|
פרשה פב: ברכות ה' ליעקב
א [ברכת ה' ליעקב - א]
כתיב (תהלים פו) עשה עמי אות לטובה
מדבר בדוד ומתקיים ביעקב.
אות, על שם שנאמר (בראשית לא): אם כה יאמר, עקודים יהיה שכרך וגו'.
יראו שונאי, זה עשו ואלופיו.
עזרתני בצרה, של שכם דכתיב: ויהי חתת אלהים על הערים
ונחמתני, בברכת אבלים:
ב [ברכת ה' ליעקב - ב]
כתיב (ירמיה לא) כה אמר ה' צבאות עוד יאמרו יברכך ה' נוה צדק הר הקדש וגו'
כתיב (משלי כח) איש אמונות רב ברכות, זה יעקב.
(שם) ואץ להעשיר לא ינקה, זה עשו.
כתיב (שם י) ברכת ה' היא תעשיר ואץ להעשיר לא יעשיר, אין כתיב כאן, אלא לא ינקה, זה עשו הרשע, שנתחתן ביהודית ובשמת ומחלת להרבות עושר, שאין לו נקוי עולמים.
כתיב (יואל ד) ונקיתי דמם לא נקיתי וגו', הה"ד (עמוס א) על רדפו בחרב אחיו ושחת רחמיו.
וירא אלהים אל יעקב עוד בבואו
ר' יצחק פתח: (שמות כ) מזבח אבנים תעשה לי
והרי דברים קל וחומר, ומה אם זה שבנה מזבח לשמי, הרי אני נגלה עליו ומברכו,
יעקב שאיקונין שלו קבועה בכסאי, על אחת כמה וכמה!
וירא אלהים אל יעקב
רבי לוי פתח: (ויקרא ט) ושור ואיל לשלמים וגו'
והרי דברים קל וחומר, ומה זה, שהקריב איל לשמי הרי אני נגלה עליו ומברכו,
יעקב שאיקונין שלו קבוע בכסאי, על אחת כמה וכמה!
וירא אלהים, (דברים כח) ברוך אתה בבואך וברוך אתה בצאתך.
בבואו לבית חמיו נטען ברכות: ואל שדי יברך אותך.
ובצאתו מבית חמיו נטען ברכות: וירא אלהים אל יעקב.
(ישעיה מד) מקים דבר עבדו ועצת מלאכיו ישלים
ר' ברכיה בשם ר' לוי אמר: משמקים דבר עבדו, אין אנו יודעין שעצת מלאכיו ישלים?
אלא מלאך אחד נגלה על יעקב אבינו, ואמר לו: עתיד הקב"ה להגלות עליך בבית אל, ולהחליף את שמך, ואני עתיד לעמוד שם, הה"ד (הושע יב): בית אל ימצאנו ושם ידבר עמנו. ידבר עמך אין כתיב כאן, אלא ושם ידבר עמנו, ונגלה עליו הקדוש ברוך הוא לקיים דבריו של מלאך ירושלים, שכל הנביאים מתנבאים עליה, על אחת כמה וכמה, שיקיים דברי נביאיו:
ג [וירא אלהים עוד]
ר' יוסי בר חנינא אמר: עוד כבראשונה, מה ראשונה על ידי מלאך, אף השניה ע"י מלאך.
אמר רבי ברכיה: עוד איני מיחד שמי על בריה, אלא עליך ולא על אחר, שנאמר (שמות ו): וארא אל אברהם אל יצחק ואל יעקב, ולא אחר עמם.
אמר רבי יודן: עוד פעם אחרת אני נגלה עליך, ויברך אותו.
מה ברכה ברכו?
ר' אסי בשם ר' יונתן אמר: ברכת אבלים ברכו:
ד [פרה ורבה]
רבי יודן בשם ר' יצחק אמר: הייתי אומר: ראובן כבר הוא מבחוץ, שמעון כבר הוא מבחוץ, ובנימין כבר יצא מחלציו, ועדיין הוא במעי אמו.
חזרתי ואמרתי גוי, זה בנימין.
וקהל גוים, זה מנשה ואפרים, דכתיב (בראשית מח): וזרעו יהיה מלא הגוים.
ר' ברכיה ור' חלבו ור' שמואל בר נחמן, ומלכים מחלציך יצאו, זה ירבעם ויהוא.
רבנן אמרי: אפשר אבנר אדם צדיק והוא חולק על מלכות בית דוד?
אלא מדרש דריש, והמליך את איש בושת, הה"ד (שם לד): ומלכים מחלציך יצאו, זה שאול ואיש בושת.
