|
פרשה י: מכת צפרדע
א [מכת הצפרדע - א]
(ראה המדרש בויקרא רבה וכן בזאת חוקת התורה).
רבותינו אמרין:
מהו ויתרון ארץ בכל היא?
אפילו דברים שאתה רואה אותן, כאלו הם מיותרין בעולם, כגון: זבובים, ופרעושים, ויתושין, הן היו בכלל ברייתו של עולם, שנאמר (בראשית א, לא): וירא אלהים את כל אשר עשה.
ורבי אחא בר רבי חנינא אמר: אפילו דברים, שאתה רואה אותן, כאלו הן מיותרין בעולם, כגון: נחשים ועקרבים, הן היו בכלל ברייתו של עולם.
אמר להן הקדוש ברוך הוא לנביאים: מה אתם סבורים, אם אין אתם הולכין בשליחותי, וכי אין לי שליח?!
ויתרון ארץ בכל היא, אני עושה שליחותי, אפילו על ידי נחש, אפילו על ידי עקרב, ואפילו על ידי צפרדע.
תדע לך שכן, שאלולי הצרעה, היאך היה הקדוש ברוך הוא פורע מן האמוריים?!
ואלולי הצפרדע, היאך היה פורע מן המצריים?!
הדא הוא דכתיב: הנה אנכי נוגף וגו':
ב [מכת הצפרדע - ב]
אמר הקדוש ברוך הוא: הריני דוחק עליך את המכות, כמה דכתיב (שמות כא, לה): וכי יגוף שור את איש.
רבי יהושע בן לוי אמר: כל מכה ומכה, שהיתה באה על המצריים במצרים, היה הדבר ממשמש ובאה עמה, שנאמר: הנה אנכי נוגף.
הנה, זה הדבר, כמה דאת אמר (שם ט, ג): הנה יד ה' הויה במקנך.
את כל גבולך בצפרדעים
רבותינו זכרונם לברכה אמרו: המכות שהביא הקדוש ברוך הוא על המצריים, גרם להם שיעשו שלום ביניהם.
כיצד?
היה מחלוקת בין בני כוש ובין בני המצריים.
המצריים אומרים: עד כאן תחומנו!
והכושים אומרים: עד כאן תחומנו!
כיון שבאו הצפרדעים עשו שלום ביניהם, הגבול שהיו נכנסות לתוכו, הדבר ידוע שאין השדה שלו, שנאמר: את כל גבולך, גבולך ולא של אחרים.
ועלו ובאו בביתך
אמר רבי יהודה בר שלום: המעולות שבהם, יהיו בביתך.
בנוהג של עולם, מלך בשר ודם נכנס במדינה, כל אחד נותנין לו מדור לפי כבודו, אבל המלך לתוך הפלטרין שלו, הוא דר במקום מישור.
אם כן למה נאמר ועלו ובאו בביתך?
המעולות שבהן, היו בביתו של פרעה.
ובתנוריך ובמשארותיך, כשהיתה המצרית לשת את העיסה ומסקת את התנור, באין הצפרדעים ויורדין לתוך העיסה, ואוכלין את הבצק, ויורדין לתוך התנור, ומצננין אותו, ונדבקות בפת, שנאמר: ובתנוריך ובמשארותיך.
ואימתי עונתה של עיסה להדבק בתנור?
הוי אומר: בשעה שהוא מוסק מן הצפרדעים.
נשאו חנניה מישאל ועזריה קל וחומר בעצמן, וירדו לתוך כבשן האש.
ומהו ושרך היאור צפרדעים?
אמר לו הקדוש ברוך הוא: אתה אמרת (יחזקאל כט, ג): לי יאורי, אראה אותך אם הוא שלי, או שלך, שמכתו ממני תבא עליו, ואני גוזר עליו והוא יעלה צפרדעים, כשם שגזרתי על המים. שבתחלה אמרתי (בראשית א, כ): ישרצו המים, ועשו צוויי, כן היאור יעשה גזירתי:
ג [מכת הצפרדע - ג]
ובו התחילה המכה תחלה, שנאמר: ובכה.
ואחר כך, ובעמך.
ואחר כך, ובכל עבדיך.
אמר רבי אחא: ובכה, ראיה שהיה שותה מים וטפה אחת יורדת על לבו, ונעשה צפרדע ונבקעת.
שם רבי יוחנן אמר: כל מקום, שהיה שם עפר והיה טפה של מים בו, היה נעשה צפרדע.
