א [הלה' תגמלו זאת?]

ויסע משה את ישראל, הדא הוא דכתיב (דברים לב, ו): הלה' תגמלו זאת.
רבי ששא בנו של רבי אבא, היה כותב ה"א למטן ולמ"ד למעלן, כלומר הוי, הלה' תגמלו זאת?! אחר כל הנסים שעשה לכם:
שקרע לכם את הים לשנים עשר קרעים,
ושקע את המצריים בים,
והיתה ידו אחת משקעתן, וידו אחת מצלת אתכם, שנאמר (שמות טו, ו): ימינך ה' נאדרי בכח ימינך ה' וגו'.
העלה אתכם מן הים,
ונתן לכם כספם וזהבם, וכל מה שהיה על סוסיהם, שהיו מקושטים בכסף ובזהב,
וזן אתכם ארבעים שנה.
ולא הניח אתכם אפילו שעה אחת.
כמה שונאים באים עליכם ולא הניח אתכם לברוח, אלא היה מפילן לפניכם ומשמרכם,
ולא משונאיכם בלבד, אלא אף מן הנחשים ומן העקרבים.
והיה מאיר לפניכם, שנאמר (שם יג, כא): וה' הולך לפניהם יומם.
שכחתם כל הנסים האלו, שעשה עמכם הקדוש ברוך הוא, והיה צלמו של מיכה עובר עמכם בים, והנחתם דברי תורה, והתקעתם בדברים אחרים, הלה' תגמלו זאת?!

אמר רבי יהודה בר רבי אלעאי: לא דיים שעבר עמהם צלמו של מיכה, אלא שהיו מקישין כלפי מעלה דברים, שנאמר (ש"ב ז, כג): אשר פדית לך ממצרים גוים ואלהיו.
וכן הוא אומר (תהלים קו, ז): וימרו על ים בים סוף.
מהו שני פעמים?
אלא על הים המרו, שלא היו רוצים לירד, אלולי שבט יהודה שקפץ תחלה, וקדש שמו של הקדוש ברוך הוא, שנאמר (שם קיד, א-ב): בצאת ישראל ממצרים היתה יהודה לקדשו.
ובים סוף מנין שהמרו?
אלא כיון שירדו לתוך הים, היה מלא טיט, שהיה עד עכשיו לח מן המים, והיה בו כמין טיט, שנאמר (חבקוק ג, טו): דרכת בים סוסיך חומר מים רבים, והיה אומר ראובן לשמעון: במצרים בטיט,
ובים טיט.
במצרים בחמר ובלבנים,
ובים חמר מים רבים.
הוי, וימרו על ים בים סוף.
ואחר כל הנסים האלו אתם גומלים לי בישא?!

הלה' תגמלו זאת עם נבל ולא חכם, על דורו של ירמיה אמר הפסוק הזה.
עם נבל, שעשו נבלות, שנאמר (תהלים עט, ב): נתנו את נבלת עבדיך מאכל לעוף השמים.
למה?
שלא היו חכמים, שנאמר (דברים לב, ו): עם נבל ולא חכם.

אמר רבי שמעון בן חלפתא: אם יהיה הגבור שבגבורים למטה והחלש שבחלשין למעלה נוצח הוא, וביותר אם יהיה הגבור למעלן והחלש למטה, על אחת כמה וכמה הקדוש ברוך הוא גבור שבגבורים למעלה, ואתה בשר ודם למטה, אין אתה צריך להתבונן?! עם נבל ולא חכם.

(דברים שם, שם): הלא הוא אביך קנך, אם זכית אביך, כשם שבנו מתחטא עם אביו והוא עושה רצונו, כן אתם מתחטאין לפניו והוא עושה רצונכם.

דבר אחר:
אם אביך למה קנך, אם קנך למה אביך?
אלא בזמן שישראל עושין רצונו של מקום, הוא מרחם עליהם כאב על בנים, ובזמן שאין עושין רצונו, הוא רודה אותן כעבד.
מה העבד בטובתו ושלא בטובתו משמש לאדוניו בעל כרחו.
כך אתם, תעשו רצונו של מקום בטובה ושלא בטובה על כרחכם.