ומה ראו לקרב ולרחק בפלגש בגבעה?
אלא מקרא קראו ורחקו אותו, מקרא קראו וקרבו אותם. מיד,
מקרא קראו ורחקו, אפרים ומנשה כראובן ושמעון יהיו לי.
מקרא קראו וקרבו, גוי וקהל גוים יהיה ממך:
ה [גוי וקהל גוים יהיה ממך]
ר' חנינא מייתי לה מהכא, (מלכים א יח): ויקח אליהו שתים עשרה אבנים וגו', אשר היה דבר ה' אליו לאמר, ישראל יהיה שמך, שמשעה שנתן לו השם הזה, נאמר לו: גוי וקהל גוים יהיה ממך.
ר' שמלאי מייתי לה מהכא, (שופטים יח) ויקרא שם העיר דן, כשם דן אביהם אשר יולד לישראל, שמשעה שנאמר לו השם הזה, נאמר לו: גוי וקהל גוים יהיה ממך.
ר' יוחנן מייתי לה מהכא, (דברים לג) עמים הר יקראו, שם יזבחו זבחי צדק, משיעשו בניך כעמים להרו של זבולן, שם יזבחו זבחי איסור במות אין כתיב כאן, אלא זבחי צדק, צדקה אני עושה עמהם ומקבל את קרבנם, אלא גוי וקהל גוים יהיה ממך, לחייב על כל שבט ושבט דברי ר' שמעון.
ורבי יהודה אומר: לחייב על כל קהל וקהל:
ו [האבות מרכבה לשכינה]
אמר ריש לקיש: האבות הן הן המרכבה, שנאמר (בראשי' יג): ויעל אלהים מעל אברהם.
ויעל מעליו אלהים
(שם כח) והנה ה' נצב עליו, ויצב יעקב מצבה וגו', ויסך עליה נסך יצק עליה שמן, כמלא פי הפך:
ז [לידת בנימין ומות רחל]
אמר רבי אליעזר בן יעקב: בשעה שהארץ חלולה ככברה, והבר מצוי.
רבנן אמרי: כבר הבר מצוי, ועונת הגשמים עברה, ועדיין השרב לא בא.
ותלד רחל ותקש בלדתה
שלושה הן שנתקשו בשעת לידתן ומתו כשהן חיות, ואלו הן:
רחל
ואשת פינחס
ומיכל בת שאול
רחל, ותלד רחל ותקש בלדתה.
אשת פינחס, (שמואל א ד): וכלתו אשת פינחס.
מיכל, שנאמר (שמואל ב ו): ולמיכל בת שאול לא היה לה ולד עד יום מותה.
אמר רבי יהודה בר סימון: עד יום מותה לא היה לה, ביום מותה היה לה, הה"ד (ד"ה א ג): הששי יתרעם לעגלה אשתו.
ולמה הוא קורא אותה עגלה?
אמר רבי יהודה בר סימון: שפעת כעגלה ומתה:
ח [כל שבט ושבט נולדה תאומתו עמו]
שני תלמידים משל ר' יהושע שינו עטיפתן בשעת השמד. פגע בהם סרדיוט אחד.
אמר להם: אם אתם בניה של תורה, תנו נפשכם עליה, ואם אין אתם בניה, למה אתם נהרגים עליה?
אמרו לו: בניה אנו ועליה אנו נהרגים, אלא שאין דרכו של אדם לאבד את עצמו לדעת.
אמר להם: שלושה שאלות אני שואל אתכם, אם השיבותם לי הרי מוטב, ואם לאו הרי אני משמד אתכם.
אמר להם: כתוב א' אומר (ישעיה ג): נצב לריב ה'.
וכתיב (יואל ד): כי שם אשב לשפוט את כל הגוים וגו'?
אמרין לון: בשעה שהקב"ה דן את ישראל, דן אותן מעומד, מקצר בדין ומפשר בדין, אבל כשהוא דן את אומות העולם, דן מיושב ומדקדק בדין, ומאריך בדין.
אמר להם: לא כך דרש ר' יהושע רבכם, אלא אחד זה ואחד זה באומות העולם הכתוב מדבר, משהקדוש ברוך הוא דן את אומות העולם, מיושב דן אותם, ומדקדק בדין, ומאריך בדין, ואחר כך הוא נעשה אנטדיקוס כנגדן.
אמר להם: מה הוא דין, דכתיב (משלי כח): עובד אדמתו ישבע לחם וגו'?
אמרו לו: טוב מי שהוא חוכר שדה אחת ומזבלה ומעדרה, ממי שהוא חוכר שדות הרבה ומובירן.
