|
פרשה מד: זכור לאברהם
א [ישראל נמשלו לגפן]
פתח ר' תנחומא בר אבא: (תהלים פ): גפן ממצרים תסיע.
למה נמשלו ישראל לגפן?
אלא, מה הגפן כשבעליה מבקשין שתשביח מה הם עושין, עוקרין אותה ממקומה, ושותלין אותה במקום אחר והיא משבחת.
כך, כיון שבקש הקב"ה להודיע ישראל בעולם, מה עשה?
עקרן ממצרים והביאן למדבר והתחילו מצליחים שם, והתחילו מקבלין התורה ואומרים (שמות כד): כל אשר דבר ה' נעשה ונשמע, ויצא להם שם בעולם, שנאמר (יחזקאל טז): ויצא לך שם בגוים ביפיך.
דבר אחר:
גפן ממצרים
אתה מפרנס כל אותן הדעות האמורות בו (בראשית מ): והנה גפן לפני, גפן ממצרים תסיע, ובסוף אתה מפרנס.
מה הגפן, היא חיה ונשענת על עצים מתים, כך ישראל הם חיים וקיימים ונשענין על המתים, אלו האבות.
וכן אתה מוצא, כמה תפלות התפלל אליהו בהר הכרמל, שתרד האש כמה דאת אמר (מלכים א יח): ענני ה' ענני, ולא נענה, אלא כיון שהזכיר את המתים, ואמר: ה' אלהי אברהם יצחק וישראל, מיד נענה.
מה כתיב?
ותפול אש ה'.
וכן משה, בשעה שעשו ישראל אותו מעשה, עמד ולמד עליהם זכות מ' יום ומ' לילה ולא נענה, אלא כיון שהזכיר את המתים, מיד נענה, שנאמר: זכור לאברהם ליצחק ולישראל.
מה כתיב?
וינחם ה' על הרעה. הוי, כשם שהגפן הזאת חיה ונשענת על עצים מתים, כך ישראל חיים ונשענים על האבות כשהם מתים.
הוי, זכור לאברהם ליצחק ולישראל:
ב [זכות האבות במיתתן]
זכור לאברהם, הה"ד (קהלת ד): ושבח אני את המתים שכבר מתו.
כנגד מי אמר שלמה מקרא זה?
ר' יהושע בן לוי ור' שמואל בר נחמן, ר' יהושע אומר: לא אמרו, אלא כנגד דוד אביו.
כיצד?
אתה מוצא, כשבנה שלמה בית המקדש, התפלל לפני האלהים שתרד האש ולא נענה, אלא כיון שהזכיר את המת דוד אביו, מיד נענה, שנאמר (ד"ה ב ו): זכרה לחסדי דויד עבדך. מיד, וככלות שלמה להתפלל אל ה'. (שם ו): והאש ירדה מן השמים, כיון שראה שלמה שהזכיר אותן תפלות ולא נענה, וכיון שהזכיר דוד אביו מיד ירדה, התחיל אומר: ושבח אני את המתים שכבר מתו מן החיים אשר המה חיים עדנה, על עצמו אמרו.
ור' שמואל בר נחמן אמר: על משה אמרו.
כיצד?
כיון שראה משה עומד ומתפלל ארבעים יום וארבעים לילה על ישראל, שימחול להם הקב"ה על אותו מעשה שעשו, ומזכיר זכותו ולא היה האלהים מתרצה להם, וכיון שהזכיר את המתים, מיד נענה.
מה כתיב אחריו?
וינחם ה'.
הוי, ושבח אני את המתים מן החיים, זה משה:
ג [זכות האבות לדורות]
זכור לאברהם, הה"ד (משלי יא): יד ליד לא ינקה רע.
אמר ר' פנחס הכהן בן חמא: אם עשית מצוה, אל תבקש מתן שכרה מיד ליד.
למה?
שלא תנקה, שאין אתה מתנקה מעונותיך, ורשע אתה נקרא, שלא בקשת להנחיל לבניך כלום. שאילו בקשו אברהם יצחק ויעקב מתן שכרן של מצות שעשו, היאך היה זרע צדיקים נמלט, היאך היה מזכיר זכור לאברהם ליצחק ולישראל? מיד וינחם ה'.
הוי, יד ליד לא ינקה רע:
ד [זכות עמידתו של אברהם בניסיונות]
זכור לאברהם
אמר רבי אבין בשם ר' אחא:
משל למלך, שהפקיד לו אוהבו אצלו עשרה מרגליות. מת אוהבו והניח בת אחת, עמד המלך ונטלה לאשה, ועשאה מטרונה, ונתן לה שלשלת אחת של עשר מרגליות, ונתנה אותה בצוארה. לאחר ימים אבדה השלשלת, התחיל המלך מבקש להוציאה.
אמר: מגרשה אני מביתי, אוציאה מאצלי.
נכנס שושבינה אצל המלך, והיה מפייסו ולא היה המלך נשמע לו, אלא היה אומר: מגרשה אני מאצלי.
