|
פרשה מה: הגר בבית אברהם
א [הגר שפחת שרי]
(משלי לא) אשת חיל מי ימצא וגו' ורחוק מפנינים מכרה.
מהו מכרה?
ר' אבא בר כהנא אמר: עיבורה, הה"ד (יחזקאל טז): מכורותיך ומולדותיך.
אברהם היה גדול מנחור שנה, ונחור היה גדול מהרן שנה, נמצא אברם גדול מהרן ב' שנים, שנה לעיבורה של מלכה, ושנה לעיבורה של יסכה, והרן מוליד לשש שנים, ואברם אינו מוליד.
ושרי אשת אברם לא ילדה לו
ר' יהודה ור' נחמיה
ר' יהודה אמר לו: לאברם לא ילדה, אבל אילו נשאת לאחר ילדה.
ורבי נחמיה אמר: לא לו ולא לאחר. ומה דכתיב: לא ילדה לו, לו ולה.
ולה שפחה מצרית ושמה הגר
שפחת מלוג היתה, והיה חייב במזונותיה, ולא היה רשאי למכרה.
בעון קומי ריש לקיש: מהו דתנא עבדי מלוג?
אמר להון: כמה דתימא מלוג מלוג.
אמר ר"ש בן יוחאי: הגר בתו של פרעה היתה, וכיון שראה פרעה מעשים שנעשו לשרה בביתו, נטל בתו ונתנה לו.
אמר: מוטב שתהא בתי שפחה בבית זה, ולא גבירה בבית אחר, הה"ד (בראשית ט): ולה שפחה מצרית, ושמה הגר.
הא אגריך, אף אבימלך. כיון שראה נסים שנעשו לשרה בביתו, נטל בתו ונתנה לו.
אמר: מוטב שתהא בתי שפחה בבית הזה, ולא גבירה בבית אחרת, הה"ד (תהלים מה): בנות מלכים ביקרותיך, נצבה שגל לימינך, בכתם אופיר:
ב [ה' עצר בעד שרה מלדת]
אמרה: ידעת אנא מהיכן היא סבתי, לא כשם שהיו אומרים לי: קמיע היא צריכה, הימוס היא צריכה, אלא הנה נא עצרני ה' מלדת.
תני, כל מי שאין לו בן, כאילו הוא מת, כאילו הוא הרוס, כאילו מת. ותאמר רחל אל יעקב הבה לי בנים וגו'.
כאילו הרוס, שנאמר: אולי אבנה ממנה, ואין בונין, אלא את ההרוס.
וישמע אברם לקול שרי
רבי יוסי אמר: לקול רוח הקדש, היך מה דאת אמר: ואתה תשמע לקול דברי ה':
ג [שרי נותנת את הגר שפחתה לאברהם]
לקחתה בדברים.
אמרה לה: אשריך שאת מדבקת לגוף הקדוש הזה.
מקץ עשר שנים לשבת אברם בארץ כנען
רבי אמי בשם ריש לקיש:
מנין תנינן, נשא אשה ושהה עמה י' שנים ולא ילדה, אינו רשאי ליבטל מפריה ורביה
אלא, יוציא וישא אשה אחרת?
מהכא, מקץ עשר שנים לשבת אברם בארץ כנען, הדא אמרת: אין ישיבת חוצה לארץ עולה מן המנין.
ותתן אותה לאברם אישה, ולא לאחר.
לאשה, ולא לפילגש:
ד [הקב"ה מתאווה לתפילתן של האמהות]
רבי לוי בר חייתא אמר: מביאה ראשונה נתעברה.
אמר רבי אלעזר: לעולם אין האשה מתעברת מביאה ראשונה, והכתיב: ותהרין שתי בנות לוט מאביהן?!
אמר רבי תנחומא: שלטו בעצמן והוציאו ערותן ונתעברו, כמביאה שניה.
אמר רבי חנינא בן פזי: הקוצין הללו, אינן לא מתנכשין ולא נזרעים מאיליהן, הן יוצאים ומתמרים ועולים. החטים הללו, כמה צער וכמה יגיע, עד שלא יעלו.
ולמה נתעקרו האמהות?
ר' לוי משם רבי שילא דכפר תמרתא, ורבי חלבו בשם ר' יוחנן: שהקב"ה מתאוה לתפלתן ומתאוה לשיחתן, שנאמר (שיר ב): יונתי בחגוי הסלע.
יונתי. בחגוי, למה עקרתי אתכם?
בשביל, הראיני את מראיך השמיעיני את קולך.
רבי עזריה משום ר' יוחנן בר פפא: כדי שיהיו מתרפקות על בעליהן בנויין.
רבי הונא משם רבי חייא בר אבא: כדי שיצאו רוב השנים, בלא שיעבוד.