אמר להם: לא כך דרש ר' יהושע רבכם, אלא עובד אלהים עד יום מותו, ישבע לחם מלחמו של עולם הבא. ומרדף רקים ישבע ריש, אלו עובדי כוכבים שמרדפים אחרי הריק, אחר עבודת כוכבים שלהם.
אמר להם: מהו דין, דכתיב: ויהי בהקשותה בלדתה?
אמרו לו: כך ממסמסין נפשה של חיה, ואומרים לה בשעת הלידה: אל תיראי כי בן זכר ילדת!
אמר להם: לא כך דרש רבי יהושע רבכם, אלא כל שבט ושבט נולדה תאומתו עמו, כההיא דאמר אבא חלפוי בן קורייה: תאומה יתירה נולדה עם בנימין:
ט [מקום קבורתה של רחל]
ואביו קרא לו בנימין, בלשון הקודש.
ותמת רחל ותקבר, סמוך למיתה קבורה.
בדרך אפרת היא בית לחם
רבי ינאי ור' יונתן הוו יתבין, אתא ההוא מינא, שאילנהו מאי דכתיב (שמואל א י): בלכתך היום מעמדי וגו', והלא צלצח בגבול בנימין, וקבורת רחל בגבול יהודה.
דכתיב: ותקבר בדרך אפרתה.
וכתיב: בית לחם אפרתה?
אמר רבי ינאי: אסוף חרפתי.
אמר לו: הכי אמר: בלכתך היום מעמדי, עם קבורת רחל, ומצאת שני אנשים בגבול בנימין בצלצח.
ואית דאמרי: בלכתך היום מעמדי, בגבול בנימין בצלצח, ומצאתשני אנשים עם קבורת רחל. והאי דווקא, וכך אתה למד שבגבול בנימין הוו.
וכתיב (שם א ט): ויעבור בארץ ימיני ולא מצאו, המה באו בארץ צוף.
וכתיב (שם): והנה נא איש אלהים בעיר הזאת:
י [ותקבר בדרך אפרת]
תנן התם, מותר המתים וכו'
ר' נתן אמר: מותר המת יבנה לו בית על גבי קברו וכו'.
תני, ר' שמעון בן גמליאל: אין עושין נפשות לצדיקים, דבריהם הן זכרוניהם, למדנו שנקראו ישראל, על שם רחל שנאמר (ירמיה לא): הבן יקיר לי אפרים.
דבר אחר:
ותמת רחל ותקבר בדרך אפרת
מה ראה אבינו יעקב לקבור את רחל בדרך אפרת?
אלא, צפה יעקב אבינו, שהגליות עתידות לעבור שם, לפיכך קברה שם, כדי שתהא מבקשת עליהם רחמים.
הה"ד (שם): קול ברמה נשמע, נהי בכי תמרורים, רחל מבכה על בניה:
יא [בני ראובן בכור ישראל]
אמר רבי יהודה בר סימון: קשה היא שלושלת יוחסין לפני הקב"ה, שתעקר ממקומה, הה"ד: ויהי בשכון ישראל.
וכתיב: ויהיו בני יעקב שנים עשר וגו', בני ראובן בכור ישראל.
אמור מעתה, בכורת ממון ניטלה ממנו, ולא ניטלה ממנו בכורת יוחסין, דכתיב (ד"ה א ה): ובני ראובן בכור ישראל.
ר' לוי ור' סימון, חד מנהון אמר: לא לראובן להתייחס.
ואוחרנא אמר: אין מיחסין ליוסף, אלא לראובן.
ר' חגי בשם ר' יצחק אמר: אפי' בשעת הקלקלה, אין מיחסין אלא לראובן.
הה"ד: ויהי בשכון וגו'.
בני לאה בכור יעקב ראובן
רבי יודן בשם רבי אחא: ראובן,
בכור לעיבור,
בכור ללידה,
בכור לבכורה,
בכור לנחלה,
בכור לעבודה,
בכור לתשובה.
ר' עזריה אמר: אף בכור לנבואה, שנאמר (הושע א): תחלת דבר ה' בהושע:
יב [הכתוב גילה חרפת רשעים]
הה"ד (עובדיה א) איך נחפשו עשו
רבי סימון אמר: קליפת בצלים.
כל כך למה?
(ירמיה מט): גליתי את מסתריו, בשביל לגלות את הממזרים שביניהם.
וכמה ממזרים העמיד?
רב אמר: שלושה.
ר' לוי אמר: ארבעה.
