|
פרשה מב: תפילתו של משה
א [משה מבקש על ישראל]
ר' תנחומא בר אבא פתח: (משלי כה): נשיאים ורוח וגשם אין. (שם): בארך אפים יפתה קצין. מי שהוא אומר ליתן מתנה לחבירו, ואינו נותנה.
למה הוא דומה?
לנשיאים ורוח ולברקים, שהם באים וגשמים אינם יורדין, זה היה דור המדבר, כשהיו בסיני היו ס' רבוא של זקנים, וכן של בחורים, וכן של נערים, וכן של נשים, כיון שבאו לסיני וקבלו עליהם מלכותו של הקב"ה, וענו כולם קול אחד ואמרו: כל אשר דבר ה' נעשה ונשמע, הרי קול שהיה קול, כיון שבאו למדבר עברו על הכל ושחתו מעשיהם, כיון שראה הקב"ה כן, אמר למשה: לך רד כי שחת עמך, ואין שחת אלא שחבלו מעשיהם, כמה דאת אמר (דברים לב):
שחת לו לא בניו מומם.
ולא עבודת כוכבים עשו בלבד, אלא גילוי עריות ושפיכות דמים, ואין שחוק האמור כאן, אלא עבודת כוכבים וגילוי עריות ושפיכות דמים.
ומנין לשחוק שהוא שפיכות דמים?
שנאמר (שמואל ב ב): יקומו נא הנערים וישחקו לפנינו.
וגילוי עריות מנין?
שנאמר (בראשית לט): בא אלי העבד העברי לצחק בי וגו'.
ולא היה שם גדול מחור והרגו אותו, זו שיטת אבא הדורש.
דבר אחר:
לך רד
בזעף, אותה שעה דבר הקב"ה כנגדו דברים קשים.
אמר רבי יוחנן: אין דבור האמור כאן, אלא דברים קשים, כמה דאת אמר (שם מב): דבר האיש אדוני הארץ אתנו קשות. אותה שעה ראה משה למלאכי השרת, שהם עומדים ומבקשים לצאת ולחבל כל ישראל.
אמר משה: אם מניח אני את ישראל וארד, אין להם תקומה לעולם, איני זז מכאן, עד שאבקש עליהם רחמים. מיד, התחיל מלמד עליהם סניגוריא.
אמר להקב"ה: יש לי זכות ללמד עליהם. אמר לו: רבון העולם! הזכר להם, כשבקשת ליתן תורה לבני עשו ולא קבלוה וישראל קבלוה, שנאמר ויענו כל העם יחדו וגו'.
אמר הקב"ה: עברו על העשיה, שנאמר: סרו מהר מן הדרך וגו'.
אמר לו: הזכר להם, כשהלכתי בשליחותך למצרים, ואמרתי להם שמך, מיד האמינו והשתחוו לשמך, שנאמר (שמות ד): ויאמן העם מיד ויקדו וישתחוו.
אמר לו: עברו על השתחויה, שנאמר וישתחו לו.
אמר לו: הזכר לבחוריהם ששלחתים והקריבו לפניך זבחים, שנאמר (שם כד): וישלח את נערי בני ישראל.
אמר לו: עברו על הזביחה, שנאמר: ויזבחו לו.
אמר לו: הזכר להם, מה שאמרת בסיני: אנכי ה' אלהיך.
אמר לו: עברו עליו, שנאמר: ויאמרו אלה אלהיך.
הוי, נשיאים ורוח וגשם אין.
בטל משה מיד את הפורענות.
הוי, בארך אפים וגו':
ב [ה' רומז למשה איך לבקש על ישראל]
מנין?
אמר ר' יוחנן: למעלה כתוב: לך רד.
ואחר כך הוא אומר: ויאמר ה' אל משה ראיתי את העם הזה. ואין אמירה אלא לשון רך, כאדם שיש בלבו על חברו והוא מבקש להתפייס לו, והוא אומר לו: אמור לי מה עשיתי לך, שכן עשית?
כיון ששמע משה מן הקב"ה דברים רכים, התחיל מבקש עליהם רחמים, שנאמר: ויחל משה וגו'.
