|
פרשה נ: ארון העדות
א [עשית הארון קודמת לעשית המשכן]
בשעה שברא הקב"ה עולמו, היה כולו מים במים, שנאמר (בראשית א): וחושך על פני תהום.
ר' יהודה ור' נחמיה.
ר' יהודה אמר: האור ברא תחלה ואח"כ העולם.
משל למלך, שבקש לבנות פלטין, והיה המקום אפל.
מה עשה?
הדליק נרות ופנסין, לידע היאך הוא קובע דימוסים.
כך האור נבראת תחלה.
ור' נחמיה אמר: העולם נברא תחלה.
משל למלך, שבנה פלטרין ועטרו בנרות.
שאל רבי שמעון בן יהוצדק את רבי שמואל בר נחמן.
אמר לו: בשביל ששמעתי עליך, שאתה בעל הגדה, מהיכן נבראת האורה?
אמר: נתעטף הקב"ה בשלמה והבהיק העולם מזיוו, מראשו ועד סופו, כמו שכתוב (תהלים קד): עוטה אור כשלמה, ואח"כ, נוטה שמים כיריעה. לפיכך, פתח דבריך יאיר, ממנו למדו הצדיקים, כשהיו מתחילין בדבר, היו פותחין באורה.
אתה מוצא, בשעה שאמר הקב"ה למשה שיעשה את המשכן, אמר בצלאל: ובמה אפתח תחלה? פתח בארון, שנאמר ועשו ארון:
ב [חכמתו של בצלאל בעשית הארון תחילה]
וכשיצא מה כתיב (שם ח): ויבן נח מזבח לה'.
מאי ויבן?
נתבונן ואמר: מה טעם ריבה הקב"ה בטהורים יותר מן הטמאים, לא שהיה רוצה להקריב לו מהן?! מיד, ויקח מכל הבהמה הטהורה.
הוי, תן לחכם ויחכם עוד, לפי שהחכם שומע דבר ומקיימו ומוסיף עליו.
דבר אחר:
תן לחכם ויחכם עוד, זה משה, שנאמר (משלי כא): עיר גבורים עלה חכם, שהיה למד תורה מפי הגבורה, ובא ואמר לישראל ומטיבן, והוא מוסיף להם חיים.
הוי, תן לחכם ויחכם עוד.
דבר אחר:
תן לחכם, זה בצלאל.
אתה מוצא, בשעה שאמר הקב"ה למשה עשה המשכן, בא ואמר לבצלאל.
אמר לו: מהו המשכן הזה?
אמר לו: שישרה הקב"ה שכינתו בתוכו, ומלמד לישראל תורה.
אמר לו בצלאל: והיכן התורה נתונה?
אמר לו: משאנו עושים את המשכן, אנו עושין הארון.
אמר לו: רבינו משה! אין כבודה של תורה בכך, אלא אנו עושין הארון ואח"כ המשכן. לפיכך, זכה שיקרא על שמו, שנאמר: ויעש בצלאל את הארון:
ג [הארון עשוי היה עצי שיטים]
ויעש בצלאל, הה"ד (ירמיה ל) כי אעלה ארוכה לך.
אין מדותיו של הקב"ה, כמדת בשר ודם.
מדת ב"ו שהוא מכה באיזמל ומרפא ברטייה, אבל הקב"ה, במה שהוא מכה הוא מרפא, שנאמר (שמות טו): ויבאו מרתה ולא יכלו לשתות מים.
ממרה למה?
כי מרים הם.
אמר רבי לוי: הדור היה מר במעשיו, ויצעק אל ה' ויורהו ה' עץ.
ומה היה?
יש אומרים: זית,
וי"א: ערבה,
ויש אומרים: הרדופני היה,
וי"א: עיקרי תאנים ועיקרי רמונים היה,
ונטלו והשליכו למים. מיד, וימתקו המים.
הוי (ירמיה ל): וממכותיך ארפאך.
