|
פרשה עט: ויבא יעקב שלם
א [יעקב זכה לשלימות בכל]
(איוב ה) בשש צרות יצילך ובשבע לא יגע בך רע, אין שית אינון אנא קאים בהון, ואין שבע אינון אנא קאים בהון.
(שם) ברעב פדך ממות, כי זה שנתים הרעב בקרב הארץ.
ובמלחמה מידי חרב, יש לאל ידי לעשות עמכם רע.
(שם) בשוט לשון תחבא.
אמר רבי אחא: קשה לשון הרע, שמי שבראו עשה לו מקום שיטמן בתוכו.
(שם) ולא תירא משוד כי יבא, זה עשו ואלופיו.
(שם) לשוד ולכפן תשחק, זה לבן, שבא כפון על ממונו לשודדו.
(שם) כי עם אבני השדה בריתך וגו', ויקח מאבני המקום וישם מראשותיו.
(שם) וידעת כי שלום אהלך, מעשה ראובן ובלהה, מעשה יהודה ותמר.
(שם) ופקדת נוך ולא תחטא, אבינו יעקב בן ארבעה ושמונים שנה היה, ולא ראה טפת קרי מימיו.
(שם) וידעת כי רב זרעך וצאצאיך כעשב השדה
אמר ר' יודן: לא נפטר אבינו יעקב מן העולם, עד שראה ששים רבוא מבני בניו.
(שם) תבא בכלח אלי קבר כעלות גדיש בעתו
ר' יצחק ורבנן
ר' יצחק אמר: תבא לח אלי קבר.
ורבנן אמרי: תבא בכולא אלי קבר מלא, שאינו חסר כלום, שנאמר: ויבא יעקב שלם:
ב [יעקב ניצל מכל אויביו]
(תהלים קכט) שיר המעלות רבת צררוני מנעורי יאמר נא ישראל
אמר לו הקדוש ברוך הוא: ויכלו לך.
אמר לו: גם לא יכלו לי.
ויבא יעקב שלם
(שם לד) רבות רעות צדיק וגו'
רבות רעות, זה עשו ואלופיו.
צדיק, זה יעקב.
ומכולם יצילנו ה', ויבא יעקב שלם.
(שם קכא) ה' ישמר צאתך ובואך מעתה ועד עולם ,
ישמר צאתך, ויצא יעקב
ובואך, ויבא יעקב שלם:
ג [עתיד הקב"ה לשלם ליעקב שכרו]
(איוב ח) אם זך וישר אתה וגו' ושלם נות צדקך
אם זך וישר אתה היית, אין כתיב כאן, אלא אתה, הא לשעבר לא היה צדיק.
כי עתה יעיר עליך, עתיד הקב"ה להתעורר עליך ולשלם לך כל צדקות שעשית.
ולפי שכתוב (בראשית כה): ויעקב איש תם יושב אהלים.
לפיכך, ויבא יעקב שלם.
רבי ברכיה פתח:
(איוב כב) ותגזר אומר ויקם לך ועל דרכיך נגה אור
ותגזר אומר ויקם לך, זה יעקב.
ועל דרכיך נגה אור, על שני דרכיך נגה אור, לפי שכתוב (בראשית כח): אם יהיה אלהים עמדי וגו'. (שם) והנה אנכי עמך ושמרתיך, ושבתי בשלום אל בית אבי.
וכתיב: ויבא יעקב שלם:
ד [הברכות שנתברך יעקב]
כתיב (תהלים קכו) הזורעים בדמעה ברנה יקצורו
הזורעים בדמעה, זה אבינו יעקב, שזרע את הברכות בדמעה, (בראשית כז) אולי ימושני אבי. ברנה יקצורו, (שם כו): ויתן לך האלהים מטל השמים ומשמני הארץ.
(תהלים קכו) הלוך ילך ובכה, (בראשי' כז): וישא את קולו ויבך
(תהלים קכו) נושא משך הזרע, שנמשך למקום שעתיד להזרע, משם דכתיב (בראשית כח):
וקח לך משם אשה, (שם) וישלח יצחק את יעקב וילך פדנה ארם אל לבן בן בתואל.