אמר רבי בנימין בשם ר' לוי: קרח דהכא, ממזר הוא:
יג [עשו חוזר לארצו]
אמר רבי יוחנן: (קהלת י): לב חכם לימינו ולב כסיל לשמאלו.
לב חכם לימינו, זה יעקב, דכתיב: ויקם יעקב וישא את בניו, ואח"כ את נשיו.
ולב כסיל לשמאלו, זה עשו, שנאמר: ויקח עשו את נשיו, ואחר כך את בניו.
וילך אל ארץ מפני יעקב אחיו
ר' אליעזר אמר: מפני שטר חוב. (בראשית טו): כי גר יהיה זרעך.
ר' יהושע בן לוי אמר: מפני הבושה:
יד [מלכי אוה"ע רוצים להדבק בזרעו של אברהם]
תני, ר' שמעון בן יוחאי, למה לי לדרוש ולומר: ותמנע היתה פילגש לאליפז?
להודיע שבחו של ביתו, של אברהם אבינו, עד היכן היו המלכיות ושלטונים רוצים להדבק בו. ומה היה לוטן?
הוא היה אחד מן השלטונים, שנאמר: אלוף לוטן, וכתיב: ואחות לוטן תמנע, ותמנע היתה פילגש וגו'.
אמרה: הואיל ואיני כדאי להנשא לו לאשה, אהא לו לשפחה.
והרי הדברים קל וחומר, מה אם עשו הרשע, שלא היה בידו אלא מצוה אחת, על ידי שהיה מכבד את אביו, היו מלכיות ושלטוניות רוצות להדבק לו, על אחת כמה וכמה, שיהיו רוצין להדבק ביעקב אבינו הצדיק, שקיים את כל התורה כולה.
טו [אימתי נבראו האש והכלאים?]
מה ראה הכתוב לכתוב ענה ענה תרי זמני, תרי נינהו?
לעולם חד הוא, אלא שבא צבעון על אמו והולידה ענה, ונעשה בן ענה, ובן צבעון, ובן שעיר, מ"מ חד הוא.
תני, האש והכלאים לא נבראו בששת ימי בראשית, אבל עלו במחשבה להבראות.
כלאים, אימתי נבראו?
בימי ענה, הה"ד (בראשית לו): הוא ענה אשר מצא את הימים במדבר.
ר' יהודה בר סימון אמר: המיונס.
רבנן אמרי: המיסו, חציו חמור וחציו סוס.
ואלו הן הסימנין?
אמר רבי יונה: כל שאזניו קטנות, אמו סוסה ואביו חמור.
גדולות, אמו חמורה ואביו סוס.
ר' מנא הוה מפקד לאלין דבי נשיאה, דיהון זבנין מן אלין דאודניהון דקיקין, מפני שאמו סוסה ואביו חמור.
מה עשה ענה?
הביא חמורה וזיווג לה סוס זכר, יצאת ממנו פרדה.
אמר לו הקדוש ברוך הוא: אני לא בראתי דבר של היזק, ואתה בראת דבר של היזק, חייך! שאני בורא לך דבר של היזק.
מה עשה?
הביא חכינא וזיווג לה חרדון, ויצאת מהם חברבר.
מעולם לא אמר אדם שנשכו כלב שוטה וחי, חברבר וחיה, פרדה לבנה וחיה.
האש
ר' לוי בשם ר' נזירא: שלושים וששה שעות שמשה אותה האורה. י"ב של ערב שבת, וי"ב של לילי שבת, וי"ב של שבת, וכיון ששקעה חמה בלילי שבת, בקש הקב"ה לגנוז את האורה, וחלק כבוד לשבת, הה"ד (שם ב): ויברך אלהים את יום השביעי.
במה ברכו?
באורה, וכיון ששקעה חמה בלילי שבת והתחילה אורה משמשת, התחילו הכל מקלסים להקדוש ברוך הוא, הה"ד (איוב לז): תחת כל השמים ישרהו.
מפני מה?
ואורו על כנפות הארץ, וכיון ששקעה חמה במוצאי שבת, התחיל החשך ממשמש ובא, ונתיירא אדם הראשון, דכתיב (תהלים קלט): ואומר אך חושך ישופני.
מה עשה לו הקב"ה?
זימן שני רעפים והקישן זה לזה, ויצאה האור ובירך עליה, הה"ד (שם ): ולילה אור בעדני. אתיא כדשמואל, מפני מה מברכים על הנר במוצאי שבת?
הואיל ותחלת ברייתו.
ר' הונא בשם ר' יוחנן: אף מוצאי יוה"כ מברכין עליו, מפני ששבת האור כל אותו היום.
|
