|
פרשה עא: בני לאה
א [לאה נפקדה בבנים]
(תהלים סט) כי שומע אל אביונים ה' ואת אסיריו לא בזה
אמר רבי בנימין בן לוי: לא ראשו של פסוק הזה סופו, ולא סופו ראשו, לא היה צריך קרא למימר אלא, כי שומע אל אביונים ואת אסירים לא בזה, או כי שומע אל אביוניו ה' ואת אסיריו וגו', אלא, כי שומע אל אביונים ה', אלו ישראל.
דאמר רבי יוחנן: בכל מקום שנאמר דל עני ואביון, בישראל הכתוב מדבר.
ואת אסיריו לא בזה, אלו העקרות, שהן אסורות בתוך בתיהן ועלובות, וכיון שהקדוש ברוך הוא פוקדן בבנים, הן נזקפות. תדע לך, שכן לאה שנואת הבית היתה, וכיון שפקדה הקב"ה נזקפה, הה"ד וירא ה' כי שנואה לאה:
ב [עקרות שנואות בפני עצמן]
(שם קמה) סומך ה' לכל הנופלים, אלו העקרות, שהם נופלין בתוך בתיהם.
וזוקף לכל הכפופים, כיון שהקדוש ברוך הוא פוקדן בבנים, הן נזקפות. תדע לך, שכן לאה שנואת הבית היתה, וכיון שפקדה הקב"ה נזקפה.
הה"ד: וירא ה' כי שנואה לאה.
כי שנואה לאה, שעשתה כמעשה השנואים, שהיתה אומרת להנשא לשונא, (נ"א שהיתה אמודה לשונא) שכך היו התנאים, שיהא גדול נושא לגדולה, והקטן נושא לקטנה, והיתה בוכה ואומרת: יהי רצון, שלא אפול בחלקו של רשע.
אמר רבי הונא: קשה היא התפלה, שביטלה את הגזירה, ולא עוד, אלא שקדמה לאחותה, והיו הכל סונטין בה, מפרשי ימים היו סונטין בה, מהלכי דרכים היו סונטין בה, אף הגתיות מאחורי הקורים היו סונטין בה, והיו אומרים: לאה זו, אין סתרה כגלויה, נראה צדקת ואינה צדקת. אילו היתה צדקת לא היתה מרמה באחותה.
ר' חנין בשם ר' שמואל בר ר' יצחק אמר: כיון שראה אבינו יעקב מעשים, שרימה לאה באחותה, נתן דעתו לגרשה, וכיון שפקדה הקדוש ברוך הוא בבנים, אמר: לאמן של אלו אני מגרש?! ובסוף הוא מודה על הדבר, הה"ד (בראשית מז): וישתחו ישראל על ראש המטה מי היה ראש מטתו של אבינו יעקב, לא לאה?!
ורחל עקרה
אמר רבי יצחק: רחל היתה עיקרו של בית, כמה שנאמר: ורחל עקרה, עיקרה רחל.
אמר רבי אבא בר כהנא: רוב מסובין עיקר של לאה היו, לפיכך עושים רחל עיקר.
ורחל עקרה, רחל היתה עיקרו של בית.
תני, רבי שמעון בן יוחאי: לפי שכל הדברים תלוין ברחל, לפיכך נקראו ישראל על שמה, (ירמיה לא): רחל מבכה על בניה, ולא סוף דבר לשמה, אלא לשם בנה.
(עמוס ה): אולי יחנן ה' צבאות שארית יוסף, ולא סוף דבר לשם בנה, אלא לשם בן בנה, שנאמר (ירמיה לא): הבן יקיר לי אפרים:
ג [משמעות שמות השבטים]
אמר רבי יוסי בר חנינא: ארבע מדות נאמרו בשמות:
יש ששמותם נאים, ומעשיהם נאים.
יש ששמותם כעורים, ומעשיהם כעורים.
יש ששמותיהן כעורים, ומעשיהם נאים.
ויש ששמותן נאים, ומעשיהם כעורים.
שמותיהן נאים ומעשיהם כעורים, עשו שמו, עשו ואינו עושה.
ישמעאל שמו, שומע ואינו שומע.
שמותן כעורים ומעשיהם נאים, אלו בני הגולה, (עזרא ב) בני בקבוק, בני חקופא, בני חרחור, וזכו ועלו ובנו בית המקדש.
שמותיהן כעורים ומעשיהן כעורים, אלו המרגלים. סתור בן סתורים, גדי גרדים ומרדין.
אמר רבי יוסי בר חנינא: שמותיהן נאים ומעשיהן נאים, אלו השבטים.
ראובן, ראו בן בין הבנים.
שמעון, שומע בקול אביו שבשמים.
אמר רבי יוסי בר חנינא: אין שמותם של שבטים עכור להם, אלא חפות להם:
ד [לידת בני לאה]
שמעון, זה עתיד להעמיד שונא.
ומי מרפא מכתו?
גם את זה פינחס, שהוא עתיד לעמוד מלוי.
ותהר ותלד בן וגו' על כן קרא שמו לוי
ר' יודן אמר: לוי זה, עתיד ללות את הבנים לאביהן שבשמים.
על כן קרא שמו, בכל מקום שנאמר על כן, מרובה באוכלסין.
ותהר עוד ותלד בן ותאמר הפעם אודה את ה'
ר' ברכיה בשם ר' לוי: לכהן שירד לגורן, נתן לו א' כור של מעשר, ולא החזיק לו טובה. ואחד נתן לו קומץ של חולין, והחזיק לו טובה.
אמר ליה: אדוני הכהן! אני נתתי לך כור, וזה לא נתן לך אלא קומץ, ואתה מחזיק לו טובה?! אמר ליה: את מחלקי נתת לי, אבל זה נותן לי משלו, לפיכך אני מחזיק לו טובה.
כך לפי שהיו אמהות סבורות שזו מעמדת שלושה, וזו מעמדת שלושה, וכיון שילדה לאה בן רביעי, אמרה: הפעם אודה את ה':
ה [לאה מודה לה' והוא סימן לבניה]
ר' יצחק אמר: מטו מטו בני, מטו בעגל, מטו במרגלים.
ר' לוי אמר: עלו בהם שני שבטים, שבט כהונה ושבט מלכות, את מוצא, שכל מה שכתוב בזה כתוב בזה.
בזה משיחה ובזה משיחה.
בזה מטה ובזה מטה,
בזה ברית מלח ובזה ברית מלח.
בזה פעם ובזה פעם.
בזה נזר ובזה נזר.
בזה קריבה ובזה קריבה.
בזה שלושלת יוחסין ובזה שלושלת יוחסין.
בזה ציץ ובזה ציץ.
אמר רבי לוי: (איוב לו) לא יגרע מצדיק עיניו עינוהי דוגמת דידיה, כאינש דאמר: עינוהי דפוריה.
(שם) ואת מלכים לכסא.
לאה תפסה פלך הודיה, ועמדו הימנה בעלי הודיה.
יהודה (בראשית לח) ויכר יהודה ויאמר צדקה ממני.
דוד אמר (תהלים קלח) הודו לה' כי טוב.
דניאל אמר (דניאל ב) לך אלהא אבהתי מהודא ומשבח אנה.
רחל תפסה פלך שתיקה ועמדו כל בניה בעלי מסטירין.
בנימין ישפה, יש פה, יודע במכירתו של יוסף ואינו מגיד.
שאול (ש"א י) ואת דבר המלוכה לא הגיד לו.
אסתר (אסתר ב) אין אסתר מגדת מולדתה ואת עמה.
על כן קראה שמו יהודה
בכל מקום שנאמר על כן, מרובה באוכלסין.
ותעמוד מלדת
אמר רבי אמי: מי מעמיד רגלה של אשה בתוך ביתה, בניה!
ו [ותקנא רחל באחותה]
אמר רבי יצחק: כתיב (משלי כג) אל יקנא לבך בחטאים כי אם ביראת ה' כל היום ואת אמרת ותקנא רחל באחותה?!
אלא מלמד, שקינאתה במעשיה הטובים, אמרה: אילולי שהיא צדקת, לא היתה יולדת.
ותאמר אל יעקב הבה לי בנים ואם אין מתה אנכי
אמר רבי שמואל: ד' חשובים כמתים:
מצורע,
וסומא,
ומי שאין לו בנים,
ומי שירד מנכסיו.
מצורע דכתיב (במדבר יב): אל נא תהי כמת.
סומא, דכתיב (איכה ג) במחשכים הושיבני, כמתי עולם.
מי שאין לו בנים מנין? שנאמר: הבה לי בנים, ואם אין מתה וגו'.
ומי שירד מנכסיו מנין? שנאמר (שמות ד): כי מתו כל האנשים המבקשים את נפשך.
וכי מתים היו והלא דתן ואבירם היו?!
אלא, שירדו מנכסיהן:
ז [ויחר אף יעקב ברחל]
רבנן דרומאה בשם ר' אלכסנדרי בשם ר' יוחנן אמר:
(איוב טו) החכם יענה דעת רוח, זה אברהם, (בראשית טז): וישמע אברם לקול שרי.
