|
פרשה צז: ברכות יעקב ליוסף ובניו
א [בשעה שבירך יעקב אבינו את יוסף]
אמר רבי עזריה: בשעה שבירך יעקב אבינו את יוסף, יצא ופניו מצהילות, והשבטים אומרין: דין כל עמא עם קיימא, בשביל שהוא מלך, עם מן דקיימין קיימין.
אמר להם יעקב אבינו: יראו את ה' קדושיו, אנא מספקא לכוליה:
ב [ויברך את יוסף]
ר' ברכיה ואמרי לה בשם ר' יוחנן וריש לקיש
ר' יוחנן אמר: לרועה שהוא עומד ומביט בצאנו.
ריש לקיש אמר: לנשיא מהלך והזקנים לפניו.
על דעתיה דר' יוחנן אנו צריכין לכבודו.
על דעתיה דריש לקיש הוא צריך לכבודנו:
ג [ברכת יעקב את אפרים ומנשה]
אמר ר' יוסי בר חלפתא: קשה הוא הפרנסה כפלים, כלידה בלידה.
כתיב (בראשית ג): בעצב תלדי בנים.
בפרנסה כתיב (שם): בעצבון תאכלנה כל ימי חייך.
ר' אלעזר ורבי שמואל בר נחמן
רבי אלעזר אמר: הקיש גאולה לפרנסה ופרנסה לגאולה.
מה גאולה כפלים,
אף פרנסה כפלים.
מה פרנסה בכל יום,
אף גאולה בכל יום.
ורבי שמואל בר נחמן אמר: וגדולה מן הגאולה.
שהגאולה ע"י מלאך,
ופרנסה על ידו של הקב"ה.
גאולה על ידי מלאך, המלאך הגואל אותי.
ופרנסה, ע"י הקדוש ברוך הוא (תהלים קמה): פותח את ידך ומשביע לכל חי.
רבי יהושע בן לוי אמר: קשין מזונותיו של אדם, כקריעת ים סוף, שנאמר (שם קלג): לגוזר ים סוף לגזרים.
וכתיב תמן (שם): נותן לחם לכל בשר.
יברך את הנערים ,זה יהושע וגדעון, הה"ד (יהושע ה): ויהי בהיות יהושע ביריחו, וישא עיניו וירא והנה איש עומד לנגדו וגו'. ויאמר לא כי אני שר צבא ה', עתה באתי.
רבי יהושע בשם ר' חנינא בר יצחק: צעק מתוך צפורני רגליו, ויאמר: שר צבא ה'. שר צבא של מעלן אני, וכל מקום שאני נראה, הקב"ה נראה, זה סימן בכל מקום שהיה רבי יוסי ארוך נראה, היה רבי נראה. עתה באתי, עם משה רבך באתי, אלא שהיה מתפלל ואומר (שמות לג): אם אין פניך הולכים וגו'. לעלות למעלה לא הייתי יכול, שעדיין לא עשיתי שליחותי, ולמטה לא הייתי יכול, שעדיין היה מתפלל ואומר: אם אין פניך הולכים, אלא הזהר שלא תעשה, כשם שעשה לי משה רבך, ונדחתי.
וידגו לרוב בקרב הארץ
מה הדגים הללו, אין העין שולטת בהן, כך בניך, אין העין שולטת בהן, הה"ד (יהושע יז): וידברו בני יוסף אל יהושע וגו'.
אמר להם: אין אתם מתיראין מן העין?
אמרו לו: זו היא ברכה, שברכנו אבא, וידגו לרוב בקרב הארץ.
מה הדגים הללו אין נתפסין אלא בגרונם, כך בניך, אין נתפסין אלא בגרונם, (שופטים יב): ויאמר לו: אמור נא שבולת, ויאמר: סבולת.
מה דגים הללו גדלין במים, כיון שיורדת טפה אחת מלמעלה, מקבלין אותה בצמאון, כמי שלא טעמו טעם מים מימיהון, כך הן ישראל גדלין במים בתורה, כיון שהן שומעין דבר חדש מן התורה, הן מקבלין אותו בצמאון, כמי שלא שמעו דבר תורה מימיהון.
