|
פרשה יג: בא אל פרעה
א [כובד אבן ונטל החול, וכעס אויל כבד משניהם]
הדא הוא דכתיב (משלי כז, ג): כובד אבן ונטל החול, וכעס אויל כבד משניהם.
שאל אבנימוס הגרדי את רבותינו זכרונם לברכה:
אמר להם: הארץ היאך נבראת תחלה?
אמרו לו: אין אדם בקי בדברים אלו, אלא לך אצל אבא יוסף הבנאי. הלך ומצאו שהוא עומד על הקרויא.
אמר לו: שאלה יש לי לשאול אותך!
אמר לו: איני יכול לירד, מפני שאני שכיר יום, אלא שאל מה תבקש.
אמר ליה: היאך נבראת הארץ תחלה?
אמר ליה: נטל הקדוש ברוך הוא עפר מתחת כסא הכבוד, וזרק על המים ונעשה ארץ, וצרורות קטנים שהיו בעפר נעשו הרים וגבעות, שנאמר (איוב לח, לח): בצקת עפר למוצק ורגבים ידובקו, וברור הוא הדבר באזני בני אדם, שנאמר: כובד אבן ונטל החול.
מהו כובד אבן?
מי שהוא רואה את ההרים ואת הגבעות, אינו אומר: היאך ברא הקדוש ברוך הוא את אלו.
מהו ונטל החול?
אלא החול שהמים עומדים עליו למעלה, והוא נתון מלמטה, והוא נושא אותם.
אמר הקדוש ברוך הוא: יקרה היא בעיני בני אדם ורואין כאלו יגיעה היא לפני, ואינה יגיעה, שנאמר (ישעיה מ, כח): לא ייעף ולא ייגע.
במה אני ייגע?
במי שהוא מכעיס לפני בדברים בטלים, כמה דאת אמר (מלאכי ב, יז): הוגעתם ה' בדבריכ.
הוי וכעס אויל כבד משניהם.
דבר אחר:
כובד אבן
אמר הקדוש ברוך הוא: כבדתי את ישראל בעולם, שנקראו אבן, כמה דתימא (בראשית מט, כד): משם רועה אבן ישראל.
ונטל החול, אלו ישראל, שנמשלו לחול, שנאמר (הושע ב, א): והיה מספר בני ישראל כחול הים, שנטלתי אותם בעולם ואמרתי (זכריה ב, יב): כל הנוגע בהם כנוגע בבבת עינו.
רבי יהושע אומר: תקון סופרים הוא. עיני כתיב.
ועמדו והכעיסו לפני, ובקשתי לכלותן ולהשליכן מעל פני, ואמרתי בשביל פרעה הרשע, שלא יאמר לא היה יכול להצילן ועמד עליהן והרגן.
הוי, וכעס אויל כבד משניהם.
הוי, כי אני הכבדתי את לבו:
ב [אני הכבדתי את לבו- א]
כי אני הכבדתי את לבו, הדא הוא דכתיב (דברים לב, כו): אמרתי אפאיהם.
מהו אפאיהם?
אמרתי באפי איה הם.
דבר אחר:
אפאיהם אמרתי, באף שהכעיסו לפני, איה הם, לא יהיו, אלא ( שם שם, שם): אשביתה מאנוש זכרם.
ומי גרם להם שיצאו משם?
( שם שם, כז): לולי כעס אויב:
ג [אני הכבדתי את לבו - ב]
כי אני הכבדתי את לבו
אמר רבי יוחנן: מכאן פתחון פה למינין לומר, לא היתה ממנו, שיעשה תשובה, שנאמר: כי אני הכבדתי את לבו.
אמר לו רבי שמעון בן לקיש: יסתם פיהם של מינים, אלא (משלי ג, לד): אם ללצים הוא יליץ, שהקדוש ברוך הוא מתרה בו באדם, פעם ראשונה, שניה ושלישית, ואינו חוזר בו, והוא נועל לבו מן התשובה, כדי לפרוע ממנו מה שחטא.