לך רד
אמר לו: רבון העולם! אתמול אמרת לי (שם יט): ועלית אתה ואהרן עמך. וכן, ואל משה אמר עלה אל ה'. וכאן אתה אומר: לך רד?!
אמר לו: לא בשביל כבודך אתה עולה לכאן, אלא בשביל כבוד בני. אמרתי לזקן שלהם (בראשית כח): והנה מלאכי אלהים עולים ויורדים בו.
מהו בו?
אלא כך אמרתי לו: כשיהיו בניך צדיקים, הם מתרוממים בעולם ועולים, וכן שלוחיהם מתעלים עמהם, וכשהם יורדים, הם ושלוחיהם בירידה.
לך רד
למה?
כי שחת עמך.
אמר לו: הואיל וחטאו, אתה והם בירידה:
ג [מעמדו של משה וחטאם של ישראל]
לך רד
אמר רבי ברכיה בשם ר' שמואל בר נחמן: נתנדה משה ונזעף, ואין רד אלא נידוי.
ומהיכן אתה למד?
בשעה שאחיו של יוסף מכרוהו והלכו לנחם אביהם ולא נתנחם, אמרו: כל הדברים הללו עשה לנו יהודה, שאלולי בקש לא מכרנו אותו, כשם שאמר לנו: אל תהרגוהו ושמענו לו, אלו אמר לנו: אל תמכרוהו נשמע לו, אלא אמר לנו: לכו ונמכרנו לישמעאלים, ועמדו ונדוהו, שנאמר (שם לח): ויהי בעת ההיא וירד יהודה מאת אחיו, ולא היה לו לומר אלא, וילך יהודה, שהיה לו ירידה מצד אחיו. ומה וירד האמור להלן נדוי, אף רד האמור כאן נידוי.
משל למדינה ששלחה פרוזבוטיס לעטר למלך, עד שהוא הולך, עמדו בני המדינה וכפו את הצלמים, ורגמו את האיקונין. עמדו גדולי המדינה וכתבו למלך ונכנסו הכתבים, עד שלא הלך הפרוזבוטיס להכנס לעטר למלך, אמר לו המלך וכו'.
כי שחת עמך
וכי עמו של משה היו?
אלא זהו שאמר הכתוב (הושע ז): אוי להם כי נדדו ממני שוד להם כי פשעו בי ואנכי אפדם והמה דברו עלי כזבים, ממני היו פורשים, שנאמר: אוי להם כי נדדו ממני, יש אדם מחליף דבר רע בדבר טוב?!
אדם שנותנין לפניו מרגליות, ושיחור מניח המרגליות ונוטל השיחור?! והם מניחים לחיים של עולם ובוחרים במתים, שנאמר (תהלים קטו): עינים להם ולא יראו, שוד להם, שבר עתיד להגיעם, והמה דברו עלי כזבים.
ומה כזבים דברו על הקב"ה?
דרש רבי עקיבא: אמרו: וכי עמנו היה עסוק, עם עצמו היה עסוק, לעצמו פדה ולא פדה אותנו, שנאמר (ד"ה א ט): מפני עמך אשר פדית ממצרים גוי ואלהיו.
רבנין אמרי: זה אלהיך פדה אותנו.
ר' חגי בן אלעזר אומר: זה אלהיך אין כתיב כאן, אלא אלה אלהיך, שיתפו אותו עמהם, ואמרו אלוה והעגל פדה אותנו, ומכזבים בי, ואנכי אפדם והמה דברו עלי כזבים, אף אני אומר: שאינם עמי, לכך נאמר: כי שחת עמך:
ד [משה ברדתו מן ההר]
לך רד
ר' יצחק פתח: (צפניה א): והצירותי לאדם, זה משה.
והלכו כעורים, אלו ישראל.
למה?
כי לה' חטאו, שאמרו: אלה אלהיך.
ושופך דמם כעפר, שנאמר (שמות לב): עברו ושובו משער לשער במחנה.
ולחומם כגללים, שנהרגו והיה בשרם מושלך כגללים הללו.
אמר רבי לוי: בערביא קורין לבשרא, לחמא.
אמר ר' יצחק: בשעה שאמר לו הקב"ה: לך רד, חשכו פניו של משה, ונעשה כסומא מן הצרות, ולא היה יודע מאיזה מקום לירד, והיו מלאכי השרת מבקשים להרגו.
אמרו: הרי השעה להרגו!
ידע הקב"ה מה המלאכים מבקשים לעשות לו.
מה עשה הקב"ה?
אמר רבי ברכיה, בשם ר' חלבו, בשם רב חנן בר יוסף, בשם ר' אבא בר איבו: פתח לו הקב"ה פשפש מתחת כסא כבודו, ואמר: לך רד שנאמר (דברים ט): ויאמר ה' אלי קום רד מהר מזה.
ר' עזריה בשם ר' יהודה ב"ר סימון, בשם ר' יהודה בר' אלעאי אמר: כיון שבא משה לירד באו המלאכים להרגו.
מה עשה?
אחז בכסא של הקב"ה, ופרש הקב"ה טליתו עליו שלא יחבלוהו, שנאמר (איוב כו): מאחז פני כסא פַּרְשֵּׁז עליו עֲנָנו.
מהו פַּרְשֵּׁז?
נוטריקון: "פרש "רחום "שדי "זיו עננו עליו:
ה [מרדות הם צריכים]
לך רד
ר' מאיר אומר: מרדות הם צריכים.
ומנין שאמר לו כן?
ממה שהקב"ה אומר לו: אתה יודע, שנאמר (שמות לב): ויאמר ה' אל משה ראיתי את העם הזה והנה עם קשה עורף הוא. אין אדם אומר פלוני קשה, אלא שהוא צריך מרדות.
ורבותינו אמרו: מהו לך רד?
מרדות הם צריכים.
מסייע ליה לר' מאיר. ותדע לך שכן, בא וראה, כיון שירד משה, מה אמר להם: ויעמוד משה בשער המחנה ויאמר מי לה', ויאמר להם: כה אמר ה' אלהי ישראל.
והיכן אתה מוצא שאמר לו כך: לך רד, מהו רד?
מרדות הם צריכין.
דבר אחר:
לך רד
אמר רבי אבין: אמר לו הקב"ה למשה: אל ירע לך על שאמרתי לך לך רד, מכאן שהרי ב' ג' פעמים כביכול ירדתי מן השמים לארץ, בשביל לראות בקלקלת הבריות, שנאמר (בראשית
יא): וירד ה' לראות את העיר ואת המגדל, הבה נרדה,
ארדה נא ואראה.
אף אתה, לך רד, דיו לעבד להיות שוה לקונו.
כיון שראה משה כן, אמר: אין סליחה?!
ידע הקב"ה מה בלבו של משה, וקרא אותו לפייסו.
אמר: לא אמרתי לך עד שאתה בסנה, מה שעתידין לעשות?! שנאמר (שמות ג): ויאמר ה' ראה ראיתי.
אמר הקב"ה למשה: אתה רואה ראיה אחת, ואני רואה שתי ראיות.
רואה אתה אותם באים לסיני ומקבלים תורתי, ואני רואה אותם, שאחר שאבא לסיני ליתן להם את התורה, ואני חוזר בטטראמילין שלי שהן מתבוננין בו, ושומטים אחד מהן ומכעיסים אותי בו, שנאמר (יחזקאל א): ופני שור מהשמאל לארבעתן, והם מכעיסים אותי בו, שנאמר (תהלים קו): וימירו את כבודם בתבנית שור.
דבר אחר:
ראה ראיתי וגו'
מהו?
עני עמי, זה קהל העגל.
ראה ראיתי, היא הראיה שלהלן, היא הראיה שכאן:
ו [שחת עמך]
העם אין כתיב כאן אלא עמך.
אמר משה: רבון העולם! מנין הם עמי?
