|
פרשה צד: יעקב יורד למצרים
א [והקול נשמע בית פרעה]
כתיב (שיר ו) אחת היא יונתי תמתי, זה אברהם, שנאמר (יחזקאל לג): אחד היה אברהם. אחת היא לאמה, זה יצחק, שהיה יחיד לאמו.
ברה היא ליולדתה, זה יעקב, שהיה ברור לאמו, שהוא צדיק.
ראוה בנות ויאשרוה, אלו השבטים, שנאמר: והקול נשמע בית פרעה וגו'.
מלכות ופילגשים ויהללוה, זה יוסף, שנאמר (בראשית מא): הנמצא כזה וגו':
ב [ולאביו שלח כזאת]
לכולם נתן לאיש וגו', ולאביו שלח כזאת עשרה חמורים וגו'
אמר רבי יאשיה: הלכו בנדרים אחר שיחת בנ"א.
בר, עיבור.
לחם, כמשמעו.
מזון
אמר רבי אחא בר אילא: מכאן שכל הדברים קרוים מזון.
רבי יוחנן: כד הוה אכיל חלוטין הוה אמר: לא אכלית מזון יומא דא.
וישלח את אחיו וגו'
אמר להם: אל תפסעו פסיעה גסה, ואל תעמידו עצמכם מדברי תורה, והכניסו חמה לעיר:
ג [עוד יוסף חי]
תני ר' חייא: מה טיבו של בדאי הזה, אפילו אומר דברים של אמת, אין מאמינים אותו!
וירא את העגלות, אותן עגלות ששלח פרעה לשאת אותו, היתה עבודת כוכבים חקוקה עליהם, עמד יהודה ושרפן. למוד הוא השבט, להיות שורף עבודת כוכבים.
ר' לוי בשם ר' יוחנן בר שאול, אמר להם: אם יאמין לכם הרי מוטב, ואם לאו, אתם אומרים לו: בשעה שפרשתי ממך לא בפרשת עגלה ערופה הייתי עוסק?! הה"ד: וירא את העגלות ותחי רוח ויאמר ישראל רב, רב כחו של יוסף בני, שכמה צרות הגיעוהו ועדיין הוא עומד בצדקו הרבה ממני, שחטאתי שאמרתי (ישעיה מ): נסתרה דרכי מה', ובטוח אני שיש לי, במה רב טובך:
ד [קרשי המשכן מעצים שהכין יעקב ברדתו למצרים]
להיכן הלך?
אמר רב נחמן: שהלך לקוץ ארזים, שנטע אברהם זקינו בבאר שבע, היך מה דאת אמר: (בראשית כא): ויטע וגו'.
כתיב (שמות כ) והבריח התיכון בתוך הקרשים.
אמר ר' לוי: והבריח התיכון שנים ושלושים אמה היו בו.
מהיכן מצאו אותו לשעה?
אלא מלמד, שהיו מוצנעין עמהם מימות יעקב אבינו, הה"ד (שם לה): וכל אשר נמצא אתו עצי שטים, אשר ימצא אתו אין כתיב כאן, אלא אשר נמצא אתו.
אמר רבי לוי: ממגדל צבעיא קצצום והביאום עמהם למצרים, ולא נמצא בהם לא קשר ולא פקע, אעין דשטים הוה במגדלא, והיו נוהגים בהם איסור, משום קדושת הארון.
אתון ושאלון לרבי חנינא חבריהון ורבנן, אמר להם: אל תשנו ממנהג אבותיכם:
ה [ויזבח זבחים לאלהי אביו יצחק]
אמר רבי יהושע בן לוי: חזרתי על כל בעלי אגדה שבדרום, שיאמרו לי פסוק זה ולא אמרו לי, עד שעמדתי עם יהודה בן פדייה בן אחותו של בן הקפר ואמר לי: הרב והתלמיד, שהיו מהלכין בדרך בתחלה, שואלים בשלום התלמיד ואח"כ שואלים בשלום הרב.