אמר רבי לוי: ששים רבוא תינוקות עיברו נשותיהן של ישראל בלילה אחד, וכולן הושלכו ליאור, ועלו בזכותו של משה, הוא שמשה אומר (במדבר יא): שש מאות אלף רגלי, העם אשר אנכי בקרבו, כולן לרגלי עלו.
רבי זכאי רבה מייתי מן הכא, וידגו לרוב בקרב הארץ.
מה בקרב הארץ ששים רבוא,
כך בגבול דגים ששים רבוא.
מה בקרב הארץ לא מתו,
אף בגבול דגים לא מתו.
מי ששמו כשם הדג, בנו מכניסן לארץ (דה"א ז): נון בנו, יהושע בנו:
ד [לא כן אבי]
אמר רבי ברכיה: ידא דדחת תליתאה דעלמא, את מבקש לדחותה?!
ויאמר יוסף אל אביו לא כן אבי וגו' וימאן אביו ויאמר ידעתי בני ידעתי
ידעתי מעשה ראובן ובלהה, ומעשה יהודה ותמר.
מה דברים שלא נתגלו לך, נתגלו לי. דברים שנתגלו לך, על אחת כמה וכמה!
גם הוא יהיה לעם וגם הוא יגדל
ואפשר כן?!
אלא זה יהושע, שהוא מדמים גלגל חמה ולבנה, שהן שולטין מסוף העולם ועד סופו.
אמר רבי יצחק:
עבדא בישא לאו זביניה דאבא את וכו'?!
ה [אפרים קדם למנשה בכל]
כשם שקדמו כאן, כך קדמו בכל מקום.
קדמו בתולדות, אלה תולדות בני אפרים, ואח"כ אלה תולדות בני מנשה.
ביוחסין, (במדבר א): לבני אפרים תולדותם למשפחותם.
קדמו בנחלה (יהושע טז): זאת נחלת בני אפרים, ואח"כ זאת נחלת בני מנשה.
קדמו בדגלים, (במדבר ב): דגל מחנה אפרים ואחר כך, ועליו מטה מנשה.
קדמו בנשיאים, (שם ז): ביום השביעי נשיא לבני אפרים, ואח"כ (שם ): ביום השמיני נשיא לבני מנשה.
קדמו בשופטים, יהושע משל אפרים וגדעון משל מנשה.
קדמו במלכים, ירבעם משל אפרים ויהוא משל מנשה.
קדמו בברכה, בך יברך ישראל לאמר: ישימך אלהים כאפרים וכמנשה.
קדמו בברכה, וישם את אפרים לפני מנשה:
ו [יעקב מעביר ליוסף את סימני הגאולה]
בר אחוי דרבי יוסי, ג' סימנים נתן להם הזקן:
הבא בסיגנון שלו, אנכי.
והממנה מכם, זקנים.
ואומר לכם, פקוד זה הוא הגואל.
רבי חוניא, מוציא אנכי, ומכניס שם המפורש תחתיו.
ואני נתתי לך
בין שהשכים ולא עשית כמעשיהן. לפיכך, תהא השכם בחלקך.
אמר רבי פנחס: בשכם נפרצה הערוה וגדרת אותה. לפיכך, תהא בחלקך.
רבי יהודה ורבי נחמיה
ר' יהודה אמר: ואני נתתי לך שכם, זו הבכורה, ולבושו של אדם הראשון.
אשר לקחתי מיד האמורי, זה עשו.
וכי עשו אמורי היה?
אלא שעשה מעשה אמורי.
בחרבי ובקשתי, במצות ובמעשים טובים.
רבי נחמיה אמר: ואני נתתי לך שכם אחד, זו שכם, ודאי אשר לקחתי מיד האמורי, זה חמור אבי שכם.
וכי אמורי היה?
אלא חוי בכלל אמורי.
בחרבי ובקשתי, לא היה אבינו יעקב רוצה, שיעשו בניו אותו מעשה, כיון וכו'.
|