אמר לו הקב"ה: עמך הם. שעד שהיו במצרים אמרתי לך (שמות ז): והוצאתי את צבאותי את עמי, אמרתי לך שלא לערב בהם ערב רב. אתה שהיית עניו וכשר, אמרת לי: לעולם מקבלים השבים, ואני הייתי יודע מה הם עתידין לעשות, אמרתי לך: לאו! ועשיתי רצונך, והם הם שעשו את העגל, שהיו עובדים עבודת כוכבים, והם עשו אותו וגרמו לעמי לחטא.
ראה מה כתיב: אלה אלהינו אין כתיב כאן, אלא אלה אלהיך, שהגרים שעלו עם משה, הם עשאוהו, ואמרו לישראל: אלה אלהיך.
לכך הקב"ה אמר למשה: לך רד כי שחת עמך:
ז [חטא העגל קינן בתוכם]
אמר ר' שמעון בן יוחאי: אחד עשר יום היו עם הקב"ה, וכ"ט יום היו מתחשבים, היאך לעשות את העגל, כמו שכתוב (דברים א): אחד עשר יום מחורב, ואחר באו לדרכי עשו דרך הר שעיר.
ור' אליעזר בן יעקב אומר: כ"ט יום היו עם הקב"ה, וי"א יום היו מתחשבין היאך לעשות העגל, כמו שכתוב: אחד עשר יום מחורב דרך הר שעיר, שעשו מעשה שעיר.
דבר אחר:
הר שעיר
מה עֵשָׂו מחרף ומגדף, אף הם מחרפים ומגדפים לפני עבודת כוכבים.
מה עֵשָׂו עובד עבודת כוכבים, אף הם עשו כן.
ור' יהודה ב"ר אלעאי אומר: יום אחד היו עם הקב"ה.
מנין שכן?
מיכה מפרש (מיכה ב): ואתמול עמי לאויב יקומם.
אמר לו הקב"ה: אתמול אמרתם (שמות כד): כל אשר דבר ה' נעשה ונשמע והיום, אלה אלהיך ישראל.
ור' שמעון בן חלפתא אמר: שני ימים, שנאמר (ירמיה ב): ועמי שכחוני ימים אין מספר.
כמה ימים?
שנים.
ורבי יונה אמר: טעמא מפסוק אחר, שנאמר (ישעיה נח): ואותי יום יום ידרשון:
ח [היו עומדים בסיני, ולבם מכוון לעבודת כוכבים]
סרו מהר
אמר ר"ש בן חלפתא: הקשתם את הדרך על ראשו. אדם שהוא יוצא לדרך מהלך ב' או ג' מילין. וטועה בשלישי שמא מן הראשון הוא טועה?!
כך אמר לו הקב"ה: לא היה לכם לסרוח, לא בשני, ולא בשלישי, אלא מן הראשון, אתמהא?!
ר' מאיר אומר: אף לא יום אחד היה, אלא היו עומדים בסיני, ואמרו בפיהם: נעשה ונשמע, ולבם היה מכוון לעבודת כוכבים, שנאמר (תהלים עח): ויפתוהו בפיהם.
ר' הונא בשם ר' אידי אמר: וארא והנה חטאתם לה' אלהיכם, בלה' אלהיכם, חטאתם!
אמר הקב"ה: עשרת הדברות נתתי לכם לכבודכם: לא תרצח, לא תנאף, לא תגנוב, וכן כולם לא היה להן לחטוא, אלא בשלי?! שנאמר (דברים ט): וארא והנה חטאתם לה', אתמהא?!
ר' אבהו אמר: אחד עשר יום מחורב, במיוחד שבעשרה חטאתם בשמי, שהוא אחד, שהוא ראש לכל הדברות (שמות כ): אנכי ה' אלהיך.
דבר אחר:
סרו מהר
ר' יונה בשם ר' שמואל בר נחמן אמר: כל נביא שהיה עומד היה אומר נבואתו של חבירו.
ולמה היה אומר דבר חבירו?
לברר נבואתו.
