|
פרשה סב: מות אברהם
א [ימי אברהם היו מושלמים]
כתיב (תהלים לז) יודע ה' ימי תמימים ונחלתם לעולם תהיה
יודע ה' ימי תמימים, זה אברהם, שנאמר: והיה תמים.
ונחלתם לעולם תהיה, ואלה ימי שני חיי אברהם, שחבב הקב"ה שנותן של צדיקים וכתבם בתורה, כדי שתהא נחלת ימיהם זכורה לעולם, בשיבה טובה זקן ושבע:
ב [אברהם מת בשיבה טובה]
אמר ר' יהודה בר אלעי: החסידים הראשונים היו מתייסרין בחולי מעיים בעשרה ועשרים יום, לאמר, שהחולי ממרק.
ר' יהודה אמר: כל מי שנאמר בו גויעה, מת בחולי מעיים, כתיב (משלי לא): עוז והדר לבושה. כל מתן שכרן של צדיקים מתוקן להם לעתיד לבא, ומראה להם הקדוש ברוך הוא, עד שהם בעולם הזה מתן שכרן, שהוא עתיד ליתן להם לעתיד לבא, ונפשן שבעה והם ישינים.
אמר רבי אלעזר:
משל לסעודה, שעשה אותה המלך וזימן את האורחים, והראה להם מה שהם אוכלים ושותין, ושבעה נפשן וישנו להם.
כך הקב"ה מראה להם לצדיקים עד שהם בעוה"ז, מתן שכרן מה שהוא עתיד ליתן להם לעתיד לבא, והם ישנים, שנאמר (איוב ב): כי עתה שכבתי ואשקוט. הוי, בשעת סילוקן של צדיקים, הקדוש ברוך הוא מראה להם מתן שכרן.
כד דמך רבי אבהו, אחזו ליה תלת עשרי נהרי אפרסמון.
אמר להון: אלין דמן?
אמרו ליה: דידך.
אמר: אלין דאבהו?!
(ישעיה מט): ואני אמרתי לריק יגעתי, לתוהו והבל כחי כליתי, אכן משפטי את ה'.
זבדי בן לוי ורבי יהושע בן לוי ורבי יוסי בן פרטא, תלתיהון אמרין: אלין קרייה כד דמיכי.
חד מנהון אמר: (תהלים לב): על זאת יתפלל כל חסיד אליך לעת מצוא כי בו ישמח לבנו וגו'.
ואוחרנא אמר: (שם כג): תערוך לפני שולחן נגד צוררי וישמחו כל חוסי בך.
ואוחרנא אמר: (שם פג): כי טוב יום בחצריך מאלף.
ורבנן אמרי: (שם לב): מה רב טובך אשר צפנת ליראיך, הוי, בשעת סילוקן של צדיקים מהעולם, הקב"ה מראה להן מתן שכרן.
בן עזאי אומר: (שם קטז): יקר בעיני ה' המותה לחסידיו.
ואימתי הקדוש ברוך הוא מראה להם שכרן שהוא מתוקן להם?
סמוך למיתתן.
הה"ד: המותה לחסידיו. לפיכך, (משלי לא): ותשחק ליום אחרון.
מה בין מיתת נערים למיתת זקנים?
ר' יהודה אומר: הנר הזה, בשעה שהוא כבה מאיליו יפה לו, ויפה לפתילה. ובשעה שאינו כבה מאליו, רע לו ורע לפתילה.
רבי אבהו אמר: התאינה הזו בשעה שהיא נלקטת בעונתה, יפה לה ויפה לתאינה. ובשעה שהיא מתלקטת שלא בעונתה, רע לה ורע לתאינה.
ר' חייא רבה ותלמידוי ואית דאמרי ר"ע ותלמידוי ואית דאמרי ר' יוסי בן חלפתא ותלמידוי, היו למודים להיות משכימין ויושבין ושונין תחת תאינה אחת, והיה בעל התאינה משכים ולוקטה.
אמרו: שמא הוא חושדינו.
מה עבדון?
חלפון אתרון. אזל לגבייהו ואמר להון: רבותי! חדא מצוה דהויתון יתבין זכיין בי, יושבין ושונין תחת תאינתי, ביטלתם?!