חזקיה ברבי אמר: אם כשיטה הזו, לא לקו בתיהם של גדולים, שהיו עשויין בשיש ובפסיפס, אלא מלמד, שהיה הצפרדע עולה מן התהום ואומרת לשיש: עשה לי מקום שאעלה ואעשה רצון בוראי, והיה נבקע השיש ועולה ונוטלת בית הסתרים שלהם ומסרסן, שנאמר (תהלים עח, מה): וצפרדע ותשחיתם, כמה דאת אמר (ויקרא כב, כה): כי משחתם בהם:
ד [מכת הצפרדע - ד]
אמר רבי תנחום: אמר לו הקדוש ברוך הוא למשה: המים ששמרוך, בשעה שהושלכת ליאור, לא ילקו על ידיך, ויט אהרן את ידו.
למה הביא עליהם צפרדעים?
מפני שהיו משעבדין בישראל, ואומרים להן: הביאו לנו שקצים ורמשים, לפיכך הביא עליהן צפרדעים. ובשעה שהיו מוזגין את הכוס, היה מתמלא מן הצפרדעים.
ותעל הצפרדע ותכס את וגו'
תני, רבי עקיבא אומר: צפרדע אחת היתה והיא השריצה ומלאה את ארץ מצרים.
אמר לו רבי אלעזר בן עזריה: עקיבא! מה לך אצל הגדה, כלה מדברותיך ולך אצל נגעים ואהלות!
צפרדע אחת היתה ושרקה להן ובאו.
ויעשו כן החרטומים בלטיהם, שהיו סבורין שהן מעשה שדים:
ה [מכת הצפרדע - ה]
ויאמר משה רק ביאור תשארנה, כולן ימותו ולא ישתארו מהן, אלא אותן הנשארות ביאור. ויאמר למחר, מכאן אתה למד, שאותו היום היה לו להשלים שבעה ימים, לכך אמר לו משה: למתי אעתיר לך? למחר אעתיר לך, ולא לאותו יום, וסרו הצפרדעים:
ו [משה מתפלל להסרת הצפרדעים]
רבותינו זכרונם לברכה אמרו: לא די להם למצריים השחתת הצפרדעים, אלא שהיה קולן של צפרדעים קשה להם ממכתן, שהיו נכנסות בגופן וצועקין בתוכן, שנאמר: על דבר הצפרדעים, אשר שם לפרעה, על דבור הצפרדעים.
ויעש ה' כדבר משה וימותו הצפרדעים, לפי שלא היה להם שום הנאה בנבלתם ובעורן, לכך מתו.
ויצברו אותם חמרים חמרים, מלמד, שכל אחד מהן היה עושה ארבע אשפות, והיתה הארץ מבאשת, לפי שהיו ישראל נבאשין ממכות המצריים, מדה כנגד מדה.
וירא פרעה כי היתה הרוחה, כך דרך הרשעים, כשהן בצרה הם צועקים, ובעת הרוחה חוזרין לקלקולן.
כאשר דבר ה'
והיכן דבר?
(שמות ג, יט): ואני ידעתי כי לא יתן אתכם מלך מצרים להלוך:
ויאמר ה' אל משה אמור אל אהרן נטה את מטך והך את עפר הארץ
אמר רבי תנחום: אמר לו הקדוש ברוך הוא למשה: עפר שהגין עליך כשהרגת את המצרי, אינו דין שילקה על ידך, לפיכך לקו שלש מכות אלו על ידי אהרן.
ויט אהרן את ידו במטהו
למה הביא עליהם כנים?
לפי ששמו ישראל מכבדי חוצות ושוקים, לפיכך נהפך עפרם לכנים, וחופרין אמה על אמה ולא היה שם עפר, שנאמר: כל עפר הארץ היה כנים.
ויעשו כן החרטומים להוציא את הכנים ולא יכולו
אמר רבי אלעזר: מכאן אתה למד, שאין השד יכול לבראות פחות מכשעורה.
ורבנן אמרי: אפילו כגמלא לא מצי בראו, אלא האי מכניף ליה, והאי לא מכניף ליה.
ויאמרו החרטומים אל פרעה אצבע אלהים היא
כיון שראו החרטומים, שלא יוכלו להוציא הכנים, מיד הכירו שהיו המעשים מעשה אלהים ולא מעשה שדים, ועוד לא חששו לדמות עצמן למשה, להוציא המכות:
|