וכן אתה מוצא, במימי אלישע מה כתיב (מ"ב ב): והמים רעים והארץ משכלת.
אמר להם: קחו לי צלוחית חדשה ושימו שם מלח ויקחו אליו.
ומה כתיב (שם): וירפאו המים עד היום הזה כדבר אלישע אשר דבר.
וכן אתה מוצא בישראל, בְּלַכֵן הוכיחן, שנאמר (יחזקאל טז) לכן זונה שמעי דבר ה'.
ובְּלַכֵן עתיד להחזירן, שנאמר (הושע ב): לכן הנה אנכי מפתיה ואין מפתין אלא לבתולה, שנאמר (שמות כב): כי יפתה איש בתולה. אף כך ישראל חטאו בשטים, שנאמר (במדבר כה): וישב ישראל בשטים, ונרפאו בשטים, שנאמר: ויעש בצלאל את הארון עצי שטים:
ד [עשית הפרכת והארון]
ויעש את הפרוכת תכלת וארגמן.
ושנו רבותינו: פרוכת היה עוביו טפח, ועל ע"ב נירים נארגת, ולא היה בה קשר, ושתים עושים בכל שנה ושנה, ושלוש מאות כהנים מטבילין אותה, והכהנים יורדין ומטבילין אותה בחוץ, ועולין ושוטחין אותה ע"ג החיל, ואתה מוצא כל המשכן על הסדר נעשה.
בתחלה עשה את הקרשים וחברם.
ואחר כך היריעות ופרסן עליו, שנאמר: ויעש יריעות עזים לאהל על המשכן.
ואח"כ עשה את הפרוכת, שתהא נמתח בפני הארון.
ואח"כ עשה את הארון ואת הכפורת, שיהא ניתן על הארון.
אמר רבי אלעזר ב"ר יוסי: אני ראיתי את הפרוכת ברומי, והיו עליה כמה טיפי דמים, ושאלתי ואמרו לי מדם יום הכפורים, שהיה כהן עושה.
ולמה נקרא כפורת?
שהיה מכפר לישראל.
ומשעשה הכפורת, עשה השולחן, שהיה לחם הפנים ניתן עליו, שהיה ניתן לפני הארון.
ואחר כך עשה את המנורה, שהיתה למעלה מן השולחן:
ה [בצלאל מסר נפשו על המשכן וזכה שיקרא על שמו]
ויעש בצלאל
וכי בצלאל עשה לעצמו, שבכל דבר ודבר הוא אומר ויעש בצלאל?!
אלא, על שנתן נפשו עליו ביותר, לא קיפח הקב"ה שכרו, ופרסמו הכתוב על כל דבר ודבר. כיוצא בדבר אתה אומר (עזרא י): אך יונתן בן עשהאל ויחזיה בן תקוה עמדו על זאת, ומשלם ושבתי הלוי עזרום, אלא יונתן נתן נפשו על הדבר הרבה, ולפי שבאו וסיעוהו, העלה עליהם הקב"ה, כאלו עשו הם המעשה, אבל יונתן ע"י שנתן נפשו בדבר, פרסמו הכתוב.
אמר להם הקב"ה: עשיתם יריעות עזים, אני מגין עליכם לעוה"ב בענן, שנאמר (ישעיה ד): וברא ה' על כל מכון הר ציון ועל מקראיה ענן יומם.
עשיתם כפורת, אני מכפר לכם עונותיכם.
עשיתם שולחן, אני מציל אתכם מן הערוכה, ואערוך לפניכם שולחן לעתיד לבא.
עשיתם לפני מנורה, אני מאיר לכם שבעתים לעוה"ב, שנאמר (שם ל): והיה אור הלבנה כאור החמה ואור החמה יהיה שבעתים.
עשיתם לפני ארון, שהתורה ניתנת בתוכו, אתן לכם שכר טוב, שאין בו הפסק, שנאמר (תהלים לא): מה רב טובך אשר צפנת ליראיך:
|