רבי הונא ורבי אבון בשם רבי מאיר אמר: כדי שיהנו בעליהן מהן, שכל זמן שהאשה מקבלת עוברין היא מתכערת ומתעזבת, שכל תשעים שנה שלא ילדה שרה, היתה ככלה בתוך חופתה, והיו מטרוניות באות לשאול בשלומה של שרה, והיתה שרה אומרת להם: צאו ושאלו בשלומה של עלובה, והיתה הגר אומרת להם: שרי גבירתי, אין סיתרה כגלויה. נראית צדקת ואינה צדקת, אילו היתה צדקת, ראו כמה שנים שלא נתעברה, ואני בלילה אחד נתעברתי! והיתה אומרת: עם דא אנא מיסב ומיתן?! הלואי מיסב ומיתן עם מרה:
ה [טענותיה של שרה כלפי אברהם]
רבי יודן בשם ר' יהודה בר סימון: חומסני אתה בדברים, למה שאתה שומע בקלוני ושותק?!
רבי ברכיה בשם ר' אבא בר כהנא אמר: בעי דיני גבך.
משל לשני בני אדם חבושים בבית האסורים, נמצא המלך עובר.
אמר לו חד: תבע דקיון דידי.
אמר: אפקוהו.
אמר ליה חבריה: יבעי דיני גבך! אילו אמרת: תבוע דקיון דידן, כמה דאפקך כן אפקני, וכדו דאמרת תבע דקיון דידי, לך אפיק, לי לא אפיק.
כך, אילו אמרת ואנו הולכים ערירים, כמה דיהב לך, כן יהב לי, וכדו דאמרת: אנכי הולך ערירי, לך יהיב, ולי לא יהיב.
משל לשני בני אדם, שהלכו ללוות זרע מן המלך.
אמר לו: תשאיל לי זרע!
אמר: ויהבון ליה.
אמר לו חבריה: יבעי דיני גבך. אילו אמרת תשאיל לנו זרע, כמה דיהיב לך, כן הוה יהיב לי. הכי נמי, אילו אמרת הן לנו לא נתת זרע, כמה דיהיב לך, הוה יהיב לי. וכדו דאמרת: הן לי לא נתת זרע, לך יהיב, לי לא יהיב.
ר' נחמיה בשם ר' אבון אמר: חימסה בפניו.
ורבנן אמרי: ד' מדות נאמרו בנשים:
גרגרניות,
צייתניות,
עצלניות,
קנאניות.
גרגרניות מחוה, (בראשית ג): ותקח מפריו ותאכל.
צייתניות, (שם יח) ושרה שומעת.
עצלניות, (שם) מהרי שלוש סאים קמח סולת.
קנאניות, דכתיב (שם ל) ותקנא רחל באחותה.
רבי יהודה בר נחמיה אמר: אף איסטטניות ודברניות.
איסטטניות, (שם טז): ותאמר שרי אל אברם חמסי עליך.
ודברניות, (במדבר יב): ותדבר מרים ואהרן במשה.
רבי לוי אמר: אף גנביות שנאמר (בראשית לא): ותגנוב רחל את התרפים.
יוצאניות, (שם לה): ותצא דינה.
רבי תנחומא אמר בשם רבי חייא רבה, ורבי ברכיה אמר בשם רבי חייא: כל מי שהרחיק אחר מדת הדין, לא יצא שפוי מתחת ידיה.
ראויה היתה שרה להגיע לשניו של אברהם, ועל ידי שאמרה (שם טז): ישפוט ה' ביני וביניך, נמנעו מחייה שלושים ושמונה שנה,
כתיב ויבא אל הגר ותהר
ומה ת"ל הנך הרה וילדת בן?!
אלא מלמד שהכניסה בה שרה עין רעה והפילה עוברה.
אמר רבי יוחנן: ביני וּבֵּינֵיךְ, וּבְנֵךְ כתיב.
אמר רבי חנינא: אילו אלישע הנביא אמר כן ברוח הקודש דיי, אלא שזכתה לדבר עמה המלאך:
ו [הגר מתענה תחת ידה של שרי]
אמר לו: מה איכפת לי?!
לא בטובתה ולא ברעתה.
כתיב (דברים כא): לא תתעמר בה תחת אשר עניתה, וזו, מאחר שציערנו אותה, אנו משתעבדין בה?!
ולא איכפת לי לא בטובתה ולא ברעתה.
כתיב (שמות כא): לעם נכרי לא ימשול למכרה בבגדו בה, וזו, מאחר שעשינו אותה גבירה, אנו עושין אותה שפחה?!
לא איכפת לי, לא בטובתה ולא ברעתה.
ותעניה שרי ותברח מפניה
רבי אבא בר כהנא אמר: מנעתה מתשמיש המטה.
רבי ברכיה אמר: טפחתה בקורדקייסון על פניה.
ר' ברכיה בשם רבי אבא בר כהנא: דליים ופנדיות הוליכה לה, למרחץ:
ז [מלאך ה' מדבר עם הגר]
ויאמר הגר שפחת שרי, מתלא אמר: אם אמר לך חד, אוניך דחמר! לא תיחוש. תרין, עביד לך, פרוכי.
כך, אברם אמר: הנה שפחתך בידך.
