|
פרשה מו: לוחות שניים
א [הם חטאו ואני חטאתי, ששברתי הלוחות]
אתה מוצא, בשעה שאמר לו הקב"ה: לך רד כי שחת עמך, היה תופס בלוחות, ולא היה מאמין שחטאו ישראל.
אמר: אם איני רואה איני מאמין, שנאמר (שמות לב): ויהי כאשר קרב משה אל המחנה, שלא שברן עד שראה בעיניו. אי להם לבני אדם, שהם מעידים מה שאינם רואים, אפשר שלא היה משה מאמין בהקב"ה, שאמר לו: כי שחת עמך?!
אלא הודיע משה דרך ארץ לישראל, אפילו שיהא אדם שומע דבר מן יחידי נאמן, אסור לקבל עדותו לעשות דבר על פיו, אם אינו רואה.
דבר אחר:
שפרחו הכתובים מן הלוחות, לכך שברן, שנאמר (דברים ט): וארא והנה חטאתם לה' אלהיכם. ראה משה שחטאו, ושבר את הלוחות.
משל לשר, שנטל אשה וכתב לה כתובה, ונתנה ביד השושבין. לאחר ימים יצא עליה שם רע.
מה עשה השושבין?
קרע את הכתובה.
אמר: מוטב שתהא נדונית כפנויה, ולא כאשת איש.
כך עשה משה, אמר: אם אין אני משבר את הלוחות, אין לישראל עמידה, שנאמר (שמות כב):
זובח לאלהים יחרם.
מה עשה?
שברם.
אמר לו להקב"ה: לא היו יודעין מה היו כתוב בהם.
דבר אחר:
וארא והנה חטאתם לה' אלהיכם
ראה שאין לישראל עמידה, וחבר נפשו עמהם, ושבר את הלוחות.
ואמר להקב"ה: הם חטאו ואני חטאתי ששברתי הלוחות, אם מוחל אתה להם, אף לי מחול, שנאמר (שם לה): ועתה אם תשא חטאתם, כן לחטאתי מחול, ואם אין אתה מוחל להם, אל תמחול לי, אלא מחני נא מספרך אשר כתבת.
אמר רבי אחא: לא זז משם, עד שפנה חטייה שלהם, שנאמר: ויפן וירד משה, כיון שפנה חטייה שלהם.
אמר משה: הרי היה לישראל מי שיבקש עליהם, אני מי יבקש עלי?
התחיל מצטער על שבור הלוחות.
ואמר לו הקב"ה: אל תצטער בלוחות הראשונות, שלא היו אלא עשרת הדברות לבד, ובלוחות השניים אני נותן לך, שיהא בהם הלכות מדרש ואגדות, הה"ד (איוב יא): ויגד לך תעלומות חכמה כי כפלים לתושיה. ולא עוד, אלא שאתה מבושר שמחלתי לך על חטייה שלך, שנאמר (שם): ודע כי ישה לך אלוה מעונך:
ב [פסל לך]
פסל לך, הה"ד (קהלת ג): לכל זמן ועת לכל חפץ עת ללדת ועת למות, מכאן אמרו רבותינו ז"ל: ישבה אשה על המשבר תשעה ותשעים חלקים למות, ואחד לחיים, שנאמר: עת ללדת, שהוא עת למות וכולהו, עד שאתה מגיע עת להשליך אבנים. (איכה ד): תשתפכנה אבני קדש.
ועת כנוס אבנים, (תהלים קמז): בונה ירושלים ה'.
(זכריה ט): כי אבני נזר מתנוססות על אדמתו.
דבר אחר:
עת להשליך אבנים, ויחר אף משה.
וישלך מידיו, ועת כנוס אבנים.
פסל לך
הפסולת שלך. משם העשיר משה.
אמר הקב"ה: דין הוא שיטול אותן פסולת משה.
למה?
אלא, ישראל שלא נתעסקו במצות, נתתי להן כל טוב ארץ מצרים, שנאמר (שמות יב): וה' נתן את חן העם והעשירו, ומשה שעסק בעצמותיו של יוסף, יהא עני?!
אתן לו את הפסולת שיעשיר:
ג [עשה משה מדעתו, והסכימה דעתו לדעת הקב"ה]
פרש מן האשה
ר' שמעון בן יוחאי אומר: דרש ואמר: מה אם הר סיני שקדושתו לשעה, נאמר בו (שם יט): אל תגשו אל אשה, אני, שבכל שעה הוא מדבר עמי, אינו דין שאהיה פרוש מהאשה?!
ר' עקיבא אומר: מפי הקב"ה נאמר לו, (במדבר יב): פה אל פה אדבר בו .
ר' יהודה אמר: מפי הקב"ה נאמר לו: אל תגשו אל אשה, אף משה בכלל עמהם. הרי נאסרו כולם, וכשהוא אומר: שובו לכם לאהליכם, הרי התירן.
אמר לו משה: אף אני עמהם?
אמר לו: לאו! אלא (דברים ה): ואתה פה עמוד עמדי.