אמר רבי הונא כד אתא רבי יהושע בן לוי לטבריה שאליה לרבי יוחנן ולריש לקיש
רבי יוחנן אמר: שחייב אדם בכבוד אביו יותר מכבוד זקינו.
וריש לקיש אמר: על ברית השבטים הקריב.
בר קפרא ור' יוסף בר פטרוס
חד מנהון אמר: מה אבא היה להוט אחר גרונו, אף אני להוט אחר גרוני.
ואוחרנא אמר: מה אבא משנה בן מבניו, אף אני משנה בן מבני.
חזרתי ואמרתי: אבא לא היה עליו אלא טרחות נפש אחת בלבד, אבל אני יש עלי טרחות שבעים נפש.
ר' יודן אמר: חמש ברכות ברכני אבא, כנגדן נגלה עלי הקדוש ברוך הוא חמשה פעמים וברכני.
רבי יודן אמר חורי
רבי יודן אמר: הייתי סבור שהוא מטעימני מאותן הברכות.
ומה היו אותן הברכות?
(בראשית כז) יעבדוך עמים וישתחוו לך לאומים, זה יוסף.
רבי ברכיה אמר תרתי.
רבי ברכיה אמר: אין הקב"ה מייחד שמו על ברייה כשהוא חי, אלא על בעלי יסורין, לפיכך אין כתיב כאן, ויזבח זבחים לאלהי יעקב, אלא לאלהי אביו יצחק שכבר מת.
רבי ברכיה אמר: אוחרי, שהיה בעל יסורין.
רבנן אמרי: רואים אפרו של יצחק, כאלו צבור על גבי המזבח, לכך הזכיר את יצחק:
ו [ואנכי אעלך גם עלה]
אותך ואת כל הצדיקים, כיוצא בך.
ויוסף ישית ידו וגו'
רבי חגי בשם ר' יצחק אמר: על מנת, ויוסף ישית ידו על עיניך.
ויקם יעקב וגו' ויקחו את מקניהם בניו ובני בניו
אמר רבי יהודה בר אלעאי: בנות בנים, הרי הן כבנים, ובני בנות אינן כבנים:
ז [יחוסם של השומרונים]
רבי מאיר חמא חד שמראי, אמר ליה רבי מאיר: מהיכן אתית?
אמר לו: מן דיוסף.
אמר ליה רבי מאיר: לא!
אמר ליה שמראי: ואלא דמאן?
אמר ליה: מן דיששכר.
אמר לו: מנא לך?
אמר ליה: דכתיב: ובני יששכר תולע ופוה ויוב ושמרון, אלין שמריא.
אזל לגבי אפטוריקיא.
אמר ליה: אמר לי סבהון דיהודאי חדא מילא, והיא תמהא.
אמר לו: מה היא?
אמר לו: אמר לי מן דמאן אתית?
אמרית ליה: מן דיוסף!
אמר לי: לא, מן דיששכר, דכתיב ובני יששכר תולע ופוה ויוב ושמרון, אלין שמריא.
אמר לו: חייך! מן דיוסף אפקך, מן דיששכר לא אעלך:
ח [הרמזים בשמות בני השבטים]
בשעה שעמד יוסף עם בנימין, שאליה: אית לך בנין?
אמר לו: אין!
אמר לו: כמה?
אמר ליה: עשרה!
אמר: ומה שמהון?
אמר לו: הוה לי חד אח, והיו מעשיו נאים ונעימים, ונשבה ממני, והוצאתי להם שמות לשם המאורע שלו.
בלע, שנבלע ממני.
בכר, שהיה בכור לי.
אשבל, שנשבה ממני.
גרא, שגר בארץ אחרת.
נעמן, שהיו מעשיו נאים ונעימים.
אחי, שהיה אחי ודאי.
וראש, שהיה לי לראש, והוא ראשון של אחיו, שנאמר (דברים לג): תבואתה לראש יוסף. מופים, שהיה יפה מאד בכל דבר, ושכל הלכות, שמסרו שם ועבר ליעקב, מסרו לו.
וחופים, שלא ראה בחופתי ולא ראיתי בחופתו, ושחיפו עליו דברים, ואמרו (בראשית לז): חיה רעה אכלתהו.