רבי תחליפא דקיסרין בשם רבי פילא אומר: בא וראה כמה נסים עושה הקדוש ברוך הוא עם האדם והוא אינו יודע, שאלולי היה אוכל פת כשהיא חיה, היתה יורדת בתוך מעיו ומשרטת אותו, אלא ברא הקדוש ברוך הוא מעין בתוך גרגרתו, שהוא מוריד את הפת בשלום.

הוא עשך ויכוננך, עשאך מה שאתה צריך, ואחר כל אלו, הלה' תגמלו זאת?! הולך אתה ומדבר דברים יתירים.

דבר אחר:
הלה' תגמלו זאת
אמר להם: אחר שעשה לכם כל הנסים, אתם מסרבין בו, דכתיב (תהלים קו, ז): וימרו על ים בים סוף.
על ים, על שפת הים.
בים סוף, כמשמעו.
באותה שעה נתמלא עליהם חימה, שכר של ים ובקש לשוטפן, עד שגער בו הקדוש ברוך הוא ויבשו, שנאמר (נחום א, ד): גוער בים ויבשהו.
ואומר (תהלים קו, ט): ויגער בים סוף ויחרב, כיון שראה משה כך, הסיען מחטאו של ים, לכך נאמר: וָיַּסַּע משה את ישראל:

ב [חטאם של ישראל בים סוף]

רבי יהודה אומר: אמרו ישראל באותה שעה: כלום הוציאנו הקדוש ברוך הוא ממצרים, אלא בשביל חמישה דברים:
אחת, לתת לנו ביזת מצרים.
שנית, להרכיבנו על ענני כבוד.
שלישית, לקרוע לנו את הים.
רביעית, להפרע לנו מן המצריים.
חמישית, לומר לפניו שירה.
עכשיו כבר נתן לנו ביזת מצרים, והרכיבנו על ענני כבוד, וקרע לנו את הים, ופרע מן המצריים, ואמרנו שירה לפניו, נחזור למצרים?!
אמר להם משה: כך אמר לי המקום (שמות יד, יג): כי כאשר ראיתם את מצרים היום וגו'. אמרו לו: כבר מתו כלן, נחזור למצרים?!
אמר להם: באו ופרעו את השטר, שכך אמר לי הקדוש ברוך הוא (שם ג, יב): בהוציאך את העם ממצרים תעבדון את האלהים על ההר הזה.

רבי אלעזר אומר: על פי הגבורה לא נסעו, אלא שהסיען משה במקל, לפי שראו פגרי מצרים שהיו מעבידים בהם בחומר ובלבנים מושטפים על פני המים, אמרו: לא נשתייר אדם במצרים.
(במדבר יד, ד): נתנה ראש ונשובה מצרימה נעשה עבודת כוכבים ותלך בראשנו ונחזור למצרים.
יכול שאמרו ולא עשו?
תלמוד לומר (נחמיה ט, יז): וימאנו לשמוע ולא זכרו נפלאותיך.

רבי יהודה בר אלעאי אומר: עבודת כוכבים היתה בידן של ישראל, והסיעה משה מישראל, לכך נאמר: וָיַּסַּע משה את ישראל:

ג [ישראל נמשלו לצאן]

דבר אחר:
ויסע משה את ישראל, הדא הוא דכתיב (תהלים עח, נב): ויסע כצאן עמו.
כאיזה צאן?
כצאנו של יתרו.
מה צאנו של יתרו יצא מן הישוב למדבר,
כך ישראל יצאו ממצרים למדבר, שנאמר (שם שם, שם): וינהגם כעדר במדבר.

דבר אחר:
מה הצאן, אין נכנסת לצל קורה,
כך הנהיג הקדוש ברוך הוא ארבעים שנה ישראל במדבר.