ועוד דרש ואמר: מה אם הר סיני, שהיה לשעה לא היה מדבר עמי עד שקראני, שנאמר (שמות יט): ויקרא אליו ה' מן ההר לאמר, אהל מועד עאכ"ו!
ידע הקב"ה וקרא לו, שנאמר: ויקרא אל משה.
ועוד דרש ואמר: ומה הפסח, שהוא קדשים קלים, נאמר (שם יב): כל בן נכר לא יאכל בו לוחות מעשה אלהים, יהיו עובדי כוכבים משתמשים בהם?! לכך שברם!
ראה שבחו של משה, אהרן ושבעים זקנים, אחוזים בידיו של משה, ולא יכלו לו, ולא אלו בלבד, אלא אף רצונו של הקב"ה היה שלא ישברם, שנאמר (דברים לד): לכל האותות והמופתים.
אמר לו הקב"ה: יהא שלום באותו היד, שנאמר (שם): ולכל היד החזקה:
ד [אמר משה: עמך הם, ואי אתה יכול לכפור בהם]
פסל לך, הה"ד (ישעיה סד): ועתה ה' אבינו אתה אנחנו החומר ואתה יוצרנו.
אמר הקב"ה לישראל: עכשיו אני אביכם?! כשראיתם עצמכם בצרה קראתם אותי אבינו! אמרו לו: הן, שנאמר (תהלים עז): ביום צרתי ה' דרשתי.
משל לבן ארכיאטוס, שפגע בסמדרקוס והתחיל לשאול בשלומו.
אמר לו: קירי, מרי, אבי.
שמע אביו וכעס עליו, אמר: לא יראה פני. הואיל וקראו לסמדרקוס אבי.
אחר ימים חלה הבן, אמר: בבקשה, קראו לאבי שיראני.
באו ואמרו לאביו, מיד נכמרו רחמיו עליו, ועלה אצלו.
ואמר לו: עתה, בבקשה ממך אבי, הסתכל בי!
אמר לו: עתה אני אביך?!
אתמול היית קורא לסמדרקוס אבי, עכשיו שנכנסת לצרה, אתה קוראני אבי?!
כך אמר הקב"ה לישראל: עתה אתם קוראים אותי אבי?!
אתמול הייתם עובדים עבודת כוכבים, וקוראים אותה אבי, שנאמר (ירמיה ב): אומרים לעץ אבי אתה, ובעת רעתם יאמרו וגו'. לכך נאמר: ועתה ה' אבינו אתה.
דבר אחר:
ועתה ה' אבינו אתה וגו', הה"ד (מלאכי א): בן יכבד אב, זה עשו, שכבד אביו הרבה, שהיה יוצא לשדות וצד ציד, ומביא, ומבשל, ומכניס, ומאכיל לאביו בכל יום.
ועבד אדוניו, זה נבוזראדן, שנקרא עבד, שנאמר (מ"ב כה): בא נבוזראדן רב טבחים עבד מלך בבל, שבשעה שבא לירושלים, הביא עמו איקונין של נבוכדנצר, והיה עומד לפניו באימה וביראה, כעבד, ואתם לא כבדתם אותי כאב, ולא כאדון יראתם מפני, הוי (מלאכי א): ואם אב אני איה כבודי ואם אדונים אני איה מוראי, אלא בשעה שאתם רואים עצמכם בצרה, אתם קוראים לי אביכם?!
לכך נאמר: ועתה ה' אבינו אתה.
מהו אנחנו החומר ואתה יוצרנו?
אמרו ישראל: רבון העולם! אתה הכתבת לנו (ירמיה יח): הנה כחומר ביד היוצר כן אתם בידי בית ישראל, לכך אע"פ שאנו חוטאים ומכעיסים לפניך, אל תסתלק מעלינו.
למה?
שאנחנו החומר ואתה יוצרנו.
בא וראה! היוצר הזה, אם יעשה חבית ויניח בה צרור, כיון שיוצאה מן הכבשן, אם יתן אדם בה משקה, מנטפת היא ממקום הצרור, ומאבדת את המשקה שבתוכה.
מי גרם לחבית לנטף ולאבד מה שבתוכה?
היוצר, שהניח בו את הצרור.
כך אמרו ישראל לפני הקב"ה: רבון העולם! בראת בנו יצר הרע מנעורינו, שנאמר (בראשית ח): כי יצר לב האדם רע מנעוריו, והוא גורם לחטוא לפניך, ואין אתה מסלק ממנו את החטייא?!
אלא בבקשה ממך, העבירהו ממנו, כדי שנהא עושים רצונך.
אמר להם: כך אני עושה לעתיד לבא, שנאמר (מיכה ד): ביום ההוא נאם ה' אוספה הצולעה והנדחה אקבצה ואשר הרעותי.
מהו אשר הרעותי?
זה יצר הרע, שנאמר: כי יצר לב האדם רע מנעוריו.
דבר אחר:
(ישעיה סד): ועתה ה' אבינו אתה, הה"ד (שם כו): ה' בצר פקדוך, אלא כיון שהם נכנסים לצרה, הן מבקשים אותך, שנאמר: ה' בצר פקדוך.
