|
פרשה ד: משה ויתרו
א [נקי כפים ובר לבב]
מי יוכל לעלות בהר ה'?
מי שיש בו מדות הללו, וכולן נאמרו במשה.
נקי כפים, זה משה, שנאמר (במדבר טז, טו): לא חמור אחד מהם וגו', אם נטל חמור משלהן מה שְׁנֵא מן הלסטים?
אלא, כך אמר משה: כל אותן המסעות, שהיינו נוסעים במדבר, לא אמרתי לאחד מהן, שיטול דבר משלי ויטעון על חמורו, ואין נשיאה אלא לשון עמיסה, כמה דתימא (בראשית מד, יג):
ויעמוס איש על חמורו.
ובר לבב, זה משה, שלא הלך בשליחותו של הקדוש ברוך הוא, עד שנתברר על עסקיו, שנאמר (שמות ג, יג): ואמרו לי מה שמו וגו'.
אשר לא נשא לשוא נפשו, זה נפשו של מצרי, שלא הרג את המצרי, עד שעמד עליו בדין והרגו, וראה שחייב מיתה.
ולא נשבע למרמה, זה משה, כשהלך אצל יתרו נשבע לו, שלא ילך חוץ מדעתו, וכשהלך בשליחותו של הקדוש ברוך הוא, הלך אצל יתרו והתיר שבועתו, הדא הוא דכתיב: וישב אל יתר חותנו:
ב [בכל עת אוהב הָרֵעַ]
וילך משה, הדא הוא דכתיב (משלי יז, יז): בכל עת אוהב הָרֵעַ ואח לצרה יולד.
מי היה אוהב הרע?
זה יתרו, שקבל למשה, שהיה בורח מפני פרעה, מכאן אתה למד, מי שקבל על עצמו לעשות מצוה, אין אותה מצוה פוסקת מביתו.
מצותו של יתרו, שקבל בתוך ביתו גואל, שברח מפני השונא,
עמד מביתו, שקבל לשונא, שברח מפני הגואל והרגו.
איזה זה?
זה סיסרא, שנאמר (שופטים ד, יז): וסיסרא נס ברגליו אל אהל יעל אשת חבר הקיני.
וכתיב (שם א, טז): ובני קיני חותן משה, לכך נאמר: ואח לצרה יולד, לפי שאהב יתרו למשה והיה לו ריע, לכך נעשו בניו אחים לישראל בעת צרתן, והרגה יעל לסיסרא.
ובשעה שאמר לו הקדוש ברוך הוא (שמות ג, י): ועתה לכה ואשלחך אל פרעה.
אמר לו: רבון העולם! איני יכול, מפני שקבלני יתרו ופתח לי ביתו, ואני עמו כבן, ומי שהוא פותח פתחו לחבירו, נפשו חייב לו.
וכן אתה מוצא באליהו בשעה שהלך אצל צרפית האלמנה, מת בנה, התחיל מתחנן ואומר (מ"א יז, כ): הגם על האלמנה אשר אני מתגורר עמה, הרעות להמית את בנה?!
וכתיב (שם שם, כב): וישמע ה' בקול אליהו, ותשב נפש הילד, ולא עוד אלא, שכל הפותח פתחו לחבירו חייב בכבודו יותר מאביו ומאמו.
אתה מוצא, בעת שנלקח אליהו מאלישע, וזכה ליטול פי שנים ברוחו, כמה דתימא (מ"ב ב, ט): ויהי נא פי שנים ברוחך אלי, היה לו לילך אצל אביו ואמו להחיותם, כמו שהחיה בן אכסניא שלו.
וכן אליהו, היה לו להחיות אבותיו, כמו בן הצרפית! אלא שמסר נפשו על אכסניא שלו, לכך אמר משה לפני הקדוש ברוך הוא: קבלני יתרו ונהג בי כבוד, איני הולך אלא ברשותו, לכך כתיב: וילך משה, וישב אל יתר חותנו:
דבר אחר:
וילך משה הדא הוא דכתיב (איוב כג, יג): והוא באחד ומי ישיבנו.
דרש רבי פנחס: לפי שהוא יחיד בעולם, דן יחידי לכל באי עולם ואין להשיב על דבריו (כמו שכתוב במדרש שיר השירים רבה):
ורבותינו אמרו:
מהו והוא באחד ומי ישיבנו?
מה שהוא גוזר גזירה על האדם, אין להשיב על דבריו.
כמה בקש בלעם לקלל את ישראל ועל כרחו שלא בטובתו היה מברכן, שנאמר (במדבר כג, ח): מה אקוב לא קבה אל.
כמה בקש יונה שלא לילך בשליחותו של הקדוש ברוך הוא, שנאמר (יונה א, ג): וירד יפו וימצא אניה באה תרשיש והלך בעל כרחו, שנאמר (שם ג, ג): ויקם יונה וילך אל נינוה.
כמה ביקש ירמיה, שלא להתנבאות ונתנבא שלא בטובתו, שנאמר (ירמיה א, ז): אל תאמר נער אנכי כי על כל אשר אשלחך תלך.
כמה סרב משה שלא לילך בשליחותו של הקדוש ברוך הוא, שנאמר (שמות ד, יג): שלח נא ביד תשלח ולבסוף הלך בעל כרחו, שנאמ: ר וישב משה וילך אל יתר חותנו:
ד [מתי הלך משה אל יתרו?]
וילך משה
לא היה צריך לומר, אלא וישב משה, אלא אמרו רבותינו: בתחלה הלך אצל פרעה בשליחותו של הקדוש ברוך הוא, ואחר כך וישב אל יתר חותנו, שכך אמר לו הקדוש ברוך הוא: אם יאמר לך יתרו כלום מן השבועה, אמור לו: בעל השבועה התיר אותי מן נדרי, לכך וילך משה, ואחר כך וישב אל יתר חותנו.
בנו של רבי חייא הגדול אמר: לא הלך אצל פרעה עד שהתיר לו יתרו את נדרו.
ואם תאמר: למה נאמר וילך משה, להיכן הלך?
שהלך ליטול אשתו ובניו.
אמר לו יתרו: להיכן אתה מוליכן?
אמר לו: למצרים.
אמר לו: אותם, שהם במצרים מבקשין לצאת ואת מוליכן?!
אמר לו: למחר הן עתידין לצאת, ולעמוד על הר סיני לשמוע מפי הקדוש ברוך הוא (שם כ, ב): אנכי ה' אלהיך ובני לא ישמעו כמו הם?!
מיד, ויאמר יתרו למשה לך לשלום, אמר לו: לך לשלום, ותכנס לשלום, ותבא לשלום:
|