בא יבא ברנה נושא אלומות, אתא טעון עולימין ועולימתא:
ה [יעקב היה שלם בכל אשר לו]
ברם הכא, שלם בגופו, שלם בבניו, לפי שכתוב בו (שם): אם יבא עשו אל המחנה האחת והכהו, והיה המחנה.
ברם הכא, שלם בבניו, שלם בממונו.
אף על גב דאמר רבי אבון בשם ר' אחא: תשע שנים היה מכבד אבינו יעקב את עשו באותו הדורון, ברם הכא, שלם בממונו.
ר' יוחנן אמר: שלם בתלמודו, אבל יוסף שכח, שנאמר (שם מא): כי נשני אלהים את כל עמלי, ולהלן הוא אומר (משלי יז): נפש עמל עמלה לו:
ו [ויחן את פני העיר]
דבר אחר:
ויחן את פני העיר, התחיל מעמיד הטליסין ומוכר בזול הדא אמרת, שאדם צריך להחזיק טובה למקום, שיש לו הנאה ממנו.
ר' שמעון בן יוחאי ור' אלעזר בריה, הוו טמירין במערתא י"ג שנה ביומי דשמדא, והיו אוכלין חרובין של גרודא, עד שהעלה גופן חלודה.
לסוף שלוש עשרה שנין נפק יתיב על תרע מערתא, חמא חד צייד קאים וצייד ציפורין, וכד הוה שמע ר' שמעון ברת קלא אמרה מן שמיא, דימוס דימוס, פסגא, וכד הוה שמע ברת קלא אמרת ספקולא, הות מתצדה ונלכדה.
אמר: ציפור מבלעדי שמיא לא מתצדא, על אחת כמה וכמה נפש דבר נש.
נפק ואשכח מיליא משדכן, ונתבטלה הגזירה, אתון ואסחון בהדא בי בני דבית מוקד דטבריא, אמר לו בריה: כל הדא טבתא עבדת לן טבריא, ולית אנן מדכן יתה מן קטוליא?
אמר: צריכים אנו לעשות טובה, כדרך שהיו אבותינו עושים, שהיו עושים איטלוסין ומוכרין בזול.
אמר: צריכין אנו לדכיא טבריא, מה עבד נסב תרמוסא, והוה מקצץ תרמוסא ושדי קצוצתיה ומקלק בשוק, וכל אתרא דהוה קטילא סליק, ואינון מפקון ונפקין, וכל מקום שלא היתה שמה טומאה, תורמסא עומדת והוא מציין איזה מקום טומאה ומקום טהרה, עד זמן דדכי יתה מן קטיליא.
חמתיה חד כותי, עם דארע, אמר: לית אנא אזיל ומדחך בהדין סבא דיהודאי?
אית דאמרי: מן הדין שוקא דגרגינא.
ואית דאמרי: מן הדין שוקא דסקאי.
נסב קטיל, וטמריה בשוקא דהוו מדכי.
בצפרא אזל, אמר להון: אמריתין דדכי בן יוחאי טבריא, אתון חמון הדין קטילא! (נ"א אזל לגביה).
אמר לו: לא דכיתא שוק פלן?
אמר לו: הין.
אמר לו: ואין אפיקת לך מיתין מן בתרך?
אמר לו: גוד חמי ליה.
צפה ר' שמעון בן יוחאי ברוח הקודש שהוא נתנו שם, אמר: גוזר אני על העליון, שירד! ועל התחתון, שיעלה! והוה כן, וסליק ושבת בביתיה.
ועבר בהדין מגדלא דצבעיא, שמע קלא דנקאי ספרא.
אמר: לא אמריתון דדכי בר יוחאי לטבריה?
אמרין אשכחון חד קטילא.
אמר: יבא עלי, אם אין בידי הלכות, כשער ראשי, על טבריה שהיא טהורה. חוץ מזה ומזה, ואתה לא היית במנין עמנו, שנטהרה, פרצת גדרן של חכמים, ועליך נאמר (קהלת י): ופורץ גדר ישכנו נחש. מיד, נעשה גל של עצמות.
עבר בהדא בקעת דבית נטופא, חמא חד בר נש קאים ומלקט ספיחי שביעית.
אמר לו: ולא ספיחי שביעית הן?
אמר לו: ולא אתה הוא שהתרת?
לא כך תנינן רבי שמעון אומר: כל הספיחין מותרין, חוץ מספיחי כרוב, שאין כיוצא בהם בירקות שדה.
אמר לו: והלא חבירי חולקים עלי, פרצת גדירן של חכמים, ופורץ גדר ישכנו נחש, וכן הות ליה.
דבר אחר:
ויחן את פני העיר, נכנס בערב שבת עם דמדומי חמה, מבעוד יום, וקבע תחומין מבעוד יום, הדא אמרת, ששמר יעקב את השבת קודם שניתן:
ז [ויקן את חלקת השדה]
אמר רבי יודן בר סימון: זה אחד משלושה מקומות, שאין אומות העולם יכולין להונות את ישראל לומר: "גזולים הן בידכם" ואלו הן:
מערת המכפלה
ובית המקדש
וקבורתו של יוסף
מערת המכפלה, דכתיב (בראשית כג): וישמע אברהם אל עפרון, וישקול אברהם לעפרון.
בית המקדש, דכתיב (ד"ה א כא): ויתן דוד לארנן במקום וגו'.
וקבורתו של יוסף, (בראשית לג) ויקן את חלקת השדה, יעקב קנה שכם.
ר' חייא רבה ור' שמעון בר ר' ור' שמעון בר חלפתא, שכחון מילין מן התרגום, ואתון להדא תגרא דערביא למלפיניה מן תמן, שמע קליה דאמר לחבריה: תלי הדין יהבא עלי.
שמעון מיניה יהבא משוי, שנאמר (תהלים נה): השלך על ה' יהבך והוא יכלכלך.
ועוד שמע קליה דערבי, דאמר לחבריה: מה את מכסה בי?
והיה רוצה לומר: מה את מעסה בי? דכתיב (מלאכי ג): ועסותם רשעים כי יהיו אפר.
ועוד שמעון שאמרה איתתא לחברתא: אתון סחיא.
והיא השיבה: ואני שכולה גלמודא, גלמודא אנא, נדה.
שוב שמע איתתא אחרת, אומרת: אשאיל לי מבנייך. ואמרה: שאילי לי מטאטיך, שנאמר (ישעיה יד): וטאטאתיה במטאטא השמד, נאם ה' צבאות.
אתון מעוררה ללויתך (איוב ג): העתידים עורר לויתן, השאילי לי כסיתתך, אפיק הדה כסיתא למרעיא, במאה קשיטה.
אמר רבי אבא בר כהנא: במאה אונקיות, במאה טלאים, במאה סלעים.
אמר רבי סימון: קו"ף קמיליא, סמ"ך סלעים, טי"ת טריון.
יו"ד, ה"א, מה עבדית הכא?
ר' יהושע דסכנין בשם ר' לוי: אלו חליות, ודייקניתא, שדרכן להנתן בנזמים.
ומי כותב את האונה?
אמר רבי ברכיה: יו"ד, ה"א, כותב את האונה.
ומי מעיד על האונה?
י"ה מעיד על האונה, הוא יו"ד ה"א של קשיטה, הה"ד (תהלים קכב): ששם עלו שבטים, שבטי יה עדות לישראל, להודות לשם ה'.
י"ה מעיד עליהם, שהן בני אבותיהן, אף כאן העיד:
ח [ויקרא לו אל אלהי ישראל]
אמר ריש לקיש: ויקרא לו אל אלהי ישראל, אמר: אתה אלוה בעליונים, ואני אלוה בתחתונים.
ר' הונא בשם ריש לקיש אמר: אפילו חזן הכנסת אינו נוטל שררה לעצמו, ואתה היית נוטל שררה לעצמך? מחר בתך יוצאה ומתענה, הה"ד: ותצא דינה בת לאה.
|