אמרו ליה: אמרנו, שמא את חושדינו פייסן וחזרו למקומן.
מה עשה?
השכים בשחרית ולא ליקטה, וזרחה עליה החמה והתליעו.
אמרו בעל התאינה: יודע אימת היא עונתה של תאינה ללקוט ולוקטה, כך, הקב"ה יודע אימתי היא עונותן של צדיקים להסתלק מן העולם, ומסלקן, הה"ד (שיר ז): דודי ירד לגנו לערוגת הבושם.
בשיבה טובה
אמר ריש לקיש: שלושה הם שנאמר בהם שיבה:
אברהם ושוה לו.
דוד ושוה לו.
גדעון ולא שוה לו.
למה?
(שופטים ח): ויעש אותו גדעון לאפוד לעבודת כוכבים:
ג [קבורת אברהם]
כאן בן האמה, חולק כבוד לבן הגבירה.
השדה אשר קנה אברהם
אמר רבי תנחומא: והלא מקבורתה של שרה לקבורתו של אברהם ל"ח שנה, והכא את אמר שמה קבר אברהם ושרה אשתו?!
אלא בא ללמדך, שכל מי שגמל חסד לשרה, זכה לגמול חסד לאברהם.
אמר רבי שמואל בר נחמן: שם ועבר היו מהלכין לפני מטתו, וראו גבה מקום מופנה לאבינו אברהם, וקברו אותו בדיוטרין שלו, במקום המוכן ומזומן לו:
ד [ה' מברך את יצחק לאחר מות אברהם]
אמר רבי סימון: בכל מקום, שנאמר: "ויהי" "אחרי", חזר העולם לאחוריו.
ויהי אחרי מות אברהם, מיד וכל הבארות וגו' ויסתמום פלשתים אחרי מות אברהם.
(יהושע א) ויהי אחרי מות משה עבד ה', מיד פסק הבאר וענני כבוד והמן.
(שופטים א) ויהי אחרי מות יהושע, מיד נתגרו בהן יתידות הארץ.
(שמואל ב ג) ויהי אחרי מות שאול, ופלשתים נלחמים בישראל.
מתיבין חברייא לר' סימון: והכתיב (ד"ה ב כד): ואחרי מות יהוידע הכהן באו שרי יהודה וישתחוו למלך?!
אמר רבי תנחומא: לא אתא ר' סימון למימר, אלא ויהי אחרי.
אמר רבי יודן: אילולי שהעמיד הקדוש ברוך הוא אחרים תחתיהם, כבר חזר העולם לאחוריו, דכתיב: ויהי אחרי מות אברהם, וכתיב: וישב יצחק ויחפור.
ויהי אחרי מות משה עבד ה' , ויאמר ה' אל יהושע בן נון משרת משה לאמר.
וכתיב (שופטים א) ויהי אחרי מות יהושע, ויאמר ה' יהודה יעלה.
כתיב (שמואל ב א) ויהי אחרי מות שאול, ודוד שב מהכות את העמלקי וישב דוד בצקלג ימים וגו'.
וכתיב למעלה מן הענין, קודם מיתת שמואל (שם א טז): ודוד בן איש אפרתי:
ה [סופו של ישמעאל]
ר' חמא בר עוקבא ורבנן הוו יתבין ומתקשין,
מה ראה הכתוב לייחס תולדותיו של רשע כאן?
עבר ר' לוי אמרי: הא אתא מרה דשמעתה, נשאלוניה.
אמר רבי לוי בשם ר' חמא: להודיעך בן כמה שנין נתברך זקנך.
ואלה שני חיי ישמעאל
מה ראה הכתוב לייחס שניו של רשע כאן?
על ידי שבא מקדקדה של מדבר, לגמול חסד לאביו.
וישכנו מחוילה וגו', הכא את אמר נפל, ולהלן את אמר ישכון, אלא כל ימים שהיה אבינו אברהם קיים, ישכון. כיון שמת אבינו אברהם, נפל.
עד שלא פשט ידו בבה"מ, ישכון, כיון שפשט בו ידו נפל.
בעולם הזה ישכון, אבל לעתיד לבא נפל.
|