דבר אחר:
מה הצאן אין מתקנין לה אפוטיקון אלא רועה בכל יום,
כך ישראל, לא התקין להם אפוטיקון אלא במדבר, שנאמר (שמות טז, ד): ויצא העם ולקטו.

דבר אחר:
מה הצאן אפילו מחבלת את האילנות, אין בעליה מעלין עליה,
כך ישראל אף על פי שהן חוטאין, הקדוש ברוך הוא נוהג בהן כצאן.

אי מה הצאן, אינה מקבלת מתן שכר.
יכול אף ישראל כן, שקראם צאן אין להם מתן שכר?
תלמוד לומר (יחזקאל לד, לא): ואתן צאני, צאן מרעיתי אדם אתם.
צאן לעונשין.
ואדם למתן שכר.

אי מה הצאן מתוקן לטביחה, אף ישראל כך?
תלמוד לומר (שם לו, לח): כצאן קדשים.
מה קדשים, כל מי שנוגע בהן מתחייב,
כך ישראל שנאמר (ירמיה ב, ג): קדש ישראל לה' ראשית תבואתו כל אוכליו יאשמו.

מה הצאן כל מקום שהרועה מנהיגה שם נמשכת,
כך ישראל, כל מקום שהיה משה מסיען, הן נמשכין אחריו, שנאמר (שיר א, ד): משכני אחריך נרוצה.
לכך נאמר: ויסע משה את ישראל מים סוף.

אמר רבי אבא בר כהנא: הסיען מחטאו של ים סוף, שכיון שאמרו שירה, מַחֲלָה להם השירה על שחטאו בים:

ד [משמעותו של מדבר שור]

אל מדבר שור, אין אנו מוצאין שיש מדבר ששמו שור.
ומהו מדבר שור?
אמר רבי יצחק: בזכות אברהם, שדברתי עמו ואמרתי לו (בראשית טו, יד): וגם את הגוי אשר יעבודו וגו' שכתוב בו (שם כ, א): וישב בין קדש ובין שור.

רבי אבין אומר:
מהו מדבר שור?
שנתאוו ישראל ליעשות בו שורות שורות, דגלים דגלים.

דבר אחר:
מדבר שור, מדבר כוב.
אמרו עליו, על מדבר כוב, שהוא שמונה מאות פרסה, ומלא נחשים שרפים ועקרבים.

רבי אבא הסיח לפני רבינו: פעם אחת עבר אדם בתוך מדבר כוב זה, וראה נחש אחד ישן, והיה בו כקורת בית הבד וראה את הנחש והוא לא ראהו, מרוב שנכנסה בו חרדה, נתבהל ונשר שערו והיו קורין אותו מרוטה. הוא שמשה אמר להם לישראל (דברים ח, טו): המוליכך במדבר הגדול והנורא.

אמר רבי יוסי בר חנינא: אין אנו יודעין למי הוא אומר גדול, אם להקדוש ברוך הוא או למדבר, אלא אמר להם משה: גדול ונורא הוא אלהים, שהייתם מכעיסים אותו ומהלכין באותו מדבר, שהוא מלא נחשים ועקרבים, ושרפים ורעבון, והוליך אתכם בתוכו בשלום. ולא עוד, אלא שהיו הנחשים והשרפים רובצים בפניהם, כדי שלא יתבהלו ישראל מהן.

דבר אחר:
מהו מדבר שור?
אלא, עד שלא יצאו ישראל ממצרים, היה העולם מדבר, כיון שיצאו נעשה העולם שור.

דבר אחר:
עד שלא קבלו ישראל את התורה, היה העולם עשוי מדבר, כיון שקבלו את התורה, נעשה העולם שור, אלו דברי רבי יהודה בר רבי סימון.
אמר הקדוש ברוך הוא: לעתיד לבוא כן אני עושה לציון, שהיא מדבר, כדכתיב (ישעיה סד, ט): ציון מדבר היתה. ולעתיד לבוא אני אהיה לה שור, שנאמר (זכריה ב, ט): ואני אהיה לה נאם ה' חומת אש סביב ולכבוד אהיה בתוכה: