
וממעטת את היציאה,
וממעטת את השם.
ממעטת פריה ורביה, ואעשך לגוי גדול.
ממעטת את היציאה, ואברכך.
ממעטת את השם, ואגדלה שמך.
ולפום דאמרין אינשי מבית לבית חלוק, מאתר לאתר נפש. ברם, את לא נפש את חסר ולא ממון.
רבי ברכיה בשם ר' חלבו אמר: שיצא מוניטין שלו בעולם. ארבעה הם שיצא להם מוניטין בעולם:
אברהם, ואעשך לגוי גדול, יצא לו מוניטין.
ומהו מוניטין שלו?
זקן וזקנה מיכן, בחור ובתולה מיכן.
יהושע (יהושע ז): ויהי ה' את יהושע ויהי שמעו בכל הארץ. יצא לו מוניטין בעולם.
מהו?
שור מיכן, וראם מיכן. ע"ש (דברים לג): בכור שורו הדר לו וקרני ראם קרניו.
דוד (ד"ה א כה:) ויצא שם דוד בכל הארצות. יצא לו מוניטין בעולם.
ומה היה מוניטין שלו?
מקל ותרמיל מיכן, ומגדל מיכן. ע"ש (שיר ד): כמגדל דויד צוארך.
מרדכי (אסתר ט): כי גדול מרדכי בבית המלך ושמעו הולך בכל המדינות. יצא לו מוניטין.
ומה מוניטין שלו?
שק ואפר מיכן, ועטרת זהב מיכן.
אמר רבי יודן: קובע אני לך ברכה בשמונה עשרה, אבל אין את יודע אם שלי קודמת, אם שלך קודמת?
אמר רבי אחויה בשם רבי זעירא: שלך קודמת לשלי.
בשעה שהוא אומר מגן אברהם, אח"כ מחיה המתים.
רבי אבהו אמר: הבט נא שמים אין כתיב כאן, אלא השמימה.
אמר הקב"ה: בה"א בראתי את העולם, הריני מוסיף ה"א על שמך, ואת פרה ורבה.
ואמר רבי יודן: והיו אותותיך מנין אברככה, מאתים וארבעים ושמונה.
אמר ר' לוי: לא שם אדם פרה מאברהם עד שנתברך, ולא שמה לו, עד שנתברך מאברהם. כיצד אברהם היה מתפלל על עקרות והם נפקדות ועל החולים והם מרויחים?
רב הונא אמר: לא סוף דבר. אברהם הולך אצל החולה, אלא החולה רואה אותו ומרויח.
אמר רבי חנינא: אפילו ספינות שהיו מפרשות בים הגדול היו ניצולות בזכותו של אברהם, ולא של יין נסך היו אתמהא?!
אלא הלא מזיל חמרא בכל מקום, שיין עובדי כוכבים מצוי, יין של ישראל נמכר בזו.
אמר רבי יצחק: אף לאיוב עשה כן, שנאמר (איוב א): מעשה ידיו ברכת. לא נטל אדם פרוטה מאיוב ונצטרך ליטול ממנו פעם שנייה.
והיה ברכה, קרי ביה בריכה, מה בריכה זו מטהרת את הטמאים, אף את מקרב רחוקים ומטהרם לאביהם שבשמים.
אמר רבי ברכיה: כבר כתוב ואברככה,
מה תלמוד לומר והיה ברכה?
אלא, אמר לו: עד כאן הייתי זקוק לברך את עולמי, מיכן ואילך הרי הברכות מסורות לך. למאן דחזי לך למברכא, בריך:
יב [חס הקב"ה על כבודם של צדיקים]
אמר רבי ירמיה: החמיר הקדוש ברוך הוא בכבודו של צדיק יותר מכבודו.
בכבודו כתיב, (שמואל א ב): כי מכבדי אכבד ובוזי יקלו, ע"י אחרים.
ובכבודו של צדיק, כתיב: ואברכה מברכיך ומקללך אאור, אנא.
תניא אלו ברכות שאדם שוחה בהם?
באבות תחלה וסוף.
מודים תחלה וסוף.
והשוחה על כל ברכה וברכה מלמדין אותו שלא לשוח.
רבי יצחק בר נחמן בשם רבי יהושע בן לוי אמר: כהן גדול תחלת כל ברכה שוחה, והמלך בתחלת כל ברכה וסוף כל ברכה שוחה.
רבי סימון בשם רבי יהושע בן לוי אמר: המלך משהיה כורע לא היה נזקף עד שהיה גומר כל תפלתו, הה"ד (מלכים א ח): ויהי ככלות שלמה להתפלל אל ה' את כל התפלה והתחנה הזאת, קם מלפני מזבח ה' מכרוע על ברכיו, וכפיו פרושות השמים.
ואיזו כריעה ואיזו בריכה?
רבי חייא רבה, הראה כריעה לפני רבי ונפסח ונתרפא.
ובר סיסי, הראה בריכה לפני רבי ונפסח ולא נתרפא.
ונברכו בך, הגשמים בזכותך, הטללים בזכותך, הה"ד (אסתר ב): ויודע הדבר למרדכי ויגד לאסתר המלכה וגו'.
זה מהול וזה ערל וחס עליו, אתמהא?!
ר' יהודה ור' נחמן
ר' יהודה אומר: (תהלים קיט): מזקנים אתבונן כי פקודיך נצרתי.
אמר: יעקב בירך את פרעה, שנאמר (בראשית מז): ויברך יעקב את פרעה יוסף.
גילה לו, דניאל גילה לנבוכדנצר, אף אני כן, (אסתר ב): ויגד לאסתר המלכה.
ור' נחמיה אמר: אמר הקב"ה לאברהם אבינו: ונברכו בך כל משפחות האדמה ובזרעך, אין תימר דלהוי עתירין, הרי עתירין אנון מינן?!
אלא, לשאלה כשהן נכנסין לצרה, הם נשאלים לנו, ואנו מגלין להם:
יג [אברהם עוזב את חרן]
ולוט טפל לו.
ואברם בן שבעים וחמש שנים, הה"ד (שם): ויהי אומן את הדסה היא אסתר.
רב אמר: בת מ' היתה.
ושמואל אמר: בת שמונים שנה
רבנן אמרי: בת שבעים וחמשה.
רבי ברכיה בשם רבנן דתמן אמר: אמר הקדוש ברוך הוא לאברהם: אתה יצאת מבית אביך בן שבעים וחמשה שנים, חייך! אף גואל שאני מעמיד ממך, יהיה בן שבעים וחמשה שנים, כמנין הדסה:
יד [אברהם ושרה מגייירים]
אמר רבי אלעזר בן זימרא: אם מתכנסין כל באי העולם לברוא אפילו יתוש אחד, אינן יכולין לזרוק בו נשמה, ואת אמר ואת הנפש אשר עשו?!
אלא, אלו הגרים שגיירו.
ואם כן שגיירו למה אמר עשו?
אלא ללמדך, שכל מי שהוא מקרב את העובד כוכבים ומגיירו כאילו בראו.
ויאמר אשר עשה, למה נאמר אשר עשו?
אמר רב הונא: אברהם היה מגייר את האנשים, ושרה מגיירת את הנשים:
טו [אברהם עובר בארץ]
וירא ה' אל אברם ויאמר לזרעך וגו' לא בנה מזבח ,אלא על בשורת א"י.
ויעתק משם ההרה מקדם לבית אל, לשעבר היתה נקראת בית אל, ועכשיו היא נקראת בית און.
אמר ר' אלעזר: לא זכה להקראות בית העמד, הרי היא נקראת בית העמל. תמן קריין לפועלא טבא עמידא, ולהרהון של מימי רגלים עמילה.
ויט אהלה אהלה כתיב, מלמד שנטע אהל שרה תחלה, ואחר כך נטע אהלו:
טז [המזבחות שבנה אברהם]
אמר ר' אלעזר: ג' מזבחות בנה.
אחד לבשורת א"י,
וא' לקנינה,
וא' שלא יפלו בניו.
הה"ד (יהושע ז): ויקרע יהושע שמלותיו ויפול על פניו ארצה לפני ארון ה' עד הערב, הוא וזקני ישראל ויעלו עפר על ראשם.
אמר ר' אלעזר בן שמוע: התחילו מזכירים זכותו של אברהם אבינו, שנאמר (בראשית יט): ואנכי עפר ואפר.
כלום בנה אברהם מזבח בעי?!
אלא שלא יפלו בניו בעי.
ויקרא בשם ה', מלמד, שהקריא שמו של הקב"ה בפי כל בריה.
דבר אחר:
ויקרא, התחיל מגייר גרים ולהכניסם תחת כנפי השכינה.
ויסע אברם הלוך ונסוע הנגבה, מחקה והולך ומכוין כנגד ביהמ"ק.
|