וימלא קדים בטנו, זה יעקב, ויחר אף יעקב ברחל ויאמר וגו'
אמר לו הקב"ה: כך, עונים את המעיקות?! חייך! שבניך עתידים לעמוד לפני בנה.
ויאמר התחת אלהים אנכי אשר מנע ממך פרי בטן, ממך מנע, ממני לא מנע.
אמרה לו: כך עשה אביך לאמך, לא חגר מתניו כנגדה?!
אמר לה: אבי לא היה לו בנים, אבל אני, יש לי בנים!
אמרה לו: וזקינך לא היה לו בנים, וחגר מתניו כנגד שרה.
אמר לה: יכולה את לעשות, כשם שעשתה זקנתי!
אמרה לו: מה עשתה?
אמר לה: הכניסה צרתה לתוך ביתה.
אמרה לו: אם הדבר הזה מעכב, הנה אמתי בלהה בא אליה, ואבנה גם אנכי. מה זו נבנית על ידי צרתה, אף זו נבנית ע"י צרתה.
ותאמר רחל דנני אלהים, דנני וחייבני.
דנני וזכני,
דנני וחייבני, שנאמר: ורחל עקרה.
דנני וזכני, שנאמר: ויתן לי בן.
על כן קראה שמו דן, בכל מקום שנאמר על כן, מרובה באוכלוסין:
ח [בנה של בלהה שפחת רחל]
נופתי, פתיתי, תליתי, אחותי עלי.
אמר רבי יוחנן: נינפה היה לי לעשות לפני אחותי, אילו שלחתי ואמרתי לו: תן דעתך, שהן מרמים בך, לא היה פורש?!
אלא אמרתי, אם אין אני, כדאי שיבנה העולם ממני, יבנה מאחותי.
דבר אחר:
נפתולי פיתולייה לא דידי הויין?! כלום הלך יעקב אצל לבן, אלא בשבילי?!
דבר אחר:
נופת עצמו לא שלי היא?!
דברי תורה שנאמר בהם (תהלים יט): ונופת צופים, יהיו נאמרים בחלקו של נפתלי:
ט [בנה של זלפה שפחת לאה]
בכולם כתיב: ותהר, וכאן ותלד?!
אלא בחורה היתה, ולא היתה ניכרת בעיבורה.
ותאמר לאה בא גד, אתיא גדא דביתא אתא גדא דעלמא, בא מי שעתיד לגדד משתיתן של עובדי כוכבים.
ומנו?
אליהו.
אליהו משל מי?
ר' אליעזר אמר: משל בנימין, דכתיב (ד"ה א ח): ויערשיה ואליה, וזכרי, בני ירוחם, כל אלה בני בנימין.
ר' נהוראי אמר: משל גד היה, הה"ד (מלכים א טז): ויאמר אליהו התשבי, מתושבי גלעד.
אמר רבי פליפי בר נהוראי: מאן חזית למימר כן?
אמר לו: דכתיב (יהושע יג): ויהי להם הגבול יעזר וכל ערי הגלעד.
מה מקיים ר' אלעזר קרא דר' נהוראי מתושבי גלעד?
מיושבי לשכת הגזית הוה.
ומה מקיים ר' נהוראי קרא דר' אלעזר ויערשיה ואליהו?
אלא מדרשות הן, בשעה שהיה הקדוש ברוך הוא מרעיש עולמו, היה מזכיר זכות אבות, בני ירוחם, והקב"ה מתמלא רחמים על עולמו.
פעם אחת נחלקו רבותינו בדבר אלו אומרים משל גד, ואלו אומרים משל בנימין, בא ועמד לפניהם.
אמר לו: רבותינו מה אתם נחלקים עלי?
אני, מבני בניה של רחל אני:
י [אושרו ועושרו של שבט אשר]
לומר, אשרי מי שזכה לכך.
אמר רבי לוי: לא לן אשר באכסניא מימיו, ירש גבהי פלטריות, מה שלא ירש יהודה ארצות, הה"ד (דה"א ז'): בני אשר: ימנה, וישוה, וישוי, ובריעה, ושרח אחותם, הוא אבי ברזות.
ר' לוי ור' סימון, ר' לוי אמר: שהיו בנותיהם נאים והיו נשואות לכהנים, שנמשחו בשמן המשחה, שמן זית.
ר' סימון אמר: שהיו נשואות למלכים, שנמשחו בשמן זית.
|