המלאך אמר: הגר שפחת שרי.
ותאמר: מפני שרי גברתי, אנכי בורחת.
ויאמר לה מלאך ה': שובי אל גברתך והתעני וגו'.
ויאמר לה מלאך ה': הרבה וגו'.
כמה מלאכים נזדווגו לה?
ר' יוסי בר חנינא אמר: חמשה, בכל מקום שנאמר אמירה מלאך.
רבנן אמר: ארבעה, בכל מקום שנאמר מלאך.
אמר רבי חייא: בוא וראה כמה בין ראשונים לאחרונים.
מנוח אמר לאשתו (שופטים יג): מות נמות כי אלהים ראינו.
והגר שפחת שרי רואה ה' מלאכים בזה אחר זה, ולא נתייראה מהם.
אמר רבי חייא: ציפרנן של אבות, ולא כריסן של בנים.
אמר רבי יצחק: (משלי לא) צופיה הליכות ביתה
בני ביתו של אבינו אברהם צופים היו, והיתה רגילה לראות בהם:
ח [ה' קורא בשמו של ישמעאל]
אמר רבי יצחק: שלושה הן שנקראו בשמם לפני הקדוש ברוך הוא, עד שלא נוצרו, ואלו הן: יצחק,
ושלמה,
ויאשיהו.
ביצחק, כתיב (בראשית יז): אבל שרה אשתך יולדת לך בן וגו'.
בשלמה, מה הוא אומר (דה"א כב): הנה בן נולד לך, הוא יהיה איש מנוחה, והניחותי לו מכל אויביו, שלמה יהיה שמו.
ביאשיהו, כתיב (מ"א יג): ויקרא אל המזבח בדבר ה', ויאמר מזבח מזבח, כה אמר ה', הנה בן נולד לבית דוד, יאשיהו שמו.
וי"א אף ישמעאל באומות, הנך הרה וילדת בן, וקראת את שמו ישמעאל:
ט [סופו ונפילתו של ישמעאל]
רבי יוחנן ורבי שמעון בן לקיש
רבי יוחנן אמר: שהכל יהיו גדלים ביישוב, והוא יהיה גדל במדבר.
רבי שמעון בן לקיש אמר: פרא אדם, וודאי שהכל בוזזים ממון, והוא בוזז נפשות.
ידו בכל ויד כל בו, קרי בו כלבו, הוא והכלב שוים.
מה הכלב אוכל נבלות, אף הוא אוכל נבלות.
אמר רבי אלעזר:
מתי ידו בכל, ויד כל בו?
לכשיבא אותו שכתוב (דניאל ב): ובכל די דארין בני אנשא, חיות ברא, ועוף שמיא, יהב בידך והשלטך בכלהון, הה"ד (ירמיה מט): לקדר ולממלכות חצור, אשר הכה נבוכדנצר מלך בבל, נבוכד ראצר כתיב, שאצרן במדבר והרגן.
על פני כל אחיו ישכון הכא את אמר: ישכון. והתם כתיב: נפל?!
אלא כל זמן שהיה אברהם אבינו קיים, ישכון.
וכשמת אברהם, נפל.
עד שלא פשט ידו בבית המקדש, ישכון.
כיון שפשט ידו בבית המקדש, נפל.
בעולם הזה, ישכון,
אבל לעתיד לבא, נפל:
י [שרה זכתה שה' דיבר עמה]
רבי יהודה בר סימון, ורבי יוחנן בשם ר' אלעזר בר שמעון: מעולם לא נזקק הקב"ה להשיח עם האשה, אלא עם אותה הצדקת, ואף היא על ידי עילה.
רבי אבא בשם רבי בירי: כמה כרכורים כרכר בשביל להשיח עמה.
ויאמר: לא, כי צחקת.
והכתיב: ותקרא שם ה' הדובר אליה?!
רבי יהושע בר נחמיה אמר: ע"י מלאך. והכתיב ויאמר ה' לה?!
רבי לוי בשם רבי חנינא בר חמא אמר: על ידי מלאך.
רבי אלעזר בשם ר' יוסי בן זמרא אמר: ע"י שם.
אתה אל ראי
אמר רבי אייבו: אתה הוא רואה בעלבון של עלובין, כי אמרה: הגם הלום ראיתי אחרי רואי. אמרה: לא דיי שנזקקתי לדיבור, אלא למלכות, היך מה דאת אמר (שמואל ב ז): כי הביאותני עד הלום.
ראיתי אחרי רואי לא דיי שנזקקתי עם גברתי לראות המלאך, אלא, שאפילו גברתי שהיתה עמי, לא ראתה.
דבר אחר:
לא דיי שנזקקתי עם גברתי, אלא ביני לבין עצמי.
אר' שמואל בר נחמן:
משל למטרונה, שאמר לו המלך, עברי לפני! עברה לפניו והיתה מסתמכת על שפחתה, וצמצמה פניה, ולא ראתה המלך, והשפחה ראתה.
|