אמר לו: למה אדוני המלך?
אמר: שנתתי לה עשר מרגליות ואבדתן.
אמר: חי מרי המלך, אעפ"כ צריך אתה להתפייס ולרצותה. לא היה המלך שומע לו, כיון שראה השושבין מה שבקש לעשות עמה ואינו מתרצה, אלא מתריס ואומר: אגרשנה אני! אמר לו: בשביל עשר מרגליות שאבדה אתה מבקש להוציאה?! אין אתה יודע, שאני יודע שהפקיד אביה אצלך עשר מרגליות?! יוצאות עשר בעשר!
כך, כיון שעשו ישראל אותו מעשה, היה האלהים כועס עליהם, התחיל אומר הקב"ה: הרף ממני ואשמידם.
אמר משה: רבון העולם! על מה אתה כועס על ישראל?
אמר: בשביל שבטלו עשרת הדברות.
אמר לו: יש להן מהיכן ליפרע.
אמר לו: מנין?
אמר: הזכר שנסית אברהם בי' נסיונות, ויצאו עשר בעשר.
הוי, זכור לאברהם ליצחק ולישראל:
ה [למה מזכיר כאן שלשת אבות? - א]
זכור לאברהם
למה מזכיר כאן שלשת אבות?
אמרין רבנן: אמר משה: אם שריפה הם חייבים, זכור לאברהם, שנתן נפשו לכבשן האש לישרף על שמך, ותצא שריפתו לשריפת בניו.
ואם הריגה הם חייבים, זכור ליצחק אביהם, שפשט צוארו ע"ג המזבח לישחט על שמך, ותצא הריגתו להריגת בניו.
ואם גלות הם חייבין, זכור ליעקב אביהן, שגלה מבית אביו לחרן, ויצאו אלו באלו.
הוי, זכור לאברהם ליצחק ולישראל:
ו [למה מזכיר כאן שלשת אבות? - ב]
זכור לאברהם
למה הזכיר ג' אבות?
אמר רבי לוי: אמר משה: רבון העולם! חיים הם המתים?!
אמר לו: משה נעשית מין?!
אמר לו משה: אם אין המתים חיים לעתיד לבא, יפה את עושה להם, כל מה שתבקש, אבל אם חיים המתים, מה יש לך לומר לאבות, לעתיד לבא כשיעמדו אבותיהם ויבקשו ממך הבטחה שהבטחתם, מה יש לך להשיבם, לא כך הבטחתם שאתה מרבה בניהם ככוכבי השמים, ועכשיו תבקש לכלותן?!
הוי, זכור לאברהם:
ז [למה מזכיר כאן שלשת אבות? - ג]
זכור לאברהם
למה הזכיר כאן משה ג' אבות?
אמר רבי אבין: אמר הקב"ה למשה: אני מבקש מידך, כשם שבקשתי מסדום עשרה, העמיד לי מהם עשרה צדיקים, ואיני מכלה אותם.
אמר: רבון העולם! אני מעמיד לך! הרי אני, ואהרן, ואלעזר, ואיתמר, ופנחס, ויהושע, וכלב. אמר לו האלהים: הרי שבעה, והיכן השלושה? לא היה יודע מה לעשות.
אמר לו משה: רבון העולם! חיים הם המתים?
אמר לו: הן.
אמר: אם חיים הם המתים, זכור לאברהם ליצחק ולישראל, הרי עשרה, לכך הזכיר שלושה אבות:
ח [למה מזכיר כאן שלשת אבות? - ד]
זכור לאברהם
מה ראה להזכיר ג' אבות?
אמר רבי אלוני בן טברי, בשם ר' יצחק: כיון שעשו אותו מעשה, יצאו ה' מלאכי חבלה לכלותן:
אף,
וחמה,
וקצף,
והשמד,
והשחת, כמו שכתוב (דברים ט): כי יגורתי מפני האף והחמה.
אמר: רבון העולם! אתה עומד באחד, ואני בא',
אתה עומד באף, שנאמר (תהלים ז): קומה ה' באפך.
ואני בחמה, שנאמר (שם קו): להשיב חמתו מהשחית.
אמר לו הקב"ה: הרי עמדתי באחד, ואתה באחד, לג' מה תעשה?
אמר לו משה: הרי ג' האבות עומדין לשלשתן, לפיכך הוא מזכירן:
ט [משה אינו מבקש טובה לעצמו]
זכור לאברהם
אמר רבי זבידא, אמר ר' יהושע בן לוי: אמר משה: רבון העולם! אבות העולם היו צדיקים, או רשעים?
הפרש בין אלו לאלו, אם היו רשעים, יפה אתה עושה לבניהם כך.
למה?
שלא היה לאבותם אצלך מעשים.
ואם צדיקים הם, תן להם מעשה אבותם.
הוי, זכור לאברהם.