אף כך פרעה הרשע, כיון ששיגר הקדוש ברוך הוא חמש פעמים ולא השגיח על דבריו.
אמר לו הקדוש ברוך הוא: אתה הקשית ערפך והכבדת את לבך, הריני מוסיף לך טומאה על טומאתך.
הוי, כי אני הכבדתי את לבו.
מהו הכבדתי?
שעשה הקדוש ברוך הוא את לבו ככבד הזה, שהיא מתבשלת שניה וארטסים נכנס בתוכה.
כך נעשה לבו של פרעה ככבד הזה ולא היה מקבל דבריו של הקדוש ברוך הוא.
הוי, כי אני הכבדתי את לבו וגו':
ד [התראה לפני מכת הארבה]
ויבא משה ואהרן, כי אם מאן אתה לשלח את עמי וגו'
מהו הנני מביא מחר ארבה בגבולך ולא בגבול בני חם?
ועל זה נאמר ( ישעיה כו, ט): כי כאשר משפטיך לארץ צדק למדו וגו', שבמכת הארבה הכירו עד היכן גבול מצרים.
וכסה את עין הארץ ומלאו בתיך ויפן ויצא מעם פרעה
מהו כן?
שראה אותם שהיו פונים זה בזה, והיו מאמינים לדבריו.
ויצא משם, כדי שיטלו עצה לעשות תשובה:
ה [לכו נא הגברים]
מהו רעה נגד פניכם?
אמר להם: דרך הבחורים והזקנים לזבוח, שמא הקטנים והטף?!
ומי שאומר דבר זה, אין דעתו אלא לברוח, לא כמה שאתם אומרים (שמות ה, ג; ח, כג): דרך שלשת ימים. לפיכך, ראו, שאותה שאתם מחשבים, שיש בדעתכם לברוח, היא תשוב נגד פניכם, שלא תצאו מכאן, הדא הוא דכתיב: לכו נא הגברים.
אמר לו: אם תאמר לא כן מחשבותינו לברוח, אם כן יאמנו דבריכם, לכו נא הגברים, כי הטף אינן בני עבודה, למה אתם צריכין להם?!
אלא כי אותה אתם מבקשים, רעה אתם מבקשים לעשות, לברוח אתם חפצים, לפיכך, איני שומע לכם לכלום, מיד צוה וגירש אותם משם, הדא הוא דכתיב: ויגרש אותם מאת פני פרעה:
ו [ארבה למה הביא עליהן?]
ארבה למה הביא עליהן?
מפני ששמו את ישראל זורעי חטים ושעורים, לפיכך הביא עליהן ארבה, ואכלו כל מה שזרעו להם ישראל.
ויט משה את מטהו
למה היה הקדוש ברוך הוא נותן זמן למכות מחר ולא היה מביא עליהן מיד?
כדי שיחזרו בהן ויעשו תשובה.
ויעל הארבה וגו' ויכס את עין כל הארץ וגו' וימהר פרעה לקרוא למשה ולאהרן וגו'
מהו חטאתי לה' אלהיכם ולכם?
חטאתי לה' אלהיכם, שלא שלחתי את ישראל.
ולכם, שגרשתי אתכם מפני, ושהייתי חושב לקלל אתכם, שאמרתי יהי כן, ה' עמכם.
ועתה, שא נא חטאתי, ויצא מעם פרעה:
ז [לא נשאר ארבה אחד]
מהו לא נשאר ארבה אחד?
אמר רבי יוחנן: כיון שבא ארבה, שמחו המצרים.
אמרו: נקבוץ ונמלא מהם חביות.
אמר הקדוש ברוך הוא: רשעים! במכה שהבאתי עליכם, בה אתם שמחים?!
מיד, ויהפך ה' רוח ים חזק מאד, זה רוח מערבית.
וישא את הארבה וגו'
מהו לא נשאר ארבה אחד?
אפילו מה שהיו בקדירות ובחביות מלוחות, פרחו והלכו להם, ויחזק ה' את לב פרעה:
|