וארד, שהיה דומה לורד.
וארד, על שם, כי ארד אל בני אבל שאולה.
ובני נפתלי, שהיו מופתלין על שבעים ושתים.
ניר, שהיו פותלין את עבודת הניר.
יחצאל, שחיצו אלוהות בידן, והן מצחצחין בשיניהם ומלעיגים בשפתותיהן.
וגוני, שהיו מגונים בלשונם.
ויצר, שהיה יצרן קשה מכל בני אדם.
ושלם, שהיו מושלמים ליצרם, ומשלמין רעה תחת טובה:
ט [כל הנפש לבית יעקב שבעים]
רבי לוי בשם רבי שמואל בר נחמן: ראית מימיך אדם נותן לחבירו ששים וששה כוסות, וחוזר ונותן לו אף שלושה, והוא מונה אותם שבעים?!
אלא, זו יוכבד, שהשלימה מנין של ישראל במצרים.
רבי לוי בשם רבי שמואל בר נחמן אמר: יוכבד עבורה בארץ כנען ולידתה בארץ מצרים, הה"ד (במדבר כו): ושם אשת עמרם יוכבד וגו', על פיילי דמצרים נולדה.
ורבי לוי בשם רבי שמואל בר נחמן: למוד הקדוש ברוך הוא להיות מונה את השבט הזה, עד שהוא במעי אמו, הה"ד (ד"ה א כ"ה): לידותון, בני ידותון: גדליהו וצרי וישעיהו, חשביהו ומתתיהו, חמשה בפרט ובכללן ששה?!
אלא אף שמעי מנאו הקב"ה, עד שהוא במעי אמו, ואם יאמר לך אדם עשירי שמעי, אמור לו: עשירי לדוכן.
ור' לוי בשם ר' שמואל בר נחמן: שימש אבינו יעקב מטתו והקדוש ברוך הוא קורא אותם נפשות, הה"ד (במדבר כז): ומספר את רובע ישראל.
אמר רבי ברכיה: כשרף הזה שאינו מספיק לצאת, עד שמספיגין אותו.
ויש אומרים: יעקב השלים עמהם את המנין.
אמר רבי יצחק:
משל לשתי לגיונות של מלך, דיוקמניאות וגאוסטיינא. בשעה שהמלך נמנה עם אלו, נמצאו שלמים. ובשעה שהמלך עוד נמנה עם אלו, נמצאו שלמים.
ויש אומרים: הקב"ה השלים עמהם את המנין.
ויש אומרים: חושים בן דן השלים עמהן את המנין.
בתורתן של רבי מאיר מצאו כתוב: ובן דן חושים, הה"ד (שמואל ב כד): ויבואו הגלעדה ואל ארץ תחתים חדשי וגו'.
בית ירח, ירח סינים, מדה כנגד מדה. דן נכנס בצלמוניתו אצל אביו, ומתברך בשבעים אלף. ובנימין נכנס בעשרה, ומתברך בארבעים אלף.
וי"א: סרח בת אשר השלימה עמהן את המנין, הה"ד (שם כ): ותקרא אשה חכמה מן העיר, ויקרב אליה, ותאמר האשה: האתה יואב? אמרה, שמך יואב! לומר, שאתה אב לישראל, ואין אתה אלא קוצר, ולית את לפום שמך, ולית את ודוד בני תורה, עד כאן תמו דברי תורה!
לא כתיב (דברים כ): כי תקרב אל עיר להלחם עליה וקראת אליה לשלום?!
ואמר לה: מן את?
אמרה ליה: (שמואל ב כ): אנכי שלומי אמוני ישראל, אני הוא שהשלמתי מניינן של ישראל במצרים, אני הוא שהשלמתי נאמן לנאמן, יוסף למשה, מה אתה מבקש להמית עיר, ולי שאני אם בישראל?!
מיד, (שם כ): ויען יואב ויאמר: חלילה חלילה לי וגו', חלילה חלילה שתי פעמים, חלילה לדוד, חלילה ליואב, חלילה למלכות בית דוד, אלא לא כן, אלא (שם): כי איש מהר אפרים שבע בן בכרי שמו, נשא ידו במלך בדוד.