אמר רבי שמואל: אמר לו משה: רבון העולם! תן לי רשות שאדבר.
אמר לו הקב"ה: אמור כל מה שתבקש.
אמר: הם בטלו ראשו של דבור, (שמות כ): לא יהיה לך וגו' ועברו עליו, שעשו את העגל, ואתה מבקש לבטל סופו, שנאמר: ועושה חסד לאלפים לאוהבי.
וכתיב (ישעיה מא): זרע אברהם אוהבי, אמרת לאברהם: אני שומר לבניך חסד עד ב' אלפים דור, שנאמר: ועושה חסד לאלפים, וכמה דורות מאברהם עד עכשיו?
שבעה: אברהם, יצחק, ויעקב, לוי, קהת, עמרם, משה, ולשבעה אי אתה עושה חסד לב' אלפים דור, היאך אתה עושה חסד?!
הרי הן בטלו ראשו של דבור, ואתה מבקש לבטל סופו!
אמר הקב"ה למשה: ואין אתה מזרע בני בניהם?!
אני הורג את אלו ואעשה אותך יותר מהן, ונמצאת שבועתי מתקיימת!
אמר רבי יצחק: אמר משה: רבון העולם! איזה שטר מקוים יפה, הנחתם בשלושה או הנחתם באחד? הוי אומר אותו שנחתם בשלושה.
איזה דין מקוים יפה, הנדון בג' או באחד? הוי אומר, זה שנדון בשלושה.
איזה עדות מקוים, עדות של אחד או של ג'? הוי אומר עדות של שלושה.
כך אמר משה: רבון העולם! הדבר שנשבעת לשלושה אין אתה מקיים, אלא אתה מבקש לבטלו, של אחד היאך אתה מקיים?!
כשם שכעסת על בניהן ואתה מבקש להרגם, כך על בני. ולא עוד, אלא כשם שנשבעת לאבות וקיימת עמהן ברית, שנאמר (ויקרא כו): וזכרתי את בריתי יעקוב.
כך אף לשבטים, נשבעת וקיימת עמהם ברית.
ומנין שהקב"ה נשבע לשבטים?
שנאמר (חבקוק ג): שבועות מטות אומר סלה.
ומניין שקיים הקב"ה עמהן ברית?
שנאמר (ויקרא כו): וזכרתי להם ברית ראשונים, זו ברית השבטים.
ולדברך, הרי אתה מעמיד משבט לוי, שאני משבטו, מה יש לך לומר לשבט ראובן, ולשבטים אחרים?!
אמר רבי יצחק: אותה שעה לא היה יכול להשיבו.
אמר הקב"ה: יפה אמרת! מיד, וינחם ה'.
אמר לו האלהים: אף הראשונות תהיתי עליהן:
י [הקב"ה נשבע לאבות שלא יכלה את בניהם]
חזקיה ורבי ור' יהושע בן לוי
חזקיה אמר: אמר משה: אילו בשמים ובארץ נשבעת לאבותם, יפה אתה עושה להם, שהיית אתה מכלה את בניהם.
למה?
כשם שהשמים והארץ בטלים, אף השבועה שלהם עוברת.
רבון העולם! לא בך נשבעת לאבותם, שאין אתה מכלה את בניהם?!
לא אמרת לאברהם (בראשית כב): בי נשבעתי!
מהו בי נשבעתי?
אמר הקב"ה לאברהם: כשם שאני חי וקיים לעולם ולעולמי עולמים, כך שבועתי קיימת לעולם, ולעולמי עולמים. הוי, יפה אמר משה כשאמר: אשר נשבעת להם בך בעבור קדושת שמך עשה, ולא תחלל שמך.
ור' יהושע בן לוי אמר: בשביל זכות האבות, ובזכות השבטים, עשה הקב"ה.
ומנין אתה יודע שהזכיר משה השבטים כאן?
בא ישעיה ופירשה, שנאמר (ישעיה סג): שוב למען עבדיך שבטי נחלתך. מכאן, שהשבטים נקראו עבדים, לפיכך אתה דורש (שמות לב): זכור לאברהם ליצחק ולישראל, אלו ג' האבות. עבדיך, אלו השבטים. מיד נתרצה להם, שנאמ: וינחם ה' על הרעה. כיון שראה הנביא כך, התחיל אומר (מ"ב יד): ולא דבר ה' למחות את שם ישראל.
אמר רבי אחא בשם רבי יונתן דבית גברין: אנו מוצאין דבר ה' למחות את ישראל בעגל, ומרגלים, והוא אומר: ולא דבר ה' למחות?!
אמר רבי לוי: כיון שאמר למשה: הרף ממני, שפתח לו פתח, שיבקש עליהן רחמים.
הוי, ולא דבר ה' למחות את שם ישראל.
ור' תנחומא אמר: כיון שאמר לו (שמות לב): ואעשה אותך לגוי גדול הוי, ולא דבר ה' למחות את שם ישראל.
למה?
שמשה, מישראל הוא:
|
