|
פרשה פז: יוסף בבית פוטיפר
א [משלי פרק ז' - משל ליוסף]
(משלי ז) וארא בפתאים, אלו השבטים.
אמר ר' לוי: בערביא צווחים לינוקא פתיא. אבינה בבנים.
נער, זה יוסף.
חסר לב, שהיה אומר לשון הרע על אחיו.
היש חסר לב יותר מזה?
ומתמן, נתגלגלה ירידתן למצרים.
והנה אשה לקראתו, זו אשתו של פוטיפר, שנזדווגה ליוסף.
(שם ז) שית זונה, ליוסף.
ונצורת לב, למצרים.
(שם) הומיה היא וסוררת, שגשיא וטעיא.
בביתה לא ישכנו רגליה, אלא פעם בחוץ וגו'.
שאלה ואמרה חמיתון ליה ליוסף?
והחזיקה בו ונשקה לו, ותתפשהו בבגדו, העיזה פניה ותאמר לו: שכבה עמי:
ב [נאמנותו של יוסף]
כתיב (תהלים קכה) כי לא ינוח שבט הרשע וגו'
ר' אבא בר כהנא ור' יצחק רבי אבא אמר: אין לו נייחא בצד חבורה של צדיקים, אלא בצד חבורה של רשעים.
למה?
למען לא ישלחו וגו'.
ר' יצחק אמר: אין לו הנחה בצד חבורה של רשעים, אלא בצד חבורה של צדיקים.
למה?
למען לא ישלחו וגו'.
דבר אחר:
כי לא ינוח שבט הרשע, זו אשתו של פוטיפר.
על גורל הצדיקים, זה יוסף:
ג [ותשא אשת אדוניו את עיניה]
(איוב לד) לכן אנשי לבב שמעו לי
מה היא אומנתו של הקב"ה?
כי פועל אדם ישלם לו.
ר' מאיר ור' יהודה ור' שמעון, ותשא אשת אדוניו את עיניה, מה כתיב למעלה מן הענין, ויהי יוסף יפה תואר ויפה מראה, לגבור שהיה עומד בשוק וממשמש בעיניו, ומתקן בשערו, ומתלה בעקיבו.
אמר: לי נאה, לי יאי, נאה, גבור.
אמרו ליה: אי את גבור, אי את יאי, הא דובא קמך, קום קפחינה:
ד [הקב"ה מנסה את יוסף
הרהורי דברים היו שם.
מי הרהר?
יוסף הרהר.
אמר: כשהייתי בבית אבא, היה אבא רואה איזה מנה יפה היתה שם, והיה נותנה לי, והיו אחי מכניסין בי עין רעה, עכשיו שאני כאן, מודה אני לך, שאני ברווחה.
אמר לו הקדוש ברוך הוא: הטליס, חייך! שאני מגרה בך את הדוב.
דבר אחר:
אמר: אבא נתנסה, זקיני נתנסה, ואני איני מתנסה?!
אמר לו הקב"ה: חייך! שאני מנסה אותך יותר מהם.
רבי מנחמא, בשם רבי ביבי אמר: כך היה וסתן של עובדי כוכבים, כיון שהיה אחד מהם לוקח עבדים, היה הולך לו אצל אסטרלוגוס, ואמר לו: הנה טבא נחשא טבא, אין לשון זה ותשא, אלא לשון איסטרולוגין, היך מה דאת אמר: (דברים ד): ופן תשא עיניך השמימה וגו'.
ותאמר שכבת עמי
אמר רבי שמואל בר נחמן: ארורים הם הרשעים, להלן (רות ג): ופרשת כנפיך על אמתך, אבל זו כבהמה, ותאמר שכבה עמי:
ה [טעוניו של יוסף]
יהודה בן רבי אמר: בדבר מצוה ממאנין, בדבר עבירה אין ממאנין?!
בדבר מצוה ממאנין, מאן יבמי.