משל לסנקליטוס, שהיו לו בנים. נדבקו לבני אדם רעים. ויצאו לתרבות רעה. הפשיטן והשליכן, כיון שראו עצמם בצרה, בקשו מבני אדם גדולים, שיבקשו עליהם רחמים.
אמר להם אביהם: על מה אתם מבקשים?
אמרו לו: על בניך שתתרצה להם.
אמר: אינם בני ואיני מכירם, זנתה אמם וילדה אותם.
אמרו לו: אין אתה יכול לכחש אותם.
למה?
שהכל יודעים, שהם בניך שהם דומים לך.
כך: סנקליטוס, זה הקב"ה.
בניו, אלו ישראל, שנאמר (דברים יד): בנים אתם לה' אלהיכם.
נתערבו בעובדי כוכבים ויצאו לתרבות רעה, שנאמר (תהלים קו): ויתערבו בגוים וילמדו מעשיהם.
מה עשה להם?
הפשיטן והשליכן, שנאמר (יחזקאל כג): והפשיטוך את בגדיך.
וכתיב (ירמיה טו): שלח מעל פני ויצאו.
כיון שראו עצמן בצרה, התחילו מבקשים מהנביאים, שיבקשו עליהם רחמים מן הקב"ה. התחילו מבקשים עליהם רחמים, שנאמר (יואל ב): חוסה ה' על עמך.
אמר הקב"ה: על מי אתם מבקשים?
אמרו לו: על בניך!
אמר להם: אינן בני! אם עושין רצוני הם בני, ואם לאו אינן בני, שנאמר (הושע ב): זנתה אמם הובישה הורתם.
למה?
כי אמרה אלכה אחרי מאהבי, זו עבודה זרה, לפיכך אמר הקב"ה (שם): ועתה אגלה את נבלותה לעיני מאהביה, זו עבודה זרה, שהיא אומרת עליה: נותני לחמי ומימי, והיא יש לה עינים ואינה רואה, אזנים ואינה שומעת, ולא זנה את עצמה.
היאך זנה לאחרים?!
והפשיטה הקב"ה, שנאמר (שם): פן אפשיטנה ערומה.
אמרו הנביאים להקב"ה: הרי אתה אומר, שאינן בניך ובפניהם הם ניכרים, שנאמר (ישעיה סא): כל רואיהם יכירום כי הם זרע ברך ה'.
מה דרכו של אב, שמרחם על בניו אע"פ שסרחו, כך אתה צריך לרחם עליהם.
הוי, ועתה ה' אבינו אתה.
וכן אתה מוצא כשעשו העגל, כעס עליהם הקב"ה בא משה לרצותו, וקרא אותם אינן עמי, שנאמר כי שחת עמך. והפשיטן הקב"ה, שנאמר ויתנצלו בני ישראל את עדים מהר חורב. אמר משה, עמך הם, ואי אתה יכול לכפור בהם, שנאמר למה ה' יחרה אפך בעמך, התרצה להם שהם בניך. מיד נתרצה להם, שנאמר וינחם ה', והראה למשה שנתרצה להם שהחזיר להם הדברות שנאמר פסל לך:
ה [ועתה ה' אבינו אתה]
ועתה ה' אבינו אתה
אמר להם הקב"ה: מה ראיתם עכשיו לדרשני?
למעלן כתיב (שם סד): ואין קורא בשמך מתעורר להחזיק בך כי הסתרת פניך ממנו ותמוגנו ביד עונינו, כיון שראיתם עצמכם בצרה, אתם באים ואומרים אבינו אתה?!
אלא, אע"פ שהכל מעשי ידי הן, איני מבקש להראות אב ויוצר, אלא למי שהוא עושה רצוני, שנאמר (שם מג): כל הנקרא בשמי ולכבודי בראתיו יצרתיו אף עשיתיו.
דבר אחר:
ועתה ה' אבינו אתה
אמר להם הקב"ה: הנחתם אבותיכם אברהם יצחק ויעקב, ולי אתם קוראים אב?!
אמרו לו: לך אנו מכירים כאב.
משל ליתומה, שהיתה מתגדלת אצל אפוטרופוס, והיה אדם טוב ונאמן. גדלה ושמרה כראוי, בקש להשיאה, עלה הלבלר לכתוב הכתובה.
אמר לה: מה שמך?
אמרה: פלנית.
אמר לה: ומה שם אביך?
התחילה שותקת.
אמר לה אפוטרופוס שלה: למה את שותקת?
אמרה לו: מפני שאיני יודעת לי אב, אלא אותך, שהמגדל נקרא אב ולא המוליד.
כך היתומים, אלו ישראל, שנאמר (איכה ד): יתומים היינו ואין אב.
אפוטרופוס שלהם הטוב הנאמן, זה הקב"ה. התחילו ישראל קורין אותו אבינו, שנאמר (ישעיה סד): ועתה ה' אבינו אתה.
אמר הקב"ה: הנחתם את אבותיכם ולי אתם קוראים אבינו?! שנאמר (שם נא): הביטו אל אברהם אביכם.
אמרו לו: רבון העולם! המגדל אב ולא המוליד, שנאמר (שם סג): כי אתה אבינו, כי אברהם לא ידענו:
|