ור' יהושע בן לוי אמר: לנבואתו הוא נזקק, חוץ ממשה, שאמר כל דברי הנביאים ושלו, וכל שהיה מתנבא מעין נבואתו של משה היה, וכל הדברות הוא אומר חוץ משנים, שהקדוש ברוך הוא אמרן לישראל מפיו: אנכי, ולא יהיה לך.
אמר הקב"ה: לא היה לכם לחטוא, אלא במה שצויתי אתכם?!
אמר רבי שמעון בשם ר' יהושע בן לוי:
משל למלך, שקדש מטרונה בב' מרגליות מיד ליד וחזר ושלח לה עוד שמונה על ידי שלוחו. עם שהיתה משחקת עם אוהבה אבדה את ב' המרגליות, שנתן לה המלך, כיון שידע המלך שאבדה אותן, טרדה מביתו.
בא לו שושבינה לפייס למלך, אמר: אדוני המלך אימתי אתה מוצא משובחת ונאה כמותה?! אמר המלך: אי שמים, ב' מרגליות נתתי לה מידי לידה ושלחתי לה על ידך שמונה, לא היה לה לאבד את שלך, או ג', או אפילו כולם, אלא כך היתה בוסרת עלי, שאותן שתי מרגליות שנתתי לה מידי ליד, איבדה אותן?!
הוא שהקב"ה אומר לירמיה (ירמיה ב): כי שתים רעות עשה עמי ושתי רעות עשו, לכך ויתר על כ"ב.
ומהו כי שתים רעות עשה עמי?
אנכי
ולא יהיה לך
הוי, סרו מהר מן הדרך אשר צויתים עשו להם עגל מסכה.
ר' תנחום בר חנילאי אמר: קכ"ה קנטרין של זהב היה בעגל, מנין מסכ"ה.
מ' ארבעים
ס' ששים
כ' עשרים
ה' חמשה
ר' לוי בשם ר' חמא בר חנינא אומר: ק"כ קנטרין, מנין מס"ך שהוא מעביר ה'.
דבר אחר:
אמר רבי אמי: מסכה רעה הסכתן לדורות. משתי בישתא אישתיתין לדרייא.
ור' יצחק אמר: לשון סרדיוטין הוא מסכה.
אמר הקב"ה: כך אני מרפא אותן, שנאמר: עשו להם עגל מסכה:
ט [עם קשה עורף]
מהו והנה עם קשה עורף הוא?
אמר ר' יהודה בן פולויה בשם רבי מאיר: ראוים הן להערף.
אמר רב יקים: שלושה חצופים הם:
חצוף בחיה, כלב.
בעוף, תרנגול.
ובאומות - ישראל.
אמר ר' יצחק בר רדיפא בשם ר' אמי: אתה סבור שהוא לגנאי ואינו אלא לשבחן, או יהודי, או צלוב.
אמר רבי אבין: עד עכשיו קורין את ישראל בחוצה לארץ: האומה של קשה עורף.
אמר רב נחמן: תדע לך, שהם קשים. כשבא הקב"ה ליתן להם את התורה, מה כתיב בהם (שמות יט): ויהי ביום השלישי בהיות הבקר.
אמר הקב"ה: אראה להם כל נסי, ולואי ליהני.
והנה עם קשה עורף הוא ועתה הניחה לי ויחר אפי בהם ואכלם
וכי משה היה תופש בהקב"ה שהוא אומר הניחה לי?!
אלא, למה הדבר דומה?
למלך, שכעס על בנו והכניסו לקיטון ומתחיל לבקש להכותו, והיה המלך מצעק מן הקיטון: הניחה לי שאכנו, והיה פדגוג עומד בחוץ.
אמר הפדגוג: המלך ובנו לפנים בקיטון, למה הוא אומר הניחה לי?!
אלא מפני שהמלך מבקש שאלך ואפייסנו על בנו, לכך הוא מצעק הניחה לי!
כך אמר הקב"ה למשה: ועתה הניחה לי.
אמר משה: מפני שהקב"ה רוצה שאפייס על ישראל, לפיכך הוא אומר: ועתה הניחה לי. מיד, התחיל לבקש עליהם רחמים.
הוי, ויחל משה את פני ה' אלהיו:
|