בדבר עבירה אין ממאנין, וימאן ויאמר הן אדוני וגו'.
אמר לה: למוד הוא הקדוש ברוך הוא, להיות בוחר מאהובי בית אבא לעולה. לאברהם (בראשית כב): קח נא את בנך, אשמע ליך, ושמא אבחר לעולה ואפסל מן הקרבן.
דבר אחר:
ויאמר אל אשת אדוניו
אמר לה: למוד הקב"ה להיות נגלה על אוהבי בית אבא בלילה.
אברהם, (שם טו): אחר הדברים האלה היה דבר ה' אל אברם במחזה.
יצחק, (שם כו): וירא ה' אליו בלילה ההוא.
יעקב, (שם כח): ויחלום והנה סולם.
אשמע ליך, ושמא יגלה עלי הקדוש ברוך הוא וימצא אותי טמא.
דבר אחר:
הן אדוני
אמר לה: מתיירא אני, ומה אדם הראשון על מצוה קלה נצטוה ועבר ונטרד מגן עדן, זו שהיא עבירה חמורה, גלוי עריות על אחת כמה וכמה!
הן אדוני, מתיירא אני מאבא, שבארץ כנען.
ראובן, ע"י שכתוב בו (שם לה): וילך ראובן וישכב את בלהה, ניטלה בכורתו ונתנה לי, אשמע ליך ואדחה מבכורתי.
דבר אחר:
הן אדוני
מתיירא אני מאדוני.
אמרה לו: הורגתו אני.
אמר לו: לא דיי שאמנה באסרטין של נואפים, אלא באסרטין של רצחנים?!
ואם הדבר הזה את מבקשת, הן אדוני, הידי לדקמך (פי' לכי למותר לך דהיינו בעליך)!
אמר רבי יצחק: חלב עזים שחורות, וחלב עזים לבנות, אחד הוא.
דבר אחר:
הן אדוני
מתיירא אני מה'.
אמרה לו: איננו.
אמר לה: (תהלים קמ"ה): גדול ה' ומהולל מאד.
אמר רבי אבין: הכניסה אותו מחדר לחדר ומקיטון לקיטון, עד שהעמידה אותו על מטתה, והיתה עבודת כוכבים שלה חקוקה למעלה הימנה, ונטלה סדין וכסתה פניה.
אמר לו: יאות הדין אפה כסי, מי שכתוב בו (זכריה ד): עיני ה' המה משוטטים בכל הארץ, עאכ"ו!
ר' הונא בשם ר' אמי אמר: לא שבק קריא כלום, וחטאתי לה' אין כתיב כאן, אלא לאלהים, לאלהים, איני עושה את הדבר הרע הזה:
ו [קורותיהם של יוסף ומרדכי]
ר' יודן בשם ר' בנימין אמר: בניה של רחל נסן שוה, וגדולתן שוה.
נסן שוה.
ויהי כדברה אל יוסף יום יום
(אסתר ג) ויהי באמרם אליו יום ויום
ולא שמע אליה (שם), ולא שמע אליהם
וגדולתן שוה
(בראשית מא) ויסר פרעה את טבעתו.
(אסתר ח) ויסר המלך את טבעתו ויתן אותה על יד יוסף ויתנה למרדכי וילבש אותו בגדי שש.
(שם ו) ונתון הלבוש והסוס וגו' ויקח המן וגו' וישם רביד הזהב על צוארו.
(שם ח) ותשם אסתר את מרדכי על בית המן וירכב אותו במרכבת המשנה אשר לו.
(שם ו) וירכיבהו [על הסוס] ברחוב העיר ויקרא לפניו אברך.
ויקרא לפניו ככה וגו.'
ולא שמע אליה לשכב אצלה
בעוה"ז להיות עמה, שלא יהיה עמה בגיהינום, לעתיד לבא.
דבר אחר:
ולא שמע אליה
אפילו בשכיבה בלא תשמיש.
מטרונא שאלה את ר' יוסי אמרה לו: אפשר יוסף בן שבע עשרה שנה היה עומד בכל חומאו והיה עושה הדבר הזה?!
הוציא לפניה ספר בראשית והתחיל קורא לפניה, מעשה ראובן ובלהה, מעשה יהודה ותמר, אמר לה: מה אם אלו שהם גדולים וברשות אביהן, לא כסה עליהם הכתוב, זה שהוא קטן וברשות עצמו, עאכ"ו!
ז [איקונין של אביו ראה]
אפשר ביתו של אותו האיש משתייר בלא איש?!
רבי יהודה ורבי נחמיה רבי יהודה אומר: יום נבול של נילוס היה, והלכו הכל לראות והוא לא הלך.
ור' נחמיה אמר: יום תיאטירון היה, והלכו הכל לראותו והוא לא הלך, אלא ויבא הביתה לעשות מלאכתו, לחשוב חשבונות של רבו.
ר' שמואל בר נחמן אמר: לעשות מלאכתו ודאי, אלא ואין איש, בדק את עצמו ולא מצא עצמו איש.
דבר אחר:
ר' שמואל אמר: נמתחה הקשת וחזרה.
הה"ד: ותשב באיתן קשתו, קשיותו.
ר' יצחק אמר: נתפזר זרעו ויצא דרך צפרניו, שנאמר: ויפוזו זרועי ידיו.
ר' הונא בשם רבי מתנא אמר: איקונין של אביו ראה, וצנן דמו. דכתיב: משם רועה אבן ישראל.
מי עשה כן?
מאל אביך ויעזרך וגו', ברכות שדים ורחם, ברכתא דאבוך ודאמך:
ח [ויצא החוצה]
קפץ בזכות אבות, היך מה דאת אמר (בראשית טו): ויוצא אותו החוצה.
שמעון איש קטרון אמר: בזכות עצמותיו של יוסף נקרע הים לישראל, הה"ד (תהלים קיד): הים ראה וינוס, בזכות ויעזוב בגדו בידה וינס.
ותקרא לאנשי ביתה, נתנה אותו בפיהם של כולם, ותנח (אדוני) בגדו אצלה.
רבי אמי אמר: מחבקתו ומנשקתו:
ט [יוסף נאסר]
רבי אבהו אמר: בשעת תשמיש.
ויקח יוסף אותו
אמר לו: ידע אנא דלית הוא מנך, אלא שלא לערבב (כשמוע) פסולת בבני. (פי' שלא פשעת בדבר, אלא היא הטעתך ואפילו לא היה בדין, אלא כדי להוציא מלבן של בריות, אני מיסרך):
י [גם במאסר עמד יוסף בניסיון]
רב הונא בשם רבי אחא אמר: שמושו היה ערב לרבו, והיה יוצא ומדיח את הכוסות, ועורך את השלחנות, ומציע את המטות, והיתה אומרת לו בדבר הזה עשקתיך, חייך! שאני עושקתך בדברים אחרים.
והיה אומר לה: (שם קמו): עושה משפט לעשוקים.
חותכת אני פרנסה שלך!
והיה אומר לה: נותן לחם לרעבים.
כובלתך אני!
והיה אומר לה: ה' מתיר אסורים.
כופפת אני את קומתך!
והיה אומר לה: ה' זוקף כפופים.
מסמא אני את עיניך!
והיה אומר לה: ה' פוקח עורים.
עד היכן?
ר' הונא בשם ר' אחא אמר: עד שנתנה שרתוע של ברזל תחת צוארו, עד שיתלה עיניו ויביט בה, אף על פי כן לא היה מביט בה, הה"ד (תהלים קה): ענו בכבל רגלו, ברזל באה נפשו.
אין שר בית הסוהר וגו'
עד עכשיו בשעת הצרה.
ומנין אף בשעת הרווחה?
ת"ל: וכל אשר הוא עושה ה' מצליח בידו.
|