אם במלך למה בדוד ואם בדוד למה במלך?!
אלא אמר ר' עזריא בשם ר' יהודה בר' סימון: כל שמעמיד פניו במלך, כאלו העמיד פניו בת"ח, כ"ש במלך ות"ח!
רבי יודן אמר: כל המעיז פניו במלך, כאלו מעיז פניו בשכינה.
(שם) ותאמר הנה ראשו מושלך אליך, מנא ידעה?
אלא אמרה, כל דמחציף אפיה במלכות בית דוד, מרים הוא ראשיה מלעיל. מיד, (שם): ותבא האשה אל כל העם בחכמתה.
אמרה להון: לית אתון ידעין מיליא דדוד, הידא אומה קמת בהון, הידא מלכותא קמת בהון?! אמרין לה: ומהו בעי?
אמרה להון: אלף גוברין, ולא טב אלף גוברין מלמחרבה מדינתכון?!
אמרו לה: כל חד וחד ליהב לפום מה דאית ליה.
אמרה להון: דלמא אגב פיוסא שביק ציבחר עבדא נפשה.
כמה דאזלא מפייסא, והדרה מאלף לחמש מאין, למאה, לעשרה, לחד, והוא אכסנאי.
ומנו?
שבע בן בכרי!
מיד ויכרתו את ראשו.
תני, סיעה של בני אדם, שאמרו להם גוים תנו לנו אחד מכם ונהרגנו ואם לאו אנו הורגים אתכם, יהרגו כולם ואל ימסרו נפש אחת מישראל! ואם יחדוהו להן כשבע בן בכרי, נותנין ואל יהרגו כולם.
אר' יהודה: במה דברים אמורים?
בזמן שהוא מבפנים והן מבחוץ, אבל הוא מבפנים והן מבפנים, הואיל והוא נהרג והן נהרגים, יתנו להם ואל יהרגו כולם, כגון: שהוא אומר (שם כ): ותבא האשה אל כל העם, הואיל והוא נהרג ואתם נהרגים, תנוהו להם, ואל תהרגו כלכם.
ר' שמעון אומר: כל המורד במלכות בית דוד חייב מיתה.
עולא בן קישר תבעתיה מלכותא קם וערק לגבי רבי יהושע בן לוי ללוד.
שדר פרדיסקי בתריה.
איטפל ליה רבי יהושע בן לוי ופייסיה.
ואמר ליה: מוטל דלקטיל ההוא גברא, ולא ליענשי ציבורא על ידיה.
איפייס ליה ויהבי ניהליה, הוה קא משתעי אליהו בהדיה, כיון דעביד הכי, לא אתא לגביה. צם עלוי תלתין יומין ואתחזי ליה.
אמר ליה: מאי טעמא אפגר מר?
אמר לו: וכי חבר אני למוסרת?!
אמר לו: ולא מתניתא היא, סיע של בני אדם וכו'?
אמר: וכי משנת חסידים היא?!
מיבעי להאי מלתא מתעבדא על ידי אחריני, ולא על ידך.
תני, בשעה שעלה נבוכדנצר לכבוש את יהויקים, עלה וישב בדפני של אנטוכיא. ירדה סנהדרי גדולה לקראתו.
אמרו לו: הגיע זמנו של בית הזה ליחרב!
אמר להם: לאו, אלא יהויקים מלך יהודה מרד בי, תנו אותו לי ואני אלך.
אזלון ואמרין ליהויקים: נבוכדנצר בעו לך.
אמר להו: וכך עושים דוחים נפש מפני נפש, לא כן כתיב (דברים כג): לא תסגיר עבד אל אדוניו?!
אמרו לו: לא כך עשה זקנך, לשבע בן בכרי, הה"ד (שמואל ב כ): הנה ראשו מושלך אליך בעד החומה, כיון שלא שמע להם, עמדו ונטלוהו ושלושלו אותו ופייליה.
|
